ד' תעניות בין המצרים ת"ב צום י"ז בתמוז - 10 עובדות על תענית י"ז בתמוז (1 צופה)

[כתר]

תענית י"ז בתמוז הראשונה מבין ארבע התעניות. מטרת הצום היא לעורר את תחושת האובדן על חורבן בית המקדש ועל הגלות שבאה בעקבותיו.


1. י"ז בתמוז הוא יום צום שנקבע לזכר נפילתה של ירושלים, נפילה שהובילה לחורבנו של בית המקדש. ביום זה נפרצו חומותיה של ירושלים, על ידי חילות האויב שנכנסו לתוכה. י"ז בתמוז הוא היום שפותח את "שלושת השבועות" – תקופת האבל הלאומי, שמגיעה לשיאה ביום תשעה באב.

2. בכוחם של הצער והאבל על האירועים הטראגיים הללו, לסייע לנו להתעלות ולהתגבר על הטעויות והחסרים הרוחניים, שהביאו עלינו מלכתחילה את אותם אסונות. וכך, באמצעות תהליך התשובה (בחינה עצמית והחלטה להשתפר),אנחנו מקבלים את הכוח להפוך את העצב לשמחה. בהתייחס לכך מבטיח התלמוד, שלאחר גאולתו העתידית של עם ישראל ובניינו המחודש של בית המקדש, יהפכו ימי צום אלה לימי חג ושמחה. רבותינו מבארים כי י"ז בתמוז וט' באב יהפכו לימי חג ומועד, ושלוש השבועות שביניהם (ימי בין המצרים) יהיו כ''חול המועד''.

3. תענית י"ז בתמוז נקבעה בשל חמישה אסונות גדולים בהיסטוריה היהודית שאירעו בתאריך זה:

משה רבנו שבר את הלוחות בהר סיני.

בטל קרבן התמיד בבית המקדש הראשון.

חומות ירושלים נפרצו והגויים נכנסו לעיר.

המצביא הרומאי אפוסטמוס שרף את התורה.

צלם – פסל של עבודה זרה – הועמד בהיכל בית המקדש.

4. מטרת הצום בי"ז בתמוז - יום של חשבון נפש. עיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו. אין להעביר את הצום בבטלה אלא יש לזכור את המאורעות שבגללם נקבע התענית, על כל אדם להשתתף בצער החורבן ולחשוב כיצד הוא יכול להוסיף בלימוד ובקיום מצוות ומעשים טובים על מנת לזרז את הגאולה.

5. כאשר על פי לוח השנה חל י"ז בתמוז ביום שבת, בשל קדושת השבת נדחה הצום, וכן הסליחות והשינויים בתפילות, ליום ראשון.

6. צום י"ז בתמוז מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים.

7. תפילת "עננו" – נאמרת כחלק מתפילת העמידה. תוכנה של התפילה הוא בקשה מהקדוש ברוך הוא שיעננו ביום הצום. הספרדים (שליח הציבור והמתפללים) מוסיפים תפילה זו בשחרית ובמנחה.

האשכנזים נוהגים כי שליח הציבור יזכיר את התפילה בשחרית ובמנחה, ואילו היחיד רק במנחה.

8. תפילת "אבינו מלכנו" - לאחר תפילת שחרית ומנחה מוסיפים את תפילת "אבינו מלכנו", המכילה שמונה עשרה בקשות רחמים מהקדוש ברוך הוא. לתפילת "אבינו מלכנו" כוח עצום.

בתפילת שחרית ומנחה קוראים בתורה מעניין הצום.

לאחר תפילת שחרית נאמרות סליחות, המיוחדות לתענית זו.

9. פטורים מלצום - מעוברות ומניקות, זקנים, או חלשים פטורים מן הצום. אך עליהם לאכול רק כדי קיום הגוף, ולא מעדנים. קטנים (מתחת גיל מצוות) פטורים מלצום אך יש לחנכם לא לאכול מעדנים או ממתקים. יש לזכור את דברי הגמרא: "כל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור", ו"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה".

10. יהי רצון שתקויים בנו עוד השנה הבטחתו של הקדוש ברוך הוא על ידי הנביא זכריה (ח', י"ט): "כה אמר ה' צבקות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים".

 

[כתר]

הלכות תענית שבעה עשר בתמוז​

תענית י"ז בתמוז

מותר לעשות נשואין בחודש תמוז עד י"ז בו. מהראוי לקבוע זמן החתונה שיהיו נגמרים "שבע הברכות" לפני י"ז בתמוז. מליל י"ז בתמוז מתחילין דיני האבילות של בין המצרים ואין לערוך נשואין מהלילה, וכן נוהגים מאז דיני האבילות כדלהלן.

צום שבעה עשר בתמוז, הוא אחד מארבעה צומות שתקנו הנביאים מפני חמשה מאורעות קשים שארעו לישראל ביום זה: נשתברו הלוחות הראשונים כשירד משה מההר וראה את עגל הזהב והמחולות. ביום זה בוטלה הקרבת התמיד בימי בית ראשון היות ולא נמצאו כבשים להקרבה. חומת ירושלים הובקעה בימי בית שני. ביום זה שרף אפוסטמוס הרשע את ספר התורה. הועמד צלם בהיכל. מפני צרות אלו תקנו חז"ל תענית ביום זה.

הכל חייבין להתענות, בין האנשים ובין הנשים. גם אונן חייב בתענית.

אם שכח ואכל בתענית, מיד כשנזכר צריך להפסיק, ואפילו אם כבר לעס צריך לפלוט וישלים שאר היום בתענית.

נכון להחמיר שלא ליגע באוכלין שלא לצורך, דחיישינן שמא יבוא לאכלו.

נשים מעוברות ומניקות (עד כ"ד חודש), פטורות מתענית. יולדות תוך 30 יום ללידה פטורות מלהתענות.

חולה אפי' שאין בו סכנה ואפילו בחולי קצת, פטור מתענית. זקנים תשושי כח, יכולים להקל בתענית.

אנשים הנ"ל האוכלים בתענית, יאכלו בצנעה, ונכון שיפדו התענית בכסף לצדקה. כמו כן, לא יאכלו בשר ולא ישתו יין, אלא יאכלו לקיום הנפש.

חייבים האוכלים לברך תחילה וסוף על האוכלים.

מי שפטור מלהתענות, אין צריך להשלים התענית ביום אחר.

אין לחנך קטנים וקטנות פחות מגיל 9 בתענית שעות ואפילו בט' באב. בן 13 ובת 12, חייבים להתענות.

חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה מחוייבים להתענות. בעלי ברית מחוייבים להשלים התענית ככל אדם. בר מצוה שחל בי"ז בתמוז יעשו הסעודה או בלילה שלפניו או בלילה שלאחר התענית.

מותר לקחת תרופות לצורך רפואה אם הם מרים בלי מים, ואם אי אפשר לבלוע בלי מים, יבלע עם מעט מים.

ביום התענית צריך להתעורר בתשובה, לכן לא יבלה את היום בדברים בטלים ובטיולים.

סדר התפילות וקריאת התורה בתענית

השליח ציבור אומר "עננו" גם בשחרית בין ברכת "גואל ישראל" ל"רפאנו". אין אומר הש"ץ "עננו" אלא אם יש בבית הכנסת ששה מתענים, ויש מחמירים שיהיו עשרה, ובדיעבד, די בשלשה מתענים.

אין צריך לשאול לכל אחד בבית הכנסת אם הוא מתענה.

יחיד אומר "עננו" במנחה באמצע ברכת "שומע תפילה", וחותם "כי אתה שומע תפלת כל פה … ברוך אתה ה' שומע תפלה", ואינו חותם העונה לעמו ישראל וכו'. מנהג הספרדים לומר עננו גם בשחרית.

אם שכח ולא אמר "עננו" עד שאמר "ברוך אתה ה'" כדי לחתום "שומע תפלה", יסיים תפלתו ויאמר "עננו" בסוף שמונה עשרה קודם שיעקור רגליו.

אומרים "סליחות" בשחרית אחרי חזרת הש"ץ, כנוסח הנדפס בסידורים. אף מי שאינו מתענה, חייב לומר סליחות.

לאחר הסליחות אומרים "אבינו מלכנו". ישנם קהילות האומרים "אבינו מלכנו" רק בעשרת ימי תשובה.

בשחרית ומנחה מוציאים ספר תורה וקוראים בתענית ציבור פרשת "ויחל משה" שבפרשת "כי תשא". במנחה מפטירים לאחר הקריאה בישעי'ה: "דרשו ה' בהמצאו".

מי שאינו מתענה, לא יהא שליח ציבור, לא יהא בעל קורא ולא יעלה לתורה. הגבהת וגלילת התורה, וכן הוצאת והכנסת הספר תורה לארון הקודש, מותר לכבד אף מי שאינו מתענה.

 

[כתר]

מֵהלכות תעניות ציבור

* הנביאים תיקנו לישראל ארבעה ימי צום: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, 'צום גדליה', ועשרה בטבת, מפני המאורעות הרעים שאירעו בימים אלו.

* בתשעה באב, אירעו חמשה מאורעות רעים לישראל: נחרבו שני בתי המקדש, הראשון והשני; נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל; נהרגו רבבות תושבי העיר ביתר; ונחרש מקום המקדש וסביבותיו.

* גדליה בן אחיקם, היה מנהיג הציבור שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון. בעקבות הריגתו, נהרגו אלפים מישראל, וגלו כל הנותרים, ו"כבתה גחלת ישראל", כלשון הרמב"ם.

* קטנים וקטנות, פטורים מלצום בתשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת. אולם, כשיש בהם דעת להתאבל עם הציבור – ראוי שלא יאכלו אלא מאכלים פשוטים, ורק כדי צורכם.

* נחלקו הפוסקים בנוגע לנער שנעשה בר מצוה ביום ראשון שחל בו צום 'נדחה', אם הוא חייב לצום, או שהוא פטור, מפני שחובת הצום חלה בשבת, והצום ביום ראשון בא רק כ'תשלומין'.

* חולה, אף שאין בו סכנה, אסור לו לצום בשבעה עשר בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת, ויאכל רק מאכלים פשוטים, בכמוּת הנצרכת לו.

* רחיצה ושאר איסורי תשעה באב, מוּתרים בשבעה עשר בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת; אך נהגו להימנע מרחיצת כל הגוף במים חמים, מלבד בעשרה בטבת שחל ביום שישי, מפני כבוד השבת.

* 'בעל נפש' שחש כי הוא יכול לעמוד בכך, ראוי לו לצום בכל תעניות הציבור משקיעת החמה בליל התענית, כמו בתשעה באב; מלבד בתענית שחלה ביום ראשון, מפני סעודת 'מלוה מלכה'.

* בנוגע לעריכת סעודת נישואין בליל תענית ציבור – יש שהורה שאין לעשות זאת אלא בשעת הדחק, ויש שהתיר לכתחילה, ואף בליווי תזמורת.

מֵהלכות אבילות

* יום טוב מפסיק ומבטל בכניסתו את דיני האבילות של ה'שבעה' (למעֵט שמיני עצרת, כשמֵת לאחר כניסת חג הסוכות). ובנוסף – כשיום טוב מפסיק אבילות 'שבעה', נחשב הדבר כאילו עד לכניסת החג התאבל האָבֵל כבר שבעה ימים מתוך ימי ה'שלושים'.

* כשחל יום טוב בתוך ימי ה'שלושים' של האבילות, הריהו מפסיק את האבילות ומבטל את דיני ה'שלושים'. ויתֵרה מזו – מותר לאָבֵל להסתפר, לכבס את בגדיו, ולהתרחץ אף במים חמים, בערב החג, לכבוד החג; אך לדעת הרמ"א, ההיתר הוא רק בסמוך לשקיעת החמה. ואף כאשר חל היום השביעי לאבילות בערב יום טוב, נפסקת אבילות ה'שלושים' בכניסת יום טוב. ובערב פסח, מוּתר לאָבֵל בתוך 'שלושים' להסתפר לפני חצות היום אף לדעת הרמ"א, כיון שלאחר חצות היום אסור לכל אדם להסתפר.

* בערב יום טוב החל באחד מששת הימים הראשונים של שבעת ימי האבילות – התירו חכמינו ז"ל לאָבֵל לכבס את בגדיו, מפני שאינו יכול לכבסם ביום טוב; אבל אסור לו ללובשם עד לכניסת החג.

* השומע על מיתת קרובו לאחר קבורתו, בטרם חלפו שלושים יום ממיתתו, חלים עליו דיני אבילות 'שבעה' למשך שבעה ימים; ואם שמע זאת בשבת – חלים עליו דיני האבילות שבצינעה.

 

[כתר]

זמני תחילת וסיום הצום – י"ז בתמוז תשפ"ה

שעות הצום משתנות לפי מקום המגורים. להלן זמני תחילת וסיום הצום בערים המרכזיות בארץ:

מתי מתחיל הצום:

ירושלים: 4:31

תל אביב: 4:32

באר שבע: 4:34

חיפה: 4:29

מתי נגמר הצום:

ירושלים: 20:13

תל אביב: 20:11

באר שבע: 20:12

חיפה: 20:15