זריזין במצוות
מתי אין מעבירין על המצוות???
מדוע זריזין מקדימין למצוות???
האם מעבירין על המצוות לקיים מצוה מהודרת???
האם בקידוש לבנה יש דין זריזין מקדימין???
אם הניח תפילין לפני הטלית???
האם זריזין מקדימין בחלקי הזהירות???
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. (שמות יב, יז)
אין מעבירין על המצוות
והנה מצינו במכילתא, 'ושמרתם את המצות' ר' יאשיה אומר אל תקרי כאן אלא ושמרתם את המצות כשם שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את המצות אלא אם בא דבר מצוה על ידיך עשה אותה מיד, ובביאור קו המדה כתב, שמכאן הלימוד שאין מעבירין על המצוות.
והנה מצינו בגמ' ביומא (לג, א) שהקשו מנין שדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, אמר אביי, שי על כך לימוד שכך הסדר ולא נאמר בזה טעם, ורבא אמר, כריש לקיש שסבר שאין מעבירין על המצות, וכתב רש"י, שהפוגע במצוה לא יעבור ממנה, ולמדו במכילתא מושמרתם את המצות, שלא תמתין לה שתחמיץ ותיישן, ומבואר בגמ' שכיון שהלך להיכל היה רואה את המזבח תחילה לפני המנורה שהמזבח היה באמצע ההיכל ומשוך קצת כלפי חוץ, ואמר רבא שלומים מדברי ריש לקיש שסבר שאין מעבירין על המצוות, שאסור להניח קודם תפילין של ראש לפני תפילין של יד הרי כשמחיל להניח הוא פוגע בזרוע תחילה.ולכך יניח קודם תפילין של יד ואח"כ של ראש, ובתוס' כתבו, שכל מה שאומרים שאין מעבירים על המצוות היינו דוקא כשמקיים את שתיהם שיש להקדים את מה שרואה ראשון, אבל אם צריך לקיים רק מצוה אחת הרי עובר על מה שאינו תדיר שהרי תדיר קודם.
ועוד מצינו בגמ' במגילה (ו, ב) שאם קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני, ר"א בר' יוסי אומר אין קורין אותה באדר השני, רשב"ג אומר משום ר' יוחנן אף קורין אותה באדר הב' שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון, א"ר יוחנן שחלקו בהבנת הפסוק 'בכל שנה ושנה', ר"א ברי"ו סבר, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן, ונראה שטעמו שקורין באדר הראשון לפי שאין מעבירין על המצוות, ורשב"ג סבר שסומכים גאולת המן לגאולת מצרים, ופירש"י אין מעבירים וכו' משבא לידי אקדים לעשות שכ"כ במכילתא 'ושמרתם את המצות' אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה, ונראה בדברי רש"י שהוא איסור מדאורייתא כיון שנלמד מפסוק.
ובמאירי כתב, רמז לדבר שאין מעבירין על המצוות, ממה שכתוב במצות מצה 'ושמרתם את המצות' שקוראים בלשון מצוות, שכל שאר המצות גם כן בחובת השימור כלומר שלא תמתין להם להחמיץ את קיומן עד שתתייאש מהן מכאן אמרו המניח תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש שהרי היד קרובה לו יותר מן הראש ואלו מניח של ראש תחלה נמצא מעביר על המצות, הרי מבואר בדבריו שאי"ז לימוד גמור אלא רמז.
ונראה לפי שמצינו בגמ' בפסחים (לח, א) שלומדים מהפסוק 'ושמרתם את המצות' דוקא מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה מצה של קרבן תודה שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח, וכיון שכבר דרשו מפסוק זה הרי לומדים רק בדך רמז, שהוא מדרבנן ויש לזה אסמכתא מהפסוק.
והנה הרדב"ז (סי' תקכט) כתב שהוא מדרבנן, וכן משמע כן וקצת משמע כן בבית יוסף (או"ח סי' כה) שכ' דמוטב שיעבור על המצוה משיעבור על מה שכתוב בתורה.
זריזין מקדימין למצוות
והנה בגמ' בפסחים (ד, א) מצינו, שכולם סברו שלשון אור היינו בלילה,מ"מ בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ומקשה הגמ' שיבדוק בשעה שישית, וכי תאמר, זריזין מקדימין למצות נבדוק בבוקר, שכן מצינו במילה שנאמר 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', שכל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר 'וישכם אברהם בבקר', אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה, ואמר אביי, לכך תלמיד חכם לא יפתח בשיעור בליל ארבעה עשר שמא ימשך בשמוכעתו ויימנע ממצוה.
ובתוספות מבואר שהלימוד של זריזין מקדימין הוא מהפסוק שנאמר באברהם, ובמרומי שדה כתב לחלק, שאצל אברהם היינו זריזות של הכנה למצוה, דאילו בגוף המצוה למדנו מדכתיב ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, והיינו דלמדין במצות מילה שיהא בבוקר, והרי אסור למול עד הנץ החמה כמו שמצינו במגילה (כ, א), וכן מה שבדיקת חמץ אינה אלא הכנה למצוה לפי שזמנה משש שעות ולמעלה, אבל אם זמנה היה בלילה לא היה ממתין עד ליום, אם לא היה דין שלא יצא יחידי בלילה, היתה המצוה על אברהם ללכת בלילה, ולא משום זריזות דהכנה, אלא כדי לצאת ידי חובתו במצוה שבאה לידו, לפי הדרשה ושמרתם את המצות, את המצות, מצוה שבאה לידך על תחמיצנה, אבל כיון שאסור לצאת יחידי בלילה, לא נתחייב לצאת אלא בשעה שבני אדם מצויין בדרך, והוא השכים לחבוש את חמורו בבוקר, היינו משום שהכין את הילוכו אז ולא קודם.
והנה הרמ"א (או"ח תרכד, ה) כתב, דיש להתחיל במצות סוכה מיד אחר יוה"כ, והוא תמוה, שהרי אין מצוה להקדים את ההכנה למצוה אלא באותו יום, וכתב במרומי שדה שזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בפי' הפסוק 'תשביתו', שלפירש"י שבכלל מצות תשביתו יש גם חובת הבדיקה, א"כ למדנו מסוגיא זו אפילו הכנה הכתובה בתורה, שאין צריך להקדים יותר מבבוקר, אבל לשיטת התוס' שמצות תשביתו אינה אלא לאחר זמן, והבדיקה שלפני הזמן אינה אלא הכנה שאינה כתובה בתורה, ודאי י"ל שכל הכנה שכתובה בתורה כמו סוכה שנאמר 'חג הסוכות תעשה', מצוה להקדים יותר.
לקיים מצוה מהודרת
והנה בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' יג, אלף פז) כתב לדון, ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ, יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת, וכתב שאחד מחכמי דורו בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים ואח"כ החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי ניסא שצריך עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו, אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא שהרי להלכה אין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל ולכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד.
ובמשנה באבות (ב, א) רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.
ובפירוש המשנה לרמב"ם כתב, שמצוות עשה לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה, אלא ציוה לעשות מעשה פלוני ופלוני, ולא ייודע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל ה', ולפיכך ראוי להשתדל בכולן, ומפני זה העיקר אמרו, העוסק במצוה פטור מן המצוה, מבלי הקשה בין המצוה אשר הוא עוסק בעשייתה והאחרת אשר תחלוף ממנו, ולזה גם כן אמרו, אין מעבירין על המצוות, רצונו לומר, אם הזדמן לך מעשה מצוה, אל תעבור ממנו ותניחנו כדי לעשות מצוה אחרת.
והחכם צבי (סי' קו) חולק עליו והביא ראיה מהגמ' במנחות (מט, א) שהסתפקו בצבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם, שאם הם תמיד ומוסף של אותו היום הרי תמיד קודם שהוא תדיר ומקודש, והעמידו במוסף של היום ותמיד של מחר האם תדיר עדיף או מקודש עדיף, ולכאורה לדברי הרדב"ז גם אם תדיר עדיף מ"מ מוסף קודם כיון שאין מעבירין על המצות, ועוד הביא ראיה מדברי הגמ' במועד קטן (ט, א) שהקשו סתירה בין הפסוקים שנאמר 'פלס מעגל רגליך' ונאמר 'ארח חיים פן תפלס', ותירצו כאן במצוה שאפשר על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר על ידי אחרים, ופירש רש"י, לשקול ולעיין איזו מצוה גדולה ותעשה הגדולה פן תפלס משמע כל מצוה שיבוא לידך עשה אותה בין גדולה בין קטנה ולא תניח קטנה מפני גדולה מצוה שאפשר על ידי אחרים, תפלס אי אפשר על ידי אחרים אל תפלס מצוה שבאה לידך עשה גדולה או קטנה.
והנה נשאל בשו"ת אהל משה (סי' טז) במי שברור לו שאם יתענה צום גדליה יזיק לו צום יום כפור ויהיה לו מחלה שנוגע לספק פיקוח נפש ויצטרך לאכול ביום כיפור ותענית צום גדליה ברור לו שלא יזיק ולא יגרע שום דבר מהתענית אם יצום צום גדליה ולא יחוש למה שיגרום לו שלא להתענות ביום הכפורים לפי שאם לא יתענה ביום כפור הרי הוא אנוס או שנאמר שלא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור, וכתב שלכאורה תלוי במחלוקת הרדב"ז וחכם צבי, ובחיי אדם (כלל סח) ובנשמת אדם סברו כדברי החכם צבי שלא שייך בזה אין מעבירין על המצות, ואם כן בנדון דידן לדברי הרדב"ז צריך להתענות צום גדליה אף שזה מדברי קבלה וזה מן התורה אין מעבירין על המצות ולחכם צבי לא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור.
ובשדי חמד (ח"ו סי' א, י) כתב, שבדברי הרדב"ז כתב שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות וא"כ במקום שיש מצוה מדאוריייתא ומצוה מדברי סופרים שלכאורה המצוה מדאורייתא עדיפה הרי יש להקדים מצוה זו, והסתפק במקום שיש שתי מצוות מדאורייתא ואחת מדברי סופרים אם נדחית מפני המצוות דאורייתא או כיון שמ"מ אין קדימה בין שתיהם שיהיה דין שאין מעבירין על המצוות.
קידוש לבנה
הנה בתרומת הדשן (סי' לה) נשאל במי שרואה את הלבנה בחידושה בימות החול ורוצה להמתין לברך במוצאי שבת, וכתב שיש לחלק בדבר, אם ליל מוצאי שבת הבא בקרוב ואינו מאוחר בחודש כגון ז' או ח' בחדש, שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש, עדיין יש זמן לברך, עד סוף ליל ט"ו, שיפה להמתין עד מוצ"ש, שכתב באור זרוע, שאין מברכין על הירח אלא במוצ"ש, כשהן מבושמין ובכלים נאים, אבל אם ליל מוצ"ש הבא, יהא לילות הרבה בחודש, שאם יהיה מעונן בו, יעבור זמן הברכה, אין להמתין עד מוצ"ש, לפי שכל רגע מסתפק אם תעבור המצוה, ואין מחכה אפי' לעשותה בספק יותר בהידור,
אמנם מצינו בספר חסידים (סי' תתעח) שכתב, כתוב (תהלים קיט, ס) 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך', שלא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה (שמות טו, ב) 'זה א-לי ואנוהו' התנאה לפניו במצות כגון טלית נאה וספר תורה נאה שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אף על פי שאינו יפה כל כך, וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע בדיוקא לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כל כך יפה כמו סופר אחר שלא יבא כל כך בקרוב זמן, מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אף על פי שאינו כותב יפה, כי על זה נאמר חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך.
וכתב בנשמת אדם (ח"א כלל סח, א) שמוכח שחלק על דברי התרומת הדשן וכפי שמשמע בלשון הגמ' ביבמות שלא משהים את המצות אפי' לזמן מועט, ומה שכתב בס"ח שלא בא כ"כ בקרוב זמן, דמשמע שאם יבא בקרוב זמן ימתין היינו דוקא בכתיבת ס"ת, שאינו מקיים המצוה מיד עד שתגמור, ולכן ימתין זמן מועט, אבל במצוה שאפשר לקיים מיד יעשה מיד כמו שכתב בטלית יקנה מיד, וכיון שתה"ד לא הביא דברי ס"ח מוכח שלא ראה אותו, וא"כ פוסקים כדברי ס"ח וכדמשמע פשטא דלשנא דגמרא, ואין נראה לחלק דס"ח דיבר שיקיים המצוה בשלימות אלא שאינו מהודר כל כך, והתה"ד דיבר שלא יקיים בשלימות המצוה, ואינו נראה שאם כן אינו ראיה לקידוש לבנה במוצאי שבת דגם בחול עושה עיקר המצוה.
ובשולחן ערוך (או"ח תכו, ב) כתב, אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים, וכתב הרמ"א, ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש, אז ממתינין עד מוצ"ש, אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן, וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים.
וכתב במשנה ברורה (סק"ו) ר"ל שליל מוצ"ש הוא ליל י"א אין להמתין דשמא תתכסה בעבים אז וגם בארבע לילות שאח"כ ולפי מש"כ בס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים מהמולד.
במצות תפילין
והנה בתוספות יומא (לג, ב) הביאו פרש"י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור לפי שמעביר על מצות תפילין של יד שפגע קודם בזרוע קודם שיגיע לראש, והקשה שכך כבר אמר ריש לקיש (מנחות לו, א) כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך' ואח"כ 'והיו לטוטפות בין עיניך', ומפרש רבינו תם בשם רב האי גאון, שמדובר בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתנם בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה, ורבי אליהו מפרש לענין משמוש, שחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ וזה שאמר שבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש בשל ראש.
והנה כתב בשולחן ערוך (או"ח כה, א), אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין, שמעלין בקודש, והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת, צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה, וכתב הרמ"א, שאם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית, מעטפו, וכתב במשנה ברורה (סק"א), אפילו אם חייב על הטלית רק מדרבנן כגון שאולה אחר שלשים יום וכדו' ג"כ יש להקדימו לתפילין.
וכתב (סק"ג), שאפילו לא יאחוז בהם בידו רק לפי הושטת ידו הם מונחין לפניו תחלה אין מעבירין עליהם וצריך להקדימן, וכל זה דוקא אם רוצה להניח עתה התפילין אבל אם עדיין אין רוצה להניחם רק לאחר זמן לא שייך בזה אין מעבירין על המצות, וכתב עוד (סק"ד) פשוט שאם מתפלל בביתו ורוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית, שצריך להניח את התפילין תחילה כדי שלא יעבור על המצות אחרי שהתפלין מזומנין לפניו תחלה ואף שלא נטל עדיין התפלין בידו, והביא ראיה מהגמ' ביומא לגבי שנכנס להיכל.
עוד כתב (סק"ה) שאם עבר והניחם מידו ונטל הטלית שוב אסור לעזבו וליטול התפילין, וכן (סק"ו) מה שאין לו ציצית אפילו הוא הולך בלי ד' כנפות וכ"ש לפי מנהגנו שכל אחד זהיר בט"ק, ומה שכתב שיעשה את המצוה שמזדמנת לו עכשיו כתב (סק"ז), מפני שאין משהין את המצוה אף על פי שי"ל שיעשה אח"כ יותר מן המובחר מצוה בשעתא חביבא וכן בתדיר ושאינו תדיר דקי"ל דתדיר קודם אם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין.
וכתב בשולחן ערוך (סעיף ו) שאם פגע בשל ראש תחלה, צריך להעביר על אותה המצוה ויניח של יד תחלה ואח"כ של ראש, וכתב במשנה ברורה (סקכ"ג) כיון שנאמר בפסוק מפורש שיד קודם, שמתחלה נאמר וקשרתם ואח"כ ולטוטפות, לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה משא"כ לעיל בס"א לגבי ציצית ותפלין.
זריזין מקדימין בחלקי הזהירות
במסילת ישרים (פרק ז) כתב, חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. ועל אמיתת זה הדבר העירונו ז"ל (בראשית רבה פרק עו) בענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א א) והורדתם אותו אל גיחון, וענה בניהו אמן, כן יאמר ה', אמרו, ז"ל (בראשית רבה עו) רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה"א כב) הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה, אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, על כן הזהירו ז"ל (מכילתא שמות יב) ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואמרו (נזיר כג) לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שלפי שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות, ואמרו (פסחים ד), זריזים מקדימים למצוות, וכן אמרו (ברכות ו) לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת, ובמדרש אמרו (בראשית רבה פ' מח) הוא ינהגנו על מות, בזריזות, כאלין עולמתא, כמה דאת אמר (תהלים סח) בתוך עלמות תופפות, כי הזריזות היא מדת שלימות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה, ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל, הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת, אשר הבורא יתברך יתנה לו שכרו חלף מה שהשתדל אחריה בזמן עבודתו.
מתי אין מעבירין על המצוות???
מדוע זריזין מקדימין למצוות???
האם מעבירין על המצוות לקיים מצוה מהודרת???
האם בקידוש לבנה יש דין זריזין מקדימין???
אם הניח תפילין לפני הטלית???
האם זריזין מקדימין בחלקי הזהירות???
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. (שמות יב, יז)
אין מעבירין על המצוות
והנה מצינו במכילתא, 'ושמרתם את המצות' ר' יאשיה אומר אל תקרי כאן אלא ושמרתם את המצות כשם שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את המצות אלא אם בא דבר מצוה על ידיך עשה אותה מיד, ובביאור קו המדה כתב, שמכאן הלימוד שאין מעבירין על המצוות.
והנה מצינו בגמ' ביומא (לג, א) שהקשו מנין שדישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, אמר אביי, שי על כך לימוד שכך הסדר ולא נאמר בזה טעם, ורבא אמר, כריש לקיש שסבר שאין מעבירין על המצות, וכתב רש"י, שהפוגע במצוה לא יעבור ממנה, ולמדו במכילתא מושמרתם את המצות, שלא תמתין לה שתחמיץ ותיישן, ומבואר בגמ' שכיון שהלך להיכל היה רואה את המזבח תחילה לפני המנורה שהמזבח היה באמצע ההיכל ומשוך קצת כלפי חוץ, ואמר רבא שלומים מדברי ריש לקיש שסבר שאין מעבירין על המצוות, שאסור להניח קודם תפילין של ראש לפני תפילין של יד הרי כשמחיל להניח הוא פוגע בזרוע תחילה.ולכך יניח קודם תפילין של יד ואח"כ של ראש, ובתוס' כתבו, שכל מה שאומרים שאין מעבירים על המצוות היינו דוקא כשמקיים את שתיהם שיש להקדים את מה שרואה ראשון, אבל אם צריך לקיים רק מצוה אחת הרי עובר על מה שאינו תדיר שהרי תדיר קודם.
ועוד מצינו בגמ' במגילה (ו, ב) שאם קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני, ר"א בר' יוסי אומר אין קורין אותה באדר השני, רשב"ג אומר משום ר' יוחנן אף קורין אותה באדר הב' שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון, א"ר יוחנן שחלקו בהבנת הפסוק 'בכל שנה ושנה', ר"א ברי"ו סבר, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן, ונראה שטעמו שקורין באדר הראשון לפי שאין מעבירין על המצוות, ורשב"ג סבר שסומכים גאולת המן לגאולת מצרים, ופירש"י אין מעבירים וכו' משבא לידי אקדים לעשות שכ"כ במכילתא 'ושמרתם את המצות' אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה, ונראה בדברי רש"י שהוא איסור מדאורייתא כיון שנלמד מפסוק.
ובמאירי כתב, רמז לדבר שאין מעבירין על המצוות, ממה שכתוב במצות מצה 'ושמרתם את המצות' שקוראים בלשון מצוות, שכל שאר המצות גם כן בחובת השימור כלומר שלא תמתין להם להחמיץ את קיומן עד שתתייאש מהן מכאן אמרו המניח תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש שהרי היד קרובה לו יותר מן הראש ואלו מניח של ראש תחלה נמצא מעביר על המצות, הרי מבואר בדבריו שאי"ז לימוד גמור אלא רמז.
ונראה לפי שמצינו בגמ' בפסחים (לח, א) שלומדים מהפסוק 'ושמרתם את המצות' דוקא מצה המשתמרת לשם מצה, יצתה מצה של קרבן תודה שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח, וכיון שכבר דרשו מפסוק זה הרי לומדים רק בדך רמז, שהוא מדרבנן ויש לזה אסמכתא מהפסוק.
והנה הרדב"ז (סי' תקכט) כתב שהוא מדרבנן, וכן משמע כן וקצת משמע כן בבית יוסף (או"ח סי' כה) שכ' דמוטב שיעבור על המצוה משיעבור על מה שכתוב בתורה.
זריזין מקדימין למצוות
והנה בגמ' בפסחים (ד, א) מצינו, שכולם סברו שלשון אור היינו בלילה,מ"מ בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ומקשה הגמ' שיבדוק בשעה שישית, וכי תאמר, זריזין מקדימין למצות נבדוק בבוקר, שכן מצינו במילה שנאמר 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', שכל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר 'וישכם אברהם בבקר', אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה, ואמר אביי, לכך תלמיד חכם לא יפתח בשיעור בליל ארבעה עשר שמא ימשך בשמוכעתו ויימנע ממצוה.
ובתוספות מבואר שהלימוד של זריזין מקדימין הוא מהפסוק שנאמר באברהם, ובמרומי שדה כתב לחלק, שאצל אברהם היינו זריזות של הכנה למצוה, דאילו בגוף המצוה למדנו מדכתיב ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, והיינו דלמדין במצות מילה שיהא בבוקר, והרי אסור למול עד הנץ החמה כמו שמצינו במגילה (כ, א), וכן מה שבדיקת חמץ אינה אלא הכנה למצוה לפי שזמנה משש שעות ולמעלה, אבל אם זמנה היה בלילה לא היה ממתין עד ליום, אם לא היה דין שלא יצא יחידי בלילה, היתה המצוה על אברהם ללכת בלילה, ולא משום זריזות דהכנה, אלא כדי לצאת ידי חובתו במצוה שבאה לידו, לפי הדרשה ושמרתם את המצות, את המצות, מצוה שבאה לידך על תחמיצנה, אבל כיון שאסור לצאת יחידי בלילה, לא נתחייב לצאת אלא בשעה שבני אדם מצויין בדרך, והוא השכים לחבוש את חמורו בבוקר, היינו משום שהכין את הילוכו אז ולא קודם.
והנה הרמ"א (או"ח תרכד, ה) כתב, דיש להתחיל במצות סוכה מיד אחר יוה"כ, והוא תמוה, שהרי אין מצוה להקדים את ההכנה למצוה אלא באותו יום, וכתב במרומי שדה שזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בפי' הפסוק 'תשביתו', שלפירש"י שבכלל מצות תשביתו יש גם חובת הבדיקה, א"כ למדנו מסוגיא זו אפילו הכנה הכתובה בתורה, שאין צריך להקדים יותר מבבוקר, אבל לשיטת התוס' שמצות תשביתו אינה אלא לאחר זמן, והבדיקה שלפני הזמן אינה אלא הכנה שאינה כתובה בתורה, ודאי י"ל שכל הכנה שכתובה בתורה כמו סוכה שנאמר 'חג הסוכות תעשה', מצוה להקדים יותר.
לקיים מצוה מהודרת
והנה בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' יג, אלף פז) כתב לדון, ראובן היה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת להתפלל בעשרה ולעשות המצות והתחנן לפני השר או ההגמון ולא אבה שמוע להניחו זולתי יום אחד בשנה איזה יום שיחפוץ, יורה המורה איזה יום מכל ימות השנה יבחר ראובן הנזכר ללכת לבית הכנסת, וכתב שאחד מחכמי דורו בתחלה כתב דעדיף יום הכפורים ואח"כ החליפו ביום הפורים משום מקרא מגילה ופרסומי ניסא שצריך עשרה ואין ראוי לסמוך על דבריו, אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא שהרי להלכה אין מעבירין על המצות ואין חולק בזה כלל ולכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות וזה פשוט מאד.
ובמשנה באבות (ב, א) רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.
ובפירוש המשנה לרמב"ם כתב, שמצוות עשה לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה, אלא ציוה לעשות מעשה פלוני ופלוני, ולא ייודע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל ה', ולפיכך ראוי להשתדל בכולן, ומפני זה העיקר אמרו, העוסק במצוה פטור מן המצוה, מבלי הקשה בין המצוה אשר הוא עוסק בעשייתה והאחרת אשר תחלוף ממנו, ולזה גם כן אמרו, אין מעבירין על המצוות, רצונו לומר, אם הזדמן לך מעשה מצוה, אל תעבור ממנו ותניחנו כדי לעשות מצוה אחרת.
והחכם צבי (סי' קו) חולק עליו והביא ראיה מהגמ' במנחות (מט, א) שהסתפקו בצבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם, שאם הם תמיד ומוסף של אותו היום הרי תמיד קודם שהוא תדיר ומקודש, והעמידו במוסף של היום ותמיד של מחר האם תדיר עדיף או מקודש עדיף, ולכאורה לדברי הרדב"ז גם אם תדיר עדיף מ"מ מוסף קודם כיון שאין מעבירין על המצות, ועוד הביא ראיה מדברי הגמ' במועד קטן (ט, א) שהקשו סתירה בין הפסוקים שנאמר 'פלס מעגל רגליך' ונאמר 'ארח חיים פן תפלס', ותירצו כאן במצוה שאפשר על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר על ידי אחרים, ופירש רש"י, לשקול ולעיין איזו מצוה גדולה ותעשה הגדולה פן תפלס משמע כל מצוה שיבוא לידך עשה אותה בין גדולה בין קטנה ולא תניח קטנה מפני גדולה מצוה שאפשר על ידי אחרים, תפלס אי אפשר על ידי אחרים אל תפלס מצוה שבאה לידך עשה גדולה או קטנה.
והנה נשאל בשו"ת אהל משה (סי' טז) במי שברור לו שאם יתענה צום גדליה יזיק לו צום יום כפור ויהיה לו מחלה שנוגע לספק פיקוח נפש ויצטרך לאכול ביום כיפור ותענית צום גדליה ברור לו שלא יזיק ולא יגרע שום דבר מהתענית אם יצום צום גדליה ולא יחוש למה שיגרום לו שלא להתענות ביום הכפורים לפי שאם לא יתענה ביום כפור הרי הוא אנוס או שנאמר שלא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור, וכתב שלכאורה תלוי במחלוקת הרדב"ז וחכם צבי, ובחיי אדם (כלל סח) ובנשמת אדם סברו כדברי החכם צבי שלא שייך בזה אין מעבירין על המצות, ואם כן בנדון דידן לדברי הרדב"ז צריך להתענות צום גדליה אף שזה מדברי קבלה וזה מן התורה אין מעבירין על המצות ולחכם צבי לא יתענה בצום גדליה כדי שיוכל להתענות ביום כיפור.
ובשדי חמד (ח"ו סי' א, י) כתב, שבדברי הרדב"ז כתב שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות וא"כ במקום שיש מצוה מדאוריייתא ומצוה מדברי סופרים שלכאורה המצוה מדאורייתא עדיפה הרי יש להקדים מצוה זו, והסתפק במקום שיש שתי מצוות מדאורייתא ואחת מדברי סופרים אם נדחית מפני המצוות דאורייתא או כיון שמ"מ אין קדימה בין שתיהם שיהיה דין שאין מעבירין על המצוות.
קידוש לבנה
הנה בתרומת הדשן (סי' לה) נשאל במי שרואה את הלבנה בחידושה בימות החול ורוצה להמתין לברך במוצאי שבת, וכתב שיש לחלק בדבר, אם ליל מוצאי שבת הבא בקרוב ואינו מאוחר בחודש כגון ז' או ח' בחדש, שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש, עדיין יש זמן לברך, עד סוף ליל ט"ו, שיפה להמתין עד מוצ"ש, שכתב באור זרוע, שאין מברכין על הירח אלא במוצ"ש, כשהן מבושמין ובכלים נאים, אבל אם ליל מוצ"ש הבא, יהא לילות הרבה בחודש, שאם יהיה מעונן בו, יעבור זמן הברכה, אין להמתין עד מוצ"ש, לפי שכל רגע מסתפק אם תעבור המצוה, ואין מחכה אפי' לעשותה בספק יותר בהידור,
אמנם מצינו בספר חסידים (סי' תתעח) שכתב, כתוב (תהלים קיט, ס) 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך', שלא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה (שמות טו, ב) 'זה א-לי ואנוהו' התנאה לפניו במצות כגון טלית נאה וספר תורה נאה שלא יאמר אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבא לידי טלית יפה מאד אלא יקנה מיד טלית אף על פי שאינו יפה כל כך, וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע בדיוקא לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כל כך יפה כמו סופר אחר שלא יבא כל כך בקרוב זמן, מוטב שיכתוב אותו המצוי מיד אף על פי שאינו כותב יפה, כי על זה נאמר חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך.
וכתב בנשמת אדם (ח"א כלל סח, א) שמוכח שחלק על דברי התרומת הדשן וכפי שמשמע בלשון הגמ' ביבמות שלא משהים את המצות אפי' לזמן מועט, ומה שכתב בס"ח שלא בא כ"כ בקרוב זמן, דמשמע שאם יבא בקרוב זמן ימתין היינו דוקא בכתיבת ס"ת, שאינו מקיים המצוה מיד עד שתגמור, ולכן ימתין זמן מועט, אבל במצוה שאפשר לקיים מיד יעשה מיד כמו שכתב בטלית יקנה מיד, וכיון שתה"ד לא הביא דברי ס"ח מוכח שלא ראה אותו, וא"כ פוסקים כדברי ס"ח וכדמשמע פשטא דלשנא דגמרא, ואין נראה לחלק דס"ח דיבר שיקיים המצוה בשלימות אלא שאינו מהודר כל כך, והתה"ד דיבר שלא יקיים בשלימות המצוה, ואינו נראה שאם כן אינו ראיה לקידוש לבנה במוצאי שבת דגם בחול עושה עיקר המצוה.
ובשולחן ערוך (או"ח תכו, ב) כתב, אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים, וכתב הרמ"א, ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש, אז ממתינין עד מוצ"ש, אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן, וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים.
וכתב במשנה ברורה (סק"ו) ר"ל שליל מוצ"ש הוא ליל י"א אין להמתין דשמא תתכסה בעבים אז וגם בארבע לילות שאח"כ ולפי מש"כ בס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים מהמולד.
במצות תפילין
והנה בתוספות יומא (לג, ב) הביאו פרש"י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור לפי שמעביר על מצות תפילין של יד שפגע קודם בזרוע קודם שיגיע לראש, והקשה שכך כבר אמר ריש לקיש (מנחות לו, א) כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך' ואח"כ 'והיו לטוטפות בין עיניך', ומפרש רבינו תם בשם רב האי גאון, שמדובר בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתנם בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה, ורבי אליהו מפרש לענין משמוש, שחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ וזה שאמר שבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש בשל ראש.
והנה כתב בשולחן ערוך (או"ח כה, א), אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפלין, שמעלין בקודש, והמניחין כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת, צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה, וכתב הרמ"א, שאם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית, מעטפו, וכתב במשנה ברורה (סק"א), אפילו אם חייב על הטלית רק מדרבנן כגון שאולה אחר שלשים יום וכדו' ג"כ יש להקדימו לתפילין.
וכתב (סק"ג), שאפילו לא יאחוז בהם בידו רק לפי הושטת ידו הם מונחין לפניו תחלה אין מעבירין עליהם וצריך להקדימן, וכל זה דוקא אם רוצה להניח עתה התפילין אבל אם עדיין אין רוצה להניחם רק לאחר זמן לא שייך בזה אין מעבירין על המצות, וכתב עוד (סק"ד) פשוט שאם מתפלל בביתו ורוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית, שצריך להניח את התפילין תחילה כדי שלא יעבור על המצות אחרי שהתפלין מזומנין לפניו תחלה ואף שלא נטל עדיין התפלין בידו, והביא ראיה מהגמ' ביומא לגבי שנכנס להיכל.
עוד כתב (סק"ה) שאם עבר והניחם מידו ונטל הטלית שוב אסור לעזבו וליטול התפילין, וכן (סק"ו) מה שאין לו ציצית אפילו הוא הולך בלי ד' כנפות וכ"ש לפי מנהגנו שכל אחד זהיר בט"ק, ומה שכתב שיעשה את המצוה שמזדמנת לו עכשיו כתב (סק"ז), מפני שאין משהין את המצוה אף על פי שי"ל שיעשה אח"כ יותר מן המובחר מצוה בשעתא חביבא וכן בתדיר ושאינו תדיר דקי"ל דתדיר קודם אם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין.
וכתב בשולחן ערוך (סעיף ו) שאם פגע בשל ראש תחלה, צריך להעביר על אותה המצוה ויניח של יד תחלה ואח"כ של ראש, וכתב במשנה ברורה (סקכ"ג) כיון שנאמר בפסוק מפורש שיד קודם, שמתחלה נאמר וקשרתם ואח"כ ולטוטפות, לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה משא"כ לעיל בס"א לגבי ציצית ותפלין.
זריזין מקדימין בחלקי הזהירות
במסילת ישרים (פרק ז) כתב, חלקי הזריזות שנים, אחד קודם המעשה ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הוא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו, ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים. כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. ועל אמיתת זה הדבר העירונו ז"ל (בראשית רבה פרק עו) בענין המלכת שלמה שאמר דוד לבניהו (מלכים א א) והורדתם אותו אל גיחון, וענה בניהו אמן, כן יאמר ה', אמרו, ז"ל (בראשית רבה עו) רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר (דבה"א כב) הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה, אלא הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון, על כן הזהירו ז"ל (מכילתא שמות יב) ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואמרו (נזיר כג) לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שלפי שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות, ואמרו (פסחים ד), זריזים מקדימים למצוות, וכן אמרו (ברכות ו) לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת, ובמדרש אמרו (בראשית רבה פ' מח) הוא ינהגנו על מות, בזריזות, כאלין עולמתא, כמה דאת אמר (תהלים סח) בתוך עלמות תופפות, כי הזריזות היא מדת שלימות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה, ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל, הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת, אשר הבורא יתברך יתנה לו שכרו חלף מה שהשתדל אחריה בזמן עבודתו.
