שופר - לערבב השטן

א.
בגמרא ראש השנה דף טז כ' למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו, אלא למה מריעין, רחמנא אמר זכרון תרועה, אלא למה תוקעין ומריעין כשהן עומדים תוקעין ומריעין כשהן יושבים, כדי לערבב השטן.
ובהמשך הגמ', כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה, ועיי' בריטב"א דכ' דזה קאי על שנה שאין חוזרים ומריעים גם בישיבה וגם בעמידה.
נמצינו למדים כי הלתקוע פעמיים הוא כדי לערבב השטן, וכוחו רב, עד ששנה שאין חוזרים ותוקעין, מריעים לה בסופה.

ב.
ושומה עלינו להבין ענין זה, וב' ביאורים נשנו בזה,
דעת רש"י שמתוך שחוזרים ומרעין ורואה השטן את ישראל שמחבבין המצוות, נסתתמין טענותיו.
ותוס' כ' מירושלמי דכ' בלע המות לנצח, היינו שלעתיד לבוא יבלע השטן, ועל זמן זה כ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וכששומע השטן שול שופר בהיל ולא בהיל, אך כששומע פעם שניה, אומר השטן ודאי שופר גדול הוא זה, ונגמר זמנו, ומתבהל ואין לו פנאי לקטרג.

ג.
ויש להבין דברים אלו, הרי השטן יודע שתוקעים פעמיים, ולמה נבהל, ועוד וכי השטן יש לו דעת כבני אדם שכשמבהלים אין לו יכולת לקטרג.

ד.
ונראה, דאין כאן בהלה בעלמא אלא חסר ביכולת של השטן לקטרג, והענין הוא דמבו' דלעתיד לבוא בלע המות, והשטן לא יהיה קיים, וכל כוחו הוא קודם לעתיד לבוא,
והביאור בזה דיש לו כוח רק בזמםן הזה ולא לעתיד לבוא, משום דחלוק קטרוג בזמן הזה מקטרוג לעתיד לבוא,
בכל מלחמה יש מלחמה רגעית ויש מלחמה כללית, יש ניצחון בקרב ויש ניצחון במלחמה, ולא מחייב שמי שמנצח בקרב מנצח במלחמה.
יש מלחמה בין ישראל לשטן, ובמלחמה זו הובטחו ישראל כי לא יעזבם ד', ובמלחמה זו ישראל ידם על העליונה, ואין כלל קיום לשטן.
אמנם קודם לעתיד לבוא, במלחמה בהווה - בשדה הקרב, שם יש רשות לשטן לקטרג.

ד.
השופר של ראש השנה הוא אותו שופר גדול של לעתיד לבוא, קול פנימי - קול האמת, אשר כוחו כנגד כל השקר,
כשישראל תוקעים, מעלים זכרון תרועה, את קול האמת כי יד ישראל על העליונה וכל שטן לא יוכל להם.
והן דכל עוד אין את השופר גדול יכול הוא לקטרג, אך כשחוזרים ותוקעים, ומחבבין המצוה, ישראל נאחזים בשופר, ויכולים לבוא בזה לשופר גדול.

ה.
שופר הוא השמעת קול האמת, אך בתקיעה ראשונה איןכ אן אלא זכרון תורעה שיד ישראל על העליונה, אמנם כשנאחזים באמת זו, אין מרפים ממנה, וחוזרים ותוקעים, או אז מול השופר גדול אין לשטן מה לקטרג, במלחמת הקיום שם בלע המות לנצח.

ו.
לכל יהודי יש מלחמות יומיומיות, לפעמים עובר אותם בהצלחה, ולפעמים לא,
אך כל יהודי כשיהיה במלחמת קיום, יתעורר בקרבו קולו האמיתי.

ז.
בראש השנה בשעת תקיעת שופר, היום הרת עולם, המלחמה היא 'להיות או לחדול', להמליך פירושו כי זה הדבר היחיד העומד לנגד עיניו, הן דביומיום, המלחמות אחרות, אך לעולם במלחמת הקיום על הנפש הישראלית, עומד הוא ונאחז בשופר הגדול, ומביא למלך כתר מלוכה.

ח,
אכן אשרי העם יודעי תרועה, לתקוע הרבה יכולים, אך לעמוד בתקיעה לפניו, להאחז בכל קרני השופר כי לד' אנו.