- הודעות
- 117
- תודות
- 331
- נקודות
- 56
לאחר פטירתה של הרבנית מלויבאויטש, חיה מושקא שניאורסהון בכ"ב שבט תשמ"ח, יצא לאור קובץ לזכרה בשם "אמנו המלכה", ובתחילת החוברת נדפסה תמונתה של הרבנית.
בספר מנחם משיב נפשי (ח"ב עמ' 1108) מובא מכתבו של רבי גבריאל צינער, מחבר ספרי נטעי גבריאל, שבעקבות פרסום תמנות הרבנית, כתב לבעלה, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש: "באתי להעיר אודות שיצא לאור ספר "אמנו המלכה" תמונה מהרבנית ע"ה. ולפי עניות דעתי אינו נכון, דהא אמרו חז"ל (סנהדרין מה, ב) גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, וגם קיימא לן באבן העזר (סי' כא סע' א) דאסור להסתכל אף בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, ועיין באוצר הפוסקים (ס"ק יג) בשם שו"ת הב"ח (סי' יז) דגם בגד אשה שכבר מתה, עי"ש. ואם כן בנדון דידן, עכ"פ מדת חסידות להחמיר".
הרבי כתב את תשובתו בתוך נוסח מכתבו של השואל, כדלקמן: "וגם קיימא לן באבן העזר 1) אסור להסתכל אף בבגדי 2) צבעונין של אשה 3) שהוא מכירה. ומכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט כל הג', מה שאין כן בנדון דידן". ועל מה שכתב הרב צינער בסיום דבריו: "עכ"פ ממדת חסידות להחמיר", כתב הרבי: "אלא שעל ידי זה יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש (ואולי זוהי סברת המוסיפים הנ"ל שהוסיפו את תמונת "שחור לבן" של הרבנית למהדורא השניה של הספר)".
בשו"ת השלוחים (ח"א סי' עד) ביאר את כוונת הרבי: "ממענה זה עולה, שהאיסור השייך בפרסום תמונת אשה, הוא דווקא כשמתקיימים כל ג' התנאים שהוזכרו בשו"ע: [א] שמסתכל בה. [ב] התמונה צבעונית. [ג] המסתכל מכיר את האשה. אך אם חסר אחד מתנאים אלו, אין איסור מן הדין. בנדון דתמונת הרבנית ע"ה כל ג' התנאים לא היו קיימים: [א] התמונה (במהדורה המתוקנת) לא היתה צבעונית. [ב] הרבנית לא היתה יוצאת ובאה בין הבריות ולא הכירו דמותה. [ג] ומן הסתם מחזקינן לישראל בכשרות שאינם מסתכלים אלא רק רואים".
יחד עם זאת, מסיום דברי הרבי שללא פרסום תמונת הרבנית "יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש", והיינו, שיש מעלה גדולה בפרסום תמונה כדי שזכרון הרבנית יהיה "במוחש", משמע לכאורה "שכאשר לא קיים ענין זה [היינו של התעוררות מהסתכלות בפני הרבנית], מסכים [הרבי] לדבריו שיש להחמיר ולא לפרסם תמונת אשה, גם אם מן הדין הדבר מותר".
בקובץ הערות וביאורים (ליובאויטש, פרשת שמות תשע"ו עמ' 134), דן הרב יעקב הלוי הורוביץ "האם נכון לפרסם תמונות נשים בהפקות דפוס היוצאות לאור ומתפרסמות על ידי ארגונים שונים בחב"ד הפעילים בהפצת היהדות ובמבצעים, כאשר דברי הדפוס מכוונים בעיקר לציבור הרחב שאינו שומר תורה ומצוות עדיין". וכמובן, הזכיר את פרסום תמונת הרבנית, וכתב כי מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה שהיא המקור לאיסור הסתכלות בנשים [הובא לעיל אות ד] "נראה ברור שהאיסור חל רק כשמצטרפים כל התנאים לגריעותא, דהיינו: הסתכלות ולא ראיה שטחית בעלמא, בבגדי צבעונין, של אשה שמכירה". ולכן בנדון פרסום תמונת הרבנית "הרי אף אחד לא הכיר את הרבנית בחייה, כידוע גודל צניעותה של הרבנית שקיימה בהידור גדול את הכתוב (תהילים מה, יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, וישבה תמיד בירכתי ביתה ולא הופיעה אף פעם בציבור, וגם נשים לא הכירוה, על אחת כמה וכמה גברים".
והוסיף: "וכנראה ס"ל לרבי שנקודת ההבדל בין האשה עצמה לבגדיה היא, בין דבר שיש בו רוח חיים לדבר שאין בו רוח חיים. וכיון שתמונה המודפסת, אין בה רוח חיים, הרי היא שווה לבגדים שעל הכותל. והוא על דרך הענין דפאה נכרית שהתירו רוב הפוסקים לאשה נשואה ללובשה. וידעו שהרבי עמד על כך שבזמנינו עדיף כיסוי ראש בפאה על מטפחת, ודרש מכל אשה נשואה לכסות ראשה דווקא בפאה. והטעם שאין בזה חשש הרהור, ביאר בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אבן העזר סי' טז אות ג) דהוא משום דקים להו לרבנן דאין יצר הרע שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, דאין שליטה ליצר הרע אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו דין הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, שהרי הוא כפגר מת שאין ליצר הרע שליטה בו, ולכן מותר להסתכל בו, דכיון שאין ליצר הרע שליטה בו, הרי לא יבוא ממנו לידי הרהור".
הרב הורביץ ציין כי "בספר התולדות – אדמו"ר מוהר"ש", שהוא ספר שחיבר הרבי והיה המו"ל שלו, נדפסו תמונות בנותיו של אדמו"ר מוהר"ש. וב"ספר השלוחים" הרבי ביקש שיופיעו בספר [האלבומי] תמונותיהם של השלוחים עם בני ביתם, אנשים נשים וטף. ואכן נכללו בספר [על ארבעת חלקיו הגדולים] תמונות [צבעוניות] של משפחות השלוחים, כולל נשים ובנות. וההיתר לפרסום התמונות היה בנימוק "לעורר ולעודד את השלוחים בעבודתם". וכשיטתו של הרבי שהתיר לפרסם את תמונת הרבנית היות ו"כאשר יש כוונה ותועלת רוחנית בהדפסת התמונות, הדבר מותר לכתחילה".
בספר מנחם משיב נפשי (ח"ב עמ' 1108) מובא מכתבו של רבי גבריאל צינער, מחבר ספרי נטעי גבריאל, שבעקבות פרסום תמנות הרבנית, כתב לבעלה, האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש: "באתי להעיר אודות שיצא לאור ספר "אמנו המלכה" תמונה מהרבנית ע"ה. ולפי עניות דעתי אינו נכון, דהא אמרו חז"ל (סנהדרין מה, ב) גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות, וגם קיימא לן באבן העזר (סי' כא סע' א) דאסור להסתכל אף בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, ועיין באוצר הפוסקים (ס"ק יג) בשם שו"ת הב"ח (סי' יז) דגם בגד אשה שכבר מתה, עי"ש. ואם כן בנדון דידן, עכ"פ מדת חסידות להחמיר".
הרבי כתב את תשובתו בתוך נוסח מכתבו של השואל, כדלקמן: "וגם קיימא לן באבן העזר 1) אסור להסתכל אף בבגדי 2) צבעונין של אשה 3) שהוא מכירה. ומכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט כל הג', מה שאין כן בנדון דידן". ועל מה שכתב הרב צינער בסיום דבריו: "עכ"פ ממדת חסידות להחמיר", כתב הרבי: "אלא שעל ידי זה יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש (ואולי זוהי סברת המוסיפים הנ"ל שהוסיפו את תמונת "שחור לבן" של הרבנית למהדורא השניה של הספר)".
בשו"ת השלוחים (ח"א סי' עד) ביאר את כוונת הרבי: "ממענה זה עולה, שהאיסור השייך בפרסום תמונת אשה, הוא דווקא כשמתקיימים כל ג' התנאים שהוזכרו בשו"ע: [א] שמסתכל בה. [ב] התמונה צבעונית. [ג] המסתכל מכיר את האשה. אך אם חסר אחד מתנאים אלו, אין איסור מן הדין. בנדון דתמונת הרבנית ע"ה כל ג' התנאים לא היו קיימים: [א] התמונה (במהדורה המתוקנת) לא היתה צבעונית. [ב] הרבנית לא היתה יוצאת ובאה בין הבריות ולא הכירו דמותה. [ג] ומן הסתם מחזקינן לישראל בכשרות שאינם מסתכלים אלא רק רואים".
יחד עם זאת, מסיום דברי הרבי שללא פרסום תמונת הרבנית "יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" – כנראה במוחש", והיינו, שיש מעלה גדולה בפרסום תמונה כדי שזכרון הרבנית יהיה "במוחש", משמע לכאורה "שכאשר לא קיים ענין זה [היינו של התעוררות מהסתכלות בפני הרבנית], מסכים [הרבי] לדבריו שיש להחמיר ולא לפרסם תמונת אשה, גם אם מן הדין הדבר מותר".
בקובץ הערות וביאורים (ליובאויטש, פרשת שמות תשע"ו עמ' 134), דן הרב יעקב הלוי הורוביץ "האם נכון לפרסם תמונות נשים בהפקות דפוס היוצאות לאור ומתפרסמות על ידי ארגונים שונים בחב"ד הפעילים בהפצת היהדות ובמבצעים, כאשר דברי הדפוס מכוונים בעיקר לציבור הרחב שאינו שומר תורה ומצוות עדיין". וכמובן, הזכיר את פרסום תמונת הרבנית, וכתב כי מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה שהיא המקור לאיסור הסתכלות בנשים [הובא לעיל אות ד] "נראה ברור שהאיסור חל רק כשמצטרפים כל התנאים לגריעותא, דהיינו: הסתכלות ולא ראיה שטחית בעלמא, בבגדי צבעונין, של אשה שמכירה". ולכן בנדון פרסום תמונת הרבנית "הרי אף אחד לא הכיר את הרבנית בחייה, כידוע גודל צניעותה של הרבנית שקיימה בהידור גדול את הכתוב (תהילים מה, יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, וישבה תמיד בירכתי ביתה ולא הופיעה אף פעם בציבור, וגם נשים לא הכירוה, על אחת כמה וכמה גברים".
והוסיף: "וכנראה ס"ל לרבי שנקודת ההבדל בין האשה עצמה לבגדיה היא, בין דבר שיש בו רוח חיים לדבר שאין בו רוח חיים. וכיון שתמונה המודפסת, אין בה רוח חיים, הרי היא שווה לבגדים שעל הכותל. והוא על דרך הענין דפאה נכרית שהתירו רוב הפוסקים לאשה נשואה ללובשה. וידעו שהרבי עמד על כך שבזמנינו עדיף כיסוי ראש בפאה על מטפחת, ודרש מכל אשה נשואה לכסות ראשה דווקא בפאה. והטעם שאין בזה חשש הרהור, ביאר בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אבן העזר סי' טז אות ג) דהוא משום דקים להו לרבנן דאין יצר הרע שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, דאין שליטה ליצר הרע אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו דין הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, שהרי הוא כפגר מת שאין ליצר הרע שליטה בו, ולכן מותר להסתכל בו, דכיון שאין ליצר הרע שליטה בו, הרי לא יבוא ממנו לידי הרהור".
הרב הורביץ ציין כי "בספר התולדות – אדמו"ר מוהר"ש", שהוא ספר שחיבר הרבי והיה המו"ל שלו, נדפסו תמונות בנותיו של אדמו"ר מוהר"ש. וב"ספר השלוחים" הרבי ביקש שיופיעו בספר [האלבומי] תמונותיהם של השלוחים עם בני ביתם, אנשים נשים וטף. ואכן נכללו בספר [על ארבעת חלקיו הגדולים] תמונות [צבעוניות] של משפחות השלוחים, כולל נשים ובנות. וההיתר לפרסום התמונות היה בנימוק "לעורר ולעודד את השלוחים בעבודתם". וכשיטתו של הרבי שהתיר לפרסם את תמונת הרבנית היות ו"כאשר יש כוונה ותועלת רוחנית בהדפסת התמונות, הדבר מותר לכתחילה".