מגילת איכה - חלק ב' | פורום אוצר התורה

זמן קריאת המגילה, ואופן קריאתה

המקור הראשון שנוהגין לקרוא את מגילת איכה בתשעה באב, הוא במסכת סופרים (פרק י"ח, ד') – וז"ל:

"יש שקורין ספר קינות בערב ויש שמאחרין עד הבקר לאחר קריאת התורה, שלאחר קריאת התורה עומד אחד וראשו מתפלש באפר ובגדיו משולשין וקורא בבכייה וביללה, אם יודע הוא לתרגמו מוטב, ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגמו בטוב, ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים והתינוקות, שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים, וכל שכן זכרים, וכן הן חייבות בקריאת שמע ובתפילה ובברכת המזון ובמזוזה, ואם אינן יודעות בלשון הקודש מלמדין אותן בכל לשון שיכולות לשמוע וללמוד, מיכן אמרו המברך צריך שיגביה קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו".

על אף שזהו המקור הראשון שנוהגים לקרותו, מצאנו רמז לכך אף בתלמוד ירושלמי (מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה א' – דף ע"ט.), וזה לשונו:

"דלמא רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד. אמרו למה אנו באין וגומרין אותה. עם כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה (תהילים לב) רבים מכאובים לרשע. א"ל ר' חייא בחובינו מטתך כן דכתיב (איכה ד) רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי אילו לא היינו עוסקין בעניין כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין. ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ. א"ר ישמעאל בי ר' יוסי ממנו למדנו ג' דברים ספוג אינו מרפא אלא משמר. גמי שהוא מן המוכן. ואין קורין בכתבי הקודש".

חזינן שישבו וקראו במגילת איכה בערב תשעה באב.

וכך נפסק להלכה, בשולחן ערוך סימן קנ"ט סעיף ב', וזה לשונו:

"בליל תשעה באב (מתפללים ערבית, ואומרים "איכה" וקינות) (הגהות מיימוני ומהרי"ל), ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה. ומתחיל מ"ואתה קדוש". ואם חל במוצאי שבת, אין אומרים ויהי נועם. הגה: ולא "למנצח בנגינות" ולא "ויתן לך" (כל בו). ומסירין הפרוכת מלפני הארון, על שם "בצע אמרתו" (מנהגים)".

אמנם, בלילה מוסכם על כולם שקוראים את מגילת איכה. אך ביום – מצאנו בזה מנהגים חלוקים.

הבאר היטב (שם בסעיף ג') מביא בשם השל"ה, וזה לשונו:

"וטוב שיחיד יקרא איכה גם ביום".

היינו שאין קוראים אותו בציבור, אבל כיום נוהגין הרבה לקוראו בציבור, ואף במקום שאין קוראים אותו בציבור צריך לאמרו ביחידות כדברי השל"ה.

ומצאנו נידון האם צריך לברך על קריאת המגילה בלילה.

במסכת סופרים כתוב (פרק י"ד א'), וז"ל:

"ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגלת אסתר, צריך לברך, ולומר מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים. והקורא בכתובים צריך לומר ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש".

וכן כתב הגר"א בשם המהרי"ל בביאורו לשולחן ערוך סימן ת"צ ס"ק ח', וז"ל:

"ונוהגין. שמדבר בגאולת מצרים. וז"ל ד"מ כת' אבודרה"ם נהגו העולם לקרות בחג המצות שיר כו' שמדבר כו' ובשבועות רות שכתוב בו תחלת קציר ועוד שאבותינו שקיבלו התורה נתגיירו וכן רות נתגיירה ובסוכות קהלת מפני שכתוב בו תן חלק לז' וגם לח' כו' ואמרינן במסכת סופרים (פי"ד ה"ג) הקורא בחמש מגילות מברך על מקרא מגילה ואפילו היא כתובה בין הכתובים, עכ"ל. וכ"כ מהרי"ל לברך כנ"ל, אף אם אינה כתובה בגליון. וכ"כ בהג"מ הלכות תשעה באב וכן המנהג. דלא כמרדכי שכתב בפ"ק דמגילה לברך על מקרא כתובים, עכ"ל ד"מ. וכ"כ ב"ח ולבוש ומנהגים ומט"מ לברך אף שאינם כתובים בגליון וכ"ש כשהם כתובים בגליון כס"ת וכן מנהג כל הראשונים וכ"כ מ"א. ומ"ש חוץ מקהלת ליתא דבספ"ג דידים מסקנת מתני' שם דכן נחלקו וכן גמרו ששיר השירים וקהלת שוין לטמא את הידים וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מהל' אה"ט ה"ח שכל ה' מגילות מטמאין את הידים כס"ת וכ"כ הגמ"ר פ"ק דמגילה שכולן שוין לברכה זו וכן עיקר".

וכן איתא בהגהות מיימוניות, מרדכי, ובמגן אברהם.

אמנם גם לשיטה זו שמברכים על קריאת מגילה איכה, זהו רק במגילת קלף, ולא כשקורא מספר.

אך הבית יוסף כתב בסימן תקנ"ט, וז"ל:

"כתבו הגה"מ יש במס"ס דאמגילת רות וקינות ושיר השירים מברך אקב"ו על מקרא מגילה וכן נהג הר"ם אכן יש לאומרה בנחת ובלחש עכ"ל והעולם לא נהגו לברך כלל על שום מגילה חוץ ממגילת אסתר".

וכן כתב בפרי מגדים.

ובאופן קריאתה מצאנו כמה דברים, יושבים על הארץ בזמן קריאת המגילה (שולחן ערוך סימן תקנ"ט סעיף ג'), אין מדליקין נרות, אלא רק נר אחד כדי שיוכלו לקרוא את המגילה (שם), הבעל קורא עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו משולשין – אך לא נהגו כן למעשה (המנהג הובא במסכת סופרים לעיל).

עוד יש נוהגים להתחיל לקרוא המגילה בשקט, ובכל פרק ופרק מעלים את עוצמת הקול.

מנהג מעניין יש בקהילות הישוב הישן בירושלים, שזורקים אחד על השני איצטרובלים (שנקראים באידיש "באבקע'ס") בזמן אמירת הקינות ביום, ונאמרו בזה כמה טעמים, או שהמטרה היא להגביר הצער על ידי הכאב, או שלהיפך – המטרה היא להסיח את דעת הצמים כדי שלא יזיק להם הצער.

יש לציין שיש הטוענים שמנהג זה שורשו מארץ אשכנז, ואין כאן המקום להאריך.

יש הנוהגים שאת פרק שלישי – אני הגבר וכו', אומרים כל הקהל ביחד במנגינה מיוחדת.

נוהגים לכפול הפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה אחר הפסוק האחרון במגילה – כי אם מאס מאסתנו, והוא כדי לסיים בטוב.

עוד מנהגים שאינם נוהגים כיום מובאים במסכת סופרים פרק י"ח הלכה ז', וז"ל:

"והקורא אומר ברוך דיין האמת ויש שמניחין את התורה על הקרקע באבילות שחורה ואומר נפלה עטרת ראשנו וקורעין ומספידין כאד' שמתו מוטל לפניו ויש שמשני' את מקומן ויש שיורדין מספסליה' למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרי' שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיה' בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסוק לבו מן האבל וכן כל שכן לשיח עם נכרי".

ויה"ר שלשנה הבאה לא נצטרך לזה, מאחר וניגאל כבר במהרה, אמן ואמן.

: מאמר קודם בסדרה 'מגילת איכה': מגילת איכה - חלק א'

תגובות: נדיב לב, געגועים ו-אוצר התורה

מגילת איכה - חלק ב'

בחר מאמר

הערות

תוכן עניינים של הסדרה

מידע על המאמר

עוד ב-בין המצרים

מאמרים נוספים מ-אחד יחיד

שתף מאמר זה