פוליאוריה

[יואל שילה]

נשאלתי שאלה, ואקדים את ההקדמה
כידוע טבילה בכלי פסולה. וכן חקקו ואח"כ קבעו - נחשב ככלי.
קבעו ואח"כ חקקו - מבואר בגמ' שכשר להעביר בו מים, ונחלקו האחרונים האם גם כשר לטבול בו, דעת הנו"ב והגר"א לפסול.
כלי שלם שקבעו בקרקע וניקב אותו בנקב המטהרו - כשר לטבילה
אך מכיון שצריך לסתום כדי שהמים לא יברחו ממנו - דנה התוספתא איך לסתום כדי שישאר בכשרותו, ואמרה שבסיד וצרורות כשר ובסיד וגבסית פסול [איני מדייק בלשון]
ביאר הרמב"ם שכדי להכשיר זו צריכה להיות סתימה כדרך בנין ושלא כדרך סתימת כלים - ולכן סיד וצרורות כשר, והר"ש ביאר שכדי להכשיר זו צריכה להיות סתימה גרועה שלא כדרך סתימה - סיד או גבסית, אבל השילוב של דיס וגבסית הוא סתימה טובה, ולכן פסול.
פוליאוריאה הוא חומר איטום מעולה המותז ומתקשה מאד תוך כמה שניות, ומשתמשים בו בשימושים רבים בתעשייה, כגון ציפוי בורות, אניות, וכד', והוא מעולה לציפוי מקוה אלמלא מחירו האסטרונומי, אבל לציפוי מקוה סדוקה הוא מומלץ - כי יותר זו להתיז אותו מאשר להרוס את המקוה ולבנותה שוב.
בהנחיות שכתבתי - כתבתי להתיז אותו מלמעלה למטה, ולהשאיר בקרקעית שטח כמוציא רימון ללא פוליאוריאה, כדי לחשוש לצד הרחוק ביותר שאולי ניתן ליטלו כאחת אם יפרקו ממנו את הבטון [הוא ישאר שלם והבטון יתפוצץ].
מעשה שהיה במי שהתיז על מקוה כפי ההנחיות שלי, אבל כשהתיזו על האוצר - כיסו בפוליאוריאה גם את הקרטון שהניחו על הקרקעית כדי לסמן היכן לא להתיז, וכשראה זאת - מיהר לחתוך בסכין יפנית את מה שעל הקרטון לפני שיתקשה.
וכעת שואל האם יש כאן חקקו ואח"כ קבעו
מה אומרים רבנן?