חנוכה - מנורה - ומחזה הסנה - הקיום הנצחי

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות

וברש"י מהמדרש למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות

וברמב"ן מהמדרש אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומאחריה בכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם.

• ויש להבין הרי אהרן ידע דמדליק ומטיב את הנרות ועם כל זה נתאווה לחנוכת הנשיאים, ומה נחמה נחמו הקב"ה. ומבואר דיש מעלה מיוחדת בחנוכת הנשיאים, שאינה קיימת בשאר עבודות המקדש, ולכן נתאווה לזה אהרן, ועליה אמר הקב"ה שמעלת חנוכת הנשיאים קיימת בהדלקת המנורה.

חנוכת הנשיאים איננה עבודת המקדש, אלא עבודת הנשיאים, לא חונכים מקום ריק, כל החניכה היא משום שמשתמשים במקום, הנשיאים זכו להכניס את עצמם לבית המקדש, בשונה מעבודת המקדש הנעשית ע"י אהרן שאין העבודה הבאת עצמו אל המקדש, ואינו אלא שלוחי דרחמנא או דידן לעשות את עבודות המקדש, ולזה נתאווה אהרן וחלשה דעתו שאין ראוי הוא לזה.

• אמר לו שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, והנה בהבנת מעלת המנורה עיין בגמ' בשבת כב

וכי לאורה הוא צריך אלא עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות אמר רב נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים, ע"כ,

• והנה הרי עשרה נסים היו במקדש ואינם עדות ובמה נתייחד נס זה דהוי עדות, ונראה דאין כאן נס הדלקה בעלמא אלא יש כאן נר דתחילת הדלקתה היא מהדלקת עצמה, כל דבר שבעולם יש לו סיבה ומסובב ואילו המנורה הנר הוא סיבת הנר, הוא נר הנרות, להאיר אפשר גם כשמדליקים נר מנר אחר, אך המנורה לא באה להאיר, אלא להעיד ועדותה היא נצחיות, ומשום דדבר דלא בא ממסובב אין מה שיפסיקו, דדבר הקיים בלא סיבה ומסובב, הוא דבר נצחי בעצמותו, נר נצחי מסמל את השראת השכינה בישראל דבר נצחי הוא אמת – הוא קיים.

'עדות היא' בשונה מראיה אשר קיומה רק כאשר היא מראה, וכל עוד איננה מראה הדבר נשאר ספק, ואילו עדות אינה באה לברר ספיקות וכל כוחה הוא בהליכה אחר העדות, עדות קיימת גם קודם שמיעתה, כוח זה קיים מאז ומעולם ולעולם, אלא שכל עוד אין שממיעת העדות איננו יודעים ללכת אחריה, אך סיבת ההליכה אחריה קיימת גם קודם שמיעתה.

המנורה דאיננה לאורה אלא לעדות א"כ הדלקתה אינה יצירת אור אלא העמדת אורה – קבלת עדות, קבלת עדות היא קבלה לשומע, יצירת כלי קיבול – הטיית אוזן המקבל לדברי העדות.

חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב"ה שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, הדלקת המנורה אינה פעולת של להאיר אלא יצירת כלי קיבול של העדות לשמוע ולראות את נר הנרות שדולק מעצמו, מדליק 'ומטיב' אין ההטיבה מעשה של להאיר שכן הוא מאיר מאז ומעולם עד עולם – דולק הוא מעצמו, ואינה המדליק ומטיב אלא הכשרת עצמינו לקבל האור, את אותו נר שמדליק את עצמו, הדלקת המנורה היא מעשה בגופו של מדליק.

• בשמות כשנתגלה השם למשה כ'

וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, ויאמר משה אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה, וירא ד' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני... ויאמר משה אל האלוקים הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ויאמר אלוקים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם.
אהיה אשר אהיה אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות, זה שם השם, זה המחזה של הסנה בוער באש, כל בעירה מכלה ואילו הסנה קיים על אף שהוא בוער, לא כתוב שהסנה לא נדלק, אלא נדלק ובוער ועם כל זה הסנה ממשיך להתקיים, המחזה הוא מחזה נצחיות, קיום שאינו קיים מחמת סיבה אחרת אלא קיימת מעצמה, קיום שכל בעירה לא יכול לה, היא ההבטחה שעם ישראל יהיה קיים לעד, שהשם יהיה עם עם ישראל בכל שאר הצרות.

וירא מלאך ד'... הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל... אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה וירא ד' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים..., השם לא נגלה למשה מיד אלא רק אחר דסר לראות מדוע לא יבער הסנה, עדות קיימת למי שרואה ומקבל את העדות.

סוד העמידה בכל הגלויות היא אותה עדות שנצחיותם של ישראל אינה מחמת סיבה מסוימת אלא היא נצחית בעצמותה, אך עדות זו צריך לקבל – צריך לסור לראות מדוע לא יבער הסנה.

• הרמב"ן מכניס בתשובת ד' לאהרן דהדלקת המנורה קיימת לעולם ורמז לחנוכת בית חשמונאי שהיא קיימת אף לאחר החורבן.

חנוכה הם ימי הלל והודיה יש מעשה הלל ויש זמן הלל, מעשה הלל אינו אלא על מעשה מסוים, ואילו זמן שאדם מהלל א"כ מהלל על כל מה שמהולל, ההלל וההודיה הם בעיקרו של יום.

מה נשתנה הצלת גלות יון מהצלת גלויות בבל ופרס שזמן הצלה זו הוא זמן הודיה על ההצלה מכל הגלויות.

אותו נר הנרות שהדליק אהרן שעדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, הוא אותו נר שדלק בחנוכה שמונה ימים מעצמו הוא הדליק את עצמו, לעם ישראל התגלה בימים אלו כוח עמידתם מול כל הגלויות, את אותו מחזה שהתגלה למשה בסנה, שנצחיות עם ישראל אינה מחמת סיבה זו או אחרת.

ניצחון מוחלט היה זמן רב אחרי, אך בחנוכה הדליקו את נר הנרות, כאמור לעדות צריך העמדת עדות, להכנס – ליצור כלי קיבול בעצמינו לשמיעת אותה עדות, בחנוכה בהם העמידו החשמונאים עצמם להלחם ביוונים העמידו עדות, והעדות נתנה קולה אהיה אשר אהיה, למעלה מן הטבע, נצחיות שנצחה את בבל פרס ויון, ותנצח גם את אדום בב"א.

• (ובר"ן שבת כא דהטעם דאסור ליהנות מהנרות אפי' תשמיש של מצוה משום שכיון דע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה.)

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי לכווץ...