ראש חודש הוא מן הימים שיש לעמוד על גדרם. מחד גיסא, אין בו איסור מלאכה, ולא מצינו בו את דיני השביתה הנוהגים בשבת וביום טוב; ומאידך גיסא, הרי נתייחד בכמה דינים והלכות שאינם נוהגים בשאר ימות החול – קרבן מוסף, אמירת הלל, קריאה בתורה וסדר תפילה מיוחד. ואף בדברי חז"ל והפוסקים מצינו הפלגה במעלת היום ובחשיבות סעודתו. במאמר זה נעסוק בעניינו ובגדרו.
הנושאים במאמר
א. ראש חודש – מועד שאינו יום טוב
ב. בגדר שני ימים של ראש חודש – מהותו של יום השלושים
ג. ראש חודש – זמן כפרה
ד. דיני היום – מלאכה, תענית ותחנון
ה. סעודת ראש חודש – יסודה וגדרה
ו. טעמי סעודת ראש חודש
ז. עומק עניינה של הסעודה בדברי רבי צדוק
ח. צורת קיום המצוה למעשה
א. ראש חודש – מועד שאינו יום טוב
ראשיתו של ראש חודש נעוצה במצות קידוש החודש, שנצטוו בה ישראל עוד בהיותם במצרים, קודם יציאתם לחירות, וכמו שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים". וכבר האריך הרמב"ם בספר המצוות (עשה קנ"ג) לבאר שעניינה של מצוה זו הוא קידוש החודשים והשנים, והיא מסורה לבית הדין הגדול שבארץ ישראל.ומעתה, אין ראש חודש עניין של ציון בעלמא להתחדשות הזמן, אלא יום שקדושתו נקבעת על ידי ישראל, מכוח בית הדין המקדש את החודש. ואף בזמן הזה, שאין אנו מקדשים על פי הראייה, יסוד קביעת החודשים נעוץ באותה קביעה של בית דין הגדול.
מלבד מצות קידוש החודש, נתייחד ראש חודש בקרבן מוסף משלו, וכמו שנאמר בפרשת פנחס: "ובראשי חודשיכם תקריבו עולה לה'". הרי שראש חודש נתייחד בעבודת ציבור מיוחדת, בקרבן מוסף ובסדר תפילה מיוחד.
אלא שעדיין יש לעמוד על גדר קדושתו של היום. מחד גיסא, מצינו בו כמה וכמה דינים השייכים למועדים, ומאידך גיסא, מלאכתו מותרת ואין בו דין שבתון.
ובגמרא בערכין (י ע"ב) מבואר שראש חודש איקרי מועד, ומשום כך שייך בו עניין השירה, אולם לא איקדיש בעשיית מלאכה. וכן בחגיגה (י"ח ע"א) נידון ראש חודש ביחס לחול המועד, ומבואר שאינו קרוי מקרא קודש.
והרי לנו גדר מחודש: ראש חודש הוא יום בעל קדושה ומעמד של מועד, אך קדושתו אינה מתבטאת באיסור מלאכה. וכבר כתב הספורנו על הפסוק "ובראשי חודשיכם" שראש חודש היה יום קודש במקצת, וכפי שמוכח מדברי השונמית לבעלה: "לא חודש ולא שבת".
נמצא שראש חודש אינו יום חול גמור, אך גם אינו יום טוב. יש בו קרבן מוסף, הלל, קריאה בתורה ותפילה מיוחדת, ואף על פי כן מלאכתו מותרת. הרי שקדושתו מתבטאת במערכת דינים והנהגות מיוחדת, ולא באיסור מלאכה.
ב. בגדר שני ימים של ראש חודש – מהותו של יום השלושים
יש לעמוד על עניינו של ראש חודש הנמשך שני ימים, ולברר מה גדרו של היום הראשון: האם דינו כיום השייך לחודש שעבר, או שמא כבר נחשב הוא לראשיתו של החודש הבא?והנה, מדברי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש (פ"ח ה"ד) עולה יסוד מחודש, שיום השלושים נושא בקרבו שתי בחינות כאחת. וזה לשונו:
הרי שדקדק הרמב"ם בלשונו להגדיר את היום השלושים בשלושה גדרים: מחד גיסא, הוא ראש חודש של החודש הבא, שהרי "מקצתו ראש חודש"; מאידך גיסא, הוא משמש כתשלום לחודש המלא שעבר; ואילו היום השלושים ואחד הוא יום הקביעה, שממנו מתחיל מניין ימי החודש החדש.
ונמצא שאין כאן סתירה, אלא שני עניינים החלוקים זה מזה: שם ראש חודש לחוד, ומניין ימי החודש לחוד. היום הראשון כבר נושא עליו שם ראש חודש, ואף על פי כן הוא עדיין משלים את מניין החודש הקודם; ואילו מניין החודש החדש אינו מתחיל אלא מן היום השני.
וכן מפורש בדברי השולחן ערוך (או"ח תכ"ז, א), שכתב שכאשר ראש חודש שני ימים, כותבים ביום הראשון שהוא יום ראש חודש, אך מציינים שהוא יום השלושים לחודש שעבר, ואילו ביום השני כותבים שהוא באחד לחודש החדש. הרי לנו להדיא שהיום הראשון נידון כראש חודש לעניין שמו ודיניו, אך מניין החודש מתחיל רק ביום השני.
וביאור שורש הדבר נעוץ במהלך הלבנה ובגדר קביעת החודשים. שהרי חודש הלבנה אינו מספר שלם של ימים, אלא כ"ט ימים, י"ב שעות ותשצ"ג חלקים. נמצא שאין המולד חל בהכרח בתחילתו של יום, אלא פעמים שהוא חל באמצעו, ונמצא שחלק מן היום שייך לחודש שעבר וחלקו לחודש הבא.
אלא שהתורה לא מסרה את מניין החודשים לחשבון של שעות, אלא לימים שלמים, וכדברי הרמב"ם (שם פ"ח ה"א): "ימים אתה מחשב לחודש ואי אתה מחשב שעות". ומעתה, אי אפשר לקבוע את ראש החודש באמצע היום, שהרי אין מחלקים את היום לשעות לעניין מניין החודשים. ומשום כך נקבע יום השלושים כולו כיום ראש חודש, אף שהוא משמש גם כתשלום לחודש שעבר.
ומעתה יש לבאר את החילוק בין ראש חודש יום אחד לראש חודש שני ימים: כאשר החודש שעבר חסר, אין יום שלושים משמש כתשלום לחודש הקודם, וממילא יום השלושים הוא ראש חודש בלבד. אולם כאשר החודש שעבר מלא, יום השלושים משלים אותו, ובה בעת חל עליו שם ראש חודש של החודש הבא, ומכאן שראש חודש נמשך שני ימים.
ונפקא מינה לדינא, שאף על פי שלעניין מניין התאריכים היום השני הוא תחילת החודש, מכל מקום לעניין דיני ראש חודש אין חילוק בין שני הימים. בשניהם אומרים יעלה ויבוא, קוראים בתורה ומתפללים מוסף, וכמו כן נוהגים בהם דיני ראש חודש.
ומאידך גיסא, מצינו חילוק לעניין נדרים, וכמו שפסק השולחן ערוך (יו"ד רכ, ד), שאף שהיום הראשון הוא תשלום לחודש שעבר, מכל מקום הנודר שלא יאכל בראש חודש – אסור גם ביום הראשון, משום שבלשון בני אדם אף הוא נקרא ראש חודש. הרי שלעניין אומד דעתו של הנודר הולכים אחר לשון בני אדם, ולא אחר הגדר החשבוני של היום.
נמצא שיום השלושים הוא יום בעל גדר כפול: סופו של חודש אחד ותחילתו של חודש אחר. אין הוא רק יום של השלמה, ואף לא יום של התחלה בלבד, אלא יום הכולל את שתי הבחינות גם יחד. ודברי הרמב"ם "הואיל ומקצתו ראש חודש" מגלים לנו את יסודו של כל עניין שני הימים – שיום אחד יכול לשמש כתשלום לחודש שעבר, ובה בעת להיקרא ראש חודש של החודש הבא.
ג. ראש חודש – זמן כפרה
נקודה מרכזית נוספת במהותו של ראש חודש היא היותו זמן כפרה לישראל.בקרבן מוסף של ראש חודש נאמר: "ושעיר עזים אחד לחטאת לה'", ורש"י מביא על כך שני עניינים. האחד, כפרה על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף; והשני, דברי חז"ל הידועים על מיעוט הירח: "הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח".
ובגמרא בחולין (ס ע"ב) מבואר ששעיר ראש חודש בא לכפר על מיעוט הירח, ולפיכך נתייחד בו הביטוי "חטאת לה'".
ובדברי הספורנו מתבאר עניין זה בעומק נוסף, הקושר את מיעוט הירח למיעוט אורם של ישראל בגלות ולחילול השם הנגרם מכך. נמצא שעניין הכפרה של ראש חודש אינו מתמצה בכפרה על חטא פרטי, אלא יש בו גם בחינה של תיקון וחידוש כבוד שמים.
ואפשר שזהו גם עומק לשון התפילה במוסף: "זמן כפרה לכל תולדותם". אין זו רק כפרה על מעשים מסוימים, אלא בחינה של התחדשות ותיקון בשורש הדברים.
ומעתה מובנים גם מנהגי ערב ראש חודש, ובפרט מנהג יום כיפור קטן, שהמשנה ברורה (סי' תי"ז) מבאר שהוא משום שביום זה מתכפרים עוונות כל החודש, בדוגמת שעיר ראש חודש.
ד. דיני היום – מלאכה, תענית ותחנון
מתוך גדרו המיוחד של ראש חודש מתבארים גם דיניו והנהגותיו.לעניין מלאכה, פסק השולחן ערוך (או"ח תי"ז): "ראש חודש מותר בעשיית מלאכה". אין בו איסור מלאכה לא מן התורה ולא מדברי חכמים, אף על פי שקדושתו ניכרת בכמה וכמה דינים.
אמנם מצינו מנהג קדום שנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש, והשולחן ערוך הגדירו כמנהג טוב. מקורו בירושלמי, והטעם המפורסם מובא בפרקי דרבי אליעזר, שהנשים לא רצו למסור את נזמיהן לעשיית העגל, ולפיכך ניתן להן שכרן שראשי חודשים יהיו להן ליום טוב.
והטור מביא טעם נוסף בשם אחיו, שראשי החודשים נתקנו כנגד שנים עשר השבטים, וכיוון שהשבטים חטאו בעגל ניטלו מהם ראשי החודשים וניתנו לנשותיהם, לזכר שלא היו באותו חטא.
ומעתה נמצא שראש חודש נתייחד כיום טוב לנשים, אף שאין בו איסור מלאכה מעיקר הדין.
מאידך גיסא, לעניין תענית הדין שונה. השולחן ערוך (או"ח תי"ח) פוסק שראש חודש אסור בתענית, ואף אין גוזרים בו תענית ציבור. ואף תענית חלום אינה מתקיימת בו, והמתענה צריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר.
וכן אין אומרים בו תחנון, וכמו שפסק השולחן ערוך (או"ח קל"א), שאין נופלים על פניהם בראש חודש ובמנחה שלפניו.
נמצא שקדושת היום אינה מתבטאת באיסור מלאכה, אלא בעיקר בדיני התפילה, בקרבן המוסף, באיסור התענית ובשאר הנהגות היום.
ה. סעודת ראש חודש – יסודה וגדרה
מעתה יש לעמוד על אחת הנקודות המעניינות בדיני ראש חודש: מצות הסעודה.השולחן ערוך (או"ח תי"ט) פוסק להלכה: "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש".
מקור הדברים בירושלמי במסכת מגילה, שם הוזכרה סעודת ראש חודש יחד עם סעודת פורים, ונאמר שסעודת ראש חודש מאחרין ולא מקדימין. ומבאר הירושלמי שהטעם הוא משום ששמחתו של ראש חודש תלויה בידי שמים.
הטור למד מכאן שיש מצוה להרבות בסעודת ראש חודש, והביא לכך כמה וכמה סמוכים.
ראשית, מן הפסוק "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם", שממנו נראה שראש חודש שייך לענייני השמחה והמועד.
שנית, ממעשה דוד ויהונתן, כאשר דוד אומר: "הנה חודש מחר", ובהמשך נאמר: "כי זבח משפחה לנו בעיר". הטור למד מכאן שהיה מנהג לעשות סעודת משפחה בראש חודש.
שלישית, מדברי הפסיקתא שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבתות, ימים טובים, ראש חודש וחול המועד, ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן. ואם מוסיף – מוסיפין לו, ואם פוחת – פוחתין לו.
והנה, הבית יוסף דן בראיות הטור ודחה חלק מהן, ובפרט כתב שאין ראיה גמורה ממעשה דוד ויהונתן, ואפשר שהסעודה הייתה קשורה לעיבור החודש. מכל מקום, גם הוא הביא את דברי הרוקח שכתב שמצוה לאכול בראש חודש כמו במועד.
והערוך השולחן עמד על התמיהה הגדולה, מדוע בדורות האחרונים לא נהגו להקפיד כל כך על סעודת ראש חודש, אף שהדין מפורש בשולחן ערוך. ולמעשה כתב שנכון לחוש למצוה זו, והמהדרים מוסיפים מאכל לכבוד ראש חודש.
ובמשנה ברורה מבואר שאין חיוב לאכול דווקא פת המחייבת ברכת המזון, אלא יכול לצאת גם בשאר מאכלים. ומכל מקום, המוציא על סעודת ראש חודש ואוכל ושותה בו בטוב – הרי זה משובח.
נמצא שעיקר המצוה הוא להרבות בסעודה לכבוד היום, ולהראות במעשה שהיום אינו כיום חול רגיל.
ו. טעמי סעודת ראש חודש
בדברי הפוסקים והספרים מצינו כמה וכמה טעמים למצוה זו, וכל אחד מהם מאיר צד נוסף בעניינו של ראש חודש.הטעם הראשון הוא משום שמחת היום, שהרי ראש חודש הוזכר יחד עם המועדים בפסוק "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם". וכבר הביא הטור שראש חודש שייך למועדים, וממילא יש להרבות בו בסעודה.
הטעם השני הוא זכר לסעודת דוד, שממנה למד הטור שהיה מנהג ישראל לעשות זבח משפחה בראש חודש. ויש בזה גם עניין של חיבור המשפחה והריעות, שהרי סעודת ראש חודש אינה רק סעודה פרטית, אלא סעודה הנעשית לכבוד היום.
הטעם השלישי הוא דברי הפסיקתא בעניין מזונותיו של אדם, שהוצאות ראש חודש אינן בכלל הקצבה הרגילה. ומכאן שהמוסיף לכבוד ראש חודש אינו מפסיד מן הקצבה שנקבעה לו, אלא אדרבה, מן השמים מוסיפים לו.
הטעם הרביעי הוא משום אמירת ההלל. השל"ה כתב שמכיוון שאומרים בו הלל, ויש בו לשון "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", ראוי שתהא השמחה ניכרת גם בסעודה.
הטעם החמישי הוא משום היות ראש חודש יום כפרה, וכמו שהביא הכל בו שנהגו לעשות סעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום, שהוא זמן כפרה לישראל.
טעם נוסף הוא זכר לסעודה שהיו עושים לעדי הלבנה בזמן שהיו מקדשים על פי הראייה. שהרי בזמן שבית הדין קיבל את העדים וקידש את החודש, הייתה שמחה מיוחדת על קידוש החודש, וסעודת ראש חודש שבזמננו היא זכר לאותה שמחה.
עוד הביא הכל בו בשם פרקי דרבי אליעזר, שעושים סעודה בראשי חודשים ובימים טובים כדי שנזכור את תפילת המוספים.
נמצא שלסעודת ראש חודש יש כמה וכמה פנים: שמחה, הודאה, כפרה, זכר לקידוש החודש וזכר לעבודת המוסף.
ז. עומק עניינה של הסעודה בדברי רבי צדוק
ובדברי רבי צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (ראש חודש תמוז) מצינו מהלך עמוק בעניין זה.רבי צדוק מקשה: בשלמא יום טוב, יש בו מצות שמחה, ושבת יש בה מצות עונג, אבל ראש חודש – היכן מצינו בו חיוב סעודה, ומדוע נקראת סעודתו סעודת מצוה?
ומבאר שם שסעודת ראש חודש שייכת לעניין הפסוק: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך".
ומדייק בלשון "כבר רצה", שהרצון מתגלה מראשית המחשבה, ובחינת רצון העליון מתגלה בראש חודש, שבו הלבנה מתחדשת ומקבלת את אורה.
ולפי דבריו יש להבין שסעודת ראש חודש אינה רק תוספת אכילה לכבוד היום, אלא ביטוי לרצון העליון ולהתחדשות המתגלה בו.
וזהו גם הקשר לעניין "זמן כפרה לכל תולדותם": ראש חודש הוא זמן שבו מתגלה בחינה של תיקון בשורש הדברים, ולא רק תיקון של המעשים החיצוניים.
ח. צורת קיום המצוה למעשה
אף על פי שהשולחן ערוך כתב שמצוה להרבות בסעודת ראש חודש, מכל מקום בדורות האחרונים נתמעטה ההקפדה על סעודה מיוחדת.המשנה ברורה מביא שהמדקדקים נוהגים לעשות מאכל אחד יותר מבכל הימים לכבוד ראש חודש, ואם חל בשבת מוסיפים מאכל אחד מעבר למה שרגילים בכל שבת.
ומבואר שאין צורך להעמיד סעודה גדולה דווקא, אלא העיקר שתהא ניכרת תוספת לכבוד היום.
עוד מצינו דיון בפוסקים כאשר ראש חודש חל בשבת, אם יש לעשות סעודה מיוחדת ביום ראשון, או להאריך את סעודה שלישית עד הלילה, כדי שיהא ניכר עניין ראש חודש. ובדברי האחרונים הובאו כמה מנהגים בזה.
