שאלות ותשובות בעבודת הבורא

[הייליג]

האם באמת אפשר לכוון בכל ה'שמונה עשרה'?!​

שאלה:​

"האם ניתן להתפלל ללא מחשבות זרות? זה נכנס אוטומטי! האם כל האלו שמתנענעים בתפילה סביבי אין להם מחשבות זרות כלל? איך עושים את זה? "
​

תשובה:​

חיים מרדכי היקר…

שאלה טובה שאלת,

וניכרת התשוקה לעשות את הטוב בעיני ה', ולזכות לעמוד בתפלה אמיתית בהתבטלות מוחלטת לפני האין סוף ברוך הוא. שזו היא התפלה האמיתית, ותפלה כזו היא אכן בלי מחשבות זרות, אבל חייבים להסביר משהו בסיסי.

וכבר אמר הגה"ק רבי אברהם ב"ר נחמן זי"ע, שלמשיח תהיה עבודה של ממש לזכות יהודי בשמונה עשרה נקיה, כי דייקא אז באים כל הבלבולים, בהיות האדם שוקט ויש לו זמן להפליג במחשבותיו, ולפעמים אחר התפלה, מגלה שלא התפלל מילה אחת, ואמר את כל המילים בדרך הרגל, תוך כדי המחשבה הזרה, שהיא כל מחשבה שאינה מענין התפילה.

אם אדם מתפלל באריכות, בישוב הדעת, ולפתע מגיעות לו מחשבות חיצוניות (שזה מאד טבעי, כי כך המח שלנו בנוי, ולפני שהרגלנו אותו לריכוז של הרבה זמן, הוא ישוטט במחשבתו לכאן ולכאן), כפי שקבלנו מרבותינו – אין שום משמעות למחשבה הזו, כי הוא יכול להעצר מתפלתו, ולהמתין לגירוש טוטאלי של המחשבה שפרצה לתוך השמונה עשרה, ואז להמשיך להתפלל במחשבה חדשה נקיה, ועל זה יש בחירה בכל עת ורגע, כמו שגילה לנו רביז"ל, ששתי מחשבות אינן יכולות לשכון בבת אחת, וממילא, פשוט, כאשר נכנסה המחשבה – להמיר אותה במחשבה של פירוש המילות מתוך הסידור הפתוח. אבל כל זה יכול להיות כאשר יתפלל במתינות ובישוב הדעת, שאם לא כן, ימצא את עצמו במחשבה זרה אחת, וכך ייעץ מוהרנ"ת לשואל עצתו.

אדרבה, ככל שאנו מודעים לקושי הזה – יש לנו מניעים חדשים והמון חשק להתגבר על זה, להכין את עצמנו לפני התפילה כראוי, לשמור הדיבור לפני התפלה, ולומר פסוקי דזמרה בגעגועים והשתוקקות, בכונת פירוש המילות, בקול רם ונעים, ובהשתפכות הנפש, וכשיגיע אל שמונה עשרה, כבר יהיה בפנים… מחשב מחשבות אודות אלוקות, ואז לעמוד בתפלה מתוך דברי הרמב"ן: והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפלה, וזה כולל גם אלו דברי העולם החודרים ללא רשות לשמונה עשרה, ואין לדאוג על זה בכלל, כי זו אפילו אינה מחשבה זרה, כי אם שטות שצריך להעיפה מהמוח ולהמשיך הלאה.

זה כתבתי בדרך של יראי ה' שכן מתפללים ומתאמצים ונלחמים עם מחשבות זרות, אבל מי שלא משקיע כלל כוחות בתפלה, ופשוט יודע שצריך לסיים הטקסט, והוא ממהר וחוטף התפילה יום אחר יום, לא יוכל לבוא בטענות שאין לו צד אחד של מחשבת פירוש המלות, כי הוא לא מתפלל בכלל, אולי יוצא ידי חובה לפי כמה דעות, אבל ההפסד שלו הוא רב ועצום, והוא חושב שזה למעלה מכוחו, ומסתפק באמירה זריזה של שמונה עשרה, לא טוב לעשות כך.

העיקר לחשב חשבונו של עולם, שהלא אני מקבל זכות לעמוד בתפלה לפני השם יתברך, בשלשת התפלות, ולהכניס במחשבתו הרבה את הענין של "דע לפני מי אתה עומד", ואפילו לפני כל ברכה וברכה של שמונה עשרה ברכות, להרהר בנקודה זו בעומק הדעת, איך שזה דבר נורא שקרוץ מחומר עומד לסדר דיבורים לפני השם יתברך, ואז יזכה להתפלל בכוונה, על כל פנים פירוש המלות, והאמן בכל לבך, שבודאי אפשר להתפלל תפלה נקיה, והיא מעוררת רחמים גדולים בשמים.

הוכפל הדבר, גם אם המחשבה נכנסת אוטומטית, לעצור כשמגלים אותה, לתת לה ללכת – גם כן אוטומטית, כשם שבאה… ולהמשיך הלאה כלא היה.

אודות מה שציינת, שאחרים מתנועעים ואתה רוצה לדעת אם הם מכוונים בתפילה, עליך לדעת, כי בודאי אין אדם יודע מה בלבו של חברו, וכמו שאתה מתחבט בדבר זה, רבים היו רוצים שהתפילה שלהם תהיה טובה ונקיה, ולכן ייתכן שחלק האנשים זוכה וחלק אינו זוכה, ויש שזוכים מעט, כל אחד לפי מידת יגיעתו בכוונת התפלה.

על כן אהובי אחי, השקע את כל הכוחות שלך בתפילה, ואז תראה איך שיכולים לזכות לכל המדריגות שבעולם, וכמו שאמר רבינו ז"ל, שעל ידי תפלה אפשר לזכות לכל, לכל הטובות שבכל העולמות.​

 

[הייליג]

יש לי רק שעה ביום, מה אלמד בה?​

​

שאלה:
"יש לי רק שעה אחת ביום ללמוד, מה כדי לי ללמוד בשעה זו? "​

​

תשובה:​

לכבוד יואל נ"י

קשה לי קצת לקרוא את הדברים כפשוטם, שאדם יש לו מתוך העשרים וארבע שעות ביום, רק שעה אחת, כלומר, אתה נשארת עם 23 שעות, מתוכם, אם תישן שמונה שעות, ישארו לך 15, אם תעבוד עוד 10 שעות, ישארו לך 5 שעות, שעה אחת לתפלות, ועוד 4 שעות ללימוד…. טעיתי?

אבל אני כן מבין שבמציאות של החיים שלך, אתה רואה שעה נוחה שבה אתה מסוגל ללמוד, והיא שעה בודדת נקיה, שקטה, שאותה אתה רוצה להקדיש ללימוד התורה, ולכן אתה שואל איזה חלק מהתורה אתה תלמד בשעה הזו. כבר שאלו אחד מבעלי המוסר, את השאלה הזו, אחד שאל, יש לי רבע שעה ללמוד, מה ללמוד באותו זמן – ענה לו: למד מוסר, ואז תגלה שיש לך יותר מרבע שעה…

ולענין שלנו, אם אתה מזהה שיש לך שעה אחת, תייקר מאד את השעה הזו, ובאמת לא משנה מה שתלמד, כי אם תהיה השעה הזו שלימה אצלך, שלא תרים טלפונים באותה שעה, ולא תבטל אותה באותה שעה, לא תעדיף שום עיסוק, ואפילו הבוער ביותר – כי השעה הזו תהיה קודש קדשים, אז היא תאיר לך את שאר שעות היום, ויתכן מאד, שעם הזמן היא תביא איתה עוד שעות.

ופטור בלא כלום אי אפשר, הרי כתוב שלעולם ישלש אדם את שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד, לכן תחלק את השעה הזו בחכמה, שב במקום שיש לך שם ישוב הדעת, תלמד קצת חומש, וקצת משניות, וקצת גמרא, ותקפיד ללמוד גם הלכה, כי כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ובסיום השעה, תן שבח והודאה להשם יתברך שזכית ללמוד תורה, ושיזכה אותך ללמוד גם מחר תורה, ושיתן לך ה' עוד שעות כאלו. וביום השבת, ובחגים ובחופשים, השתדל לאסוף יותר משעה אחת לשעות חייך הנצחיים, כמו שאומר רבנו ז"ל (ספר המידות, אות לימוד, סימן סה): מי שאין יכול ללמד כי אין לו פנאי ולומד בשבת וראש חדש, בזה הוא מעציר את רוח הטומאה:‏
‏
אל תיקח קשה את הביקורת שלי שנאמרה בחיוך ומתוך טפיחת שכם מעודדת, השאלה שלך היא שאלה של התקרבות לה', וקבל את זה כזכות שאתה רוצה להקדיש שעה אחת להקב"ה.​

 

[הייליג]

האם אני יכול לדעת את יעודי בעולם?!​

שאלה:
"כל אדם יש לו יעוד בחיים, איך אני יכול לדעת, מה הוא יעודי? "

תשובה:​

שלום רב

שאלה יפה שאלת, וכתבת את התשובה ביחד עם השאלה שלך, כי כתבת – לכל אחד יש יעוד בעולם, אז ברור, שלא יניחו אדם בעולם מבלי לגלות לו את היעוד, אבל אתה תמה, שיש הרבה אנשים שבכלל לא יודעים ולא מודעים לכך, ולכן הם יחיו וימותו ולא יעשו כלום בשביל היעוד והתכלית שלהם, מה עושים?

קודם כל בוא נעשה סדר, יש יעוד כללי, ויש יעוד פרטי. ביעוד הכללי, אנחנו יודעים, שהקב"ה התגלה בעולם ורוצה שנגלה אותו על ידי מעשינו, וזה יעוד משותף לכל אחד ואחת, שבחיינו אנו, אמורים אנו להוות שגרירים מצויינים של הגילוי האלוקי, זהו יעד כללי, שאין אדם שהוא מחוץ לתמונה הזו.

כעת באופן אישי, כל אחד קיבל זוית אחרת, טבע אחר, וכמו שכתוב בספרים הקדושים שלכל אחד יש חלק משלו בתורה הקדושה, יש אחד שהוא עמקן ויש אחד שהוא פשטן, יש אחד שהוא איש אגדה ויש אחד שהוא איש הלכה, ויש קבלה, ויש חסידות, ויש מוסר, ויש מארי מקרא, מארי משנה, מארי רזין. וכמו שזה בתורה, כך ביעוד הרחב יותר של כל המהות של האדם בעולם הזה, יש אחד שהוא מלמד תורה, יש אחד שהוא עוסק בחסד, ויש אחד שהוא תלמיד ואחד שהוא רב, וכל מיני שינויים, הם נמשכים מהיעד המסויים של האדם.

דע לך ידידי, שמי שחושב על יעד, ומאמין שהוא חי פה בשביל יעד – הוא ידע אותו, הוא ירגיש אותו מאד, גם אם הוא ינסה להטעות את עצמו מאד, הוא יראה שלא ילך לו בשום דבר, רק אם הוא ייעד את עצמו ליעד הספציפי הנכון לו, זה הפלא הגדול, שה' ברא אותנו בעולם של סוד וחידה, ואעפ"כ הוא גילה לנו את רזי החיים בתוך הנשמה שלנו עצמה, אנו יודעים, כן, ממש יודעים.

כדי לפתח את התודעה הזו של ידע פנימי אמיתי, צריך להשתמש בכח התפילה, לעמוד מול מכונן היעד, ולבקש ממנו את ההדרכה על כך, שיקל את הדרך לחיפוש היעד, שלא נצטרך לבזבז זמן רב מדאי על היעד, שלא כמו היעד הכללי, שאמור למלאות אותנו מידית, תורה ותפלה וכו', את הכיוון המיוחד ששייך רק לנו, אם כי יש לנו הרגש כלשהו מהו, ויש לנו ידע נשמתי אודותיו – צריך המון תפילה, שנצטרך להודות בו, ולהתמסר אליו.​

 

[הייליג]

עבר עלי יום ללא תפילין, ולבי נשבר בקרבי​

שאלה:​

"יום אחד קמתי מאוחר מאוד וכבר היה אחרי חצות, ולא התפללתי שחרית, וחשבתי לעצמי שאניח תפילין יותר מאוחר והנה ב'עשר בלילה' נזכרתי שלא הנחתי תפילין.... נשברתי בקרבי מאוד מאוד. מה התיקון לזה?"​

תשובה:​

לכבוד אלימלך היקר.

שלום רב.

בצער רב אני חש את המיית לבך על הפסד יום אחד של מצוה חביבה ויקרה כזו, שהחיוב להניחה בכל יום ויום, והנה באחד הימים ארע לך מכשול שלא זכיתי לקיים מצוה זו. ואתה שואל מה התיקון לזה? בודאי אני לא הכתובת לתיקוני חטאים, אך אחת ידעתי, שמי שעבר על מצות עשה ושב – לא זז משם עד שמוחלים לו. אסור לערב עצבות של אגו בצער הפסד המצוה, אלא להצטער באופן נקי על זה, ומיד לשוב אליו יתברך, כזאת וכזאת עשיתי ואני מקבל על עצמי מחדש את המצוה הזו, ולעולם לא אכשל עוד… הרי שאינך זז משם עד שמוחלים לך על החטא של החסרת מצות עשה.

לגבי האור של המצוה שהיה חסר, כדאי שתלמד את כל הלכות תפילין, אם תוכל טור וב"י שולחן ערוך ומשנה ברורה ושולחן ערוך הרב, ואם לא – למד רק את המשנה ברורה, והאור של התורה יחזירנו את האור החסר – למוטב, שהתשובה מאהבה, אפילו זדונות נעשין כזכויות.

אודות התיקון בשביל העתיד, צריך להתבונן על השורש של הקלקול, אתה קמת אחר חצות, ולא פרטת אם היית אנוס או חולה, לפעמים אדם לא כל כך אחראי מול התפלות והמצוות, משום שאורם נכבה אצלו, אז הוא נותן להם את הזמן, כשיתפנה אליהם… לא כך צריך להיות היחס אל המצוות, הרי תחילת הענין שקמת מאוחר, וכנראה הלכת לישון מאוחר, ומהיום, הקבלה הטובה צריכה להיות לחשוב בערב, על המצוות שצריך לקיים מחר, ולפתח אחריות – לא לחץ – כלפם, לחיות את המחר ואת המחרתיים, מתוך תשוקה לקיים את דברי ה' שאוהב אותנו ואנו אוהבים אותו. ואם ארע שהשעה מאד מאוחרת, לא הולכים לישון בלי חשבון, אלא ממתינים עד שיאור השחר, ודבר ראשון ביום, מקיימים את מצוות היום, ציצית ותפלין ותפלה וכו', ואז מובטח לך שלא יקרה לך בעתיד שוב, וגם זה יהיה תיקון על העבר, כי תקח את כל זה לתיקון כולל על כל ההנהגה של כל יום.

אתה בעצמך כותב, שכיון שקמת מאוחר, אז חשבת שתניח אחר כך, על זה צריך לשוב בתשובה, על הדחיה, ולא על השכחה. כי זה שלא הנחת זהו שוגג, והדחיה היא קרוב יותר למזיד, כי תיכף כשקמת, היה עליך לרוץ לקיים את המצווה, ומן השמים סיבבו, שהצער שלך ושנשבר לבך בקרבך – יהיו התיקון שלך, כי הצער הזה יש בו קדושה, שאתה מצטער שלא זכית לקיים המצווה, ועם זה תלמד שיעור להבא להזהר בענינים הללו מאד.

רבינו ז"ל גילה לנו, לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לח, שהתפלין היא הדבקות, זהו רמז מן השמים לעורר אותך ואותי על הענין הזה – להחזיר לנו את הדבקות בו יתברך, להתקרב אליו מחדש, והיה ראוי שתלמד את התורה הנ"ל, ותאמר עליה את התפלה בלקוטי תפלות, ותנסה להבין לעובדה ולמעשה מה להוציא מהתורה הנוראה ההיא, ושב ורפא לך, אך עיקר הענין שתחדש מחדש את כל היחס שלך למצוות, שלא יהיו כמצוות אנשים מלומדה, לצאת ידי חובה וכו', אלא עם ההבנה כי מצות ה' ברה מאירת עינים, היא מתנה נפלאה משוכן שחקים לזכותנו בעשיה זו, וזה חלקנו הרוחני ועונג הנשמות לנצח נצחים.

המאחל לך שלא תתנסה עוד בנסיונות כאלו ואור המצוות יאיר עליך לעד.​

 

[הייליג]

נמאס לי, נמאס לי, מהירידות והנפילות - - -​

שאלה:​

רציתי לשאול, אני מרגיש שאני מדשדש ברוחניות. אני מנסה כל העת להתקדם, לעלות, אך אני מרגיש כאותו אדם שעולה במדרגות נעות שיורדות... כלומר הולך אך נשאר עומד באותו מקום... כבר שנים שאני מרגיש את עצמי נלחם ומנסה להתגבר על אותם דברים. אני כל הזמן מתייאש ומתחזק מתייאש ומתחזק, כמו גלגל שחוזר על עצמו.. אין לי כבר כח... אני יודע שכל החיים הם מלאים נסיונות עליות ונפילות, אבל רצוני שהירידות יתקדמו, יעלו רמה... כלומר, נכון שזה מלחמה תמידית, אבל אני רוצה כבר לעבור לשטח לחימה אחר.. לא לריב על אותו גבול כל כך הרבה שנים... אני מקווה שיצאתי ברור, אשמח מאוד לתגובה מכבוד הרב, הרבה שמחה ובריאות - אלימלך"​

תשובה:​

שלום רב

תודה על המחמאות שהרעפת על האתר הקדוש שלנו, זה משמח להווכח שאנשים מוצאים בו תועלת.

כתיבתך נגעה לי ללב, כי אתה רואה ירידות, ואני קראת מבין השיטין השתוקקות להתעלות. אתה מדבר על ירידות בעבודת השם ולא מבין מתי המאבק הזה עשוי להסתיים או להחליף גוון.

דע לך, ידידי, כי המאבק הזה לא מסתיים לעולם, וגם אם זה יעלה רמה – כלשונך, לא תחוש את הרווחה הזו, כי באמצע מלחמה, אין מרגישים שום נצחון שהיה, אף שבמהלך המלחמה, מנצחים המון, וכובשים עוד פיסת אדמה ועוד מוצב וכו', אבל החיילים השחורים רואים סביבם רק יריות והפצצות, לכלוך והרס, רק יום יבוא ויראו את מה הם הצילו בלוחמה העיקשת.

אין אתה צריך לבחון את עצמך באור של העבר וההוה, אין לך אלא את הרגע הזה שאתה עומד בו, וגם בלי לתת ציונים אם אתה כעת בירידה או בעליה, כי לפעמים, מה שאתה קורא 'ירידה' זו היא 'עליה', ולפעמים זה מעורבב, ולא מוגדר, וגם אין זה תפקידך להתעסק בזה, אלא בכל פעם להמשיך את עצמך אל השם יתברך מהמקום שאתה נמצא בו, וממה נפשך, אם אתה חושב שהמצב הוא לא טוב, אתה קם ומתעורר ושמח על הרגע הזה שהצלת מכל הרגעים שעדיין צריכים תיקון.

ורצוני להעתיק לך מדברי מאור עינינו, חיות נפשנו - מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות, ערב, הלכה ג', אות ד): קֹּדֶם שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם עֲלִיָּה בַּעֲבוֹדַת ה' צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּמּוּבָא. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ וְאֵינוֹ מוּבָן מַדּוּעַ עַל יְדֵי הַיְרִידָה דַּיְקָא יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה?! אַךְ עַל פִּי הַנַּ"ל מוּבָן הֵיטֵב כִּי עִקַּר מַה שֶּׁבָּא הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרְחָה הַנְּשָׁמָה לֵירֵד לְזֶה הָעוֹלָם הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר. כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּיוֹתֵר לְגֹדֶל הַהִתְרַחֲקוּת כַּנַּ"ל, עַל כֵּן כְּשֶׁיּוֹרֵד וְנוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְאֵיזֶה תַּאֲוָה אוֹ עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי נִתְרַחֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאָז אִם זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַחַר כָּךְ בְּוַדַּאי מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ גֹּדֶל רִחוּקוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתָיו עַל כֵּן בְּוַדַּאי רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף וְאַמִּיץ מְאֹד מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ...

...וְעַל כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא לְמַעֲלָה יְתֵרָה, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמֹד, כִּי הֵם זוֹכִין לְרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֲקוּ יוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן קֹדֶם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה מִקֹּדֶם, כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת הֵם בִּבְחִינַת הָרָצוֹן, כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְרָצוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן יוֹתֵר זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הָעֲלִיָּה.

שמת לב? לפעמים הרצון הזה שלך – להיות טוב יותר, הוא תכלית העליה, ולכן היית במקומות שהיית, וכעת יש לך בחירה, אם להסתכל על זה כמו על נפילות או כמו רמז להתעורר ולהתקדם יותר, ולא שח"ו ממעיטים בערך הדבר שצריך תיקון, אלא שצריך תמיד לדעת מה התפקיד בכל עת. בעת שחשים ירידה, התפקיד הוא ללמוד את הירידה – ולהתקרב באמצעותה אל השם יתברך.

איננו בוחרים את הזירה שעליה אנו משחקים, אין אנו מעמידים את עצמנו במסלול המסויים בו אנו דורכים, אלא הקב"ה קובע זאת. הוא רוצה אותנו ככה, מתקדמים, נופלים ושוב מתקדמים, ושוב אני מדגיש, לא שאני אומר שמותר לוותר ולהגיד שהכל בסדר… אלא במהלך עבודת השם, אין לנו את הלוקסוס להניח הנחות מה אנחנו, איפה אנחנו, לאן אנו צועדים.

והעיקר תזכור מה שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן רמד): 'יש בני אדם עובדי ה', שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם. רק אחר מותם בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו. והבנתי שרבנו זכרונו לברכה אמר לו דבר זה לענין התחזקות, לבל יפול בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם, ועדיין אינו רואה בעצמו שום פעולה. כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך'.

ולכן מהיום והלאה, אל תגיד "אני רוצה לעבור לשטח מלחמה אחר", כלומר, אל תערבב את הרצונות שלך, תסכים עם המהלך של השם יתברך, ובתוכו תפעל, תנצח שם, תלחם עם כל הכוחות שלך, ואם יהיה ברצונו יתברך, הוא יעביר אותך מוצב.

ועוד, עיקר העצה לזה היא מדת ההתחדשות, אין דבר כזה "כל כך הרבה שנים", כי כל רגע האדם נולד, וכל רגע האדם מת. והעבודה שהיתה לך לפני שנים אינה דומה במאום לעבודה של עכשיו, ובכל פעם שבאה אליך מלחמה של התגברות וכו', תראה את זה כמתנה חדשה המתאימה בדיוק לשורש נשמתך, תהיה שמח עם זה, ותודה להשם יתברך שמקרב אותך בדרך הזו.

והעיקר שתזכור שבדיוק אליך דיבר רבנו ז"ל באמרו: אין שום יאוש בעולם כלל! גם אם אנו נראים עולים במדרגות נעות כלפי מטה, אל לנו לראות את הדברים כך, זה פשוט לא אמת, כמו אדם שאכן נקלע לכאלו מדרגות, אבל במציאות הוא מוצא את עצמו ביעד, אז מה אכפת לו להגיע ליעד בדרך שכזו? היעד שלנו הוא קירבת אלוקים, וכל זמן שאנו לא מתייאשים ושמחים עם המסלול שנועד לנו, אנו שם לגמרי, ובשמחה רבה ותקווה גדולה.
​

המאחל לך דרך צלחה בדרך החיים האמיתיים.​

 

[הייליג]

ניסיונות במקום ההתפרנסות...​

שאלה:​

"אני אברך בן 30 שיצא מהכולל לשוק העבודה, אני נתקל במקום עבודתי בהמון דברים שלא הסכנתי אליהם עד כה, המדובר בהתמודדות עם דעות שונות שאני חש שמחלחלות בי, השאלה אם עלי לעזוב את מקום עבודתי, או להמשיך להתערב עם ציבור שהוא רחוק ממה שגדלתי."

​

תשובה:​

קשה לומר לאדם שמתפרנס מעבודה שמכניסה לו את המצטרך לו – חד משמעית, עזוב! בשביל להורות לאדם לעזוב מקור מחיה צריך כתפיים רחבות וסמכות תורנית מהשורה הראשונה. ייתכן ואין כאן מקום להתלבטות, אם הבחירה היא – חיי אמונה או פרנסה שמזיקה לזה, עליך לבחור בה' המזין ומפרנס, ואין כאן שום ספק. אך אין לי את הכלים, במסגרת זו, להקיף את כל הפרטים הנצרכים לכך, כי ממלים ספורות – קשה לפסוק לאדם, ובפרט על דבר שנוגע לחייו ממש.

עם זאת, יש לנו על מה לדבר. כיון שלא ציינת במכתב, מה קורה אתך, האם אכן הדברים המחלחלים בך באים ממקום העבודה, או שהם שכנו אצלך מכבר, ואתה נשאבת לקשרים הללו, ללא שתהיה מודע, שאתה יוזם אותם ומביא אותם בגלל המקום שהנך נמצא בו במימד הרוחני. לכן אתן לך צידה לדרך שתעזור לך באופן כללי, בכל אשר תפנה, בעזרת השם יתברך.

גם אם תעזוב את מקום עבודתך – ההתמודדות שלך לא תפסיק, כי תמיד תצא לעבוד במקום שהוא, החויה שלך יכולה לקבל תיקון מהשורש, כי אין הלכות ברורות עם מי להיפגש או עם מי לשוחח ואצל מי לעבוד, ובמיוחד כשאין לך מידע מוקדם על דעות של כל אחד במקום העבודה, אלא אם כן תרויח מקום מתאים לך בחברת יראי ה' כמוך, והיתה לך נפשך לשלל.

בידידות אייעץ לך, כי עליך לחסן את עצמך במישור האישי, שדעותיך תהיינה המהות האמיתית שלך, עסק התורה והתפלה שלך, לא אמורים לבוא ממקום של לחץ חברתי, וכשהוא פוסק – פוסקת גם העשייה הרוחנית. ואם אכן, אתה יוצא להתפרנס, יש לך את הכח להיות ממוקד רק בתפקידך ולא להשאב להחלפת דעות במקום שלא חוייבת לעשות כן, אחרי הכל אתה פה בשביל פרנסה.

עם זאת, עלי לשבח אותך על האומץ לפתוח את הנושא, וכבוד גדול הוא לי להיווכח במודעות הפנימית שלך למה שקורה סביבך, אחרי הכל אתה אדון לעצמך ללכת להתפתח, גם מבחינה כלכלית במקום שתאהב ויהיה לך נח גם מבחינה רוחנית.

עליך להאמין, שאין ניסיון בעולם בא סתם, עצם הדיון הזה, הוא סוג של קפיצת מדרגה, מהמקום הנמוך לדעתך אל מקום שה' רוצה להביא אותך אליו. ברור, שאפשר להשיג פרנסה בדרכים שונות ומגוונות, ואם דעת תורה תחייב אותך לעזוב את מקום העבודה, לא ספו תמו אפשרויות אמיתיות להתפרנס, ובטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה.

בנוסף, כדאי שתפתח תפישת עולם שאתה שגריר של האלוקות בעולמנו, ובכל מקום שתבוא אף אם המדובר במקום פרנסה, מוטלת עליך שליחות להוות המגדלור לאחרים, ולא הכוונה בדרך של ויכוחים אלא בדרך של דוגמה אישית של יהודי כשר העושה רצון קונו, עושה את שלו בנאמנות ובחריצות וחי עם הבורא בלבבו, דבר זה, ללא מלים בכלל יכול לקרב אחרים למעגל הרוחני שלך ולא ההפך, חס ושלום.

את האריכות הזו שמתי לפניך, משום שהיא יכולה לעזור לך בהמשך הדרך, גם אם תבחר לעשות כנדרש לעזוב את מקום העבודה.

המאחל לך שתמצא את עצמך במקום נח רוחנית וגשמית, ותפרנס את משפחתך בכבוד ובכשרות.​