סרטונים גדו"י - קטעים נדירים של גדו"י זצ"ל | עיני העדה והמקום סרטונים גדו"י - קטעים נדירים של גדו"י זצ"ל | עיני העדה והמקום
האדמו"ר הרביעי לחסידות סדיגורא "הכנסת מרדכי" צילום נדיר 1960
הצג קובץ מצורף האדמו ר מסדיגורא הכנסת מרדכי צילום נדיר פורום אוצר התורה 1960.mp4
רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן (י"ז בכסלו תרנ"ז, 22 בנובמבר 1896 - כ"ט בניסן תשל"ט, 26 באפריל 1979) היה האדמו"ר הרביעי לחסידות סדיגורה. מכונה ה"כנסת מרדכי".
תולדותיו

נולד בסדיגורה לרבי אהרן פרידמן שהיה לימים האדמו"ר השלישי לסדיגורה. אמו הייתה שרה שיינדיל רוזא נכדת רבי מרדכי פייבוש מהוסיאטין. בגיל 12 התארס עם מירל בתו של דודו רבי ישראל שלום יוסף ממזיבוז', ונישא לה בשנת תרע"ג בגיל 16, בשנת האבל לאביו. בחתונתו השתתפו זקני אדמו"רי חסידות רוז'ין, בראשות דודו זקנו רבי יצחק פרידמן מבויאן.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה יחד עם שאר אדמו"רי בית רוז'ין. לאחר המלחמה היה פעיל באגודת ישראל, ובכנסייה הגדולה הראשונה, בהיותו בן 26 בלבד, מונה לחבר ב"ועד הפועל העולמי" של אגודת ישראל ולנשיא קרן התורה. לאחר המלחמה, נהג לערוך מסעות ברחבי גליציה, בוקובינה ופולין לבקר את חסידיו, ובפרט במרכז גליציה בה התרכזו חסידי סדיגורה. בשנת תרפ"ג (1923) הקים את ישיבת "משיבת נפש" בפשמישל. בשם הישיבה נרמז שמו (מש"י). הישיבה דאגה גם למזון ושינה לתלמידים. בהמשך נוסד סניף לישיבה ביוזפוב בראשות רב העיר הרב שמעון פרזונצ'בסקי שהיה חסיד סדיגורה.

בשנת תרפ"ה ערך מסע לטובת קרן התורה בהמבורג. הוא התקבל בכבוד על ידי רב העיר שמואל בנימין שפיצר. בכנסייה הגדולה השנייה בשנת תרפ"ט, מונה לחבר מועצת גדולי התורה. ביתו בווינה היה אחד ממרכזי אגודת ישראל, והוא היה ממנהיגי התנועה וחברי תנועות צא"י ופא"י עמדו עמו בקשר שוטף.

בשנת תרפ"ה החל רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה לשלוח חסידים לארץ ישראל על מנת שיפתחו את היישוב והתעסוקה. בשנת תרצ"ג הוא ביקר בארץ וערך סיור במושבות ובקיבוצים. בחזרתו לגליציה, שלח קבוצת חסידים מטורקה לארץ ישראל, והם התיישבו בנתניה בה פתחו בית חסידים. חסידו אליעזר אלטמן פתח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בית כנסת שהיה מהראשונים בעיר. הוא שלח את חסידיו ל"הכשרות" של אגודת ישראל בצ'רנוביץ' ועוד, ונהג לבקרם ולראות את מצב הכשרתם. קבוצה מחסידיו נשלחה על ידו למחנה ישראל.

בשנת תרצ"ד עבר לפשמישל והקים בה את חצרו. בכנסייה הגדולה השלישית בשנת תרצ"ז היה מראשי המצדדים בתמיכת אגודת ישראל במדינת היהודים.

באדר תרצ"ט (1939) עלה לביקור בארץ ישראל, ובעצת דודו רבי ישראל מהוסיאטין, השתקע בה והתיישב בתל אביב. הוא הספיק לחלץ את משפחתו מהתופת הנאצית והעלם ארצה. הוא פתח בית כנסת ברחוב בצלאל יפה. בשנות השואה עורר את תנועת אגודת ישראל ורבניה, להרעיש אודות יהדות אירופה, וערך טיוטה לקול קורא שישלח על ידי אגודת ישראל. לאחר השואה, פעל להצלת היהודים מאירופה, התכתב עם הנציב העליון בנידון ונפגש עם חיים משה שפירא לפעול ולסייע. היה שותף בפעילות אגודת ישראל להכנסת ילדי טהרן למוסדות חינוך חרדיים[דרוש מקור]. הוא עמד בראש ועדת חוקה בתוך "ועדת מצב מתמדת של רבני ארץ ישראל", בשיתוף עם יצחק קיסטר, במטרה לגבש ולפעול לצביון יהודי של המדינה העתידה, ולמנגון הלכתי שיעמוד בדרישות שני הצדדים.
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון