שלא עשני אישה? האם אין בכך שוביניסטיות? (1 צופה)

[חסידישער כולל יונגערמאן]

כך שואל הרב מ. פרידמן שכותב בתשובה הסבר מעמיק.

כשהשם יצר את האדם, ברגע שאדם הראשון פתח את עיניו, מה היה הפרופיל הפסיכולוגי שלו? תסביך אדיפוס לא היה לו, משום שלא הייתה לו אמא. לא הייתה לו טראומת לידה משום שלא היה ילוד אשה. לא היה לא רקע של מריבות בין אחים..., אז איזה מין אדם הוא היה? ממה הייתה מורכבת הנפש שלו?
מעניין, שלאדם הראשון לא היה אינסטינקט של הישרדות. לכן, כאשר א-לוקים אמר לו "וביום אכלך ממנו (מעץ הדעת) מות תמות", זה לא הרשים אותו במיוחד. "טוב אז אני אמות", חשב. לא היה לו אינסטינקט הישרדות. אם כן, מה התרחש במוחו באותו זמן?

לאדם הייתה שאיפה למות. כך הייתה בנויה נפשו. הייתה לו שאיפה למות משום שהחיים, כך הרגיש, היו בלתי טבעיים. במובן מסוים, כאשר השם אומר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", זה בעצם מתאר את מה שהתרחש בנפשו של אדם: "אני בא מעפר, אני רוצה לחזור".
לחזור למה? לחזור לעפר. לחזור לאפסות, לחוסר ערך.

לגברים, עד היום יש את התסביך הזה. אם תפשיט מעליו את כל הגינונים החיצוניים, אם תיקח ממנו את המכונית, את הכסף, את נעלי הזמש האופנתיות – אז הוא חש שאין כלום, רק עפר. כל גבר נבהל מכך שבסוף הוא יסתכם בכלום, לא משנה כמה הישגים היו לו. יתכן שיהיה העשיר ביותר, בעל השליטה החזק והמצליח ביותר, המוכשר ביותר והמוערץ ביותר – בתוך תוכו הוא מפחד שהכל ייעלם ולא יישאר ממנו כלום, והוא יהפוך לאפס, לאין.

לאשה אין תחושות כאלה. אין לה פחד או חשד לגבי האפסות שלה. זה לא קיים. משום שחווה לא נוצרה מעפר, היא נוצרה מאדם. אז כמו שגבר מפחד ממצב שבו הוא יהיה מוקטן לאפס, אשה, אם לוקחים ממנה את כל ביצועיה והישגיה, היא מקסימום תצומצם למצב של גבר.
אם תיקח מאשה את ישותה, היא לא נהפכת לאפס, היא נהיית הוא. היא מאבדת את ישותה בתוכו. כאשר לוקחים מגבר את ישותו, הוא לא מאבד את עצמו בתוכה, הוא נהפך לאין.

לכן גבר זקוק כל הזמן לביצועים והישגים. הוא חייב להגיע לביצועים משום שהוא זקוק להכחשת האין. בעוד שאשה אינה זקוקה לביצועים על מנת להתקיים, היא זקוקה לביצועים על מנת לקבל הערכה.
משום שאם אתה אפס והפכת למשהו, אז ביצוע הוא הכל, והערכה היא מה שאתה זקוק לו יותר מכל. הערכת הזולת אומרת שאתה משהו.
אשה, שאינה מפחדת להיהפך לאפס, אינה מבינה ואינה יכולה לסבול כאשר מה שהופך אותה למשהו אינו מוערך. אז מה שאשה זקוקה לו יותר מכל הוא: הערכה.
התלמוד אומר שעל גבר לכבד את אשתו ולהיות מאד זהיר ברגשותיה. גבר צריך להיות זהיר בכבודה של אשתו, משום שאשה רגישה מאד לחוסר צדק. זו לא רק אבחנת סרק לגבי נשים. במרכז ישותה של האשה, מה שמטריד אותה זה חוסר צדק. אם מתייחסים אליה ככלומניקית היא חשה את חוסר הצדק, משום שאין זה נכון, היא בהחלט משהו, ואי-צדק פוגע בה.

כשמתייחסים לגבר ככלומניק, לא חוסר הצדק הוא שמכאיב לו, אלא האמת המרה היא שמכאיבה לו. אם הוא אכן כלומניק הוא שונא שיזכירו לו זאת. תגובתו לא תהיה כתגובה לחוסר צדק וגם לא זעם מלווה במוסר, אלא כאב אישי, בעוד שאצל אשה, לא חשוב כמה יתעללו בה וינסו להרוס אותה, זה עדיין נשאר עבורה בגדר חוסר צדק מוסרי.
זה גם מסביר מדוע גברים הם תוקפניים. גבר מחפש באופן נואש להיות מוכר ומוערך כמשהו, ולכן הוא צריך להוכיח את עצמו, הוא מוכרח להשיג, לרכוש. הצורך הזה לרכוש הוא תוקפנות, בעוד שכאשר אשה מחליטה לשמור על מה ששייך לה, להישאר היא עצמה, לא משנה באיזו נחישות היא מתמידה בכך, זו לא תוקפנות, משום שהיא לא עם הפנים לרכישה – היא מנסה לשמור על מה שיש לה.

כאשר האריה הולך לציד, הוא תוקפני. כשהלביאה הולכת לצוד, היא מנסה לפרנס את משפחתה. למרות שהיא עלולה להיות יותר אלימה מן הזכר, זו לא תוקפנות – זו מלחמת קיום. אם תאיים על גור דובים כשאמו בסביבה, אתה בצרות. אז תאמר: "יו, איזה תוקפנית האמא הזאת", אתה טועה. היא פסיבית לגמרי. אם אתה לא מהווה איום עבורה היא בסדר גמור ואין לה עניין להתקיף אותך. היא לא רוצה שום דבר שיש לך. היא רוצה לשמור על מה שיש לה ואת זה היא תעשה בפראות. אך זה עדיין נקרא שמירה ולא תוקפנות.
לעומת זאת, האריה הזכר רוצה את מה שיש לך והוא נחוש בדעתו להשיג זאת. אז אפילו אם הוא עושה זאת בנועם ובעדינות – זו עדיין תוקפנות. אפילו ניסיון פיתוי עדין ומנומס מאד נחשב לתוקפנות, משום הרצון להשיג מה שלא שייך לך. אתה נחוש בדעתך להשיג משהו, לרכוש לעצמך, אתה חיית טרף. אתה יכול להיות טורף נחמד, אך זו עדיין תוקפנות.
גברים נקראים תוקפניים משום שיש להם צורך במשהו שאין להם. נשים נקראות פסיביות משום שהן לאו דווקא רוצות מה שאין להן; הן אוהבות את מה שיש להן. אין הכוונה דווקא לרכוש גשמי. מדובר כאן יותר על הצד הפסיכולוגי, על הנפש.

עובדה זו מאפשרת לנו להבין את אותה ברכת השחר השונה בין גבר לאשה. הגבר אומר: "ברוך אתה ה' ..... שלא עשני אשה". הגבר אסיר תודה על מה שהוא לא, משום שאינו יכול לצאת בהצהרה חיובית; הוא אינו יכול לומר 'תודה רבה לך על מה שאני', מפני שהוא לעולם אינו בטוח שהוא משהו.
אשה אומרת: "ברוך אתה ה' ..... שעשני כרצונו". אשה יכולה לצאת בהצהרה חיובית על עצמה, משום שהיא יודעת שהיא יש, ולכן היא אסירת תודה על ישותה, על מה שהיא.

 

[בד קודש]

עובדה זו מאפשרת לנו להבין את אותה ברכת השחר השונה בין גבר לאשה. הגבר אומר: "ברוך אתה ה' ..... שלא עשני אשה". הגבר אסיר תודה על מה שהוא לא, משום שאינו יכול לצאת בהצהרה חיובית; הוא אינו יכול לומר 'תודה רבה לך על מה שאני', מפני שהוא לעולם אינו בטוח שהוא משהו.
אשה אומרת: "ברוך אתה ה' ..... שעשני כרצונו". אשה יכולה לצאת בהצהרה חיובית על עצמה, משום שהיא יודעת שהיא יש, ולכן היא אסירת תודה על ישותה, על מה שהיא.

לחץ כדי לכווץ...

אין לי מושג מי זה הרב המדבר, אבל לא נראה לי שאפשר לקבל את דבריו ללא מקור קדום.
המשמעות הפשוטה של ברכה זו היא ההיפך הגמור! הפירוש החדש הזה עוקר את הפשט ומעלה - ברמה מסוימת - את האישה על פני הגבר.

התשובה האמיתית בנוגע לשוביניזם היא -
שוביניזם הוא רק כששני הדברים בעיקרן שווים אלא שיש נתינת עדיפות על האחד מפני יכולות או דברים אחרים שאינם מוצדקים.
לעומת זאת, ההבדל בין האיש לאישה ביהדות הוא אמיתי לחלוטין. הוא נובע מהתפקיד השונה שקיים להם.
הגבר אמון על המצוות והתורה והאישה על הקמת הבית היהודי ודור ההמשך.
זה לא נקרא שוביניזם אלא חלוקת תפקידים אמיתית.

בדיוק כמו ההבדל - להבדיל אלף אלפי הבדלות ובלי להוריד את ערכה של האישה - בין תלמיד חכם לעם הארץ. שאין מי שיאמר שכיון ששניהם גברים הם בעצם שווים והעדיפות שניתנת לתלמיד חכם היא הפליה...

 

[חסידישער כולל יונגערמאן]

ומעלה - ברמה מסוימת - את האישה על פני הגבר.

לחץ כדי לכווץ...

??

 

[בד קודש]

משום שאינו יכול לצאת בהצהרה חיובית; הוא אינו יכול לומר 'תודה רבה לך על מה שאני', מפני שהוא לעולם אינו בטוח שהוא משהו.

לחץ כדי לכווץ...

אשה יכולה לצאת בהצהרה חיובית על עצמה, משום שהיא יודעת שהיא יש, ולכן היא אסירת תודה על ישותה, על מה שהיא.

לחץ כדי לכווץ...

זה נקרא להעלות את הגבר על פני האישה,
לפחות בפירוש המילים של הברכה.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

עובדה זו מאפשרת לנו להבין את אותה ברכת השחר השונה בין גבר לאשה. הגבר אומר: "ברוך אתה ה' ..... שלא עשני אשה". הגבר אסיר תודה על מה שהוא לא, משום שאינו יכול לצאת בהצהרה חיובית; הוא אינו יכול לומר 'תודה רבה לך על מה שאני', מפני שהוא לעולם אינו בטוח שהוא משהו.
אשה אומרת: "ברוך אתה ה' ..... שעשני כרצונו". אשה יכולה לצאת בהצהרה חיובית על עצמה, משום שהיא יודעת שהיא יש, ולכן היא אסירת תודה על ישותה, על מה שהיא.

לחץ כדי לכווץ...

גם אשה מברכת שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ולא בלשון חיוב [שעשני יהודי ובן חורין]
כנראה שההבדל הוא אחר כמו שכולנו יודעים שאיש תפקידו בעולם להתעסק יותר במצוות וללמוד תורה ואשה מברכת בתור צידוק הדין, ולכך לא מברכת שלא עשני איש,
וכיון שמברכת על קיום רצון ה' לא שייך שתברך שלא עשני שלא כרצונו, כי זה קצת קצת מסורבל.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

התלמוד אומר שעל גבר לכבד את אשתו

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה אתה מוכיח משם אתה יודע מה כוונה ב"תלמוד" שם ??? רש"י מסביר שיכבד אותה בתכשיטין נאים !!!!!!
חוץ מזה שבאותו מקום ברמב"ם שהובאו דברי ה"תלמוד" הללו, הלכה לפני כתוב שהאשה מחוייבת בכבוד בעלה פי כמה וכמה מהכבוד שהוא מחויב לכבדה ויעו' שם
כך שאם אתה רוצה לפתח תאוריה תנסה, אבל לפחות אל תחשוב ש"התלמוד" חושב כך גם, וודאי שאל תביא ממנו ראיות !