כבתה אין זקוק לה - מדוע לא ידליק שוב מפני החשד?

איתא בגמ׳ שבת כ״ג ״כבתה אין זקוק לה״ וכן נפסק בשו״ע סי׳ תרע״ג ס״ב ״הדלקה עושה מצווה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה״

הקשו הרבה מהאחרונים מהגמ׳ שם שחצר שיש לה ב׳ פתחים צריך להדליק בשניהם מפני החשד, ונפסק בשו״ע בסי׳ תרע״א ס״ח, והיינו שלא יאמרו העוברים ושבים שלא הדליק כלל, וא״כ גם אם נאמר שכבתה מדינא אין זקוק לה שהרי כבר קיים המצווה, מ״מ למה שלא ידליק שוב מפני החשד?

והנה, עצם הדין הזה שיש להדליק מפני החשד הוא תמוה ואינו מובן, אם אדם מקיים את המצווה כהלכתה ועושה מה שצריך מדוע הוא צריך לחוש לאותם אנשים שיגידו שלא הדליק, הרי בוודאי שאותם אנשים אינם צדיקים וחכמים, שהרי בוודאי אם היו כן היו דנים אותו לכף זכות, או אפילו כלל לא היו חושבים שלא הדליק, שמא יש לו עוד פתח, שמא אינו בביתו באותו היום, ועוד, ובוודאי מדובר באנשים עמי הארצות וכגון דא, ובכל זאת חז״ל חייבוהו להדליק מפני החשד ״והייתם נקיים מה׳ ומישראל״ של אותם אנשים עמי הארצות, והגמ׳ לומדת את זה מפאה שחייבוהו להניח פאה משני צידי השדה מפני החשד אפי׳ שאינו מחויב מדינא אלא בצד אחד,
[1]ומבואר כאן, שכשאדם בא לקיים את המצווה אומרים לו חז״ל שיקיים אותה בצורה השלימה והנקיה ביותר ושלא יגרום לחשדא אף שאינו מחויב מדינא לכך, אבל מתי שכבר הדליק וכבר קיים את המצווה כהלכתה אלא שכבתה, פה בוודאי אין מחייבים אותו לעשות מעשה חדש שאינו מחויב בו כלל משום חשדא.
וכן ביאר בחכמת שלמה סי׳ תרע״א שם, וכן נקט בהליכות שלמה פרק י״ג אות י׳ ובדבר הלכה שם עיי״ש.

אמנם השערי תשובה תרע"ג ס״ב הביא מהשבות יעקב דכל מאי דאמרינן כבתה אין זקוק לה היינו דווקא אם השאיר את הפתילה והשמן הנותר כך שהעוברים ושבים רואים שהדליק ולכן ליכא למיחש לחשדא.

וא״כ לשיטתו באמת יש נפק״מ לדינא שאמנם כבתה אין זקוק לה להדליק אך צריך להשאיר את הנרות או הפתילה שכבו כדי שיראו שהדליק וכבה.

ויש להקשות לשיטתו, דא״כ למה צריך להדליק בב׳ הפתחים, למה לא סגי בהא שישאיר חנוכיה עם נרות ויגידו שהדליק אלא שכבתה, ועמד בזה החכמת שלמה שם, אך בוודאי סברתו היא שכיון שכבר צריך להניח שם חנוכיה מפני החשד בוודאי עדיף שידליק שהרי ריבוי הנרות הוא פרסומי ניסא כמבואר בריש סי׳ תרע״א גבי מהדרין מן המהדרין ועיי״ש בביאור הלכה ד״ה לא, מה שאי״כ כשכבתה אין מחייבים אותו להדליק שוב.
הקרבן נתנאל בשבת פ"ב אות י' כתב דהדין שצריך להדליק בשתי הפתחים הוא בערב שבת שהיה דרכם להניח את הנר בפתח החצר אפי' שכבה, ואם יעבור אדם בשבת ויראה את הנר מכובה יאמר שלא הדליק ואיכא חשדא, אבל בחול היה דרכם לקחת את הנר לאחר שכבה וא"כ הרואה ידונו לכף זכות ויאמר שהנר כבה כבר ולקחו מפתח החצר.
נמצא לשיטתו שאם באמת כבתה בערב שבת כיון שאינו נוהג להזיזו ממקומו יצטרך להדליק שוב מפני החשד.
הבית הלוי במאמרים לחנוכה הביא את השע"ת הנ"ל, וכתב לחלוק על סברא זו שצריך להשאיר נר כבוי דמי פסיקא ליה דדין כבתה אין זקוק לה לא מדובר גם במקרה שאין כלל נר ולא נשאר כלום, ולכן כתב דמשום עיקר המצווה באמת אין זקוק לה ולכן כל זמן שהוא דלוק אפי' מקצתו אי"צ לתקנו דהא מינכר שהיה דלוק כהוגן מקודם, אבל כשכבר כבה מודה דצריך להדליק משום חשד. וכתב "אמנם צ"ע דברי הפוסקים שסתמו דבריהם וכתבו אין זקוק לה, ולא כתבו דבכבה לגמרי יצטרך להדליקה משום חשדא".
בכתבי קה"י החדשים מובא, דבחסר לילה אחד אה״נ ליכא חשדא משום שיחשבו אולי הלכו למקום אחר ואולי באמת כבתה. וא״כ בשאר הלילות איכא חשדא. וצ״ע.

---

[1] אף שיש לחלק טובא בין פאה להכא, שהרי בפאה יש לעניים עניין בזה ולכן יכולים לומר שבעה״ב לא הניח פאה, אבל הכא הוא משום פרסומי ניסא ואין לעוברים ושבים כלל עניין בזה אם הוא הדליק או לא דמה זה עניינם כלל, ובכל אופן הגמ׳ לא מחלקת ואומרת שיש גם הכא חשדא. ועיב״ז בחכמת שלמה שדן באופן הדמיון של פאה לנר חנוכה שהוא משום פרסומי ניסא.