חנוכה- כתבו לכם על קרן השור'...

"כתבו לכם על קרן השור"

א."והארץ היתה תוהו ובהו זהו גלות מדי, וחושך זה גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל"

[בר"ר ב' ד', ויק"ר יג' ה']

כתוב כאן כי התואר "חושך" מתייחס למלכות יוון, וסיבת הדבר שדווקא יוון קיבלה תואר זה של "חושך" הינו מחמת כי "החשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם באומרם "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל".

ויש לנו להבין מדוע דווקא מלכות יוון זכתה לתואר זה של החשכה יותר משאר המלכויות ששלטו בישראל, מה היה המיוחד המלכות יוון יותר משאר המלכויות המביא לה תואר ייחודי זה, עוד יש להבין, הלא גזרות רבות היו להם ליוון כדאיתא:

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול"

[רמב"ם הלכות מגילה פ"ג ה"א]

א"כ גדולה היא התמיהה מדוע ההחשכה של יוון אליבא דחז"ל הינה בדווקא ביחס לגזרה זו של "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל", מה יש בגזרה זו המעמידה אותה כחמורה ביותר מכל גזרותיהם של היוונים.

עלינו להעמיק חקר במהות ענינה של גזרה זו, מה ענינה, מהו הענין שמצאו בכתיבת "אין לנו חלק באלוקי ישראל" דווקא על קרן השור, אם רצונם הוא עקירת הקשר של כלל ישראל לאביהם שבשמים מדוע הוצרכו לכתיבת דבר זה בדווקא על קרן השור, יכלו לדרוש את ההכרזה הזו שתאמר ע"י כל אחד וכדו', הכתיבה על קרן השור דורשת הסבר והבנה במהותה של גזרה זו שלדעת חז"ל היא החמורה ביותר בגזרותיהן של היוונים.

כותב המהר"ל וזה לשונו:

"ולכך אמרו לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל כי מצד העגל שעבדו את העגל מיד שנתן להם את התורה דבר זה מורה כי יש כאן סלוק והפרדה בעצם שלהם...שאילו היה לישראל חיבור לגמרי אל הקב"ה מצד עצמם לא עשו העגל בראשית כאשר לקח אותם השי"ת לעם ומיד שהוציאם ממצרים ונתן להם את התורה עשו את העגל וד"ז מורה כי יש כאן סילוק ופירוד"

[נר מצוה עמ' יג']

מבאר לנו המהר"ל כי גזרה זו של יון של כתיבה על קרן השור לא היתה גזרה שמטרתה היא ההכרזה כי אין להם חלק באלוקי ישראל בלבד, אלא בגזרה היה מונח יותר מכך, היוונים ביקשו להוכיח כי אכן אין להם חלק באלוקי ישראל, ולכן הגזרה היתה בכתיבת "אין לנו חלק באלוקי ישראל" בדווקא על קרן השור על מנת להזכיר את חטא העגל, היוונים רצו להוכיח מחטא העגל כי אכן אין לישראל קשר אמיתי עם הקב"ה, דאם ישנו קשר פנימי עמוק ובל ינתק כיצד יתכן כי דווקא "ביום חתונתו" בזמן שבו ניתנה התורה אז עשו את העגל וכפרו בעיקר, לדעת היוונים זה מוכיח כי אכן "אין לנו חלק באלוקי ישראל", אם דווקא בזמן השיא של הקשר והקרבה כלל ישראל חוטאים זה מוכיח כי אין להם "חלק" באלוקי ישראל.

לאור דבריו של המהר"ל אנו מבינים את הלשון שגזרו "אין לנו חלק באלוקי ישראל", הם לא אמרו שיכתבו שאינם מאמינים בה', הם לא ביקשו שיכחישו את מתן תורה ח"ו, הם ביקשו לכפור בדבר העמוק והחשוב ביותר, במהות הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", זהו הקשר של "ישראל ואוריתא וקודשא בריך הוא חד הוא" [זוה"ק פר' אחרי עג'], זהו הקשר שנוצר במעמד הר סיני, וקשר זה בקשו היוונים לעקור ולבטל.

זו ההבנה בעומקה של גזרתם של היוונים, הם בקשו לקעקע את הקשר הפנימי שבין ישראל והקב"ה, לכן הביאו את חטא העגל המוכיח כי חלילה לא שייך קשר מעין זה, מעצם זה שדווקא בזמן השיא הוא מתן תורה חטאו בחטא העגל רצו היוונים להוכיח כי אין ולא שייך כזה קשר בין כלל ישראל להקב"ה, הוכחתם היתה מכך שאם בזמן השיא נפלו בנפילה הגדולה ביותר אות הוא שאדם לא מסוגל לחיות עם קשר כזה עם הבורא ית', בשר ודם לא מסוגל לקשר רוחני נעלה כזה, ולכן מיד במתן תורה נפלו ממדרגתם, זה היה שורש הגזרה של היוונים "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל".

ב. לאור הסברו של המהר"ל כי שורשה של גזרה זו היה על מנת להזכיר את חטא העגל עלינו להבין מדוע הגזרה על כתיבת "אין לנו חלק באלוקי ישראל" היתה על "קרן השור", הלא את חטא העגל מבקשים הם להזכיר, מן הראוי היה כי הכרזה זו תהיה על עגל, מדוע בחרו היוונים לגזרה זו דווקא את קרן השור.

דבר זה בו דווקא שור נבחר להזכרת חטא העגל מצאנוהו במקומות נוספים, דוד המלך ע"ה בתהילים אומר "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" [פרק קו' כ'] הרי עשו עגל, מדוע מוזכר כאן אותו חטא בלשון של "שור אוכל עשב", מעין זה מצאנו גם בחז"ל :"שור או כשב או עז כי יוולד, יש שור נולד, עגל אינו נולד שיהא שור שנאמר להקריב שור, ולמה אמר שיקריבו שור לכפר על תבנית שור" [תנחומא אמור טז']

הרי לן בחז"ל כי הקרבת השור בא לכפר על "תבנית שור", ואנו בתימא עומדים הלא עגל הוא שנעשה ואם כן ראוי הוא כי הקרבן שבא לכפר על העגל יהיה הדומה לו שהוא העגל, מדוע הקרבן שבא לכפר על העגל הינו שור, הרי לנו מספר מקומות בהם למרות שהיה חטא העגל ההתיחסות אליו לכפרתו הינה ע"י שור, ועלינו להבין דבר זה.

שורש ומהות חטא העגל


ג. הדברים האמורים מזקיקים אותנו להכנס להבנת שורשו הפנימי של חטא העגל, במה היתה טעותם של בני ישראל, כיצד ארע הדבר שממצב של רוממות וקרבת ה' בדרגה העליונה ביותר נפלו לדרגת חטא עד כדי עשיית העגל, מאיר את עינינו בדבר הרמב"ן וז"ל:

"אבל הענין כמו שאמרתי שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם...וכן היה הדבר כי כיוון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו שהניחו לו לשורפו...ואילו היה להם לאלוהים אין דרך שיניח אדם מלכו ואלוהיו לשרפת האש.. והנה אהרן הוא אשר הוציא הצורה הזאת כי הם לא אמרו לו מה יעשה שור או כבש או עז וזולתם וכו', והכוונה לאהרן היתה מפני שישראל היו במדבר חורב שממה וחורבן ושממות העולם יבא מן הצפון כדכתיב מצפון תפתח הרעה וכו', אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם, והנה במעשה מרכבה אמרו פני שור משמאל לארבעתם וכו' וזהו שנא' "חג לה' מחר" שיהיו העבודות והזבחים לשם המיוחד להפיק רצון ממנו אל בעל הצורה כי בהיותה לפניהם יכוונו אל ענינה"

[שמות לב' א']

מבאר לנו הרמב"ן כי כלל ישראל סברו שמרע"ה מת כדמצאנו בחז"ל שהשטן הראה להם מיטתו של משה פורחת באויר [רש"י פל"ב א', שמו"ר מא' ז'] ומחמת כך כלל ישראל ביקשו תחליף שינהיגם במקום משה, הרמב"ן מוכיח זאת מכך שכשהגיע משה מיד הסכימו שישרוף את העגל ויפזר את אפרו, הדבר מוכיח כי לא התייחסו לעגל כאלוהים אחרים דאם כן לא היו מסכימים למעשה זה של משה.

ממשיך הרמב"ן ומסביר שאהרן בחר בצורה של שור מפני היותם במדבר מקום שממה בו שלטת מידת הדין לכן עשה צורת שור המכוונת כנגד השור שבמרכבה שהינו מידת הדין, וברור הוא שהצורה היתה רק כמשל ודוגמא על עבודת ה' אשר הם אמורים לעבוד אותה, לעמידתם במידת הדין.

ד. אלא שעלינו להבין אם אכן המטרה היתה יצירת צורה המכוונת כנגד "שור של מעלה" מדוע הצורה אותה עשה אהרן היה עגל, היה ראוי שתהיה הצורה של שור כנגד הצורה עליה מכוונים,

להמתבאר מכיוון שאהרן רצה שצורה זו תהיה משל בעלמא ושחלילה המשל לא יהפך להיות הנמשל לכן עשה אהרן צורה זו של עגל לבטא שאינו אלא בנו של השור, היינו איננו דבר העומד בפני עצמו ואין לו כוחות ח"ו בפנ"ע, למען ידעו כי תמונה זו איננה אלא דוגמא לעבודת ה' ושלא תעשה ותחשב בעיניהם ככח העומד בפנ"ע שזוהי עבודה זרה כדכתב הרמב"ם:

"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו היה מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלוהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון הקל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה...ואחר שארכו הימים עמדו בני אדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל בהכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו להשתחוות לו"...

[הלכות עבודת כוכבים פ"א א']

כתוב כאן ברמב"ם כי תחילתה של העבודה זרה לא היתה שלקחו שמש או ירח וכוכבים והחלו לעבוד להם, היתה זו התדרדרות הדרגתית, בתחילה סברו כי ראוי לתת כבוד לאותן גרמי שמים אשר הינם משמשי ה', כך שאכן בתחילה המטרה היתה נתינת כבוד לה' בסברם כי זהו רצון ה',כעבור זמן החלו לעבוד את השמש והירח כיישויות עם כוחות בפנ"ע, מכאן אנו מבינים כי מהותה של עבודה זרה הוא בניתוק הנעבד ממקורו, בייחוס כחל נעבד ובנתינת כבוד לו ככח בפנ"ע זוהי ע"ז.

והנה כפי שראינו ברמב"ן לא היתה מטרתם ליצירת ע"ז אלא דימוי לשור שבמרכבה [וכן הוא במדרש תנחומא שם] והיה הכל לצורך עבודת ה', אם כן מדוע שינה אהרן ועשאו בדמות עגל?

להמתבאר, רצונו של אהרן היה שחלילה לא יהפכו דמות זו חלילה ככח בפנ"ע ויעבדו לה, לכן עשאה בדמות עגל היינו כשם שעגל הינו בן השור כך ידעו הכל כי דמות זו איננה כח בפנ"ע אלא מטרתה לעבוד את הכח הגדול והיחיד ושהוא השורש הכולל הכל הוא השי"ת.

הנפילה של כלל ישראל היתה בכך שיחסו לעגל כח ויכולת בפנ"ע, בכך הדבר השהיה אמור להיות להם לעזר לעבודת ה' הפך להיות ע"ז, למעשה אם נגדיר את מעשיהם של בנ"י הם הפכו את ה"עגל" ל"שור", היינו הפכו את הדבר שאמור להיות חלק מעבודת ה' לכח בפנ"ע אין זה "עגל" הזקוק לאמו אלא "שור" העומד בפנ"ע וזוהי עבודה זרה.

לכן בהזכרת נפילתם מוזכר החטא בלשון זה "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים" להמתבאר הסבר הפסוק הוא כי שורש חטאם היה "שכחו קל מושיעם עושה גדולות במצרים" היינו בחטאם יצרו מצב של העמדת כח בפנ"ע המנותק מהבורא ובזה יש "שכחה" של הבורא שהוציאם ממצרים.

מכאן נכונים אנו להבין את גזרת יוון "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל", לאור הדברים האמורים לעיל טענתם היתה שאם במצב של שיא קרבת ה' "ביום חתונתו זה מתן תורה" אם דווקא בזמן זה התרחקו לשיא הריחוק בעשיית העגל אות הוא כי אין כאן קשר אמיתי, באשר קשר אמיתי לא שייך אצלו מצב של "שכחה" כדמצאנו "התשכח אשה עולה מרחם פרי בטנה" קשר במהות ובעצם לא שייך גביו מצב של ניתוק והשכחה ואם בכ"ז נוצר ניתוק ושכחה אות הוא שאין זה קשר בעצם, אין קשר כזה בין ישראל להקב"ה, זהו שורש ההבנה בגזרת "כתבו לכם על קרן השור".

הרי כי מלחמתם של היוונים לא היתה רק בגזרות למניעת קיום התורה, הם בקשו "להשכיחם תורתך" היינו לגרום לעורר את המצב של "שכחה" שהיה בחטא העגל, היוונים בקשו לערער על עצם הקשר הרוחני הפנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים, זהו ביטוי להחשכה שבמלכות יוון, אין זו רק מלחמה שבאה בגזירות לנתקם מהתורה בכח, אלא יש כאן מלחמה רוחנית הבאה לשלול מהם את מעלתם של "בנים אתם לה' אלוקיכם", מלחמתם של היוונים באה לשלול מישראל את מעלתם ולכפור בקשר הפנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים.

"ואנכי לא אשכחך"


ה. מה היא התשובה לטענתם של היוונים על כך שחטא העגל מוכיח כי הקשר של ישראל לאביהם שבשמים איננו קשר "בעצם", שהרי חטאו מיד במתן תורה?

"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה, אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני, א"ל הקב"ה בראתי יב' מזלות וכו' וכולן לא נבראו אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני "התשכח אשה עולה", אמר הקב"ה כלום אשכח עולות ופטרי חמורים שהקרבת לפני במדבר, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפניך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, אמר "גם אלה תשכחנה", אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה "ואנכי לא אשכחך"

[ברכות לב' ע"ב]

רואים כאן כביכול משא ומתן בין ישראל להקב"ה, ויש להבין מהו הנידון ומהו ההסבר בדברים, מאיר את עינינו בהבנת עומק הדברים אדונינו המהר"ל, ותורף דבריו הוא דהקב"ה אמר לכלל ישראל שכל הבריאה נבראה אלא לכלל ישראל כיצד הם טוענים "עזבתני ושכחתני", הקב"ה הוסיף ואמר "כלום אשכח עולות ואילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר", היינו הקשר של כלל ישראל הינו בדרגה בה לא שייך "שכחה",

כנסת ישראל המשיכה ושאלה "הואיל ואין שכחה שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר גם אלה תשכחנה" היינו אם אין דרגת "שכחה" גם חטא העגל לא ישכח? ענה הקב"ה "גם אלה תשכחנה", המשיכה כנסת ישראל ושאלה אם חטא העגל ישכח שמא ישכח גם מעמד סיני ענה הקב"ה "ואנכי לא אשכחך", היינו כנסת ישראל חששה אם אכן מדת ה"שכחה" קיימת ביחס לחטא העגל הרי יתכן כי אותו מידה תהיה ביחס לקשר של מעמד הר סיני וע"ז ענה הקב"ה שמעמד הר סיני לא שייך בו "שכחה" וניתוק ע"ז נאמר הפסוק "ואנכי לא אשכחך".

מבאר המהר"ל כי העומק המונח בדברים הוא דאף אם הקשר הוא כקשר של אב לבן עדיין אין זה קשר מושלם ואחדות מושלמת וכלשון המהר"ל:

"אף על גב שהענין הזה שהוא חבור האם אל פרי בטנה הוא ענין חזק וקשה שיהיה כאן סילוק ופירוד, וא"כ ראוי היה מצד שישראל הם בניו שלא יהיה סילוק ושכחה לדבר זה מכל מקום יש כאן סילוק והסרה לדבר זה כי אב ובן חלוקים הם כמו שאמרנו ולכך יש הסרה כאשר ישראל אין עושין רצונו של הקב"ה ושייך שכחה אילו לא היה חיבור מצד אחר לישראל"

ביאור הדברים, אף אם הקשר הוא כאב לבנו ברגע שלא עושין רצונו שייך שקשר זה יופרד, וזה היה חששה של כנסת ישראל שזהו קשר שאפשרי בו ניתוק, על זה באה תשובתו של הקב"ה "ואנכי לא אשכחך".

ביאר המהר"ל כי הסבר התשובה של "ואנכי לא אשכחך" הינו כי אם הקשר היה תלוי בהסכמתם של ישראל היה שייך ניתוק כשלא עשו את המצווה עליהם, אכן כאן הקשר הוא מצד הקב"ה, היינו אחרי שאמרו "נעשה ונשמע" עדיין "כפה עליהם הר כגיגית" זהו ביטוי לכך שאמנם הסכימו אך הקשר לא תלוי בהסכמתם דאם כן בחזרתם ונפילתם הקשר יתפרק, אך כשהקשר הוא מצד הקב"ה זהו קשר שלא תלוי בהסכמתם או אי הסכמתם, זהו קשר שלא תלוי במעשיהם, קשר כזה הינו קשר שלא שייך בו ניתוק בכל מצב ובכל נפילה הקשר ישאר "ואנוכי לא אשכחך".

עולה מתוך דברי המהר"ל כי טענת היוונים על ניתוק הקשר שבין ישראל להקב"ה מחמת חטא העגל הינה מתוך היותם בדרגת "חכמה", במקום זה אכן אין תפיסה לקשר שלא שייך בו ניתוק אף במצב של חטא, אכן הקשר של כלל ישראל הוא מעל לדרגה זו "אשר בחר בנו מכל העמים" זהו קשר שיצרו הקב"ה ובו אין מקום לפגימה ולניתוק במצב של "אנכי לא אשכחך".

לאור הדברים האמורים אנו מבינים כי מלכות יוון באה לערער על עצם הקשר הפנימי שבין ישראל לאביהם שבשמים לכן דווקא גביב יש את התור "וחושך- זו מלכות יוון" כי היא באה להכחיש את כל מהות מעלתן של ישראל, ליוון בכח החכמה שהיה בהן נלחמו נגד ידסוד ושורש קדושתן ומעלתן של ישראל, לכן ראוי כי היחס אליהם יהיה "וחושך זו מלכות יוון".

מיניה נבין כי הנצחון על יוון הוא העמדת דרגתן של ישראל ומעלתן על תילה, הנצחון על יון הוא הביטוי לכך שאכן הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים הינו קשר שאיננו ניתן להפרדה, לכן אפילו בהיותם בשפל מדרגה בגלות יוון לבסוף הקשר הפנימי עם הקב"ה שב וניעור וסילק את נסיונות ההחשכה של יוון.


"להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך"


ו. מכאן נוכל להבין את שאומרים בתפילה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", את החלק השני של "להעבירם מחוקי רצונך" אפשר להבין שמדבר על הגזרות שגזרו לא לקיים את התורה, אך מהו פירוש המילים "להשכיחם תורתך" האם ניתן לכפות ולהכריח אדם לשכוח דבר מסוים, היכן בגזרותיהם יש את ההתיחסות לפעולת השכחה זו?

להמתבאר, יוון שבאו לכפור בעצם מעלתן של ישראל ובקשר הפנימי שלהם עם הקב"ה, אם נתעמק בהבנת הגזרה של "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל" ולאור הדברים שהאיר לנו המהר"ל כי באים להזכיר את חטא העגל ולהוכיח ממנו כי אין לישראל קשר עם אביהם שבשמים שהרי בעיצומה של "יום חתונתו" עשו את העגל, העומק המסתתר מאחרי טענה זו הוא כי אין קשר פנימי בל ינותק בין ישראל להקב"ה.

אכן בטענה זו ישנו ענין נוסף, יוון כפרו באפשרות של הבחירה, יוון טענו כי לא שייך לבחור בטוב ולהשאר שם, האדם שיעיך לצד הרע ואין לו אפשרות שינוי מהותי, זוהי הכפירה בכל מהות הבחירה, הוכחת היוונים לשיטתם היתה מחטא העגל בו מיד אחרי שהתעלו נפלו אות הוא שאין אפשרות אמיתית של שינוי באדם, הכפירה של יוון בבחירה היא כפירה במהותה של התורה אשר מושתתת על הבחירה, רק מכיוון שיש בחירה אפשר להעניש את האדם על שלא בחר בטוב, רק ע"י הבחירה אפשר לדרוש מהאדם שישתנה ויתגבר על יצריו הטבעיים, יוון באו לכפור בשורשיה של התורה ובעצם קיומה,

מכאן נבין כי על ידי הכפירה במהות הבחירה שמתבטאת במילים "להשכיחם תורתך" השרשת הכפירה בבחירה שהינה יסוד כל התורה המשכו של תהליך זה מוביל להעברתם מקיעום כל התורה כולה "להעבירם מחוקי רצונך" כי כשאין בחירה אין מקום לקיום התורה והמצוות, באין בחירה אין שכר ועונש, א"א להעניש אדם שלא יכול להשתנות ולהתעלות מעל ליצריו ומהכוחות איתם נולד בבואו לעולם.

זו היא ה"השכחה" שבאו לעשות, הם באו להתנגד למהות התורה "תורה אור", לכן מוגדרים היוונים בלשון זה של "וחושך זו מלכות יוון" ומכאן מבינים אנו את גודל הסכנה הקיומית לכלל ישראל בגזירות יוון בכלל ובפרט בגזרתם "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל".