מה עדיף - רובא דאיתא קמן או רובא דליתא קמן?

בשמעתא דרוב במס' חולין דף יא. תחילת הסוגיא היא, מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא, ואמרי' שם דאמנם שמענו מקרא דאחרי רבים להטות דין רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין, אבל אכתי לא שמענו דין רובא דליתא קמן, ולזה מייתי התם עשרה מקורות לזה דאזלי' גם בתר רובא דליתא קמן, מבו' דאף אחר ששמענו דאזלי' בתר רובא דאיתא קמן א"א למילף לרובא דליתא קמן, ויתכן היה שנלך בתר איתא קמן ולא בתר דליתא קמן.

ב.
דעת ר"מ דחיישינן למיעוטא, ומ"מ ברובא דאיתא קמן מודה דלא חיישינן למיעוטא ואזלי' בתרה, כן כ' תוס' ביבמות דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין ובדף קי"ט ע"א ד"ה רבי מאיר, ובבכורות דף י"ט ע"ב ד"ה ברובא דאיתא קמן, וכ"כ הר"ן ר"פ כל הצלמים בע"ז, ובמרדכי סוף חולין סי' תשל"ז, ואיכא בזה פלוג' בתוס' אם משום סמוך מיעוטא לחזקה חייש למיעוטא או אף בלא חזקה פליג ר"מ על עיקר דין רובא דליתא קמן.

ג.
כמו"כ מצינו בכמה מקומות דמדרבנן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה, ומ"מ כ' החוות דעת בסי' ס"ג דה"מ ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן לא אמרי' הכי, וז"ל וליתא לפענ"ד דלא מצרפינן מיעוטא רק ברובא דליתא קמן אבל רוב ישראל דהוא רובא דאיתא קמן המיעוט כמאן דליתא דמי ולא מצרפינן ליה עכ"ל, וכן כ' בבית יעקב כתובות דף י"ד עיי"ש.

ד.
ועד"ז מצינו עוד בענין סמוך מיעוטא לפלגא, שכ' הגרע"א בתשו' קמא סי' ק"ו וז"ל גם הנני כמסתפק ביסוד דסמוך מיעוטא לפלגא אם הוא דוקא ברובא דליתא קמן, אבל ברובא דאיתא קמן י"ל דהמיעוט כמאן דליתא דמי, וכמו דמצינו לחלק בענין סמוך מיעוטא לחזקה בסוגיא דקדושין דף פ' ע"א גבי צפרדעים עיי"ש וברש"י וכו'.

ה.
כמו"כ מצינו דכ' רש"י בקדושין דף פ' ע"א בבי' הא דאמר ר' יוחנן דאין שורפין את התרומה על רוב תינוקות מטפחין, ומ"מ ברוב שרצים מודה דשורפין, וז"ל בד"ה אם רוב שרצים, אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצויים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל ההיא דתינוק רובא דליתא קמן הוא עכ"ל, [זהו מה שציין הגרע"א].

ו.
דעת הרשב"ם בב"ב דף צ"ג ע"א ושיטמ"ק בשם גליון תוס' דאף לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ ברובא דאיתא קמן מוציאין ממון, וכ"כ התרומת הדשן סי' שי"ד [הובא בקונה"ס כלל ו' אות ד'], וכ' הגרע"א בתשו' שם (וכן בחולין דף י"ב ע"א) הטעם וז"ל ויש להטעים דבריו ג"כ מה"ט דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון, (עי' בב"ק דף כ"ז ע"ב בתוס') מש"ה י"ל דל"א הכי רק ברובא דליתא קמן, כדס"ל לר"מ הכי לקולא ס"ל לדידן לחומרא, וכן בממון.

ז.
הנה בסנהדרין סט. שקלי' וטרי' אם אזלי' בנפשות אחר הרוב, וקשה מאוד מאי האי דדנו הכא אם אזלי' בנפשות בתר רובא, והא קרא דאחרי רבים להטות דמינה ילפי' לדין רובא דאיתא קמן איירי בנפשות, ויש להוסיף דהא בסנהדרין עט. ובכתובות טו. בזורק אבן לגו והיו שם ט' ישראלים וא' כותי דאי לאו דין קבוע דכמחצה על מחצה דמי היה הדין דאזלי' בתר רובא אף בנפשות, והמקור לדין קבוע באיסורים הוא מהא, ומ"ט הכא לא פסיקא להש"ס האי מילתא, ותי' התו"ח וז"ל, רובא דאיתא קמן שאני דודאי אזלינן בתריה כדאיתא בפ"ק דחולין גבי הא דבעי מנ"ל הא דאמרינן זיל בתר רובא, ופריך מנ"ל אחרי רבים להטות כתיב, ומשני ברובא דאיתא קמן לא קמיבעיא לן וכו', אבל כל הנך רובי דמייתי בשמעתתין רובא דליתא קמן נינהו, עכ"ל התו"ח, מבו' דברובא דאיתא קמן לא נחלקו כלל ולכו"ע אזלי' בתרה אף בנפשות וכל הנידון הכא הוא רק בליתא קמן, והביא לזה ראיה דליתא קמן גרע מאיתא קמן וא"א למילף מינה מההיא דפ"ק דחולין, וכדבריו נר' מבו' בתוס' לעיל דף ג' ע"ב ד"ה דיני, וכן נר' מהתוס' ר"פ המניח בריש דבריהם, דרובא דאי' קמן עדיפא מליתא קמן בנפשות.​

בשיטמ"ק משמיה דהתוס' הרא"ש בב"מ דף ו' ע"ב כ' גבי דין עשירי ודאי ולא עשירי ספק במעשר בהמה, וז"ל ועוי"ל כיון דחזינן דאפי' היכא דיכול לעשורי ממ"נ פטור משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי מן הספק, ואפי' כי אמרי' כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי, אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות [ונהפך האיסור להיתר ע"י ביטול ברוב], אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי עכ"ל, ומ"מ כ' בש"ש שמעתא ב' פט"ו דברובא דליתא קמן חשיב שפיר עשירי ודאי, וכמו"כ כ' שם בש"ש גבי דין ממזר ודאי ולא ממזר ספק, דברובא דאי' קמן חשיב ממזר ספק ומותר בקהל, ובליתא קמן חשיב לממזר ודאי.

ב.
וכמו"כ מצינו בר"ן ספ"ק דקדושין גבי דין ספק ערלה בחו"ל דמותר, דה"ה במקום רוב אף בקרוב לודאי, ומ"מ בליתא קמן חשיב לערלה ודאי ואסור.

ג.
מצינו בנאמנות עד א' כנגד רוב, דכ' הגרע"א בכתובות דף י"ג ע"א דנגד רובא דאיתא קמן נאמן ומשא"כ נגד רובא דליתא קמן, [וכ"כ בש"ש שמעתא ו' פ"ז מטעם אחר עיי"ש], עי' להלן טעמא דמילתא, [עוד הביא החת"ס בשו"ת אהע"ז ח"א סי' מ"א ד"ה ויש לעורר, גבי דבר שיש לו מתירין דאמרי' בביצה דף ד' דלא אזלי' בתר רובא, בד' הר"ן שם לחלק דה"מ באיתא קמן או בתערובות אבל בליתא קמן לא].

ד.
הנה בסנהדרין סט. מבואר דאזלי' בתר רובא דליתר קמן בנפשות, ויעוי' בשו''ת הרשב''א חלק ג' סי' שע"ח שכתב וז"ל, הא מסתפקא לי דאפשר דאיתא להא דירושלמי משום דבאיסורי הולכין אחר הרוב ושמא אף בדיני נפשות כן, ועוד מדאמרי' בפ"ק דכתובות גבי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאי מדאורייתא מנלן, אמר רבא וארב לו כתיב עד שיהא מתכוין לו, ואמרי רבנן דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו וכו', אלמא משום קבוע דהוי כמחצה פטרינן ליה הא ניידי בתר הכי חייב וכו', אלא שאני מסתפק בדבר, ועוד דבדיני נפשות דכתיב בהו והצילו העדה ואפי' בענין שהוא ברור אצלנו הולכין בו להקל כרודף אחר חברו ונכנס לחורבה אחריו ונמצא הרוג מפרפר וסכינו מטפטף דם שזה כדבר ברור שאין שם אחר אלא רודף זה ואפ"ה אין דנים אותו עד שיראו שני עדים ממש שהוא הרגו, ומ"מ ההיא דפ"ק דכתובות מכרעה לי וכו' עכ"ל הרשב"א, הרי מבו' שלא פסיקא ליה לרשב"א האי מילתא אם אזלי' בתר רובא בנפשות ומשום והצילו העדה, ומסיק לבסוף מכח ההיא דזורק אבן לגו דאזלי' בתר רובא מ"מ, ובשו"ת חת"ס חאע"ז ח"א סי' מ"א ד"ה ויש לעורר בדברי תשו' רשב"א וכן בחי' ר' מאיר שמחה ר"פ היו בודקין דף מ' ע"א עמדו על דברי הרשב"א הא בסוגיין מסיק דאזלי' בתר רובא ומ"ט מספק"ל, ותירצו דנידון הרשב"א היה ברובא דאי' קמן, ומשא"כ בסוגיין דאיירי ברובא דליתא קמן, ובזה דן הרשב"א דאמנם דבליתא קמן אזלי' בתר רובא אבל באיתא קמן שמא לא ניזיל בתרה, ופי' החת"ס טעמא דמילתא דליתא קמן יש לו עדיפות הואיל ולא איתחזיק מיעוטא שהוא ההיפוך מרובא, דכשם שהרוב ליתא קמן ה"נ המיעוט ליתא קמן, ודימה הדבר למש"כ השיטמ"ק בב"מ דף ו' ע"ב משמיה דהרא"ש דלא סמכינן על רובא דאי' קמן לחושבו כודאי לענין דין עשירי ודאי לגבי מעשר בהמה, הואיל ואיתחזיק מיעוטא.

והכי חזי' גם בד' הרמב"ם פט"ו מאיסו"ב הכ"ז שכ' להלכה דלא סמכינן ארובא בנפשות, גבי אסופי הנמצא בעיר שיש בה שפחה או עכו"ם הראוי לילד ונשא האסופי אשה ה"ה ספק אשת איש והבא עליה פטור שאין הורגין על ספק, והשיג עליו הראב"ד מסוגיין דמסיק דאזלי' בדיני נפשות אחר הרוב, ותירצו החת"ס והגרמ"ש [וכן בשע"י ש"ג פ"א], דהרמב"ם איירי דוקא ברובא דאי' קמן ובהא דוקא לא אזיל בתר רובא, ושאני סוגיין דמבו' דאזלי' דאיירי ברובא דליתא קמן.

ה.
יש משמעות בסוגיא דחולין יא. דא''א למילף רובא דאיתא קמן מרובא דליתא קמן, ויכול להיות דניזיל בתר רובא דליתא קמן ולא בתר רובא דאיתא קמן.​

הנה יש להקשות מ"ט כל רובא דליתא קמן לא נדונו כאיתא קמן דהא מאחר שע"ד הרוב רוב הילודים המה שלימים ולא בעלי מומין או איילונית א"כ בכל אלו שכבר נולדו בשעה זו הרי שרובן אינם איילונית וא"כ איכא רובא דאיתא קמן על ולד זה שנולד לפנינו, וכן קשה בכל רובא דליתא קמן, והגרא"ו בקובץ שעורים ב"ב אות פ"ד הביא שכן הק' רבנו הגר"ח, [עיי"ש תירוצו, וע"ע בשו"ת חמדת שלמה חאהע"ז סי' כ"ד אות י"ב משמיה דרבנו הנתיבות מש"כ בזה לבאר הגדרת החילוק בין איתא קמן לליתא קמן, הובאו דבריהם בס' רווחא דשמעתתא על ש"ש ש"ד פ"א אות ה' בסופו].

ומצינו בזה דרך מרווחת למרן החת"ס בשו"ת חאהע"ז ח"ב סי' קמ"ז ובחידושי הש"ס בב"ב דף כ"ד בשמעתתא דרוב וקרוב, וז"ל בחי' ב"ב, כללא דרובא דאיתא קמן ודליתיה קמן, כל הרוב הקבוע לפנינו וגם המיעוט קבוע לפנינו אפי' יהיה בסוף העולם כבר ניחוש לרובא דעלמא וכל דפריש מרובא פריש ולא מהמיעוט הלז וכדו' הכל הוה רובא דאיתא קמן, ולא מיקרי ליתיה קמן אלא כל שאין כאן תערובות וקבוע כלל לא רוב ולא מיעוט אלא מנהג העולם כן, רוב נשים בני קיימא יולדות, רוב עולם אינם סריסים ואיילוניות, רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם, חזקה לא מוקי איניש אנפשיה, היינו רוב פעמים הוא כן, הנה כל אלו וכיוצא איה שוקל ואיה סופר אשר מנה מנין האנשים עתה אם הם סריסים או לא אף המצויים מומחים או לא, אך מנהג העולם כך נוהג מעולם, ונהי שאין כאן רוב להיתר קבוע לפנינו אך לעומת זה אין כאן מיעוט אסור קבוע בתוך הרוב שלפנינו, ובענין זה עדיף מרובא דאי' קמן, עכ"ל החת"ס.

והיינו, דברובא דליתא קמן באמת יכול להיות שכרגע רוב האנשים והבהמות בעולם אינם כהרוב, ומ''מ אזלי' בתר רובא כיון דכ''ה הסתמא של כל האנשים והבהמות.

וביאור עומק העניין הוא, דרובא דאיתא קמן הרי הצדדים מגיעים רק ע''י הרוב והמיעוט, דהיינו שכל צד וכל חנות מייצרת צד בספק, אבל ברובא דליתא קמן אין הספק קשור לצדדים כלל, אלא דכל בהמה מסופקת היא בעצם אם היא טריפה או לא, ואי''ז קשור לרוב הבהמות שאינן טריפות, דבאמת יכול להיות שברגע זה רוב בהמות כן טריפות, אלא דמכריעים ע''פ מה שבדרך כלל קורה בעולם.​

ולפ''ז ניתן לבאר את החילוקים שמצאנו ואת המעליותא של כל רוב שהובאו לעיל, והיינו דבאמת יש בכל אחד מעלה וחיסרון, דבאמת רובא דאיתא קמן יש לו מעלה עצומה שהרוב קיים לפנינו והוא צד חזק וכלשון הר''ן בריש פרק כל הצלמים שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו עכ''ל, וכמו שנתבאר הצד הזה מגיע מכח הרוב והוא הסיבה לומר כן.

אמנם כגודל מעלתו כן גודל חסרונו, שכן המיעוט ג''כ לפנינו והוא צד קיים שא''א להתעלם ממנו דסו''ס יש כאן חנות א' עם בשר נבילה והוא מספק שמא משם יצאה החתיכה, ובפרט לפי המבואר בדברי הגרע''א בכתובות דליכא סברא באמת להכריע ע''פ רוב ברובא דאיתא קמן והוא גזיה''כ גרידא [והארכנו בזה כאן], וממילא בזה שייך לומר שגם אחר הרוב עדיין המיעוט אינו מתבטל והוא צד קיים ומידי ספיקא לא נפקא.

אבל ברובא דליתא קמן, הגם דא''א ללמדו מרובא דאיתא קמן כיון דאין צד הרוב לפנינו ואין הרוב מדבר על חתיכה זו כלל, מ''מ אחר דילפי' ליה אזלי' בתריה לגמרי, וצד המיעוט בטל כיון דאינו צד קיים לפנינו ואין אנו צריכין לדונו כלל דאינו מדבר על החתיכה כלל וניתן להתעלם ממנו. ויעוי' בש''ש ש''ב פט''ו ובשו''ת חת''ס אה''ע ח''א סי' מ''א וח''ב סי' קמ''ז.

ולפ''ז ניתן להבין כל החילוקים שהבאנו בין רוב זה לרוב זה, וצריך ביאור ופירוט לכל אחד, ותן לחכם ויחכם עוד.​