בשבת קמד: איתא, של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם. ע"כ.
וכך נפסק בשלחן ערוך, שהיות והיה יהודי שקרו לו מנשיא בן מנחם שהפעיל מסחטת רימונים, אז סחיטת רימונים אסורה מדרבנן.
אחרוני זמנינו הרחיבו את היריעה ורצו לאסור מדרבנן כל דבר שדרכו להיסחט. ולכן אסרו עוד פירות בסחיטה.
והנה ראיתי דיון מרתק בין הבית יוסף לרדב"ז לענין הלימונים.
וזה לשון הבית יוסף:
ויש לתמוה שבמצרים נוהגים לסחוט לימוני"ש לתוך מים שנתנו בהם סוקר לשתות לתענוג ואין נמנעין מפני כך לסחטן בשבת לתוך אותם מים ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר ואפשר דלא מיתסר אלא כששותין מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר א"נ דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואח"כ מערבים אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי ולסחטן לתוך התבשיל בלאו הני טעמי שרי כדבעינן למימר לקמן סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה.
מבואר מדבריו, שבמצרים היה מנהג לעשות לימונדה והב"י מתיר את זה.
וגם הרדב"ז רואים אותו סיפור:
שאלת ממני אודיעך על מה סמכו במצרים לסחוט לימון לתוך מי הסוכר בשבת והרי היא משקה הבא לתוך משקה ואסור אפי לשמואל דאמר סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה פיר' שיש בה תבשיל ומשמע דוקא לתוך התבשיל אבל לתוך המשקה אסור?
אבל הרדב"ז מציין שינוי מסויים:
אבל במצרים שעושין מהם משקה וממלאים ממנו חביות ומוליכין למכור במקומות אחרים הוא כמי תותים ורמונים.
ומעניין למה הב"י לא התייחס לפסק זה. והרי הוא היה חבירו של הרדב"ז.
וכך נפסק בשלחן ערוך, שהיות והיה יהודי שקרו לו מנשיא בן מנחם שהפעיל מסחטת רימונים, אז סחיטת רימונים אסורה מדרבנן.
אחרוני זמנינו הרחיבו את היריעה ורצו לאסור מדרבנן כל דבר שדרכו להיסחט. ולכן אסרו עוד פירות בסחיטה.
והנה ראיתי דיון מרתק בין הבית יוסף לרדב"ז לענין הלימונים.
וזה לשון הבית יוסף:
ויש לתמוה שבמצרים נוהגים לסחוט לימוני"ש לתוך מים שנתנו בהם סוקר לשתות לתענוג ואין נמנעין מפני כך לסחטן בשבת לתוך אותם מים ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר ואפשר דלא מיתסר אלא כששותין מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר א"נ דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואח"כ מערבים אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי ולסחטן לתוך התבשיל בלאו הני טעמי שרי כדבעינן למימר לקמן סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה.
מבואר מדבריו, שבמצרים היה מנהג לעשות לימונדה והב"י מתיר את זה.
וגם הרדב"ז רואים אותו סיפור:
שאלת ממני אודיעך על מה סמכו במצרים לסחוט לימון לתוך מי הסוכר בשבת והרי היא משקה הבא לתוך משקה ואסור אפי לשמואל דאמר סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה פיר' שיש בה תבשיל ומשמע דוקא לתוך התבשיל אבל לתוך המשקה אסור?
אבל הרדב"ז מציין שינוי מסויים:
אבל במצרים שעושין מהם משקה וממלאים ממנו חביות ומוליכין למכור במקומות אחרים הוא כמי תותים ורמונים.
ומעניין למה הב"י לא התייחס לפסק זה. והרי הוא היה חבירו של הרדב"ז.