חלק ד' - שבעים ושניים הזקנים ותרגומם

איתא בגמ' מגילה דף ט. וזה לשון הגמרא:

"דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם.

נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו אלהים ברא בראשית, אעשה אדם בצלם ובדמות, ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי, זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם, הבה ארדה ואבלה שם שפתם, ותצחק שרה בקרוביה, כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם, ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה, וישלח את זאטוטי בני ישראל, ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו, לא חמד אחד מהם נשאתי, אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים, וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם.

וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

הגמרא מביאה את סיפור חיבור תרגום התורה ליוונית.

תלמי המלך הביא שבעים ושניים מזקני ישראל, וציווה על כל אחד בנפרד לתרגם את חמישה חומשי התורה ליוונית. ונעשה נס, וכולם שינו את אותם שינויים שהיו עלולים לעורר 'בעיות', למרות שלא היו בקשר אחד עם השני.

הגמרא אינה מתייחסת לתרגום כדבר חיובי, אבל מכיוון שכבר תורגמה בעל כרחם של ישראל, התירו לתרגם את התורה ליוונית, וכך אומרת הגמרא שם:

"תניא א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

מלשון הברייתא משמע שאין זה דבר רצוי כלל, אך מכיוון שכבר נעשה מעשה התירו.

ביטוי נוסף לאי שביעות רצונם של חכמי ישראל מתרגום התורה ניתן לראות במה שכתוב במגילת תענית שתקנו תענית עקב חיבור התרגום, וז"ל:

"בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תק"פ, וז"ל:

"אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם... בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

דברי השולחן ערוך מבוססים על מגילת תענית בתרא, ושם מובא שעקב חיבור התרגום חשך העולם למשך ג' ימים.

ואף בסליחות של עשרה בטבת יש קטע מיוחד על אירוע זה, שבו מבכים על הגזירה לתרגם את התורה ליוונית, וזה לשון הפייטן:

"דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית, ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית, על גבי חרשו חורשים האריכו מענית".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

ובמסכת סופרים (פרק א' הלכות ז'-ח') מובא שהיה עוד תרגום קודם לתרגום שבעים ושניים הזקנים, וז"ל:

"הלכה ז'. מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

הלכה ח'. שוב מעשה בתלמי המלך שכנס שבעים ושנים זקנים והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן אלהים ברא בראשית ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות ויכל בששי וישבות בשביעי זכר ונקבה בראם הבה ארדה ואבלה שם ותשחק בקרוביה לאמר כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו אבוס ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נשאי אדם ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו לא חמד אחד מהם נשאתי את צעירת הרגלים אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים אשר לא צויתי לעבדם".

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...

היינו שבתחילה הכריח תלמי המלך את חמישה זקנים לתרגם התורה ליוונית, והתנא מעיד שאותו היום היה קשה לישראל כיום שחטאו בעגל.

ואחר כך היה המעשה עם שבעים ושניים הזקנים שמובא בגמרא ששינו י"ג שינויים בתרגום.


כיום אין את כתבי היד המקוריים של כותבי תרגום השבעים, אך עותקים רבים שלו שרדו עד היום. גם תרגום התנ"ך לאנגלית מבוסס על תרגום השבעים.

אמנם בעוד שבגמרא משמע שהזקנים תרגמו רק את חמשה חומשי התורה, התרגום שמכונה 'תרגום השבעים' שמצוי בידינו הוא על כל התנ"ך. ולכן משערים שאת ספרי הנביאים והכתובים תרגמו מתרגמים נוצרים ולא הזקנים.

בנוסח התרגום שמצוי בידינו, מופיעים רק ארבעה שינויים משלוש עשרה השינויים שהגמרא מציינת שהזקנים עשו. יש שרצו להוכיח מכך שאין זה תרגום השבעים שעליו מסופר בגמרא, אלא תרגום אחר.

אמנם יש שמשערים, שמתרגמים אחרים בתקופות מאוחרות יותר השוו את התרגום לנוסח המקורי ותיקנו את השינויים שביצעו הזקנים (ראה: הרב שי עילם, בית יער הלבנון, בהערות למסכת מגילה דף ט ע"א).

אבל מאידך, התרגום מלא בשינויים אחרים שמנוסח התורה שמקובל בידינו, וההבדלים רבים מספור. וזו גם סיבה לפקפק אם זהו אכן תרגום שבעים ושניים הזקנים שמוזכר בגמרא. אבל דבר זה אפשר לתלות בכך שאין בידינו את כתב היד המקורי של התרגום אלא רק העתקים, ויתכן שבמהלך הדורות – המעתיקים שלא ייחסו חשיבות רבה לדיוק ושמירת הנוסח המקורי הכניסו בו שיבושים ושינויים כאוות נפשם.

כך או כך, בוודאי שאין לסמוך על התרגום כעל מקור מהימן לנוסח התורה, ואין לנו אלא הנוסח המקובל והמסור לנו מדור לדור.

לסיכום:

בגמרא מובא סיפור על שבעים ושניים זקנים שהוכרחו בצו המלך לתרגם את התורה ליוונית.

יש בידינו נוסח של תרגום שמיוחס לשבעים ושניים הזקנים, אבל מקורו מפוקפק, ואף אם מקורו מהם – כבר שדו בו נרגא ושיבשו אותו עד בלי הכר, ולכן בספרות התורנית לא מתייחסים לתרגום זה כלל.