בענין מה שקידש שלמה רצפת עזרה לדעת ר'' יהודה (זבחים נט.-ס.)
ננסה להעמיד נידון, ובתקוה שבל"נ נצליח להשיג בהירות בכל הפרטים. ומכיוון שלא כל הדברים מבוססים מספיק, יה"ר שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו.
בגמ' מובאת שיטת רב שמזבח שנפגם נפסלו כל הקרבנות, ומתקשה הגמ' שדין זה נסתר מדברי רב שמזבח פנימי שנעקר מקטירים קטורת במקומו, ומיישבת "מודה רב בדמים". ומשווה זאת הגמ' למחל' רבי יהודה ורבי יוסי לגבי מידות מזבח הנחושת, שמשתלשלת ממנה מחלוקת בפי' הפסוקים ששלמה קידש את רצפת העזרה, האם קידשה למקום להנחת המזבח, או שקידשה לגבי הקטרה בפועל. (ובל"נ יבואר לגבי אלו דיני הקטרה קידשה, ומחל' רש"י והסתירה בדברי התוס' בזה) שלדעת ר' יהודה קידשה להקטרה בפועל, אמנם לגבי זריקת הדם מודה.
וכעין שמצינו שאין קדושה ברצפת עזרה לזריקת דם לרי"ה. כך לרב, אע"פ שמקטירים קטורת במקום מזבח, אך אין זורקים הדם.
ויש לדון בדברי ר' יהודה בכמה דברים במה רצפת עזרה נחשבת כמזבח.
ונעמיד כמה נידונים:
וראשית, האם בעצם רב מודה לר' יהודה? דהגמ' רצתה לדמות את הקטרת הקטורת במזבח הפנימי לענין הקטרת אימורים, וא"כ יוצא שסבר לדינא כר"י.
אך, מדוייק בדברי רש"י ד"ה מזבח שנעקר "וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון" שבמסקנא אינו כן.
ובדעת תוספות מצינו סתירה לגבי זה. שבדף נט ב (ד"ה עד) מבואר שבדמים ואימורין צריך מזבח דוקא, ולא מועילה הרצפה, ואילו בהקטרת קטורת ומנחות יש לרצפה דין מזבח. ובתוספות סא א כתב שגם הקטרת אימורין מותרת "ואמרי' לעיל דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וה"ה אימורין".
ולסיכום: לרש"י לא הודה רב לר"י. לתוס' ייתכן שהודה לגבי מנחות, וייתכן שאף לגבי אימורין.
וניהדר לדעת ר' יהודה עצמו. ברש"י (ס. ד"ה בשלמא) כ' שלר"י קדשו את המזבח בשיירי מנחה ובשיר, והפנה לגמ' בשבועות יד. ששם מבואר שכך מקדשים את העזרה, ולא נתבאר שם איך מקדשים מזבח. וצ"ב א"כ מה הביא משם?
ובכל אופן צריך להבין איך ניתן לקדש רצפה לשם מזבח הרי אין בזה צורת מזבח? שהרי לכאורה דין הקידוש בכלי מסויים שמתאים בצורתו לכלי ורק חסר קדושה, שאז ע"י משיחת שמן המשחה וכדומה, מקדשים אותו לצורך ענין כלשהו. ומה שייך לקדש דבר שאינו ב"פרשה" לצורך זה?
עוד יש להעיר. שהרי בגמ' מבואר שניתן להוסיף על המזבח עד ס' אמות ותו לא, ואף את דין שישים אמות מבואר ששלמה לא ידע וסבר דכ"ח אמות ולא יותר, וקצת צ"ע לפי"ז איך קידש את כל הרצפה?
עוד צ"ב מה שייך לקדש לשם מזבח רק לעניין מסויים, ואם זה מזבח איך ייתכן שאי"ז מזבח לעניין דמים?
וכל הנ"ל מביאנו למחשבה שמכיון ומזבח אבנים אינו כלי אלא בנין, דין המזבח אינו כשאר כלים, אלא דינו כקדושה מסויימת כעין קדושת עזרה והיכל, ולזה כיוון רש"י שהפנה לדיני קידוש עזרה. וע"כ לא בעי צורת מזבח. אמנם ננסה להבין כיצד הוא דין זה, והאם אכן נכוחים דברינו. ובל"נ אנסה להביא מן המקורות בפירוט הדינים.
ובהקדם, שבספרי האחרונים, כגון המקדש דוד והקרן אורה עמדו בחלק מהדברים, אמנם במה שהספקתי לעיין לא מצאתי בכך דרך ברורה, ואביא מספר מקורות קדומים בעניינים הנ"ל.
דבר ראשון שמצאתי, הוא על עצם הדין שיש קדושה ברצפת עזרה. במכילתא מובא כעין דינו של ר' יהודה, ולמדו זאת מדרשה מהפס' "מזבח אדמה" שאם אין מקום במזבח מקטירים באדמה וז"ל "מניין לא יכולתה להקטיר על גבי המזבח - הקטר על גבי אדמה? ת״ל ׳מזבח אדמה תעשה לי"
ומציאה נוספת, לגבי דין אם עלו לא ירדו: שכבר נתקשו בכך התוספות, שהרי לכאורה קשה לפי"ז שלעולם אין מצב שלא עלו? אמנם ניתן לומר שדין זה נאמר במשכן וכדו' אבל זה דוחק. ולכן כתבו התוספות לקמן פז א "כבש מנין - וא"ת לרבי יהודה דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך "את" לרבויי כבש הא כיון דירד ע"ג רצפה יעלה, כ"ש כבש? וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשירין להקטיר עליה, אבל פסולין- לא, להכי איצטריך קרא." וכן במנחות התוספות (נז ב ) נתקשו בכך וכ' ב' תירוצים ביישוב קושיה זו "כבש מנין - לר"י דאמר בזבחים בפ' קדשי קדשים (ד' נט.) דרצפת עזרה נתקדשה כמזבח הוה מצי למינקט קרקע עזרה מנין [שעלו לא ירדו] אלא משום דאיירי נמי הכא באהל מועד ושילה ונוב וגבעון. אי נמי אפילו לרבי יהודה הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין תדע דהא אין עולין לכתחילה." [אמנם בתוס' (פד א ד"ה זאת) פי' דאכן מקדשת רצפת העזרה אף פסולין, וההיכי תימצי שלא עלו בפיגול נותר וטמא, הוא בכה"ג שנשחטו כשהיה הפסק בינם לרצפת העזרה.]
כלומר שתוספות לקמן פז, ובתי' א' במנחות לומד שיש קידוש מזבח מיוחד לגבי חלק מהקרבנות, ושלמה קידש את המזבח לגבי קרבנות מסויימים, דהיינו דוקא קרבנות כשרים. ולכאורה הדבר צ"ב, שהרי ברור כנ"ל שלדינים רבים אין לזה שם מזבח, ולמה תוס' לא תי' בפשיטות שלגבי דין זה דעלו לא ירדו אינו שייך? (וביותר קשה לתוס' בפד ובתי' הב' במנחות שלמד זאת בצורה גורפת.)
והיה אפשר להציע בביאור הדינים ב' מהלכים. אמנם ייתכן ולא כל אחד מן המהלכים פותר את כל הבעיות. וה' החונן לאדם דעת, יסייענו בס"ד.
ועל חלק מן הקושיות י"ל שאמנם כל קרקע העזרה נתקדשה בקדושת מזבח, אמנם מאידך נתקדשה קודם לכך גם בקדושת עזרה ואין כח בקדושת המזבח להפקיעה. ולכן כאשר הדינים סותרים זא"ז, הדרא לדוכתה לקדושת העזרה.
וע"כ יש להציב בעזרה מעלות, ואין בעיה שיהיה שם כיור שהרי דינו להיות בעזרה, ואין כח להפקיע לעזרה את דינה, ודין קק"ד שלא להשחט בדרום חזר למקומו, וזר מותר להכנס. [ואולי אפי' יש לזה שם אויר קרקע, המכשיר לזריקת אימורים.] אמנם נותרו עוד כמה דברים בלתי פתורים לפי"ז: האם אין דין מזבח שנעקר? מה עם עשיית הרצפה מאבנים שהונף עליהם ברזל? ואיך אפשר לקדש רצפה להיות מזבח, ואיך עושים יותר מס' אמה?
ובעז"ה ננסה לסדר את הדברים במהלך אחר, ואמנם הוא הפשטות, אך בל"נ ננסה לסדר ולחלק. והגדרת הדברים דיש דין "בנין המזבח" ויש דין "קדושת מזבח", ודין הקדושה הוא לגבי אכילת מזבח, ולעומת זאת ישנם דברים שלא צריכים להיעשות בדבר הקדוש בקדושת אכילת המזבח אלא במבנה המזבח. וכעין שפתחנו שיש דברים שדינם בגג מזבח, דהמקום שנצרך לעולת העוף, וודאי שצריכה להיעשות מעל חוט הסיקרא, וודאי לא שייך קידוש לזה. וכן לשחיטת קק"ד. ודין מעלות הוא ג"כ במבנה המזבח ולא דין בהמקום הראוי לאכילת הקדשים. וודאי שאין דין חציצת הכיור שייך ברצפת העזרה, שזה נאמר במיקום של העמדת מבנה המזבח, ולא במיקום אכילת מזבח. וכן דין מזבח שנעקר, ודין ס' אמה, כולם במבנה המזבח.
ולעומת זה יש דברים התלויים בדין אכילת מזבח ולזה שייך קידוש. כגון דין עלו לא ירדו שתלוי במה שהקרבנות באו למקום הראוי להקטרתם, ולזה נדחק תוספות הנ"ל. אמנם כיון שכל הקדושה היא לגבי האכילה, לכן אינו מקום דמים שדין דם אינו בדין אכילת מזבח.
ובזה מתבהר הרעיון לקדש רצפה למרות שאינה בצורת המזבח, שלא באו לקדש בנין מזבח אלא באו לקדש מקום הראוי לאכילה. ובזה לא מעכב ס' אמה, ואת זה ידע שלמה שאפשר להרחיב, דאין זה מדין הא דארכו ורחבו אין מעכבין.
ולכאורה צ"ב מהו המקור לדין זה שיש מושג של אכילת גבוה שלא במבנה המזבח, וי"ל שזהו האמור במכילתא הנ"ל. דהנה בפשטות לא אתיא כרבי יהודה, שלשיטתו אין אפשרות להקטיר בלי קידוש מיוחד. ולדברינו אתי שפיר, שיש קידוש מיוחד לשם אכילה הנלמד מפסוק זה, ומזבח עצמו לא צריך קידוש מיוחד לאכילה שזהו דינו ועיקרו, ולכן רק במקום זה הבין רש"י שמתקדש ע"י שיירי מנחה כעזרה.
ובעניין מה שדנו עד היכן קידוש זה? נאמר, שדין קידוש זה הוא עד התהום, ולא רק בגופו של מזבח. ואדרבה הנסכים צריכים להיאכל בתוך המזבח, ולהיבלע בתוך עומקו עד התהום. ונתקדש לענין מקום אכילת גבוה שיהיה ראוי. [ובזה ייושב הקושיא; שיוצא שהנסכים שבבית ראשון לא היו במקומן ויוצא ש410 שנה לא נעשו נסכים כתקנם? ולפי"ז שמכח הקידוש, כל העזרה הוא מקום בליעת הקדשים יוצא שהשיתין היו במקום הראוי להם. ואכתי לר' יוסי תקשי.]
[ובעצם ייתכן, שגם ר' יוסי וגם ר' יהודה לא נחלקו במהות הקידוש, שמה שקידש שלמה באותו היום לא היה את המבנה אלא את מקום אכילת הקרבנות, והשאלה אם קידש את כל העזרה לזה או רק את מקום המזבח. וצ"ע]
ננסה להעמיד נידון, ובתקוה שבל"נ נצליח להשיג בהירות בכל הפרטים. ומכיוון שלא כל הדברים מבוססים מספיק, יה"ר שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו.
בגמ' מובאת שיטת רב שמזבח שנפגם נפסלו כל הקרבנות, ומתקשה הגמ' שדין זה נסתר מדברי רב שמזבח פנימי שנעקר מקטירים קטורת במקומו, ומיישבת "מודה רב בדמים". ומשווה זאת הגמ' למחל' רבי יהודה ורבי יוסי לגבי מידות מזבח הנחושת, שמשתלשלת ממנה מחלוקת בפי' הפסוקים ששלמה קידש את רצפת העזרה, האם קידשה למקום להנחת המזבח, או שקידשה לגבי הקטרה בפועל. (ובל"נ יבואר לגבי אלו דיני הקטרה קידשה, ומחל' רש"י והסתירה בדברי התוס' בזה) שלדעת ר' יהודה קידשה להקטרה בפועל, אמנם לגבי זריקת הדם מודה.
וכעין שמצינו שאין קדושה ברצפת עזרה לזריקת דם לרי"ה. כך לרב, אע"פ שמקטירים קטורת במקום מזבח, אך אין זורקים הדם.
ויש לדון בדברי ר' יהודה בכמה דברים במה רצפת עזרה נחשבת כמזבח.
ונעמיד כמה נידונים:
- האם נחשבת כראש המזבח לשחיטת קק"ד? ולכאו' זה לא ייתכן שיצא שנשחטים בכל העזרה.
- למליקת עולת העוף? דלכאורה פשוט דלא נעקר הדין שצריכה להעשות דוקא למעלה.
- שיוצא שמקטירים שלא בחלקו של טורף?
- האם נאמר ברצפה דין עלו לא ירדו?
- שצריך לזרוק את האיברים להקטרה, עם אויר קרקע שמפסיק, ואיך שייך מציאות כזאת? (וכה"ק המקד"ד)
- לענין הדין שצריך שהכיור לא יחצוץ בין המזבח ל"לפני ה'"? ולכאורה אין מקום לפי זה שהוא בין אוה"מ ובין המזבח.
- לעליית זר על המזבח? שלפי"ז יצא שאסור להכנס בכל העזרה, ופשוט שאין הדין כן?
- לעשיית מעלות בעזרה? והרי עשו שם מעלות?
- האם אין דין מזבח שנעקר לפי זה (אמנם מזבח שנפגם לכאורה ודאי שיש)
- לעשיית רצפת העזרה מאבנים שהונף עליהם ברזל?
- עד איזה עומק קידש את רצפת העזרה? וכעי"ז נסתפקה הגמ' לעיל כד א בקדושת העזרה.
וראשית, האם בעצם רב מודה לר' יהודה? דהגמ' רצתה לדמות את הקטרת הקטורת במזבח הפנימי לענין הקטרת אימורים, וא"כ יוצא שסבר לדינא כר"י.
אך, מדוייק בדברי רש"י ד"ה מזבח שנעקר "וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון" שבמסקנא אינו כן.
ובדעת תוספות מצינו סתירה לגבי זה. שבדף נט ב (ד"ה עד) מבואר שבדמים ואימורין צריך מזבח דוקא, ולא מועילה הרצפה, ואילו בהקטרת קטורת ומנחות יש לרצפה דין מזבח. ובתוספות סא א כתב שגם הקטרת אימורין מותרת "ואמרי' לעיל דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וה"ה אימורין".
ולסיכום: לרש"י לא הודה רב לר"י. לתוס' ייתכן שהודה לגבי מנחות, וייתכן שאף לגבי אימורין.
וניהדר לדעת ר' יהודה עצמו. ברש"י (ס. ד"ה בשלמא) כ' שלר"י קדשו את המזבח בשיירי מנחה ובשיר, והפנה לגמ' בשבועות יד. ששם מבואר שכך מקדשים את העזרה, ולא נתבאר שם איך מקדשים מזבח. וצ"ב א"כ מה הביא משם?
ובכל אופן צריך להבין איך ניתן לקדש רצפה לשם מזבח הרי אין בזה צורת מזבח? שהרי לכאורה דין הקידוש בכלי מסויים שמתאים בצורתו לכלי ורק חסר קדושה, שאז ע"י משיחת שמן המשחה וכדומה, מקדשים אותו לצורך ענין כלשהו. ומה שייך לקדש דבר שאינו ב"פרשה" לצורך זה?
עוד יש להעיר. שהרי בגמ' מבואר שניתן להוסיף על המזבח עד ס' אמות ותו לא, ואף את דין שישים אמות מבואר ששלמה לא ידע וסבר דכ"ח אמות ולא יותר, וקצת צ"ע לפי"ז איך קידש את כל הרצפה?
עוד צ"ב מה שייך לקדש לשם מזבח רק לעניין מסויים, ואם זה מזבח איך ייתכן שאי"ז מזבח לעניין דמים?
*
וכל הנ"ל מביאנו למחשבה שמכיון ומזבח אבנים אינו כלי אלא בנין, דין המזבח אינו כשאר כלים, אלא דינו כקדושה מסויימת כעין קדושת עזרה והיכל, ולזה כיוון רש"י שהפנה לדיני קידוש עזרה. וע"כ לא בעי צורת מזבח. אמנם ננסה להבין כיצד הוא דין זה, והאם אכן נכוחים דברינו. ובל"נ אנסה להביא מן המקורות בפירוט הדינים.
ובהקדם, שבספרי האחרונים, כגון המקדש דוד והקרן אורה עמדו בחלק מהדברים, אמנם במה שהספקתי לעיין לא מצאתי בכך דרך ברורה, ואביא מספר מקורות קדומים בעניינים הנ"ל.
דבר ראשון שמצאתי, הוא על עצם הדין שיש קדושה ברצפת עזרה. במכילתא מובא כעין דינו של ר' יהודה, ולמדו זאת מדרשה מהפס' "מזבח אדמה" שאם אין מקום במזבח מקטירים באדמה וז"ל "מניין לא יכולתה להקטיר על גבי המזבח - הקטר על גבי אדמה? ת״ל ׳מזבח אדמה תעשה לי"
ומציאה נוספת, לגבי דין אם עלו לא ירדו: שכבר נתקשו בכך התוספות, שהרי לכאורה קשה לפי"ז שלעולם אין מצב שלא עלו? אמנם ניתן לומר שדין זה נאמר במשכן וכדו' אבל זה דוחק. ולכן כתבו התוספות לקמן פז א "כבש מנין - וא"ת לרבי יהודה דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך "את" לרבויי כבש הא כיון דירד ע"ג רצפה יעלה, כ"ש כבש? וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשירין להקטיר עליה, אבל פסולין- לא, להכי איצטריך קרא." וכן במנחות התוספות (נז ב ) נתקשו בכך וכ' ב' תירוצים ביישוב קושיה זו "כבש מנין - לר"י דאמר בזבחים בפ' קדשי קדשים (ד' נט.) דרצפת עזרה נתקדשה כמזבח הוה מצי למינקט קרקע עזרה מנין [שעלו לא ירדו] אלא משום דאיירי נמי הכא באהל מועד ושילה ונוב וגבעון. אי נמי אפילו לרבי יהודה הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין תדע דהא אין עולין לכתחילה." [אמנם בתוס' (פד א ד"ה זאת) פי' דאכן מקדשת רצפת העזרה אף פסולין, וההיכי תימצי שלא עלו בפיגול נותר וטמא, הוא בכה"ג שנשחטו כשהיה הפסק בינם לרצפת העזרה.]
כלומר שתוספות לקמן פז, ובתי' א' במנחות לומד שיש קידוש מזבח מיוחד לגבי חלק מהקרבנות, ושלמה קידש את המזבח לגבי קרבנות מסויימים, דהיינו דוקא קרבנות כשרים. ולכאורה הדבר צ"ב, שהרי ברור כנ"ל שלדינים רבים אין לזה שם מזבח, ולמה תוס' לא תי' בפשיטות שלגבי דין זה דעלו לא ירדו אינו שייך? (וביותר קשה לתוס' בפד ובתי' הב' במנחות שלמד זאת בצורה גורפת.)
והיה אפשר להציע בביאור הדינים ב' מהלכים. אמנם ייתכן ולא כל אחד מן המהלכים פותר את כל הבעיות. וה' החונן לאדם דעת, יסייענו בס"ד.
ועל חלק מן הקושיות י"ל שאמנם כל קרקע העזרה נתקדשה בקדושת מזבח, אמנם מאידך נתקדשה קודם לכך גם בקדושת עזרה ואין כח בקדושת המזבח להפקיעה. ולכן כאשר הדינים סותרים זא"ז, הדרא לדוכתה לקדושת העזרה.
וע"כ יש להציב בעזרה מעלות, ואין בעיה שיהיה שם כיור שהרי דינו להיות בעזרה, ואין כח להפקיע לעזרה את דינה, ודין קק"ד שלא להשחט בדרום חזר למקומו, וזר מותר להכנס. [ואולי אפי' יש לזה שם אויר קרקע, המכשיר לזריקת אימורים.] אמנם נותרו עוד כמה דברים בלתי פתורים לפי"ז: האם אין דין מזבח שנעקר? מה עם עשיית הרצפה מאבנים שהונף עליהם ברזל? ואיך אפשר לקדש רצפה להיות מזבח, ואיך עושים יותר מס' אמה?
ובעז"ה ננסה לסדר את הדברים במהלך אחר, ואמנם הוא הפשטות, אך בל"נ ננסה לסדר ולחלק. והגדרת הדברים דיש דין "בנין המזבח" ויש דין "קדושת מזבח", ודין הקדושה הוא לגבי אכילת מזבח, ולעומת זאת ישנם דברים שלא צריכים להיעשות בדבר הקדוש בקדושת אכילת המזבח אלא במבנה המזבח. וכעין שפתחנו שיש דברים שדינם בגג מזבח, דהמקום שנצרך לעולת העוף, וודאי שצריכה להיעשות מעל חוט הסיקרא, וודאי לא שייך קידוש לזה. וכן לשחיטת קק"ד. ודין מעלות הוא ג"כ במבנה המזבח ולא דין בהמקום הראוי לאכילת הקדשים. וודאי שאין דין חציצת הכיור שייך ברצפת העזרה, שזה נאמר במיקום של העמדת מבנה המזבח, ולא במיקום אכילת מזבח. וכן דין מזבח שנעקר, ודין ס' אמה, כולם במבנה המזבח.
ולעומת זה יש דברים התלויים בדין אכילת מזבח ולזה שייך קידוש. כגון דין עלו לא ירדו שתלוי במה שהקרבנות באו למקום הראוי להקטרתם, ולזה נדחק תוספות הנ"ל. אמנם כיון שכל הקדושה היא לגבי האכילה, לכן אינו מקום דמים שדין דם אינו בדין אכילת מזבח.
ובזה מתבהר הרעיון לקדש רצפה למרות שאינה בצורת המזבח, שלא באו לקדש בנין מזבח אלא באו לקדש מקום הראוי לאכילה. ובזה לא מעכב ס' אמה, ואת זה ידע שלמה שאפשר להרחיב, דאין זה מדין הא דארכו ורחבו אין מעכבין.
ולכאורה צ"ב מהו המקור לדין זה שיש מושג של אכילת גבוה שלא במבנה המזבח, וי"ל שזהו האמור במכילתא הנ"ל. דהנה בפשטות לא אתיא כרבי יהודה, שלשיטתו אין אפשרות להקטיר בלי קידוש מיוחד. ולדברינו אתי שפיר, שיש קידוש מיוחד לשם אכילה הנלמד מפסוק זה, ומזבח עצמו לא צריך קידוש מיוחד לאכילה שזהו דינו ועיקרו, ולכן רק במקום זה הבין רש"י שמתקדש ע"י שיירי מנחה כעזרה.
ובעניין מה שדנו עד היכן קידוש זה? נאמר, שדין קידוש זה הוא עד התהום, ולא רק בגופו של מזבח. ואדרבה הנסכים צריכים להיאכל בתוך המזבח, ולהיבלע בתוך עומקו עד התהום. ונתקדש לענין מקום אכילת גבוה שיהיה ראוי. [ובזה ייושב הקושיא; שיוצא שהנסכים שבבית ראשון לא היו במקומן ויוצא ש410 שנה לא נעשו נסכים כתקנם? ולפי"ז שמכח הקידוש, כל העזרה הוא מקום בליעת הקדשים יוצא שהשיתין היו במקום הראוי להם. ואכתי לר' יוסי תקשי.]
[ובעצם ייתכן, שגם ר' יוסי וגם ר' יהודה לא נחלקו במהות הקידוש, שמה שקידש שלמה באותו היום לא היה את המבנה אלא את מקום אכילת הקרבנות, והשאלה אם קידש את כל העזרה לזה או רק את מקום המזבח. וצ"ע]
