בעניין הרישום לישיבות הגדולות, להלן טור שפרסמתי בשעתו באחד מהשבועונים החרדיים, והתגובות לו היו שונות ומגוונות.
כעת, אולי זה יביא תועלת למישהו...
העולם מתחלק לשניים: אלה שהתקבלו לישיבה גדולה בקלות, ואלה שלא. כולם התקבלו בסוף, אבל חלקם רק ממש בסוף – וממש לא בקלות... זה לא שיש הבדל ביניהם, אז מה ההבדל?
באותם ימים לא היה לי ראש לשאלה הזו. בעצם, לא היה לי ראש לכלום. פרט לשאלה אחת: מה יהיה בסוף?
נכון, אני מאלה שלא. אני מאלה שבמשך ימים ארוכים אשר חלפו באיטיות מורטת עצבים רק חגו במעגלים סביב הטלפון וחיכו בחוסר סבלנות להודעה שתבשר על יבשה הנראית באופק. ובינתיים מה? בינתיים חרשו חורשים על גביהם, הסחורה מוצעת שוב לסוחרים הממולחים כשהפעם תגית של 'נפילים' משחירה את פניה. בזמן שחלק מחבריהם לספסל הלימודים כבר ניצבים בהתרגשות על מפתנה של הישיבה הגדולה אליה ייחלו – יש שעדיין תלויים בחוסר אונים על חבל דק של אינטרסים וניגודיהם, נתונים לחסדיו של צוות המו"מ, ואין לאל ידם לעשות מאומה כדי לייצב את עצמם על קרקע מוצקה.
גם כיום, על אף מרחק הזמן, עודני חסר אונים מול הרצון לנרמל את התופעה. לכן, אינני מתיימר לבקש מהבוחשים בקדרות הרותחות:
שימו לב! מדובר בנפשות. קטנתי מהביע דעה בנושא שגדולים ממני עוסקים בו, כי יתכן ויש הצדקה לבחישה כשלעצמה. אבל שימו לב במה אתם בוחשים ועל הגב של מי אתם חורשים. בררו, סננו, אבל בזהירות. בסך הכל מדובר בילודי אשה כמוכם. בעצם, לא ממש כמוכם – הם צעירים יותר, רגישים יותר, פגיעים ושבירים יותר.
ואליכם, אחיי ה'נפילים', כמה מילים:
כל אחד והסיפור שלו. גם אני והסיפור שאני גאה בכך שהוא שלי. לא אלאה אתכם בו, כי כבר הלאיתי בו רבים. אך את השורה התחתונה לא אחסוך מכם.
קודם כל, יש גם אנשים טובים בעולם, כאלה שרוצים בטובתכם. כמוני, למשל. אבל לא רק. גם בסביבתם יש מי שרוצה בטובתכם. יש מי שהאינטרס שלו – הוא אתם, והוא לא ינוח ולא ישקוט עד אשר תעלו על דרך המלך ותגיעו אל המנוחה והנחלה. זה יכול להיות ההורים היקרים שלכם, זה יכול להיות הר"מ, רה"י או המשגיח – וזה יכול להיות גם ההורים, גם הר"מ, גם רה"י וגם המשגיח. יש מי שאכפת לו מכם, והוא לא תמיד בודד במערכה.
ובכל זאת, אל תבטחו בנדיבים. יש נדיבים – יתכן והרבה – והם אנשים טובים ומגיעה להם תודה ולפעמים אף הרבה מעבר לזה – אבל אל תבטחו בהם. לא בנדיבים תשימו מבטחכם, כי זה לא בידיים שלהם. וגם לא בבלתי נדיבים, כי זה גם לא בידיים שלהם. למעשה, אין דבר שהוא בידי הנדיבים או הבלתי נדיבים. שום כלום.
האיננו מאמינים בכך באמונה שלימה?! וכי צעירים מידי אנחנו בכדי להאמין בזה?!
בתקופה זו נקראתם לעבור מבחן. לא, לא המבחן לישיבה הגדולה. בעזרת ה' גם אליו תיקראו בקרוב. כרגע המבחן המשמעותי עבורכם לא פחות – ואולי אף יותר – הוא:
מבחן האמונה! אכן כן! מותר להקב"ה לבחון באמונה גם בחורים צעירים. וכן, נדרשת מכם אמונה איתנה כדי לעבור את התקופה הלא קלה הזו, ויתירה מזאת: כדי לצאת ממנה מחוזקים יותר ולהפיק ממנה את מירב התועלת – ויש רב תועלת להפיק ממנה.
ובינינו, קל יותר לעמוד במבחן האמונה כאשר אנו חשים בעליל את חוסר האונים. הלא אם היינו חשים – בטעות – כאילו שיש לאל ידינו לעשות מאומה בנידון, הרי אז היה לנו קשה יותר לזכור שבעצם ה' הוא שנותן לנו את הכוח לעשות את החיל.
אז נכון, זה לא קל. זה קשה. למה זה קורה דווקא לכם? לאלוקים פתרונים. אבל האמינו – אתם מטופלים בידיים טובות. הקב"ה 'יושב' על התיק שלכם ומקדיש לו את מלוא תשומת הלב. זה ייגמר – לא בהכרח כפי שאתם מצפים שזה ייגמר – אבל זה בהחלט ייגמר טוב. אולי אפילו תיווכחו לראות זאת בקרוב, אולי רק בעוד זמן רב, ואולי אף פעם לא – אבל זה ייגמר טוב. באחריות. בינתיים רק התאזרו בסבלנות, ובאמונה.
