קבלה חשובה ביותר לחודש אלול ור"ה- ללמוד מוסר בקביעות (למי שעדיין לא נוהג כן)
כ' הגר"י אייבשיץ בדרשה לחודש אלול (יערות דבש ח"ב, א) :
לכן, לו בניי שמעו אלי, יראת ה' אלמדכם, בימים אלו, ימי חשבון, יעשה כל אחד גדרים וגדר של קיימא שלא יעבור, כי הכל תלוי בגדר, וראשון לכל הגדרים הוא לימוד תורה, ובפרט שיעור שעה או חצי שעה, ספרי מוסר בכל יום הוא סם חיים שנותנים הרופאים ליקח ממנו כל יום גרעין או חצי בבוקר ובערב, ואם יאמרו שהוא טוב לחיי זמן, ידעתי כי אין אחד שנמנע מלוקחו אפילו במחיר, אף כי מה שאני אומר הוא טוב לחיי עולם הזה, כי ימנע לאדם לרדוף אחר מותרות ולהתעדן ביותר, וזהו ששומר לאדם בריאותו, והעיקר חיי נצח שמביא לאדם, ולכן מאוד יזהר אדם בו.
א) החיוב על כל אדם לקבוע לימוד מוסר בכל יום-
כ' החיי אדם (כלל קמג ס"א):
ופשיטא שהוא חוב גמור על כל אדם שילמוד בכל יום בספרי היראה אם מעט ואם הרבה, שהוא יותר חיוב מכל לימודיו. ואפילו אם יתבטל על ידי זה מלימוד פרק משניות או שאר לימוד, כי מה ה' אלקיך מבקש ממך כי אם ליראה אותו.
וכן פסק המשנה ברורה (סי' א סקי"ב):
וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ותבלין היצה"ר הוא תוכחת מאמרי חז"ל. עכ"ל וכ' שם בשעה"צ (סקכ"ו) ז"ל ברכי יוסף וחיי אדם בהלכות יום הכפורים, עיין שם שכתב שהוא יותר חיוב מלימוד משניות. עכ"ל.
וכ"כ עוד המשנ"ב (סי' תרג סק"ב):
והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השנה וכ"כ הגר"א במשלי בכ"מ[1] ובמעשה רב.
וכ"כ ביערות דבש (ח"א דרוש ה):
ולכן יש לאדם מאוד להתבונן ולהשמר מפח יקוש של יצר הרע, וזהו אי אפשר כי אם בלמוד תורה, והעיקר שילמד כל אדם הן תלמיד חכם הן עם הארץ איש ואשה דף אחד בכל יום מספרי מוסר כל אדם לפי ענינו, של"ה, או שארי ספרי מוסר וכן מה שהוא בלשון אשכנז, כי הרבה ספרים בלשון אשכנז שיש בם מוסר גדול למאוד, אשרי אדם ההוגה בהן, וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה, שלא בקל ילכדהו מלך זקן וכסיל, כי תחבולותיו רבות.
עוד כ' שם (דרוש יב)
וכן מי שבשם ישראל יכונה, החיוב עליו לקרות בכל יום ערב ובוקר איזה דפים מספרי מוסר, אשר הם תודה לאל רבים בדפוס וכו' והאיש אשר אלה לו לומד יום ביומו בספרים הנ"ל, אזי יבחין כמה חטא לנפש וכמה רעות שעשה, ויהיה חרד לדבר השם בסור מרע ועשה טוב.
וכ"כ הרחיד"א (צפורן שמיר ס"ד אות נ"ג):
צריך בכל יום לקרות מוסר איזה שיעור ורבו כמו רבו ספרי מוסר לכן יקרא בספר אחד שיעור בכל יום עד תומו ואח"כ יקח אחר ובעז"ה בכל אחד ימצא התעוררות חדש ויקיים החזק במוסר אל תרף ולא עוד אלא אפילו בספר שקראו כמה פעמים כשיחזור לקרותו יתעורר בדבר שעדיין לא נתעורר ואף על פי שכבר ידע הדבר ההוא מ"מ הזמן והמצב שעומדת נפשו בעת ההיא עושה חדשות כאשר צדיק יבחן. ויזהר מאד בזה ויראה שלא יאבד זמנו ותבא עליו המיתה פתאום ואז הוא בעצמו יתחרט חרטה גדולה על שקלקל מעשיו וכילה בהבל כחו ועונותיו כמשא ואין מושיע.
וכ"כ הגרמ"מ אפשטיין ר"י סלבודקה (לבוש מרדכי הקדמה ב"ק):
וספרי המוסר הם ספרי מלחמת האדם ביצרו הרע. וע"כ הורו לנו רבותינו הקדושים, כי חוב על כל אדם להתעסק בכל יום כשרון המעשה וחשבון הנפש, כי היצר מתחדש ומתגבר בכל יום, ורבינו יונה כתב בספרו שערי תשובה (שער שלישי אות ע"ו) ז"ל, ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה כו' ונאמר מדוע דרך כו' קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם ונאמר כי הנה רחקיך כו', עכ"ל. ולב מי לא יתר לשמוע הדברים האלה יוצא מפורש מפי אבי ההוראה רבינו יונה ז"ל, אשר מפיו אנו חיים בהלכה למעשה. ועיין בספר חיי אדם בהלכות עשרת ימי תשובה.
ב) גודל ההפסד לאלו שלא לומדים מוסר-
כ' הרר"י בשערי תשובה (ש"ג אות טו) :
ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיה כט, יג - יד): "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא".
וז"ל הרחיד"א (דבש לפי ,ת אות מא):
ומכאן תוכחה לתלמידי חכמים שאינם רוצים ללמוד כי אם גמרא ופוסקים. ומבזים בלבם לת"ח שלומדים תנ"ך ומשניות וספרי מוסר. והן בעון לא יבינו כי האף אמנם דלימוד הגמרא יקר מאד ואין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה וכתב ר"ת שהתלמוד בלול בכל. מ"מ כל זה היינו ללומד תורה לשמה בענוה ונזהר בדקדוקי מצות כמו הראשונים שהיו קדושים מאוד ונשמתם ממקום עליון. אבל בדור יתום זה כי גברה סט"א והוא בעקבות משיחא והיצה"ר רודף לת"ח ביותר. אלו הת"ח שאינם רוצים ללמוד מוסר על הרוב הם מתגאים בלימודם וחושבים שהם חכמים גדולים ומבזים הזקנים וגדולי דורם ואינם מקפידים להתפלל כהוגן ופוגמים ברית הלשון והראות וכיוצא. ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה.
וכיו"ב כ' הפלא יועץ (ע' מוסר):
ועל הרוב מי שאינו מתמיד ללמוד מוסר לא טעם טעם יראת חטא ודרכו ישר בעיניו ולבבו יבין אשר הוא יהודי כשר ואף אם ישמע או ילמוד פעם ביובל או ישמע דברי מוסר אינו פועל לו ואינו מתעורר כלל ואין בשר המת מרגיש באיזמל כי טפש כחלב לבם מחמת עוונותיהם שהם מסכים המבדילים ומטמטמין את הלב ועל זה אמרו רשעים בחייהם קרויים מתים שהם כמת שאינם מרגישים ביראת ה'.
ג) אפילו גדולי הדורות קדושי עליון עסקו בלימוד המוסר יום יום:
1) מרן הבית יוסף – מצאתי בס' מגיד משרים למרן הבית יוסף בסוף פ' בהר מה שהזהיר לו המגיד וז"ל. ותקרא מרגניתא דבי רב בכל יום כו'. וג"כ תקרא קריאה אחת מס' חובת הלבבות להכניע היצה"ר ולהשפילו מתוקפו כו' ע"ש. (ס' שערי אור להגר"י בלאזר זצ"ל).
2) הגר"א- למד מוסר בכל יום כמה פעמים! כמ"ש בס' מעשה רב.
3) מהר"י מליסא בעל נתיבות המשפט- כתב בצוואה הקדושה שלו וז"ל. הנני מזהיר אתכם שתקבעו שיעור בכל יום בספרי מוסר. כי בעוה"ר נעשה לבנו כלב האבן. ומחמת לימוד בספרי מוסר יתרכך הלב עכ"ל. (שם).
4) החתם סופר- למד לפני התלמידים קודם כל שיעור בס' חובת הלבבות. כדי להלהיב לבבם ביראת ה'. וכמעט כל מוסריו והנהגותיו היה מדברי ס' הקדוש הזה. וכן חפץ שתלמידיו יעסקו בו בימי בחרותם. למען יקבעו להם דרך אחד בעבודת השי"ת כו'. וכן אמר לתלמידיו שילמדו בס' מנורת המאור. כי שם מלוקטים היטב דברי אגדת חז"ל כו'. ורגיל על לשונו לומר לתלמידיו. תאמינו לי שביום שאין אני לומד מס' מוסר. מרגיש אני בעצמי הצטננות ביראת ה' עכ"ל.(שם).
וע"ע שם בשערי אור.
ד) סיבות שבגללם יש נמנעים מלימוד המוסר:
1) רצון להתרחק מעצבות ולהיות בשמחה-
כמ"ש הגרי"ס ותשובתו בצדו (אור ישראל שערי אור אות ו):
הנה הלימוד וההתבוננות בענינים האלה. בהשקפה הראשונה הם דרך תוגה ועצב. וכל ישע וחפץ האדם הוא להיות בשמחה וטוב לב תמיד. להסיר דאגה מלבבו. ולהעביר יגון מבשרו ולחיות בשלוה. וע"כ לא יחפוץ לנגוע אף בקצה לימוד המוסר. מבלי התעצב אל לבו ולמרר את רוחו.
אם כי האמת לא כן הוא. כי הרפואה הזאת של לימוד המוסר. היא תחילתה מר וסופה מתוק. כי כאשר ירגיל האדם את עצמו ללמוד בספרי מוסר. אז בעיניו יראה ולבבו יבין. כי לשמחה מה זה עושה. ולשוא הוא להיות עוצם עיניו מראות ברע. אשר יקרה אותו באחרית הימים. ולילך כעור באפילה. אחרי אשר אין מנוס ומפלט להנצל מזה. וכמו שאמרו חז"ל בפ"ד דאבות. בע"כ אתה מת ובע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ונהפוך הוא כי ישמח בחלקו ויגיל ברעדה. אשר נפקחו עיניו לדעת טוב ורע. להיות רואה את הנולד. ולקדם את פני הרעה בכל מה שאפשר. עכ"ל.
2) אין מרגישים תועלת בלימוד המוסר-
כמ"ש הגרי"ס (אור ישראל איגרת י) והשיב על טענה זו :
אל יפול לב האדם בלמדו מוסר ואיננו מתפעל, ואין רושם בנפשו מוצאת לשנות דרכו - ידע נאמנה אם כי לא נגלה לעיני בשר הרושם, עיני השכל רואות, ברבות העתים, בריבוי הלימוד, מהתקבצות הרשימות הנעלמות, לאדם אחר יהפך, ותאותו נאסרה לבל תפרוץ הרבה, ויש אשר תבטל, והנסיון יעיד בהשקפה קלה, על לומד מוסר אם מעט כו', ביתר שאת יעלה על בני גילו ברעיונו וכל הנהגתו. ....
בזאת - האדם אשר לא נטבע טביעה מיתית ברגשת התאות, ושכלו חי לבקש מנוח לנפשו לחיי עד, ולבו כלב האבן, מים הרבה ישפוך על נפשו, הוא לימוד המוסרי, ורשימות נעלמות בקרבו יולדו, לנהלהו לדרך החיים, הוא לימוד התורה השקולה כנגד כל העולם, ומצותיה של תורה, (ירושלמי פיאה פ"א) ומשולה למים, ומים המתוקים האלה, יחקקו את לבבו לשמרו מכל רע ולשנות דרכו לטובה.
3) שפלות הנפש גורמת לאדם מחסום למוסר-
כמ"ש החזו"א (אמו"ב פ"ד אות יב) וכ' שם שרפואתו היא עמל התורה:
וז"ל
וּבִשְׁבִיל זֶה רַבּוֹת הֵנָה הַחֲלִיפוֹת בקצבות הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל לִימוּד הַמּוּסָר בֵּין הַלּוֹמְדִים, פַּעַם הַתּוֹעֶלֶת מְהִירָה גְּלוּיָה וְנִכֶּרֶת, וּפַעַם הַנְּטִיּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת לֹא יָזִיזוּ מִמְּקוֹמָן, וְסִיבַּת הדבר - חָוזָק הָאוֹר שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ עַל מִשְׁקַל שָׁוֶה, וַאֲשֶׁר אֵצֶל אֶחָד הוּא אוֹר בָּהִיר קָרוֹב לְעִידֹון נַפְשִׁי, וּלְמִשְׁנֵהוּ אוֹר כֵּהֶה רָחוֹק מְצֻחְצָחוֹת. מֵחוֹבַת הַחִינּוּךְ לְהִתְעַמֵּק בְּכָל יָחִיד וּלְחַקּוֹת עַל שָׁרְשׁוֹ, כִּי מִבְּחִינַת הַסַּמִּים שֶׁאִם לֹא יוֹעִילוּ יַזִּיקוּ, וְגַם לִימּוּד בְּחִינַת הַמִּדּוֹת אִם אֵינוֹ מִתְרַגֵּשׁ עֲלֵיהֶם וְנַפְשׁוֹ לֹא תַּרְגִּישׁ בָּם, כִּי אָז טִבְעוֹ לוֹקַחַת אֶת מִשְׁנָתוֹ לִלְטוֹשׁ חַרְבּוֹ לִקְרַאת רֵיעָיו, וְלִרְאוֹת עַל יָדָם מוּמֵי בְּנֵי אָדָם ומשחתותם וְנַפְשׁוֹ זַכָּה בְּעֵינָיו מִכָּל בְּנֵי גִילוֹ. כְּהִיַּת הָאוֹר הַנַּפְשִׁי קְרָאוּהָ שִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ. שִׁפְלוּת הִיא כְּדֶלֶת סוֹגֶרֶת אֶת הַשַּׁעַר וְאֵין מָקוֹם לַמּוּסָר נַפְשִׁי, הָאוֹכֵל בַּשּׁוּק אֵין עוֹסְקִים עִמּוֹ בְּזִמְרַת עֲדָנִים, וּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְכּוֹב בָּעִיר לֹא יִרְכַּב עַל בָּמֳתֵי שְׁמֵימִיִּים.שִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ יְסוֹדָהּ בַּנֶּפֶשׁ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה, וְהַמַּעֲשִׂים הַשְּׁפָלִים הֵם זֶרַע הַשִּׁפְלוּת הַנַּפְשִׁי וְהַמַּעֲשִׂים הַמְּעִידִים עַל הַשִּׁפְלוּת, שׁוֹנִים, מֵהֶם גַּסִּים וְגַשְׁמִיִּים כַּאֲכִילָה בַּשּׁוּק וּרְכִיבָה עַל הַסּוּס בְּקִרְיַת חוּצוֹת, וּמֵהֶם בִּלְתִּי נִיכָּרִים כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַדִּיבּוּר בּבּיטוּיָם גַּסִּים ובניבול, נוֹחַ לַחֹרֶף, לְקַלֵּל, חָדַל הַבּוּשָׁה וְקַל לְדַבֵּר עַזּוּת, אֵינוֹ חָשׁ לְכַחֵשׁ וּלְשַׁקֵּר וְאֵינוֹ אַחֲרַאי בְּעַד אִמְרֵי פִּיו, אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה אֵינָם רְאוּיִם לְלִימּוּד שֶׁל בְּחִינוֹת הַמּוּסָר הַמְיוּסָד עַל דַּקּוֹת וַעֲדִינוֹת, וּלְעוֹלָם לֹא יִמְצְאוּ אֵלֶּה מָזוֹר למשחתותם בְּלִימוּד הַמּוּסָר.שִׁפְלוּת הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ דָּבָר מַמָּשִׁי וְחִיּוּבִי רַק אֲפַיְּסָה וּשְׁלִילָה, נְטוּל הָאוֹר שֶׁל צַחְצָחוֹת הַנֶּפֶשׁ, וַאֲשֶׁר רְפוּאָתָהּ בְּטוּחָה בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְאוֹר הַתּוֹרָה מְחַיֵּהוּ.כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִי שֶׁחָשׁ בְּשִׁפְלוּת יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה עַד שֶׁיֶּשְׁנָן שכלו וְיִלְאֶה גּוּפוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִקְנֶה תּוֹרָה הַרְבֵּה, וְהַשִּׁפְלוּת תֶּמֶס תְּהַלֵּךְ, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְאָז יוֹסִיף לֶקַח בְּסִפְרֵי הַיִּרְאָה לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל. עכ"ל הק'.
ואפשר שזו כוונת ד' המדרש (משלי א, ב) וז"ל:
לדעת חכמה ומוסר. אם חכמה למה מוסר, ואם מוסר למה חכמה, אלא אם יש באדם חכמה הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה אינו יכול ללמוד מוסר.
וע' במלאכת שלמה כיו"ב (אבות ג ט) על הא דתנן אם אין חכמה אין יראה- ועוד כפשוטו אם אין חכמה אין יראה אם לא יקדים האדם כח תורה אין יראה לא יוכל ללחום את מושל ונעשה בעל הבית כי אם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרין בידו ע"כ.
וכן יש ללמוד מהברייתא דרפב"י דקתני תורה מביאה לידי זהירות. ומשמע דבלא מדרגת התורה א"א לבא לידי זהירות ולכן לא ירגיש תועלת בלימוד המוסר.
וכ' המהרי"ל בלוך (שיעורי דעת ח"ד חכו"מ ש"א) שמי שזוכה להבין צורתא דשמעתתא ירגיש נעימות בלימוד המוסר וז"ל :
אם זכיתם להרגיש קצת בצורתא דשמעתתא הרי צריכה הבנת לב החכמה להביא אתכם לידי יראת שמים וגם להרגשת נועם בלימוד המוסר, כי הירא ה' משתוקק לבא לידי חשבון הנפש שלזה מסוגל הוא לימוד המוסר שהוא מעורר את האדם להתבונן מה חובתו בעולמו. עכ"ל.
ה) דברי החזו"א שלימוד התורה וחכמת היראה תלויים זה בזה:
[1] וז"ל הגר"א (משלי ד יג) החזק במוסר אל תרף- אפילו לפי שעה אל תרף את עצמך מן המוסר. נצרה כי היא חייך- כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור מה שלא שבר עד הנה אותו המדה לכן צריך תמיד להתחזק ואם לא יתחזק למה לו חיים. עכ"ל.