ראש השנה – חלק א'

​

א. ראש השנה ט"ז א' מתניתין בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים, ע"כ.

ביאור המשנה: בארבעה זמנים בשנה העולם נידון, א. בפסח העולם נידון על התבואה, איזו כמות תגדל בשנה הזו. ב. בשבועות העולם נידון על פירות האילן, כמה פירות יגדלו בשנה הזו. ג. בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני מלכו של עולם ברוך הוא, כבני מרון – כבני אמריא, ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה כדי לעשרן ואין שנים יכולים לצאת כאחד שנאמר היוצר, רואה יחד, בסקירה אחת, את לבם, והוא המבין אל כל מעשיהם. ד. ובחג הסוכות נידונין על הגשמים שירדו בשנה הזו.


בגמ' מובא ברייתא מפורשת מה המקור לג' הפרקים בשנה שהעולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, ובחג על המים, ברם על מה ששנינו במשנה דבראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון כו' לא נתפרש שום מקור.


ואכן הקשה הר"ן בשלמא כולהו ניחא, אבל מה המקור דבראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון?

ותירץ הר"ן לפי מאן דאמר בתשרי נברא העולם קבעו הקב"ה לכל בניו שידונו בו לרחמים, כלומר נברא האדם ביום הששי לימי בראשית והוא ראש חודש תשרי, ובו ביום סרח אדם הראשון ונידון לרחמים, לכך קבעו הקב"ה לכל בניו שידונו בו לרחמים.

ואילו למאן דאמר בניסן נברא העולם, י"ל לפי שביום הכיפורים נתרצה הקב"ה למשה בדבר העגל קבע לתחילת החדש עד יום הכיפורים לימי הדין, ע"כ.


ובחידושי הריטב"א ביאר באופן אחר דמקרא שנאמר היוצר יחד לבם וגו' יש לפרש בשעת יצירתן דהיינו תשרי שבו נברא העולם אז מבין כל מעשיהם יחד שנסקרין כולן בסקירה אחת, ע"כ.

לפי"ז ניחא דכבר במשנה שנינו את המקור ע"ז שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.


​

ב. בפסח נידונין על התבואה: הקשו תו' מברכות י"ח ב' גבי חסיד שהקניטתו אשתו ערב ראש השנה, משמע דבראש השנה שמע שתי רוחות שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.

תו' קיצרו בלשונם ז"ל, אבל ליתר ביאור כך היה המעשה בברייתא מעשה בחסיד אחד שהיה עני ונתן דינר אחד שהיה לו לעני אחר בערב ראש השנה, בשני בצורת, והקניטתו אשתו על שנתן כל כספו, הלך ולן בבית הקברות בליל שני של ראש השנה [כך ביאר הגר"א ז"ל, וטעמו שהרי נידונין רק ביום ראש השנה א"כ אינו יכול לשמוע מה גזרו רק בלילה השני, אך בערוך לנר שאביא בסמוך חולק ע"ז] ושמע שתי רוחות של שתי ילדות מתות שמספרות זו לזו, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד, היינו מאחורי מחיצה המבדלת בין מקום השכינה, ונדע מה פורענות בא השנה לעולם שהרי העולם נידון בראש השנה כו' אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה, היינו בתקופת היורה בי"ז בחשון ברד מלקה אותו כו', אלמא דבראש השנה נידונין על התבואה ולא בפסח.

ותירצו תו' ב' תירוצים, א. ושמא בשמים בראש השנה היו מזכירים דין הנגזר בפסח. ב. אי נמי קאי כר' יהודה דאמר הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין בפסח על התבואה, ע"כ.

וכתב הערוך לנר ראיה לתירוץ הראשון של תו', שהרי הדין בראש השנה אינו בלילה כדאמרינן בעלמא שאין הקב"ה דן את ישראל אלא ביום, וכן בע"ז ד' ב' אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דילמא כיון דמפקיד דינא כו', ואילו במעשה דחסיד נאמר שבערב ראש השנה הקניטתו אשתו ובא ולן בבית הקברות, משמע שזה היה בליל ראשון של ראש השנה, ואיך אפשר ששמעו מאחורי הפרגוד את הדין שיהיה למחר, אלא ע"כ כתירוצם הראשון.


​

ג. בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון כו', יל"ע למה לא נאמר כל באי עולם עוברין ונידונין לפניו כו' כמו בשלשה פרקים בשנה האחרים דתנן גבי תבואה ופירות האילן ומים.

ובגמ' ראש השנה שם אמרינן דתנא דמתניתין דידן דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, וכי קתני מתניתין אתחילת דין.

לפי"ז כתב המהרש"א ליישב דכיון דתחילת הדין בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים אי אפשר לכתוב "נידונין" כמו גבי אינך, אלא "עוברין" שהוא לתחילת דין בלבד, עי"ש.


​

ד. גמ' ר"ה י"ח א' בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא, פירש"י ככבשים שמונין אותן לעשרן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן, שאין יכולין לצאת כאחד, כלומר בבבל פירשו ש"כבני מרון" הכונה לבני הכבשים העוברים דרך פתח צר שבדיר אחד אחד כדי לקבוע את הטלה העשירי למעשר בהמה, וכמו כן בדין בראש השנה כל אחד ואחד עובר בפני עצמו.

ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון, כלומר שהדרך צרה ואין שנים יכולים ללכת שם זה לצד זה מפני שיש מדרון תלול משני צידי הדרך.

רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, כלומר "מרון" הוא מלשון מרות ואדנות, והיינו כחיילות של בית דוד שהיו יוצאין בזה אחר זה ומונים אותם בצאתם לקרב.


אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת, פירש רבינו חננאל בהבטה אחת, והוסיף רש"י ואע"פ שעוברין זה אחר זה.


אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, כלומר רנב"י הביא ראיה גם ממשנתינו דמייתי קרא לראיה שכל בני עולם עוברין לפניו כבני מרון – דאלמא כולן נסקרין בסקירה אחת. דאי קרא לאורויי דהקב"ה מנהיג את העולם ומייחד את לבו של זה שיהיה כלבו של זה, והא קא חזינן דלאו הכי הוא, אלא לאו ה"ק היוצר רואה יחד לבם, ומבין אל כל מעשיהם, כלומר הקב"ה רואה יחד את לבם בסקירה אחת, ומבין אל כל מעשיהם, ע"כ.


וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה, אבל הנסתר עניינו קשה מאד בלי ספק ע"כ.


וביאר התוי"ט כי האדם אי אפשר לצייר שני הפכים בנושא אחד, בזמן אחד, שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת, אבל כמו שאי אפשר להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח, כן אי אפשר להשיג השגחתו וסקירתו שאם היינו משיגים דרך השגחתו כבר היינו משיגים עצמותו, וזה אי אפשר בשום פנים, ע"כ.

ויל"ע דפשוטו מבואר במשנה דכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון כו' נלמד מקרא דחיוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, אבל אם רנב"י פירשו על וכולן נסקרין בסקירה אחת, א"כ שוב אין לנו מקור שעוברים לפניו אחד אחד.

ואולי מ"המבין אל כל מעשיהם" דלא כתיב בה יחד למדנו שעוברים לפניו אחד אחד, ושמא יש לדקדק כן מלשון רש"י י"ח א' ד"ה אף אנן נמי תנינא כו' דהביא רק רישא דקרא, עי"ש, ועי' גם לשון רבינו חננאל, וצ"ע, שו"ר דברים במהרש"א מה שכתב לבאר לולי דברי רש"י ז"ל, ולפי"ז ניחא.
​

מתלמיד חכם אחד​