אמירת סליחות

כתב הרמ"א (סימן תקפא סעיף א) לגבי מנהג אשכנז: ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום ראשון שלפני ראש השנה. ואם חל ראש השנה שני (או) שלישי, אז מתחילין ומיום ראשון שבוע שלפניו (מנהגים).

הטעם לזה הוא משום שיש להתחיל לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה, כיון שתקנו חכמים להתענות ארבעה ימים קודם ראש השנה, כדי להשלים עשר תעניות של עשרת ימי תשובה [שכן חסרים ב' ימי ראש השנה ושבת שובה וערב יום כיפור], כן ביאר המטה משה (סימן תשעט).

והאליה רבה (סימן תקפא סעיף קטן א) ביאר על פי מה שכתב הלבוש (שם) שבראש השנה נאמר "ועשיתם", בשונה משאר המועדים שבהם נאמר "והקרבתם", ללמד שצריך אדם לעשות עצמו קרבן בראש השנה, ולפיכך צריך ארבעה ימים על ידי התענית יבקר ויפשפש בחטאו, וכמו שמבקרים קרבן ארבעה ימים קודם הקרבתו.


​

כתב הלקט יושר (חלק א עמוד קיח ענין א), וזה לשונו: כשחל ר"ה ביום ה' נוהגין לעמוד סליחות ביום ראשון שלפניו, משום דצריכין ג' ימים להכנה. מ"ת, עמוד ביום ב' דהוי נמי ג' ימים לפני ר"ה, וי"ל לעולם עומדין ביום ראשון, משום שהוא סמוך לשבת. ונהג כל אדם ללמוד בשבת, וכן הוה בימיו, משום דאין לאדם עסקים, וגם יש לו פנאי ללמוד, והביא משל. כשבאו ישראל לא"י רוצה תורה לחגור שק משום כשהיו ישראל במדבר היו פנויים ממלאכה, והיו לומדים תורה, אבל עתה כל אחד ואחד הולך לכרמו, [ואינם לומדים תורה]. אמר הקב"ה משל לשתי אחיות ואחת לוקח [לוקחה] לאיש ואין לה בת זוגה כו' כך השיב הקב"ה יש לך בת זוגו ושבת שמו, ובשבת הם פנויים ממלאכה והוי לומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום א', כי העם שמחים מחמת מצות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת ענג שבת, ואמרינן אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה. לכן טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה, עכ"ל.

ובביאור הגר"א (סימן תקפא סעיף א) ביאר, שהטעם הוא משום שביום ראשון שנברא העולם, והסיבה שלא תיקנו בכ"ה אלול – משום שהוא אינו יום מוגבל, ולכן תיקנו ביום השבוע, ועיין שם עוד[1].

ובליקוטי מהרי"ח (דיני חודש אלול ד"ה סליחות) ביאר שתיבות "אתם נצבים היום", שקוראים בשבת שלפני סליחות [בשחרית או במנחה] – בגימטרייה לעמוד לסליחות, לרמז העם לעמוד ביום מחר לסליחות, עיין שם.


​

הטור (סימן תרב) מביא שמנהג האשכנזים שלא לומר סליחות בשבת, אך מנהג הספרדים לומר סליחות גם בשבת, והטור תמה על כך, שהרי אין מריעין בשבת.

והריב"ש בתשובה (סימן תקיב) כותב להצדיק מנהגם, שכן אין הם אומרים זאת כהרגלם בימות החול, אלא משנים הרבה, שאינם מתחילים בליל שבת "לך ה' הצדקה", ובענייני הצעקה כמו שעושים כן בלילי החול, אלא מתחילים בפסוקי דזמרה, כגון מזמור שיר ליום השבת ובפסוקים אחרים שהם משמחי לב ועושין מזה העיקר, ומקצרים הרבה בענייני הצעקה והתחנה, עיין שם.

ובחיבור התשובה להמאירי (משיב נפש, מאמר ב פרק ח) הביא טעמים נוספים לאסור אמירת סליחות בשבת, ומהם, שהרי יש בזה ביטול עונג שבת, ועוד שהרי אסור לקרוא לאור הנר גזירה שמא יטה, ועיין שם עוד.


​

הגר"ש דבליצקי (קיצור הלכות מועדים – ראש השנה, פרק א – דיני סליחות, הערה ל) כותב שגם חתן חייב לומר הסליחות, ואין זה כמו סליחות בתענית ציבור שאינו אמור (עיין שערי תושבה סימן קלא סעיף קטן טו). אמנם הוסיף שוידוי אשמנו בגדנו נראה שידלג. וכן כתב בספר בירורי הלכה (חלק ז סימן קלא) שכאן לכל הדעות אין מקצרים בסליחות.

והגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה מועדי השנה, תשרי פרק ה אות ה; אשי ישראל פרק כה הערה קז והערה קט) נוקט שאין לומר סליחות כרגיל, אלא מסיימים ב"כי לה' אלוקינו הרחמים והסליחות", וכמו שמסיימים ביום כיפור שחל בשבת.
​

[1] וזה לשונו בהמשך: משום ד' ימים החסרים מעי"ת ולפי טעם הנ"ל משום ה' ימים של ימי בראשית משא"כ בשחל ר"ה ביום ה' שיום שני של ר"ה ביום ו'.​