הגרמה

מתני' "השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה ר' יוסי בר' יהודה אומר מלא חוט על פני רובה" גמ' "רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה כר' יוסי בר' יהודה, ואף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את כל הקנה, אבל בשאר טבעות לא, ובשאר טבעות לא והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר השוחט בשאר טבעות אע''פ שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה, ומוגרמת פסולה העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה, אמר רב יוסף רבי יוסי בר יהודה תרתי קאמר, רב ושמואל סברי כוותיה בחדא ופליגי עליה בחדא, והא לא אמר קאמרי, הכי קאמר הלכה כמותו בטבעת הגדולה ואין הלכה כמותו בשאר טבעות, ע"כ.

והנה נאמרו בראשנים כמה שיטות בביאור החילוק בין טבעת גדולה לשאר טבעות, שיטת רש"י דרב ושמואל פסקו הלכה כריבר"י בטב"ג, אולם בשאר טבעות לא מהני כלל שחיטה, דאינם מקיפות כל הקנה וא"כ לא אמרינן רובו ככולו לשווי מקום שחיטה, אולם בין טבעת לטבעת מהני בהם השחיטה, דהקרום הוא הקנה.

וביאר בזה השיטמ"ק, דכיון דהקרום הוא דק הוא היכא שיש טבעת הוא בטל לטבעת, וע"כ לא נחשב שוחט את הקרום, אולם בטב"ג שהוא מקיף את כל הקרום גם הטבעת מיקרי קנה, ונראה בביאור דבריו, דכיון דהקרום הוא העיקר והטבעת הוא רק שומר וטפל לקרום, א"כ היכא שמקיף את כל הקרום ויכול להקרות קנה הוי טפל וחשיב קנה, אבל אי לא מקיף את הכל ולא יכול להקרא קנה א"כ הוי ב' דברים נפרדים, וכיון דהקרום דק ובטל לטבעת לא מיקרי שחותך את הקרום אלא הטבעת, וע"כ מהני רק בין הטבעות שחותך את הקרום לבדו.

ומה דלהלכה מהני שחיטה בשא"ט, כתב רש"י דהלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס, דס"ל דהגרמה הוא מעל שיפוי כובע, ובאמת צ"ב דהיכן ראה רש"י בר' חנינא דס"ל דאמרינן רובו ככולו לשווי מקום שחיטה, ובפלתי איתא דתחת הכובע אין הטבעות שלמות, ואי מהני בה שחיטה ע"כ דאמרינן רובו ככולו לשווי מקום שחיטה[1].

ותוס' ביאר דוודאי מהני שחיטה גם בשא"ט, ומה דרב ושמואל לא פסקי הלכה כריבר"י, הוא בגוונא דשחט רוב הטבעת ולא רוב קנה, רו"ש ס"ל דכיון דלא אמרינן רובו ככולו לשוויה מקום שחיטה א"כ הטבעת לא מיקרי קנה, אולם ריברי ס"ל דאמרינן רובו ככולו לשוויה מקום שחיטה והוי סגי בשחיטת רוב הטבעת אע"פ שלא שוחט את רוב הקנה.

ובמהרש"א יש עוד אופן לבאר דברי תוס', דבשחיטה לכו"ע מהני לשחוט את רוב הטבעת, ואמרינן רובו ככולו לשווי מקום שחיטה, ורק פליגי ששחט רוב הטבעת והגרים, דרו"ש פוסלים דליכא שחיטה כשרה, וריבר"י מכשיר, וכן איתא בבעה"מ.

ובאמת קשה ממ"נ, אי חשיב שחיטה כשרה הא ס"ל לרו"ש דהלכה כריבר"י דגמרו בפסול כשר, וא"כ אמאי הכא פסלי הא ששחט רוב טבעת הוי שחיטה כשירה, ודומיא דטב"ג דכיון דחל הכשר כשר גם בהגרים במיעוט סימנין.

ונראה דהטעם שבטב"ג מהני, הוא משום דכיון דיש כאן רוב סימן בכשרות א"כ חל הכשרות ואח"כ לא אכפ"ל שהגרים, אולם הכא אף שששחט רוב טבעת בכשרות, מ"מ יש כאן עדין רוב קנה שהגרים בו, דאף אי טבעת מיקרי קנה מ"מ ס"ל שאף הקרום מיקרי קנה, וא"כ יש כאן רוב קרום בהגרמה, וא"כ לא חל הכשרות בכל הבהמה דהרוב קנה בהגרמה סותר לרוב טבעת בשחיטה.

ויתכן דריבר"י דפליג ומכשיר אפי' בכה"ג, אפשר דס"ל דכיון דאם יעצור אחר שחיטת רוב הטבעות יחול כשרות, א"כ השתא הוא כמחתך בשר בעלמא, וכיון שהגיע לרוב המכשיר חל הכשרות ותו לא פסיל בהגרמה.

ושיטת הרמב"ן במלחמות, דרו"ש מספק"ל אי שיעור שחיטה בקנה הוא ברוב עוביה או ברוב חללה, וע"כ פסקו לחומרא ששחיטת רוב טבעת פסולה, אולם ריבר"י פשיטא ליה שברוב עוביה וע"כ מהני שחיטת רוב טבעת, והנפק"מ בין שי' הרמב"ן לשי' הבעה"מ, אי הפך את הסימנים ושחט קודם את החלק של הקנה הסמוך לעורף, דלהבעה"מ כשר דשחט רוב קנה דהא בקרום גם מיקרי קנה אף דלא שחט רוב טבעת, אולם לרמב"ן יהא פסול, דהא לא שחט רוב עוביה רק רוב חללה.


"אמר רב הונא אמר רב אסי, מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש, דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה, ורבי יוסי ברבי יהודה סבר רובו ככולו, אבל הגרים שליש ושחט שני שליש דברי הכל פסולה, דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא, א''ל רב חסדא אדרבה לימא מר איפכא מחלוקת כשהגרים שליש ושחט שני שליש, דרבי יוסי ברבי יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום, ורבנן התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה, אבל שחט שני שליש והגרים שליש דברי הכל כשרה, דהא תנן רובו של אחד כמוהו, א''ל רב יוסף מאן נימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה, דלמא רבי יוסי בר' יהודה קתני לה, אמר ליה אביי אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו, אמר ליה אנא רובא דשחיטה קאמינא דשמענא להו דפליגי, ובל"ב רב אסי רב הונא כר"ח ור"ח כרב הונא," ע"כ.

והנה לל"ק אפש"ל דנחלקו רבנן וריבר"י אי רובו ככולו לגבי שחיטה, דלרבנן לא אמרינן רובו ככולו ולריבר"י אמרינן, ואפש"ל דפליגי אי אמרינן גמרו בפסול.

ובל"ב לכו"ע אמרינן רובו ככולו ולא ס"ל שגמרו בפסול פסול, וע"כ הגרים שליש בתרא כשר, ופליגי בהגרים שליש קמא, דריבר"י מכשיר דומיא דחצי קנה פגום דהדין הוא דכשר, ורבנן פליגי דלא דמי לחצי קנה פגום דכשר דכיון דהוי חתוך במקום שחיטה א"כ שמגיע לרוב כשר, אולם בהגרמה ליכא חתך במקום שחיטה וע"כ כשמגיע לרוב כבר הוי טריפה ושחיטתו פסולה.

ובדעת ריבר"י דמכשיר, כתב רש"י דאף דבחצי קנה פגום מהני אפי' לא שחט אלא משהו המשלים לרוב, מ"מ בהגרמה לא מהני ובעי שיגמור השחיטה, דגם ריבר"י מודה דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא וא"כ ליכא רוב חתוך במקום שחיטה, וע"כ בעי שיגמור את השחיטה עד סוף הקנה, ונראה שמה שהכריחו לזה הוא דברי ריבר"י במשנה, דכתב דבעי מלא החוט ע"פ רובו.

אלא דבאמת צ"ב טעמו, הא בחצי קנה פגום חזינן דזמן השחיטה הוא רק הנקודה שמשלימה את הרוב, דעד אז לא בעי שחיטה ולאחמ"כ בעי שחיטה, ואי דמיא לחצי קנה פגום לענין שהגרמה בשליש הראשון לא פוסלת, ולא אכפ"ל שהגיע לנקודת הרוב ליכא רובא בשחיטה, א"כ אמאי צריך לגמור השחיטה.

וצ"ל דס"ל דרבנן וריבר"י לא פליגי, וס"ל דבעי שיהא רוב חתוך במקום שחיטה, ופליגי אי מהני שיחתוך את הרוב אחר זמן השחיטה או לא.

וצ"ב דלפי"ז לרבר"י אי הגרים שליש ושחט שליש ודרס שליש שחיטתו כשרה, דהא הגרמה בתחילה לא פוסלת ובאמצע היה שחיטה, ואח"כ בעי רק לרוב חתוך במקום שחיטה וזה יכול להעשות אפי' ע"י קוץ דומיא דחצי קנה פגום, וא"כ יהני אפי' ע"י דרסה והוא תימה.

ויש שרצו לבאר דבחצי קנה פגום הוא לא משום דיש רוב חתוך במקום שחיטה, אלא טעמא דכיון דהשלמת הרוב היה ע"י שחיטה א"כ הוא הופך את כל מה שהיה לפני כן גם לשחוט, ובאמת אין דין שיהא חתוך במקום שחיטה, אלא טעמא דרבנן דמגיע לאמצע איכא שחיטה בכשרות, דנקודת הרוב הופכת את הכל לשחיטה, אולם בהגרמה נקודת הרוב לא בשחיטה.

ומלבד דצ"ב מאי טעמא, גם צ"ב מדוע לא יהפוך גם את ההגרמה ללאו מקום שחיטה, ואמאי לא יתקן את שאר הפסולים בשחיטה, וגם לריבר"י מה יהני אח"כ לחתוך עוד שליש וע"כ דיש דין שנקרא שיהא רוב חתוך במקום שחיטה, וצ"ב מהיכי תיתי.

"הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, רב הונא אמר רב כשרה, רב יהודה אמר רב טרפה, רב הונא אמר רב כשרה כי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא, רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה וליכא, שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, רב יהודה אמר רב כשרה, אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה.

ולפו"ר נחלקו אי השחיטה היא בנקודת המיפק חיותא, או דהעיקר שיהא רוב בשחיטה, וכן קצת המשמעות מרש"י, אמנם דלפי"ז צריך לבאר מאי שנא לר' יהודה הגרמה בשליש אמצעי שלא פוסל את השחיטה, לשהיה בנקודת הרוב שפוסלת את השחיטה. ואי נימא דהגרמה לאו מקום שחיטה וע"כ לא פוסל, מאי טעמא דרב הונא דפוסל כשהיה הגרמה בנקודת הרוב.

ןבאמת ברמב"ן ובר"ן ביארו דרב הונא ור' יהודה נחלקו אי הגרמה מקום שחיטה או לא מקום שחיטה, דרב הונא ס"ל דהגרמה מקום שחיטה הוא, וע"כ הג"ש בתחלה כשר דאיכא רוב חתוך במקום שחיטה והוי כחצי קנה פגום, אולם בהג"ש באמצע פסול, ור' יהודה ס"ל שהגרמה לאו מקום שחיטה, וע"כ הגרים שליש באמצע כשר דליכא פסול בלא מקום שחיטה, והג"ש בתחילה פסול דליכא רוב במקום שחיטה.

וגם לביאורם יש לתמוה, דלמה לר"ה פסול בהגרים שליש באמצע הא איכא רובא בשחיטה אח"כ, וע"כ צ"ל דס"ל דנקודת השחיטה היא ברוב אי היה הרוב בהגרמה אף דמקום שחיטה הוא פסול, וע"כ דר' יהודה שהכשיר פליג עליה דאין נקודת השחיטה ברוב, א"כ אמאי הוצרכו לבאר דהפלוגתא היא אי הגרמה מקום שחיטה או לא.

ולמשנ"ת לכאו' מה שהכריחם הוא מה דהקשנו לשי' רש"י, דאי לא פליגי אי הגרמה מקום שחיטה אמאי איכא חילוק בין פסול הגרמה לשאר פסולים כשהיה בנקודת האמצע, וע"כ דפליגי אי הגרמה מקום שחיטה.

וא"כ לכאו' כדי לישב הקו' הנ"ל צ"ל דגם רש"י וגם שא"ר ס"ל דפליגי בתרתי, א' אי הגרמה מקום שחיטה, ב' אי נקודת השחיטה היא באמצע או לא, והוא דוחק גדול.

ועוד יש לתמוה בסוגין דהנה שי' רש"י בדף ל: דחלדה במיעוט קמא אפי' דקנה פוסלת בשחיטה, ובמיעוט בתרא מסתפק אי הלכה כרבנן דס"ל דגמרו בפסול פסול, והא דשהיה במיעוט קמא דקנה ברייתא היא דכשרה, צ"ל דדוקא שהייה אנו מתירים דהשהייה גופא מחלקת את המעשה לשנים, וע"כ לא חשיב פסול בשחיטה, משא"כ חלדה או דרסה דהוי באותו מעשה ע"כ פוסל השחיטה.

וא"כ תמוה טובא דהכא בל"ק דפסול לכו"ע הגרים שליש בתחילה, טעמא הוא דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה, ואמאי לא קאמר דהא מיעוט קמא הוא ופסול, וכן לרבנן דפסלו בל"ב אין טעמם משום דמיעוט קמא, ואדרבא ליכא לדמויי לחצי קנה, דחצי קנה הוא חלוק במעשה שחיטה וע"כ לא פוסל את השחיטה, אולם שהיה פסול במעשה שחיטה א"כ אמאי מ"ש מחלדה דפסול במיעוט קמא, ואמאי הוצרכו דהתם מקום שחיטה והכא לא.

וכמו"כ יש להק' לרב הונא דהגרמה מקום שחיטה אמאי כשר הג"ש ושחט שליש, והא מיעוט קמא פסול, וכמו"כ לר' יהודה דמשמע דהגרים שליש ושחט ב' שליש שחיטתו כשרה, דהא איכא רובא בשחיטה ומ"ש ממיעוט קמא דפסול.

ונראה לישב הסגיא דבאמת אין כאן ב' מחלוקות היכן נקודת השחיטה או אי הגרמה לאו מקום שחיטה, אלא דלכו"ע מקום השחיטה שעליו נאמרו דיני השחיטה, הוא בנקודת האחרונה של הרוב שחתוך במקום שחיטה.

והביאור בזה דהנה דהשחיטה שצוותה התורה הוא להביא את מיתת הבהמה באופן מסוים, וא"כ כיון דבחיתוך רוב הסימנים יש סיבת מיתה בבהמה, זה מה שדרשה התורה שנקודת הרוב שהופכת את הבהמה למתה תיהיה באופנים מסוימים, שיהא ע"י חיתוך ולא ע"י חלדה הגרמה עיקור ודרסה ושהייה, וכמו"כ התורה הגבילה את מקום חיתוך הסימנים למקום מסוים שהוא מקום שחיטה, דהא חיתוך בבטן אף שממית את הבהמה מ"מ לאו מקום שחיטה, אלא שחיטה מיקרי רק בשטח מסוים, ובנקודת הרוב החתוך בשטח זה בו יש דיני שחיטה, ויתבאר.

והשתא פליגי רב הונא ורב יהודה אי הגרמה הוא מקום שחיטה או לא, ורב הונא ס"ל דהגרמה הוא מקום שחיטה, וא"כ לעולם נקודת הרוב דהיא היא השחיטה הוא ברוב המציאותי של הקנה, וא"כ שחט שליש והגרים שליש פסול דהא בנקודת הרוב היה הגרמה והוי שחיטה בפסול, ובהגרים שליש ושחט שליש כשר דבנקודת הרוב החתוך במקום שחיטה היה פסול הגרמה.

ור' יהודה ס"ל דהגרמה לאו מקום שחיטה, וא"כ בשחט שליש והג"ש ושחט שליש כשר, דדיני השחיטה הכשרה הוא רק בסוף הסימן דאז הוא רוב החתוך במקום שחיטה, וא"כ לא אכפ"ל שהגרים באמצע, והגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש פסול, דהא ליכא שחיטה כלל דלא הגיע עדין למקום שחיטה כל שלא חתך רוב במקום שחיטה, ובאמת בהגרים שליש ושחט ב' שליש יהא כשר.

וכמו"כ ביארו הראשונים פלוגתת רבנן וריבר"י אליבא דל"ב, דלריבר"י הגרמה מקום שחיטה וע"כ הגרים שליש ושחט ב' שליש כשר דבנקודת הרוב היה שחיטה כשרה, אולם לרבנן פסול דהגרמה לאו מקום שחיטה, וא"כ נקודת הרוב של השחיטה היא רק בסוף, ואף שהוא היה בכשרות מ"מ הא כשהגיע לאמצע הקנה כבר נטרפה הבהמה, דהא דיני טריפה לא תלויים כלל בדיני מקום השחיטה וכל שנפסק ברובה הגרגרת הוי טריפה, דהא וודאי הגרים ב' שליש הוי טריפה גם למ"ד שלאו מקום שחיטה, וכיון דאיטרפא לא מהני לה שחיטה במקום אחר.

ולפי"ז תמיד לרבנן כדי שהשחיטה תהיה כשרה, צריך להגיע למצב שנקודת השחיטה הינו הרוב החתוך במקום שחיטה תיהיה במקום המטריף, דאל"ה הוי טריפה.

וצ"ל לפי"ז דמה דס"ל לרב יהודה דשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשר אף שנטרפה בחתוך רוב הקנה, ס"ל שכיון דהתחיל בשחיטה לא הוי טריפה, דטרפות שנהיתה במעשה שחיטה לא מטריפה, וכמו שכל שחיטת וושט הוא מתחיל בנקיבה ולא מטריף, ורבנן בל"ב ס"ל דחלוק מנקובת הושט דלאו טריפה משום דכיון דנעשה בכשרות הוא יכול להיות חלק מהשחיטה, אבל אם היה פסול במעשה שחיטה לא מהני מה דתהתחיל בשחיטה, וטריפה.

אמנם רש"י לא פי' בדעת ריבר"י דס"ל דהגרמה מקום שחיטה, דא"כ לא בעי לשחוט ב' שליש וסגי בשחיטת שליש האמצעי, והוא דלא כמשמעות המשנה דבעי ע"פ כולו, וע"כ ס"ל דגם ריבר"י ס"ל דהגרמה לאו מקום שחיטה, וע"כ בעי לשחוט ב' שליש ורק בסוף הוא המקום כשרות, ופליג על רבנן וס"ל או כמשנ"ת בדעת ר' יהודה דכיון דהתחיל במעשה שחיטה תו ליכא טריפה, או דס"ל דבעי שבמקום המטריף יהא שחיטה כשרה, והכא איכא שחיטה כשרה.

ולמשנ"ת צ"ל דכל מה שהפסולים בשחיטה פוסלים לרש"י במיעוט קמא, אף דהשחיטה הנדרשת היא בנקודת הרוב דמקום שחיטה, משום דכל שהוא באותו מעשה שחיטה א"כ הוי מעשה שחיטה שיש בו פסול, אף דהפסול לא קרה בנקודת השחיטה אבל הוא פוסל את כל המעשה, וכיון דבאותו מעשה היה פסול פוסל, אמנם אי ישהה קודם שיגיע לנקודת הרוב ובחצי קמא דקנה, לפי"ז יהא כשר, דהשהייה חילקה את המעשה לשתים, ולא הוי הפסול במעשה שחיטה.

והשתא לפי"ז א"ש אמאי הגרמה בשליש קמא לא הוי פסול מדין מיעוט קמא, דהא הגרמה אינו פסול בשחיטה, אלא רק הוא שוחט במקום לא טוב, ואפי' אי הגרמה מקום שחיטה, מ"מ אין הפסול כיון שעשה את המעשה לא טוב, אלא המקום שבו נעשה המעשה אינו מתאים, וא"כ אינו נותן שם פסול בכל המעשה, ולא שייך לפוסלו מדין מיעוט קמא.

---

[1] ועיי"ש שכתב דאף דמשמע דהחיטי מוקף בטבעת, מ"מ הוא תלוי בתנוחת הבהמה.