זו לא שאלה טכנית. ככל שמאגרים מריצים כמויות של ספרים ומראה מקומות וכיו"ב, ממילא קיימת השלכה רחבה על סגנון הלימוד העיוני.האם יש ענין להשקיע בלחפש את הספר בידיים דוקא?
אם תוכל להרחיב.זו לא שאלה טכנית. ככל שמאגרים מריצים כמויות של ספרים ומראה מקומות וכיו"ב, ממילא קיימת השלכה רחבה על סגנון הלימוד העיוני.
זו כבר בעיה של משמעת עצמית (שלא פוגשת דווקא בלימוד אלא בכל פעם שיושבים ליד המחשב) ולא קשורה לבעיה בלימוד.הבעיה הגדולה זה שאתה לומד נגיד דרך אוצר החכמה או שו"ת בר אילן אז נגררים לדברים שלא תכננתה ללמוד ואז בסוף הלימוד אתה יוצא בלי כלום
מעבר לזה, בנאדם מקבל תחושה שאין צורך להשקיע בלימוד רציני אם גם כך הוא יקבל על מגש של כסף את כל הציטוטים הדרושים לו לכתיבת חבורה או חידושי תורה. וגם מי שמבין שזה לא הדרך אבל בלי שירצה הוא נגרר אחרי ההיקף ופחות מעמיק בקישקע של הסוגיאהבעיה הגדולה זה שאתה לומד נגיד דרך אוצר החכמה או שו"ת בר אילן אז נגררים לדברים שלא תכננתה ללמוד ואז בסוף הלימוד אתה יוצא בלי כלום
לכאו' כשאדם מביא ספר מסויים ואז ספר שני וכו' הוא יותר זוכר מה אמר מיהאם יש ענין להשקיע בלחפש את הספר בידיים דוקא?
הבעיה הגדולה זה שאתה לומד נגיד דרך אוצר החכמה או שו"ת בר אילן אז נגררים לדברים שלא תכננתה ללמוד ואז בסוף הלימוד אתה יוצא בלי כלום
מעבר לזה, בנאדם מקבל תחושה שאין צורך להשקיע בלימוד רציני אם גם כך הוא יקבל על מגש של כסף את כל הציטוטים הדרושים לו לכתיבת חבורה או חידושי תורה. וגם מי שמבין שזה לא הדרך אבל בלי שירצה הוא נגרר אחרי ההיקף ופחות מעמיק בקישקע של הסוגיא
לכאו' כשאדם מביא ספר מסויים ואז ספר שני וכו' הוא יותר זוכר מה אמר מי
האם יש ענין להשקיע בלחפש את הספר בידיים דוקא?
מעבר לזה, בנאדם מקבל תחושה שאין צורך להשקיע בלימוד רציני אם גם כך הוא יקבל על מגש של כסף את כל הציטוטים הדרושים לו לכתיבת חבורה או חידושי תורה. וגם מי שמבין שזה לא הדרך אבל בלי שירצה הוא נגרר אחרי ההיקף ופחות מעמיק בקישקע של הסוגיא
שני מקורות התומכים בטענה שיש בזה מיעוט בעמל התורה.זה הכול ענינים של תחושות שזה יפגע בדברים שמסביב, עוד לא ראיתי מישהו שנימק כיצד זה יפגום באיכות הלימוד עצמו.
ידוע שהרב שך גם התנגד ללימוד בשוטנשטיין, ולכאורה לטעמיה אזיל.מסופר על מרן הרב שך זצוק"ל שפעם התאונן בפני מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל שקשה עליו הקריאה מאוד והוא מתקשה בראיית דברי הגמ' והראשונים וכו',
ואמר לו הגר"מ שגם הוא סובל מכך והביאו לו זכוכית מגדלת גדולה שמניחים אותה על הספר, מבלי שיש צורך להחזיק אותה ביד, והדבר מאוד מקל עליו בעסק התורה.
מיד נענה לו לו מרן הרב שך במתק לשונו שהוא אינו מסוגל לכך, כי פעם לפעם הוא מוכרח לנשק את הגמ' מרוב אהבתו ותשוקתו לדברי תורת אלוקים, והזכוכית הגדולה תפריע לו לנשק את הגמ'.
ולעניינינו מה יענה מרן הרב שך על לימוד מתוך מחשב וכדו',
כמובן שצריך להיות בדרגא בשביל זה, אבל לכה"פ לקבל מושגים...
היום יש כבר כאלה שמשלבים בין שניהם,ידוע שהרב שך גם התנגד ללימוד בשוטנשטיין, ולכאורה לטעמיה אזיל.
אם אכן המטרה היא "לכתוב חבורה או חידושי תורה", זה אולי נכון, אבל כשהמטרה של האדם "לברר" את הסוגיא או ההלכה, בדר"כ ריבוי הספרים לא מפחית מהעמל, כי העמל העיקרי נשאר, דהיינו לעיין איזה סברא יותר מחוורת ויותר מדוייקת, ולמה יש ראיות ועל מה יש קושיות, וזה בסך הכל עוזר לאדם להגיע אל כאמת מתוך ריבוי הצדדים והסברות.מעבר לזה, בנאדם מקבל תחושה שאין צורך להשקיע בלימוד רציני אם גם כך הוא יקבל על מגש של כסף את כל הציטוטים הדרושים לו לכתיבת חבורה או חידושי תורה. וגם מי שמבין שזה לא הדרך אבל בלי שירצה הוא נגרר אחרי ההיקף ופחות מעמיק בקישקע של הסוגיא
יש כאן שני עניינים שונים.אומר את רחשי ליבי
לפני שנים כשלקחתי את בני למו'ר זצוק'ל לחלק'ה או להזמינו לבר מצוה וכדו'
הייתי נכנס עם בני והיו רואים את הרב עם גמרא גדולה נשען על מצחו ושקוע עמוק בסוגיא,
ועברו כמה דקות עד שהרים את ראשו ,
זה עשה רושם אדיר על ילדי [ וכנראה אמרו בליבם כשנגדל גם אנו רוצים לעמול בתוה'ק כמו הרב]
והיום כשאני בא להזמין , הם רואים את הרב שליט'א כותב חדו'ת במחשב....
והם לא יודעים שהרב לומד במחשב, וכשיגדלו גם הם יתעסקו במחשב.
ואח'כ בטופס רישום לחיידר צריך לחתום שאין לי מחשב בבית..