בדיני ומנהגי בין המצרים – חלק ב'

​

איסור ריקודים ומחולות: כתב המ"א בסימן תקנ"א סק"י ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, והובא במשנה ברורה שם ס"ק ט"ז.

ובכלל זה האיסור הוא גם לנגן בכלי זמר כמו שנראה מדברי הפמ"ג באשל אברהם סק"י, או לשמוע נגינה מנגן או טייפ וכדומה[1].


אין נושאין נשים: כתב הרמ"א סימן תקנ"א סעי' ב' ונוהגין להחמיר שאין נושאים נשים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב.

ב' טעמים הביא הב"ח לזה, חדא לפי שאין זה סימן טוב, ועוד שלא יהא נראה כאינו חושש להתאבל על ירושלים.


אין מסתפרין: כתב הרמ"א סימן תקנ"א סעי' ד' תספורת נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, וכתב הט"ז שם ס"ק י"ג דכל זה לענין תספורת, אבל לענין נטילת צפרנים מי"ז בתמוז לא נהגו איסור.


איסור אכילת בשר ושתיית יין: כתב השו"ע סימן תקנ"א סעי' ט' יש שמוסיפין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז.

הטעם הביא המשנה ברורה משום שמאז התחיל הפורענות של החורבן, וכל זה בימות החול, אבל בשבת אין רשאי להחמיר בזה.


בדין סיוד וצביעת חדרי הבית ליופי כל בין המצרים: כתב הא"ר סימן תקנ"א בשם מהרי"ל דנכון שלא לצייר בין המצרים, אלא שאם כבר התחיל קודם בין המצרים יגמור, ואם יכול לפתותו בדבר מועט להמתין עד אחר ט' באב תבא עליו ברכה, מיהו בית הכנסת מותר דהוי מצוה דרבים.


שו"ע סימן תקנ"א סעי' י"ח צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט, ובמ"ב היינו מסוף ד' עד סוף ט', והרבה פוסקים כתבו לחשוש לכך מתחילת ד' עד סוף ט', עי' במ"א שהביא בזה ב' דעות ולא הכריע, וכן בלבוש ובחיי אדם כלל קל"ג, ע"כ, ואולי י"ל בזה חמירא סכנתא מאיסורא.

ויש להקפיד בזה דוקא בהליכת יחיד מחוץ לישוב בני אדם, אבל במקום שעוברים ושבים מצויים אין חשש, כן מובא בדינים והנהגות למרן החזו"א זללה"ה פרק כ' אות ה'.


והוסיף המשנה ברורה דכמו כן יזהרו בימים אלה שלא לילך בין חמה לצל, ולא יכו מלמדי תינוקות את התלמידים באותם הימים, ויתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כחצי שעה.


​

ברכת שהחיינו: שו"ע סימן תקנ"א סעי' י"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש כו' והוסיף הרמ"א דבפרי שלא ימצא אחר ט' באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים.

מקור הדין הוא מספר חסידים סימן תת"מ, וזה לשונו יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פי חדש בין י"ז בתמוז לט' באב, כי אמרו איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ויש מברכים על פרי חדש כשנזדמנו להם בשבתות שבין י"ז בתמוז לט' באב, אמרו להם החכמים היה לכם לברך שהחיינו כשראיתם אותו כר' יהודה כשראה קרא חדתא, ואלו אמרו לא כי אלא כשאכלו.

והביא המשנה ברורה בס"ק צ"ח את דברי הגר"א ז"ל שחולק על השו"ע שהעתיק בזה את ספר חסידים וכתב עלה שהוא חומרא יתירא, וכן הט"ז מפקפק בזה.

והכריע המשנה ברורה דעל כן בשבת אין להחמיר בזה, דבלא"ה הרבה אחרונים מסכימין להקל בשבת.


והוסיף הגרע"א ז"ל בחידושיו בשם ספר בית יהודא דהוא הדין בראש חודש [מנחם אב] דינו לענין ברכת שהחיינו כמו בשבת.


ויש דעה באחרונים שלא הובא במשנה ברורה, דגם לדעת הסוברים שמותר לברך "שהחיינו" בשבתות של בין המצרים מ"מ כאשר י"ז בתמוז חל בשבת אין מברכים ברכת "שהחיינו" בשבת זו.

והטעם משום ששבת זו חמורה משאר השבתות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, שכן בשאר השבתות אין השבתות עצמן "ריע מזלייהו" אלא שעומדות הן בבין המצרים, אבל י"ז בתמוז שחל בשבת היום עצמו "ריע מזליה" ויום רע ומר הוא, ואף שמפני כבוד השבת אין מתענים מ"מ עיצומו של יום רע הוא, ולכן אין מברכים בו "שהגיענו לזמן הזה", וכאמור המשנה ברורה לא העתיק דעה זו להלכה!​

[1] והדרן לנדון דידן דבכלל איסור ריקודין ומחולות, שכתב המגן אברהם, הוי גם כן כלי זמר, מטעם כש"כ, ועוד יש להוכיח כן, מהא דאיתא במגן אברהם (סי' תקנ"א סק"ט), דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, עיי"ש, הרי לא הזכיר רק ריקודין ומחולות, ומכל מקום הלכה פסוקה היא בפי גדולי האחרונים, דגם כלי זמר בלבד אסור דעל דברי מגן אברהם אלו, הביא הפרי מגדים הנדון, לענין ישראל שפרנסתו כלי זמר, אצל אינו ישראל בבית המשתה, נראה כדי פרנסה שרי ודאי, עיי"ש, ואף גם בזה מבואר בספר דרך החיים (סי' קכ"ט), דדוקא מי"ז בתמוז עד ראש חודש, אבל מראש חודש עד אחר התענית אסור, עיי"ש, ועי' בת' מהר"מ שיק (חלק יורה דעה סי' שס"ח) לענין אם רשאים ללמוד חכמת המוזיק בשעת אבלם, כיון דמתכוון לידע האומנות כדי להחיות נפשו ולא לשמחה, והביא ראיה מדברי הפרי מגדים הנ"ל עיי"ש, וראיתי מובא בשם שו"ת זכר שמחה (סי' ס"ז) שהתיר מכח זה לתלמידים ללמוד חכמה זו, מי"ז בתמוז עד שבוע שחל בו ת"ב, דאבלות ישינה קיל מאבלות סתם עיי"ש, ובודאי כוונתו בלומד לצורך פרנסה, (ועי' בזכור לאברהם ח"ג יו"ד ה' אבל אות שמחה ובשדי חמד מערכת אבלות אות רט"ו), וש"מ דזולת כל הנ"ל, פשיטא להם, דאף כלי זמר לבד, בלא ריקודים ומחולות אסור, ואף דבמקור הדין לא איתא רק ריקודין ומחולות, מכל מקום פשיטא להם, דכלי זמר לא יבצר מהם, וא"כ הה"ד לענין ימי הספירה. (מנחת יצחק סימן קיא אות ד)​