איתא בגמרא קידושין (דף כט: - דף ל.), וז"ל הגמרא:

"ת"ר יללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו. משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת רב הונא לטעמיה דאמר כבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א"ל רבא לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה. כתנאי "חנ(ו)ך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו) ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה".
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...

בתחילת הסוגיא מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יהודה בשם שמואל לר' יוחנן. רב יהודה אוחז שקודם צריך לשאת אשה, ואחר כך ללמוד תורה. ור' יוחנן סובר שאחר שנשא אשה כבר יש ריחיים על צווארו, ואיך יעסוק בתורה, ולכן קודם ילמד תורה ואחר כך ישא אשה. ומסיקה הגמרא שאין זה מחלוקת – אלא זה תלוי במקום.

ובהמשך הסוגיא מבואר בגמרא שחובה להתחתן עד גיל עשרים, ואם לא עשה כן כל ימיו בהרהור עבירה, והקב"ה אומר עליו 'תיפח עצמותיו'. ור' חסדא מעיד על עצמו שמה שהוא יותר טוב מחבריו הוא בגלל שהתחתן בגיל שש עשרה, ואם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה לא היה יצר הרע שולט בו.

ובסיום הסוגיא מביאה הגמרא ב' שיטות עד מתי מותר להתחתן – עד עשרים ושתיים או עד עשרים וארבעה.

דהיינו שיש כאן ג' שלבים בסוגיא:

  • מחלוקת מה קודם למה – לימוד תורה או להתחתן, ללא קשר לגיל וזה משתנה בין מקום למקום.
  • חייבים להתחתן עד גיל עשרים, וכמה שיותר מוקדם עדיף.
  • מחלוקת אם אפשר לחכות עד גיל עשרים ושתיים או עד עשרים וארבע.
וזה תמוה איך כל חלק בסוגיא יסתדר עם חלק אחר – דהיינו, לפי החלק הראשון אם לימוד תורה קודם, לכאורה אין לזה שיעור אלא עד שיגמור את לימודיו – ואילו בחלק השני והשלישי נתבאר שעד גיל עשרים או עד עשרים וארבע.

וכן בחלק השני – שחייבים עד גיל עשרים, לא מסתדר עם החלק הראשון שאם לימוד תורה קודם אין לזה שיעור בגיל, וכן זה לא מסתדר עם החלק השלישי, שאפשר עד גיל עשרים ושתיים או עד גיל עשרים וארבע.

וכן החלק השלישי לא מסתדר עם החלקים האחרים, וכנ"ל.

ויותר תמוה, דהנה במשנה במסכת אבות נתבאר (בפרק ה' משנה כ"א) ש"בן שמונה עשרה לחופה", וגיל זה לא הוזכר כלל בסוגיין.

אמנם על כך אפשר לומר שאין כוונת המשנה לומר גיל זה לחיוב, אלא אך ורק למעליותא – שגיל זה הוא ראוי להתחתן בו, אבל אם לומד תורה יתכן שזה קודם.

אך ידוע שיש שקיבלו דברי משנה זו כחיוב, וכגון מרן הגרח"ק קנייבסקי שסבר שחיוב להתחתן בגיל שמונה עשרה. ולפי אלו הסוברים כך כן יקשה איך יסתדרו דברי הגמרא עם משנה זו.

ואף אם נאמר שאין כוונת המשנה לחיוב אלא למעליותא, עדיין תמוה מדוע לא הוזכרה משנה זו כלל בסוגיין.

ועוד, דבסוגיין אומר ר' חסדא "האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך". ואם כן יש מעליותא גם בגילים צעירים יותר, ומה החידוש דווקא בגיל שמונה עשרה אם לא לחיוב.

לסיכום התמיהה, מצאנו ג' שיטות בגמרא שאינן מתיישבות זו עם זו, ולא מובאות כמחלוקת. ועוד יש זמן רביעי במשנה.

ואשמח אם אחד מהרבנים כאן יוכל ליישב התמיהות.