אכילה בערב יום כיפור

"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי (ברייתא ברכות דף ח עמוד ב, פסחים דף סח עמוד ב, ראש השנה דף ט עמוד א, יומא דף פא עמוד ב)

והמגיד משנה (הלכות שביתת עשור פרק א הלכה ו) כתב שמצווה זו היא מדאורייתא. וכן כתב השלחן ערוך (סימן תקע סעיף ג) בדעת הרמב"ם, וכן כתב בספר חרדים (מצות עשה פד אות ו).


​

א. רש"י (ברכות שם וראש השנה שם) פירש כפשוטו, שאכילה זו היא הכנה לקראת הצום שלמחרת, וכן כתבו הריטב"א (ראש השנה שם) בפירושו הראשון, רא"ש (יומא פרק ח סימן כב) ומאירי (פסחים שם, יומא שם, ראש השנה שם), ועוד. והטור (סימן תרד) הביא לזה משל למלך שהיה לו בן יחיד, וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו קודם כדי שיוכל לסבול.

ב. בשערי תשובה (שער ד אות ט) ביאר, שבשאר ימים טובים אנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, ומפני שהצום ביום הכיפורים – לפיכך נתחייבו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יום הכיפורים.

ג. עוד ביאר שם (אות י), שיש לאכול כדי שביום הכיפורים נחזק להרבות בתפילה ותחנונים, ולשית עצות בנפשינו על התשובה ועיקריה.

ד. אמנם הפסקי רי"ד (יומא דף פ עמוד ב, הובא בשבלי הלקט סימן שז) ביאר להיפך, שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורים, וביום הכיפורים מתענה – קשה לו עינויו יותר[א]. וכן ביאר בתורה תמימה (ויקרא פרק כג פסוק לב, אות צז), עיין שם. וכן ביאר המהרי"ט (חלק ב אורח חיים סימן ח), והוסיף שכיון שנוהגים להתענות בעשרת ימי תשובה, וטבע הגוף שאינו מרגיש צער כל כך כשמתרגל לעינוי – ולפיכך אוכל בתשיעי, כדי שירגיש יותר בצער התענית.

ה. הפרישה (סימן תרד אות ב) ביאר שאם יתענה אף בתשיעי – לא יהא ניכר הציווי להתענות בעשירי, אלא יאמרו על אחד מתענה אימת שרוצה, ולא ידעו בקדושת יום הכיפורים.

​

יש לעיין אם בשביל לקיים חיוב זה מספיק כזית או שצריך ככותבת, עי' מנחת חינוך (מצוה שיג אות ט). ובכף החיים (סימן תרד סעיף קטן ב) הביא בשם האריז"ל שצריך לאכול שיעור שני ימים.

ולכאורה לפי הפסקי הרי"ד (שהובא לעיל) שטעם מצוות אכילה הוא משום שאחרי אכילה מרובה הצום קשה יותר, אם כן לכאורה חייב לאכול יותר ממה שרגיל לאכול כל יום [ואולי הטעם אינו משנה דיני המצווה].

​

כתבו תוספות (ראש השנה שם), שכיון שיש מצווה לאכול בערב יום הכיפורים – אסור להתענות בו. וכן היא דעת רבינו תם (הובא בריטב"א ראש השנה שם), וכן כתבו ראשונים רבים.


ברכה
כתב ההעמק שאלה (שאילתא קסז אות יב) שאין ברכת המצוות על אכילה זו, לפי הטעם דלעיל שהאכילה אינה מצווה עד לאחר שמתענה ביום הכיפורים, והברכה היא רק על מצווה שעשייתה היא גמר מצוותה. ועוד כתב שם, שיש לחשוש שמא יאנס ולא יתענה ביום הכיפורים, ויתברר שלא קיים מצוה באכילתו, ונמצא שבירך לבטלה.

​

במנהגי מהרי"ל (הלכות ערב יום הכיפורים אות ט) מבואר שאף נשים חייבות במצווה זו, וכן כתב הכתב סופר (אורח חיים סימן קיב), לימודי ה' (סוף לימוד נט) ושו"ת חסד לאברהם (לרבי אברהם תאומים, תנינא אורח חיים סימן סה).

וביאר בשדי חמד (אסיפת זקנים מערכת יום הכיפורים סימן א), דאיכא תרי טעמי, האחד, כיון דנפקא לן מועניתם בתשעה לחדש" – כל דאיתיה בעינוי דיום הכיפורים, איתיה באכילה דערב יום הכיפורים. והשני, לפי הטעם שהוא כדי להכין עצמו שיוכל להתענות למחרת – אם כן גם הנשים צריכות לזה, והן אף תשושות כח יותר מהאנשים.

והרעק"א בתשובה (מהדורא קמא סימן טז) נסתפק בזה, דאפשר הן פטורות כמו מכל מצות עשה שהזמן גרמא, או לא, כיון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחודש בערב וכו' ולומר דהוי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ממילא כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב לקיים ועניתם כו' לאכול בתשיעי, עיין שם. וכן נסתפק הרש"ש (סוכה דף כח עמוד ב ד"ה גמרא האזרח).

והמנחת חינוך (סימן שיג אות ט) כתב שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים אם מצווה זו היא מדאורייתא או מדרבנן, עיין שם.

​

כתב המשנה ברורה (סימן תרד סעיף קטן א) דיש לאדם למעט בלימודו בערב יום הכיפורים, כדי לאכול ולשתות.
​

[א] ועיין מה שנכתב לקמן לפי טעם זה.​