על חמישה קולות שהלכו והתפתחו עד שיצאו מכלל שליטה (1 צופה)

[אוקימתא]

החתונות בימים האלו מהדהדים את הפספוס הגדול של ההזדמנות החד פעמית שנתנה לנו הקורונה, צמצום החתונות.
באותה תקופה כמו בימינו אנו בשל ההנחיות הם נערכו עם קהל מצומצם, בדרך כלל בתפאורה מצומצמת, בלי צורך להמנע מסטיגמה או הרגל כללי של איך נראית חתונה ועם המון שמחה והשתתפות של מי שבאמת שמח בשמחת החתן והכלה, עם מינימום שואו ומקסימום שמחה, עם טיפה הוצאות והמון רוגע. שמחה יהודית טהורה, גם של ההורים.
בחניונים, בחצרות, במרפסות, בבתי ספר, בישיבות או במחסנים, עם מתוים או שבלי, עם תזמורת מורחבת ואולי עם מוזיקה מתוך נגן אם פי 3 מיושן, עיצובי פאר או עם פרחים שנתלשו מהגינה השכונתית, מעדני מלך ואולי שאריות מבית התבשיל, צלמים מאולתרים או צוות צילום מלווה ברחפנים ובמגוון מצלמות וידאו מורחב, וחופה שנלקחה מ'קול ברמה' או מחצלת קש עבודת יד, עם המון חוגג, או שכנים שעשו טובה ובאו לשמח, עם או בלי כל בני המשפחה המורחבת, וכל תלמידי האבא של הכלה לדורותיהם.
היה בהם בחתונות הקורונה מגוון שכל כך חסר לי היום, ולא רק מהפן הכלכלי, גם ממקום של שמחה יהודית טהורה, אבל הרבה מאד מהמקום הגשמי והכספי, שגם הוא קשור בהיותנו יהודים מאמינים, ההורים המשלמים.
עד הקורונה, מי שחיתן בן או בת נכנס לתוך עולם של הגדרות מוחלט, אם אתה אדם אמיד, הרי ששורת הזמרים האולמות ורמת הסעודה הזו היא הרף המינימלי לחתונה, אם אתה שייך לשכבה הקלאסית ופחות אמידה, אתה תלך על הנישה הפשוטה יותר, אולמות שבדרך כלל צירפו את השם 'ארמונות' לשמם עם רמת אוכל מסוימת ורמת זמרים ברורה, מעין תוכנית שמעולם לא נכתבה אבל מיושמת באדיקות על ידי כולנו, איש בל יעבור.
ומה קורה אם אין לך יכולת? אם אתה לא מסוגל לשלם גם את האולם המינימלי הזה? אין פתרון או התחשבות במצבך, דת ה'כולם' מכריחה אותך לעמוד ברף מסוים, הוא המינימלי, חוק ולא יעבור, ממנו אפשר רק לעלות, אם אתה לא רוצה לעלות על דל שפתיהם של בני האדם, צא והדפק על דלתי הבנקים והגמחי"ם ותכנס לבור עמוק של חובות, אתה הרי לא רוצה להיות חלילה 'מוזר'.
זה פשוט לא יאמן שנוצרה כאן נורמה שלימה, סלולה ומדויקת, מהו הרף המינימלי בשביל להיות נורמלי ומי שלא יכול לעמוד בו הוא פשוט לא נורמלי. ואז הגיעה הקורונה ובלבלה את העולם בשל האילוצים, גם משפחות אמידות שעל אירועים ביום רגיל מוציאים מאות אלפי שקלים, מצאו את עצמם מחתנים בפשטות מקסימלית, עם כמות מוזמנים מינימלית, והעולם לא קרס, בתים נבנו, משפחות חיתנו במחירים מצחיקים והעולם לא התמוטט.
השמחה היהודית עם חתן וכלה שזוכים להקים בית לא היתה פחותה מאשר בימים רגילים, נהפוך הוא, הגלגל שהתרחש תמיד בכל חתונה בו בצידי האולם נראים מאות אנשים שנאלצו להגיע רק בגלל שהזמינו אותם והם נאלצים לכבד את מי שהזמין אותם רק כדי לכבד נפסק, שמחה אמיתית של מי שבאמת חלק מהאירוע בלי הוצאות מיותרות על מאות מנות לדודים ישישים שנאלצים לכתת את רגליהם מעיר רחוקה רק כדי לשמח את האחיין השכוח, וחוזר חלילה. הסברים רבים למה זה הושבת וחזר למתכונת הרגילה יש לכולנו, אבל הדבר היחיד הטוב שיכל לצאת מהקורונה התפספס וחמק לנו מהידים וחבל.
ברור שיש רבים שזה היה להם קשה ואחרים שהיו מעדיפים לשלם סכומים הגונים רק כדי לאחד את כל בני המשפחה והחברים לשמחתם, אבל היופי בבחירה הוא שאפשר לבחור, אדרבה שיתכבדו אלו ויערכו חתונות ענק, אבל יאפשרו למי שמעונין לערוך שמחה מצומצמת או זולה, להיחשב תקין ולא תימהוני, איש איש ותקציבו בידו.​