תשובה מאהבה

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. (דברים לא, א)
ובכלי יקר כתב לבאר להיכן הלך משה, שרצה משה לזרזם על התשובה אשר עיקרה בדברים כמו שנאמר (הושע יד, ג) 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה', לכך נאמר 'וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל', ואם כן אחר כך כשאמר 'ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום' דיבור ראשון להיכן הלך, אלא שהוא דיבור קשה של מוסר ולכן אמרו אל כל ישראל לומר כל מי שיש לו להשיב יבוא וישיב כמו שפירש רש"י על מה שאמר (דברים א, א) 'אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל', וכן כאן אמר לכולם ענין התשובה התלויה בדברים, ולפי שאין אדם רואה חובה לעצמו לעולם וכל חוטא ורב מרי לעולם לא ילך הוא אל החכם הרופא לבקש תרופה למחלתו בחולי הנפש והלואי שישמע בקראו אליו החכם ההולך אליו ומדבר על לבו לפתותו על דבר התשובה, על כן אמר וילך משה שהוא הלך מאוהל לאוהל אל כל אחד מישראל והיה מדבר על לבו את הדברים האלה היינו עניני התשובה התלויה בדברים, והוא מוסב על מה שאמר למעלה 'כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך' דהיינו ענין קחו עמכם דברים.

בקש שלום ורדפהו

והנה במדרש (ויקרא רבה ט, ט) כתב, בענין השלום שדרשו על פסוק (תהלים לד, טו) 'בקש שלום ורדפהו', כי השלום אינו כשאר המצוות כי כל שאר המצוות כציצית ומזוזה וחלה אם תבוא לידך אתה מחויב לעשותה אבל אין אתה מחויב לחזר אחריה, אבל השלום אתה מחויב לחזר אחריו, ויש ליתן טעם בדבר מה נשתנה השלום יותר מכל שאר מצוות שבתורה,
וכתב בכלי יקר, שאפשר לומר ששלום זה הוא לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים על ידי התשובה, ועל כן אתה צריך לחזר אחריו משני צדדים, או מצד שהחוטא לא ישים אשם בנפשו לעולם ואינו רואה חובה לעצמו לעולם כמו שאתה רואה חובתו על כן צריך אתה לחזור אחריו כי לא יחזר הוא אחריך, אם מצד שאתה צריך אל זה השלום כי כל ישראל ערבים זה בעד זה, ומצינו בגמ' ביומא (פו, ב) גדולה תשובה שאפילו בזמן שיחיד עשאה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנאמר (הושע יד, ה) 'ארפא משובתם כי שב אפי ממנו', אם כן שלום זה הוא להנאתך דין הוא שתחזר אתה אחריו.
ואף אם השלום כפשוטו בין איש לרעהו, מכל מקום יש בו צורך גדול אל התשובה כדי שיהיו השבים רבים כי בכל ימות השנה אין הקדוש ברוך הוא מקבל כי אם תשובת הרבים ויחיד אימת בעשרת ימי תשובה דוקא על כן נאמר (ישעיה נז, יט) 'שלום שלום לרחוק ולקרוב', כי מי שהוא רחוק ונתקרב צריך לשני שלומות אלו הן שלום בינו ובין אלוקיו הן שלום בינו לרעהו, ואז 'אמר ה' ורפאתיו', וכמו ששלום זה המסבב התשובה חייב כל אדם לחזר אחריו, וכך עשה משה, זה שאמר 'וילך משה' כי הוא הלך אחריהם וזירזם על התשובה ועל הדרכים המסבבים התשובה דהיינו השני שלומות הנ"ל, ושניהם נכללו באומרו 'וידבר את הדברים האלה', הן דברי וידוי בין אדם למקום הן דברי פיוס בין אדם לחברו כי על שניהם נאמר 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.

ביאור מצות הקהל

וכן כתב לבאר בענין מצות הקהל, שהיתה בעבור התשובה, שמצינו במדרש (ויקרא רבה ל, ז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עוונות, ולכך צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עוון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי על ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדוקא בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הקדוש ברוך הוא מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקדוש ברוך הוא מקבל כי אם תשובת הרבים (ראש השנה יח, א).
וזהו שדרשו חז"ל 'ולקחתם לכם ביום הראשון' וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות, ומה שהזכיר הכתוב ענין זה דוקא בפסוק המדבר בלקיחת ארבעה מינים ולא בענין הסוכה, לפי שבלקיחת ארבעה מינים נרמזו כל ארבע כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת, לפי שמן ראש השנה עד יום כיפור הקדוש ברוך הוא מקבל אפילו תשובת היחיד על כן אינן צריכין עדיין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים, ומיום כיפור עד חג הסוכות אין עושין עוונות כי כל אחד עוסק במצות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה על כן מסתמא לא יאונה לצדיק כל און עד יום ראשון של סוכות שהוא ראשון לחשבון עוונות , ולכך צריכים לעשות הכנה לתשובה והכנה זו היא שיהיו כולם אגודה אחת כמו ארבעה מינים אלו.

מעלת התשובה מאהבה

וכן מבואר בהמשך הפרשה (לא, כא) בפסוק 'ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה', ומבאר 'כי זה דרכם כסל למו' שאינן עושין תשובה לעולם כי אם אחר ההכרח, כי בזמן שהיסורין מורכבים על כתיפיו אז הוא נודר נדרים ליתן ממונו לצדקה או לשוב אל ה' כמבואר בפרשת בחוקותי (ויקרא כז, ב) בסמיכות כי יפליא לנדור נדר לפרשת התוכחה.
וכן מצינו בגמ' ביומא (פו, ב) אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר (הושע יד, ב) 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוניך', עוון מזיד הוא וקרי ליה מכשול, איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות שנאמר (יחזקאל לג, יט) 'ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחיה' פירש רש"י, על כל מה שעשה אפילו על העבירות, וחילקו שם בין אם עשה תשובה מאהבה או מיראה, אמנם עדיין אי"ז כל כך מבואר בלשון הפסוק, ונראה לומר שכוונת הכתוב להזהירו שישוב מאהבה כי כל ירא מתרחק מזה שהוא ירא ממנו וכל אוהב מתקרב אל אהובו.

שובה ישראל עד ה' אלוקיך

וכן הביאור בפסוק שבהפטרה (הושע יד, ב) 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך', אליו ממש כדרך האוהב המתחבר אליו, וכן מצינו בגמ' בפסחים (נ, ב) שנאמר (תהלים נז, יא) 'כי גדול עד שמים חסדך' ונאמר (קח, ה) 'כי גדול מעל שמים חסדך', וחילקו אם עושים תשובה מאהבה או מיראה, כי העושה מיראה אינו מתחבר אליו יתברך ואין חיבורו כי אם עד שמים ולא עד בכלל על כן גם החסד הוא עד שמים אבל העושה מאהבה מתדבק מעל שמים אליו יתברך על כן גם החסד הוא מעל שמים, ולזה אמר 'כי כשלת בעוונך' לפי שעד עכשיו לא עשית תשובה כי אם מיראה, שנעשה מן העוון שנעשה במזיד לעברה בשוגג, ואם כן רושם המכשול נשאר בך ולא היית מנוקה מכל ועדיין אתה צריך לקרבן הבא על השוגג, אבל כשתשוב עד ה' מאהבה דהיינו מעל שמים אז תהיה מנוקה מכל וכל ואין אתה צריך אפילו לקרבן כי אם אל וידוי דברים, ולכך נאמר (הושע יד, ג) 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אליו ממש, 'אמרו אליו כל תשא עוון', שיהיה כמצוה דבר המנושא וגבה מאד, לא כמו שנאמר (מיכה ז, יט) 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם' אלא העוון יהיה מנושא, 'וקח טוב' שיקחו הקדוש ברוך הוא אליו כדבר טוב כאילו היה העוון זכות דבר טוב ואז לא תצטרך גם לקרבן, זהו שאמר ונשלמה פרים שפתינו.
והחתם סופר (תורת משה) כתב לבאר את הפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלוקיך' והנה בילקוט כתב, שאמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו, אמר הקדוש ברוך הוא וכי לרעה נעשיתי עד ולא לטובה, שנאמר (מלאכי ג, ה) 'והייתי עד ממהר במכשפים', ולכך נאמר 'עד ה' אלקיך', כיון שעושים תשובה מאהבה ויתהפכו לזכיות, ומלאכי השרתפד אינם יודעים מחשבות אדם אם מאהבה או מיראה, והקב"ה עד אחד או אב המעיד על בנו, אך לשעבר כשהיו חוטאים והקב"ה העיד במכשפים ומטי משפט גר, וכיון שהאמין לעדותו כעדות שנים כשרים, ולכך יאמין גם לזה, וכן מצינו שכתב בשו"ע (אהע"ז קטו, ז), שאם העד נאמן עליו בעלמא אזי נאמן גם לזה, ולכך אמר 'עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך', ע"י עדותו במכשפים ומטי גר ע"כ גם יאומן על התשובה.

ג' דרגות בתשובה

והנה כתב הצל"ח ראש השנה (ח, א) בביאור דברי המדרש (ויקרא רבה כט, ג) מבאר את הפסוק (תהלים פט, טז) 'אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון', שיודעים לרצות בוראם בתרועה, מה הוא עושה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת הרחמים אימת בחודש השביעי, ויש לדקדק במה שכ' שנראה כשלש דברים הסותרים זל"ז.
ונראה דשלש מדרגות בתשובה זו למעלה מזו, תשובה ע"י יסורים, וזו גרוע שבכולם, ואעפ"כ הקדוש ברוך הוא מקבל שבים, וזה הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, שלא ישב על כסא רחמים עד שהוצרך מתחלה לישב על כסא דין ולשלוח יסורים שהמה עצם הדין, ומדרגה גבוה מזה, שעושה תשובה מיראה דהיינו שמתירא שיבואו עליו יסורים אעפ"י שעדיין לא באו עליו, ובזה שהיא תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות, ומצד הדין לא היה ראוי שתקבל תשובה זו, וכן מצינו בגמ' בשבת (נה, א) שמצד מדת הדין נפש החוטאת היא תמות, ונראה שזה על מזיד ועושה תשובה מיראה, ונפש החוטאת היינו שעדיין נשארה חוטאת שהרי זדונות נעשו שגגות, ועפ"י הדין היא תמות כיון שאינו עושה תשובה כי אם מיראה, והקב"ה ברחמיו מקבלו ומתמלא רחמים ואינו יושב על כסא דין כלל, כי בדין אין לקבל תשובה זו, מדרגה שלישית הגבוה שבכל מעלות בתשובה, שעושה תשובה, ובזה זדונות נעשו לו כזכיות, ותשובה כזו שאינו נשאר רושם חטא כלל אדרבה נעשו כזכיות, וזה מהפך מדת הדין לרחמים שזדונות נעשו זכיות.
ולזה רמוזים ארבעה קולות שאנו תוקעים תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה ראשונה אותיות תקעיה, שלא התחלנו אנחנו בתשובה אלא הקדוש ברוך הוא התקיע אותנו על כרחנו, ותשובה ע"י יסורים, וכן רומזת תקיעה זו למה שנאמר (הושע ה, ח) 'תקעו שופר בגבעה', 'ולקול נתנו בבית ה' (איכה ב, ז) בחורבן בית המקדש שאז התחילו יסורים לשלוט בנו, ואחריו שברים גניחי גניח, הנה העושה תשובה מיראה עדיין הוא רוצה לחטוא רק שמתיירא, וכפי שמצינו בגמ' בברכות (ברכות סא, א) אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, כי לעולם אין לו מנוחה וגנוחי גניח, ועל תשובה מאהבה רומזת התרועה שבזה גורם הספד על היצה"ר שהוא ילולי יליל, וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה', לרצות בוראם בתרועה דוקא, ותשובה זו ודאי מקרבת הגאולה, ובאה התקיעה האחרונה, תקיע"ה תקע יה, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג) 'ביום ההוא יתקע בשופר גדול', באופן שיש לנו שתי תקיעות הראשונה והאחרונה, הראשונה רומזת על גלות ירושלים התחלת וראשית הפורענות והיסורים שבאו עלינו מאז ועד עתה, והאחרונה על אות אחרית וסוף גלותנו וקבוץ גליותנו ברום המעלות.

תכלית התשובה מאהבה

והנה התחלת התשובה שהיא ע"י פורענות אין בה תכלית, וצריך לעלות ממדרגה למדרגה, וכמו כן תשובה מיראה אינה התכלית, וצריך לילך אחריה למדרגה שהיא תשובה מאהבה, וזהו התקון האמתי ואותה אנו מבקשים, נמצא לפעמים יש תשובה אחת, מי שנותן לב תיכף לשוב מאהבה אינו צריך אח"כ שום תקון, ולפעמים יש ב' תשובות, דהיינו בעושה תשובה מיראה שצריך אח"כ תשובה מאהבה, ולפעמים יש שלש תשובות, דהיינו במי שלא התחיל מעצמו כלל עד שבאו עליו יסורים, וצריך לעלות ממדרגה למדרגה, וע"י התשובה הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ופוסקים היסורים ממנו, וצריך ליתן על לב שאם לא ישוב עוד ישובו היסורים ולכן יתמיד בתשובה, וזהו מיראה מדרגה יותר גבוהה מהראשונה, ושוב ישוב מאהבה שהיא התכלית האמתי, אמנם חפצו של הקדוש ברוך הוא הוא בתשובה אחת שיעשה תיכף תשובה מאהבה.
ע"י תשובה מאהבה הזדונות נעשים לזכויות
וכן אפשר לבאר דברי הגמ' בראש השנה (כו, א) כל השופרות כשרים חוץ משל פרה משום ששופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, ויש לדקדק למה דוקא שנים או שלשה ולא אמרו ולא ארבעה וחמשה, אמנם כונתם שופר אחד, תשובה מאהבה אמר רחמנא, ולא שנים, דהיינו תשובה מיראה, ושלשה דהיינו תשובה ע"י יסורים.
העולה מזה שאחר תשובה מאהבה אינו צריך אח"כ לשום דבר, ואחר תשובה מיראה וק"ו אחר תשובה ע"י פורענות, צריך אח"כ מדרגות עד יגיע למדרגת התרועה שהיא תשובה מאהבה, כי ע"י זה יהיה תקון האמתי וקבוץ נדחנו לשוב לירושלים ותחזינה עינינו השראת השכינה כבראשונה, וכתב שאפשר לבאר ברמז בפסוק (במדבר י, ו – ז) 'תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו', כשתרצו לזכות להקהיל הקהל, דהיינו 'ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים כו', להקהיל כל קהל ישראל יחדיו לירושלים, תתקעו ולא תריעו, שצריכים אתם לשוב תיכף מאהבה שלא תצטרכו אחריו כלום.
ועל ג' תשובות הללו רמז הפייטן (בפיוט לאל עורך דין) לכובש כעסו בדין ללובש צדקות ביום דין למוחל עונות בדין, אמר מתחילה המדרגה הפחותה שהיא ע"י יסורין וכבר היה כעס ששלח יסורין וע"י התשובה כובש כעסו, ומדרגה שניה תשובה מיראה, ועדיין לא נעשה הדין, אבל מחמת יום הדין שיודע שספרי מתים פתוחים ונתירא ועושה תשובה, הקדוש ברוך הוא לובש צדקות ומקבל תשובה זו, ואמנם אין תשובה זו מתקבלת רק מצד צדקה, ואח"כ מזכיר תשובה מאהבה, ובזה זדונות נעשו כזכיות, ואז גם מצד הדין מתקבלת. וזה למוחל עונות בדין, שמצד הדין מוחל, ואין צריך לרחמים כי הזדונות נעשו זכיות, וכדברי הגמ' בשבת (פט, ב) בפסוק 'לכו נא ונוכחה וכו'אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ותליתם עצמכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, שע"י תשובה מאהבה נחיה לפניו ממש בו יתברך בדביקות, כי אין אהבה אלא דביקות, ואז כשלג ילבינו וזדונות עצמם יהיו זכיות.
ועל כל פנים עיקר החפץ ביום ראש השנה שהוא ראשון לימי תשובה לתשובה מאהבה, וזהו 'יום תרועה יהיה לכם', דוקא תרועה שהיא תשובה מאהבה, וזהו יהיה לכם, שאתם מעצמכם תתעוררו לתשובה בלי שום מניע ע"י יסורים ולא מיראת יסורים רק מנדבת לבכם, ובזה זדונות נעשו כזכיות, ונמצא למפרע העבירה לזכות, ואז אין הקדוש ברוך הוא מתחרט על בריית יצה"ר לומר ואשר הרעותי, כי אין כאן רעה כלל, ואלקים חשבה לטובה ולזכות, ואין הקדוש ברוך הוא צריך לומר הביאו עלי כפרה, ולכן בכסא ליום חגנו, שנכסה חטאת החודש, וכיון שלא נשאר שום רושם מעונות הראשונים נמצא ראש השנה ראשון לחשבון עונות, ולכן נקרא ראש השנה. וזהו שאמר איזה חג שהחדש מתכסה, ומכלל שעשה תשובה מאהבה, ולכן הוא ראש השנה ממש.