תפילה בציבור - חלק ב' | פורום אוצר התורה

חיוב התפילה בציבור

במאמר הקודם נתבאר גודל מעלת התפילה בציבור.

אבל יש לעיין האם תפילה בציבור חובה היא, או שמא רק מעלה ועדיפות – אך אין זה חובה.

והנה, איתא בגמרא (פסחים דף מו.), וזה לשון הגמרא:

"א"ר אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין".

ומבאר רש"י שם, וז"ל:

"לגבל. המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעל הבית טמאים עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו וכן לתפלה אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם וכן לנטילת ידים לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין הולך לשם ונוטל את ידיו".

בפשטות, אין ענין ללכת לבית הכנסת אם אין שם מנין. ואם כן – משמע מדברי רש"י שריש לקיש סובר שיש חובה ללכת ד' מילין כדי להתפלל במנין.

והנה דין זה של ד' מילין נאמר רק כשזה לפניו, היינו שאינו צריך לחזור לאחוריו בשל כך. אבל אם צריך לחזור לאחוריו – מבואר בגמרא שהחיוב הוא רק עד מיל, וז"ל הגמרא שם:

"א"ר יוסי ברבי חנינא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר אמר רב אחא ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר".

אמנם כל זה הוא רק לפירוש רש"י שכוונת הגמרא הוא לגבי תפילה במנין. אמנם ברבינו חננאל מבאר בדרך אחר, וזה לשונו:

"אמר ר' אבהו אמר ריש לקיש לגבל כגון שיש לפניו המגבל בטהרה ולתפלה כגון שצריך להתפלל ויש לפניו מים ליטול ידיו ולנטילת ידים רוצה לאכל ואין לו מים ליטול ידיו ארבעת מילין פי' אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה או אם יש מים ברחוק ארבעת מילין לפניו ימתין עד שיגיע לגבל ההוא שעושה בטהרה ויעשה לו עיסתו בטהר' וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו".

היינו שהכוונה הוא רק לנטילת ידיים לתפילה, ולא למנין. ואם כן אין מכאן הוכחה כלל לגבי תפילה במנין.

וכן יש מפרשים שהכוונה הוא לעשיית צרכיו קודם התפילה, וגם לשיטתם אין מכאן הוכחה לגבי חיוב התפילה במנין.

והנה כתב הרמב"ם (הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ח' הלכה א'), וז"ל:

"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע".

מלשון הרמב"ם משמע שאין זה חיוב, אלא עדיף להתפלל בציבור כי אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתם של רבים.

מאידך מלשון הטור משמע שהוא חובה, והוא מוסיף וכותב שאם מישהו אנוס ואינו יכול ללכת להתפלל עם הציבור – יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. וז"ל (בסימן צ'):

"לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הציבור, דאמר רבי יוחנן: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, פירוש עם הציבור. ואמר רב נחמן: אסור לו לאדם שיקדים תפילתו לתפילת הציבור, ובציבור שנו. ואפילו הוא אנוס, שאינו יכול לילך לבית הכנסת, טוב לו לכוין השעה שהציבור מתפללין בה, דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון", ודרשינן: אימתי הוא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין. ואמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל, נקרא שכן רע, ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות".

ובהמשך דבריו מביא הטור את הגמרא בפסחים שהבאנו לעיל, ומסיק שהעיקר הוא כפירוש רש"י, היינו שתפילה בציבור הוא חובה וצריך ללכת לפניו ד' מילין ולאחריו עד מיל כדי להתפלל בציבור, וז"ל הטור:

"גרסינן בפסחים: לתפילה ארבעה מילין. והני מילי לפניו, אבל לאחריו עד מיל חוזר, טפי לא. ופירש רש"י: לתפילה – להתפלל בעשרה, שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך שם, ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה. אף על פי שיש פירושים אחרים שמפרשים בענין נטילת ידים, שצריך לילך לפניו ד' מילין כדי שיהיו לו מים ליטול ידיו לתפילה ולאחריו מיל, פירוש רש"י עיקר, לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הציבור".

אמנם במהרי"ל בשם מהר"י סג"ל כתב שאין זה חובה להתפלל בציבור, וז"ל (הלכות עירובי חצירות סימן ז'):

"אמר מהר"י סג"ל דלא ראה בשום פוסק שמותר לערב תחומין לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בעשרה רק בסמ"ק ובספר אגודה א"ל הר"ר איק"א ולא יהא פחות מבית המשתה א"ל הרב להתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה דיכול לכוון תפילתו בביתו דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בי' אבל בית המשתה מצוה הוא".

היינו שהוא סובר שאין זה חיוב אלא רק מעלה, וסגי לכוון תפילתו לשעה שהציבור מתפללים כדי לזכות למעלה זו.

ובשולחן ערוך פסק, וז"ל (בסימן צ' סעיף ט'):

"ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים. סמ"ג".

הנה מלשונו 'ישתדל' משמע שאין זה חיוב, אבל אחר כן אומר שרק אם הוא אנוס יכוון תפילתו לשעת תפילת הציבור, משמע שזה חובה אלא אם כן הוא אנוס.

וכן בסעיף ט"ו פוסק שצריך ללכת ד' מילין להתפלל במנין כרש"י, וז"ל:

"ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי' צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי'".

היינו שגם הוא סובר שזה חובה.

לסיכום:

דעת רש"י, הטור והשולחן ערוך - התפילה בציבור הוא חובה וצריך ללכת לפניו ד' מילין ולאחריו עד מיל כדי להתפלל במנין. ואם הוא אנוס ואינו יכול ללכת לבית הכנסת יכוון שעת תפילתו לשעה שהציבור מתפללין.

ולרמב"ם ולמהרי"ל אין זה חובה אלא רק מעלה ועדיפות.

: מאמר קודם בסדרה 'תפילה בציבור': תפילה בציבור - חלק א'

תפילה בציבור - חלק ב'

בחר מאמר

הערות

תוכן עניינים של הסדרה

מידע על המאמר

עוד ב-תפילה

מאמרים נוספים מ-אחד יחיד

שתף מאמר זה