לגופש"ע, שמעתי שר' מיכל זילבר מספר ע"ע משהו דומה (שתפס את עצמו כאברך אחר ששמע את ר' שמואל מדבר עם ר' שלמה פישר) ולפי החשבון היה סיפור זה כשהוא היה כבר ר"מ באיתרי, וצ"ל כנ"ל שהוא היה 'מוצלח' (במלעייל וסגול תחת הל') והיה יכול לסיים כך את החיים שלו, והוא החליט להשקיע באמת ויצא מה שיצא.
ואגב כהנה אני מכיר כמה.
וזה דבר המעשה (מפרי עטו של י.ב. פרידמן):
"לפני שנים נכח הגאון האדיר רבי מיכל זילבר בסיום סדר נשים בכולל סלונימאי בשכונות 'מקור ברוך' בירושלים, בתוך הדברים, כדי לחזק את לבם בשקידה וחשקת התורה, סיפר את סיפורו האישי:
"אספר לכם", אמר, "מתי קיבלתי את השאיפה הכובשת להתמסר כליל לידיעת התורה, זה היה ברגע של 'קנאת סופרים' חריפה, נסעתי במונית מירושלים לבני ברק, כדי להשתתף בשמחת נישואי תלמיד מישיבת איתרי, הזדמן לי לשבת במרכז המונית, במקום האמצעי, כשמימיני הגאון רבי שמואל אויערבאך, ומשמאלי להבחל"ה, הגאון רבי שלמה פישר, שניהם כיהנו אז בראשות ישיבת אתרי, כשנסענו בדרך הלוך לבני ברק, חזרו השניים ביניהם על כל מסכת שבת על פה, איך הם עשו זאת? רבי שמואל אויערבאך היה חוזר באוזני רבי שלמה פישר על תמצית דיבור אחד של תוס', ורבי שלמה משיב לו בתמצית הדיבור הבא של תוס', וכן הלאה, תוס' אחר תוס', אחר תוס', עד שסיימו את כל דיבורי התוס' למסכת שבת...
בדרך חזרה מהחתונה לישיבה, שבנו ונסענו באותה מונית, רבי שמואל ורבי שלמה התיישבו בסמיכות זה לזה במונית, וחזרו יחדיו באותה שיטה על כל דיבורי התוס' למסכת פסחים, קבלתי אז חלישות הדעת מהמעמד הנורא, זה דחף אותי לעמל ושקידה".