בענייני רוב דאיתא ודליתא, בדיינים, בנפשות, ובממון - חלק א'.

א. אי' בגמ' סנהדרין ס"ט. בדיני בן סורר ומורה דבעי' שיהיה 'בן' כדאי' בקרא 'כי יהיה לאיש בן סורר ומורה', והיינו ש'אינו ראוי להיות אב' והגדרת אינו ראוי להיות אב הוא שאם יבוא על אשה עדיין לא יהא עוברה ניכר. ותקופת הזמן בזה היא בבן שלוש עשרה שהביא ב' שערות ועד ג' חדשים אחר מכאן. דמשהביא ב' שערות הוא ראוי לעבר, ואחר ג' חדשים ניכר העובר. ומשניכר העובר הוא נכנס להגדרת 'אב'.

ודנה הגמ', שמא יש להקדים זמן היותו אב לב' חדשים ושליש אחר שהביא ב' שערות משום נשים המתעברות ויולדות לשבעה שעוברם ניכר קודם ג' חדשים וא"כ נקדים סיום תקופת בן סורר. – ומתרצי' דכיוון דרוב נשים מתעברות לתשעה שוב אינו ראוי לקרותו אב עפ"י זמן הנשים המתעברות לתשעה. משום דהלך אחר הרוב.

ואקשי' דמהיכ"ת למיזל בתר רוב בדיני נפשות כדין בן סורר והלא אי' בקרא 'והצילו העדה' – בדיני נפשות, וילפי' מהא דאפי' כד איתא מיעוט להצילו לא קטלינן ליה ומשמע דלא אזלי' בממון אחר הרוב. – ואח"כ מייתי' הוכחות דאזלי' בתר רובא ואפי' בנפשות. וקאי' בהא. מכ"מ הו"א איכא.



ב. והנה בכולא דינא ד'אחרי רבים להטות' – הולכים אחר הרוב. יש להתבונן ביסוד הדברים, באופני וצורות השימוש בדין הנקרא רוב, אימתי אזלי' בתריה ואימתי לא. כח ההכרעה ובירור הספק שבו וכל מציאות הכלי הזה שנתנה תורה בידינו לקיים בו דיני התורה הנקרא 'רוב' ונשתדל בס"ד להעלות בזה עיקר היסודות וכללי הדין. [ובוודאי אין כאן המקום להאריך בכל דיני ונפ"מ ויסודות רוב ואנו רק יסוד הדברים באנו להעמיד ככל שיאיר השי"ת עינינו וייתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה]



ג. ובתחילה יש להעמיד יסודו ותורף מטרתו, שהוא כלי שהעמידה תורה ביד חכמים וביד ישראל, לברר עימו הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ובכל מקום שבאים להעמיד ולהכריע מה הוא הדין ומה היא דרכה של תורה בנידון ובמעשה אשר לפנינו, רוב הוא דרך והיכ"ת לברר כיצד יש לראות המציאות והמשתנים. וכשיש רוב לצד אחד הוא אופן מסויים לראות המציאות כצד הרוב ועל פיה לקיים הדין.

וכלל זה הוא רק יסוד מטרת הרוב, ומכוחו נוכל לדון ולהבין את צורת הכרעת הרוב ומתוכו יתבאר בס"ד היאך יש לראות מציאות שיש בתוכה רוב, ומה הוא תפקיד הרוב מתוך כל הדרכים לברר המציאות ולהבין הדין שיש לקיים בה.



ד. והנה בחילוקי ההגדרות ומיני הרוב אשר לפנינו ישנם ב' מיני רוב עיקריים אשר בכל רחבי הש"ס יבואו ויתבררו הדינים על פי החילוקים בשיניהם, הלא הם 'רובא דאיתא קמן', ו'רובא דליתא קמן'.

והיינו ד'רובא דאי' קמן' הוא רוב אשר לפנינו כתשעה חנויות המוכרות בשר כשר לעומת חנות אחת המוכרת טריפה ונמצאת חתיכה ביניהם, דעלה אי' דינא דכל דפריש מרובא פריש, וכל הצדדים עומדי לפנינו, צד המיעוט להטריף וצד הרוב להכשיר.

ולעומתו 'רובא דליתא קמן' בו אין עומדים צדדי הספק לפנינו, אלא יש לנו ספק בדבר אחד, וצורת בירור המציאות היא על פי צדדים שאינם לפנינו כגון 'רוב זכרים' או 'רוב נקיבות' שהוא מתברר על פי המציאות הקבועה בטבע העולם. ולא עפ"י רוב ומיעוט העומדים לפנינו. [הראיות שקיים חילוק כזה יובאו להלן]



ה. ורבו ההוכחות לענין החילוק הזה בין רוב דאיתא קמן לרובא דליתא קמן ובמעלות וחסרונות ב' הרובין. ונעמיד כמה מהן לכאן ולכאן, – ומכח"ז גם נוכל להעמיק ולהבין את צורת הפעולה של הרוב וכח פסיקת הדין מכוחו. ועתה נעמיד הראיות למעלת רובא דאי' על רובא דליתא.

א' – בגמ' חולין י"א אי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מדאמרי' אחרי רבים להטות וכו' רובא דאיתא קמן כי סנהדרין וחנויות לא מיבעיא ליה, כי קמיבעיא ליה רובא דליתא קמן כגון קט וקטנה מנלן. – וחזי' בפירוש דאחר שמצאנו הכרעת הרוב גבי דיינים וחנויות דהוי רובא דאי' קמן, גבי רובא דליתא מסתפקינן.

ב' – יבמות קי"ט 'אפילו תימא כי אזלי רבנן בתר רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין אבל רובא דליתא קמן לא וכו'.

ג' – דעת המרדכי בפרק הזרוע דכל מאי דחאיש ר"מ למיעוטא היינו רק ברובא דאי' קמן ובדליתא לא חייש [אמנם עי' דלהלן נביא שי' הר"ן דלכאו' פליג עליו בזה] וכן משמע שי' התוס' ביבמות ובבכורות.

ד' – וכן משמע דעת תוס' במסכתין ד"ג ע"ב שרצה לחלק בהו"א בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן גבי רוב בנפשות [ודבריו נמי יובאו להלן בס"ד].




ו. ומאידך איכא דעת הרמב"ם פט"ו מאיסו"ב ה' כ"ז 'יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עכו"ם הראוי לילד, האסופי הנמצא בה ספק עכו"ם ולכשישא הגיורת הויא לה ספק אשת איש' – ואין מכריעים מכח הרוב, וכ"ז ברובא דאי' קמן. דברובא דליתא קמן פסק דאזלי' בתר רוב שנפשות (למסק') בבא על הקטנה שקדשה אביה.

ועמו רבים מהאחרונים כהגרע"א ועוד שכתבו על רובא דליתא קמן שהוא 'רוב מכריע ומברר יותר מרובא דאי' קמן'. – וצריך לברר עומק המעלות וההבנות בב' הרובין הנ"ל. וממ"נ בסוגיין הוי וודאי רובא דליתא קמן דרוב נשים יולדות לתשעה.



ז. וההבנה הראשונית בהליכה בתר רוב היא דכיוון שיש כאן רוב אל מול מיעוט רבים הסיכויים שהספק העומד לפניך מן הרוב הוא ולא מן המיעוט ולפיכך תיזיל בתר הרוב. וניתן להניח בזה שיש כאן מן בירור המציאות – שאם נסתפקנו היאך קרה מקרה, אם חתיכה זו היא מן הכשרות או מן הטריפות, ואם בן זה ראוי להיות אב או אינו ראוי, - דרך התורה היא שבמקום שרבים הסיכויים שהחתיכה היא מן הרוב זהו בירור מספק על מנת לקבוע את דינה של החתיכה וההגדרה היא שנתבררה לנו המציאות.

אולם לא כן פני הדברים. מכמה וכמה קושיות מסברא. – הראשונה קו' הגרש"ש בשער"י ש"ג פ"א דלכאו' גבי תשעה חנויות אין שום ה"ת להגיע לבירור המציאות מכח הרוב. דהלא הרוב שם נבדק ע"י כל דפריש מרובא פריש והכרעה מאיזו חנות הגיע הבשר. וא"כ כאשר נבוא לדון על כל חנות חנות האם ממנה הגיע הבשר ישנו רוב של תשעה חנויות עליה לומר שלא הגיע הבשר הימנה. כיוון שישנם תשעה חנויות אחרות שמהם יכול היה לבוא הבשר הנ"ךל. וממילא להכריע שהבשר בא מתוך אחת מן החנויות הכשרות אין בידינו. – וא"כ אין כאן בירור כלל במציאות.

ח. ואם ישאל השואל, ממ"נ, והלא אכתי באמת יש רוב סיכויים וההסתברות אומרת שהבשר בא מן הרוב. – ע"ז יש לדון בעומק. דיש בזה ב' צדדים, דהלא אין ביד הרוב להכריע באמת מאיזו חנות הבשר הגיע וזה ברור. ומאידך לכאו' הסברא נותנת שגם אין ביד הרוב להכריע מאיזו חנות הבשר לא הגיע. כיון שלכאו' גם הרוב הזה שבא לומר שהוא לא בא מן החנות הפסולה או הכשרה הזו – רוב פגום הוא, כיון שהוא אינו יכול לומר כן מחמת שיש שעל כל חנות וחנות שנרצה לתלות שהוא הגיע ממנה ולא מהחנות הזו – יש רוב שהוא לא בא ממנה ואין לדבר סוף.

וא"כ בהכרח שאין צורת הרוב לבוא ולומר 'הבשר בא מחנות זו' או 'לא בא הבשר מחנות זו'. אלא שצורת הרוב בדרך כלשהי לחבר בין כל החנויות העומדות בצד הכשר, ובין כל החנויות העומדות בצד הטרף, והיכן שיש רוב חנויות יש להניח שבא ממנה. ולא ע"י בירור המציאות – ומה הסברא להניח שבא הרוב ממנה.

אלא מאי, דיש לומר דאמנם להכריע המציאות כלפי כל פרטיה מהיכן באמת בא הבשר אין בידינו, אולם כלפי פרט אחד מתוכה, - הפרט הזה האם החנות הזו הייתה כשרה או פסולה, לכאו' רוב סיכויים נותן שהחנות הייתה כשרה. ובזה יש להתבונן האם רוב בהכרעת חלק אחד מן המציאות הוא רוב. ולכאו' מן הדין משמע שכן. ואכתי כלפי המציאות יש לדון הבירור שבזה.



ט. אולם בעצם הענין, אם באמת בכהאי גוונא אי' רוב סיכויים שהבשר הוא כשר – בזה יש לפקפק טובא. דהלא אנן מוקמינן בט' חנויות ומעמידים הרוב עפ"י פתחים, והיכן שיש רוב מקומות כשרים שיש להניח שהיה הבשר יוצא מהם, יש להכשיר.

ז"א, דמי יימר שבאמת מחמ"ז יש רוב סיכויים שהבשר כשר, דילמא החנות הטריפה היא הגדולה ביותר בין החנויות והיא מוכרת הבשר הרב ביותר, או"ד מיני הבשר הנמכרים בכל החנויות רובם אינם ממין הבשר שנמצא ומין הבשר שנמצא נמכר רק במועט בכל החנויות הכשרות וברוב בחנויות הפסולות, ושמא רבו באותו יום הקונים הנכרים על הקונים הכשרים מחמת חגא שלהם, או שבאותו יום מכרה החנות הטריפה בזול טפי. או שאותו היום הוא יום השוק לנכרים, ועוד כהנה וכהנה טענות, שאם נבדקם כולם י"ל דאין שום הוכחה שמחמת רוב האפשרויות במס' החנויות יהיה רוב סיכויים.

י. ואמנם היה לחלק בהו"א גבי רוב בסנהדרין ולומר כמשמעות דאי' בתוס' בב"ק כז: דהק' אמאי אין הולכים בממון אחר הרוב תיפו"ל בק"ו מנפשות, ותי' ד'גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דהא בי"ד מפקי מיניה. [אכמ"ל בתורף דברי התוס' אולם סברתו נעלה] דייתכן שאין הרוב בדיינים בגדר הכרעה של הליכה בתר הרוב אל מול המיעוט, אלא צורת פסיקת הדין היא על פי רוב. דהיינו שיש לראות את מיעוט הדיינים הפוטרים כמי שאינן מן הבי"ד, וממילא כד איתא רובא דדיני אין כאן ב' צדדים והצד הרוב הוא המכריע. אלא צד הרוב לבד.

אך כ"ז אינו לכאו' – [עכ"פ לע"ע] כיון דיסוד הרוב הזה הוא יסוד לכל רובא דאי' קמן שבו במציאות הוו ב' צדדים צד המיעוט וצד הרוב לידו. וא"א לקבוע שהצד השני אינו (לכאו') ובגמ'ב ילפי מרוב דיינים לרוב דאי' קמן.

וא"כ לכאו' מוכח להדיא שאין צורת ההכרעה על פי רוב בהכרעה של רוב סיכויים.