הנה יש לדון ולעורר במה שנתנו רבותינו לחג זה בשם "חנוכה" [עיי' שבת (כא:) "מאי חנוכה וכו'", ועוד], דבשונה מחגים ומועדים אחרים אשר מצינו בהם מפורשות לטעם קריאת שמם כדוגמת "סוכות" - על שם: "כי בסוכות הושבתי"; "פסח" - על שם: שפסח הקב"ה על בתי בנ"י; "שבועות" - על שם: "שבע שבתות תמימות תהיינה"; [ואף שמצינו בכל מועד מספר טעמים נוספים מ"מ הטעם העיקרי מפורש הוא משא"כ גבי "חנוכה"], ואף בחגים שנתקנו ע"י רבנן מצינו מפורשות טעם לקריאתם בשם זה, ד"פורים" נאמר במגילה (ט', כו'): "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור". וא"כ יש לדון ולעורר בחג "חנוכה" מה טעם קריאתו בשם זה, ומצינו בזה מספר ביאורים, וכדלהלן:
א.
חנו בכ"ה - כ"ה מחז"ו (סי' רל"ט), ובפרדס (רמ"ג), ובארחות חיים (חנוכה א'), ובכל בו (הל' חנוכה סי' מ"ד), ובשבלי הלקט (קפ"ט), טור (או"ח תר"ע), ובר"ן על הרי"ף (שבת כא: בד"ה עשאום, ט: מדה"ר), כ"ה באבודרהם (סדר תפילות חנוכה). ובחי' מהרצ"א כתב, שלפי"ז יש לפרש שזו שאלת הגמרא: "מאי חנוכה", היינו מהו המשמעות של תיבת 'חנוכה', ולזה תירצו 'דת"ר בכה' בכסלו וכו'', והיינו דעל כן נקרא חנוכה דחנו בכ"ה. והיו שהקשו על ביאור זה (עיי' מהרש"א שבת כא:), דמכיון שאין דיני יו"ט ואיסור מלאכה בחנוכה, ולא נקבע ליו"ט אלא להלל ולהודאה, מה לשון חניה שייך בו. והן אמת דיעוי' בב"ח (סי' תר"ע) דכתב להביא סמך לדברי המהרי"ל, שאין לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, וגם ביום הראשון והשני. ובעיון יעקב על העין יעקב כתב, דאחר שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה לאור הנרות שפיר יש לקרותו חנוכה מלשון חנייה. וע"ע בפתח עינים במש"כ להק' ע"ד [ומו"ר הגר"א שיפמן כ' להק' בזה, דא"כ מדוע כל יו"ט שחונים בו ממלאכה לא נקרא חניה, וצ"ע].
ב.
חנוכה מלשון חן, דביום זה מצאו חנינה מהקב"ה, כ"כ במחזור ויטרי (רלט'), וע"ע ביסוד ושורש העבודה (שי"ב פ"א) במש"כ בזה.
ג.
באור זרוע (חנוכה שכ"א) כתב, שנקרא כן על שם שחנכו את המזבח שנסתר באותו זמן וחזרו ובנאוהו בו ביום, וכ"כ בחי' רבינו פרחיה. ונקראת חנוכה על שם שחנכו המזבח בקרבנות תודה ונדבה למקום בכ"ה על תשועתם, והיא מלשון: 'זאת חנוכת המזבח'. ובמרדכי הארוך (הובא בדרכ"מ ר"ס תר"ע) נתקשה, דבכמה דוכתי במדרש מבואר שקבעו לחנוכה כיו"ט בשל חינוך המקדש, ובברייתא בגמ' מבואר שקבעוהו משום נס פך השמן. ותירץ, דמשום חנוכת במזבח נקבעו הימים הללו למשתה ושמחה, אבל להלל ולהודות נקבעו משום הנס. וכ"כ במהרש"א (בח"א בד"ה מאי) עפ"י מה שמצינו (ע"ז נב:) שבלשכה המזרחית צפונית גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו היוונים, הרי שהוצרכו לעשות מזבח חדש. ובתוי"ט (מגילה ג', ו') העיד, שמצא כתוב בספר מכבי, שכבשו החשמונאים ליוונים מצאו את המזבח משוקץ, וסתרו אותו ובנאוהו מחדש, וחנכו אותו בכ"ה כסלו, ושנה לדבריו במלבושי יו"ט (על הלבוש סי' תר"ע, ד'), וכ"כ שם באליהו זוטא ורבה (אות א'). ובכנה"ג (סי' תרפ"ד בהגה' הטור) העיר, שמאחר שנצחון החשמונאים על היוונים היה בכ"ה כסלו, דוחק לומר שבאותו היום ממש הספיקו לבנות ולחנוך את המזבח. וע"ע בדברי החיד"א בס' 'דברים אחדים' (דרוש ל"ב).
ד.
בשבלי הלקט (קע"ד) כתב, שימים אלו נקראים 'חנוכה' על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טימאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו חשמונאים טיהרו את הכל ועשו חנוכה בתחילת חינוכם לעבודה כמו שעשו משה ועזרא. ולכאו' כן נראה במגילת תענית (סופ"ט) שדימו חנוכה זו לחנוכת המשכן וחנוכת בית ראשון. וע"ע פסיקתא רבתי (פ"ב). ובאבי הנחל (סוף דרוש י"ב) ג"כ הלך בדרך זו, וביאר עפי"ד הרמב"ן במלחמות (ע"ז שם) שכל כלי השרת התחללו ע"י הפריצים, וממילא הוצרכו לעשות את כל כלי השרת חדשים. ובאו"ז (שם) ובשב"ל (קפ"ט) הביאו מהמדרש שבכסלו נסתיימה חנוכת המשכן ולא הוקם בו, ושילם לו הקב"ה בחנוכת בני חשמונאי, ומבואר שנעשה בו חינוך המקדש מחדש. ובשו"ת כנף רננה (ח"א סי' ע"ז) העיר, שהרי מקדש שחרב אין קדושתו בטלה, ולמה הוצרכו לעשות חינוך חדש וע"ע בדבריו (שם סי' ע"ח-ע"ט).
ה.
בפר"ח (או"ח תר"ע, א') כתב: חנו מן המלחמה, והיינו שאז הפסיקה המלחמה. וכן היו שכתבו לפרש (פתח עינים, חי' חת"ס, וכן ביארו הלבוש (סי' תר"ע ס"א), ובראש יוסף (בד"ה יומי), ובברכ"י (שם אות ד'), וע"ע), שאין כוונת הר"ן לשביתה ממלאכה, אלא לחניית המחנה, שכן היא משמעות לשון חנייה, וכוונת הר"ן לומר שחנו ממלחמה באותו יום.
ו.
הב"ח (תר"ע סק"ד) כתב, שחנו מעשיית מלאכה, והיינו שקיבלו עליהם לאסור עשיית מלאכה בימים אלו (ועיי' בביאור א' במש"כ להעיר בזה).
ז.
האבודרהם (חנוכה) כתב, שזה ר"ת ח' נרות והלכה כב"ה שמוסיף והולך.
ח.
בספר הרוקח (הל' חנוכה סי' רל"ט) סמך ענין חנוכה על המקרא: 'זאת חנוכת המזבח', בגימטריא: 'זאת יהיה בימי חשמונים'; 'זאת חנוכת המזבח' בגימטריא: 'אזי שמונת ימי המזבח'; 'ביום המשח אותו מאת', גימטריא 'חנוכה ביום עשרים וחמשה בכסליו', ועיי"ש עוד רמזים רבים בעניני חנוכה.
ט.
ובמור וקציעה (סי' תר"ע) כתב טעם חדש, שנקרא כן ע"ש חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא, ככתוב בנבואתו (חגי ב', י"ח), שבעשרים וארבעה לתשיעי שהוא כסלו הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה ובהדלקה מבערב, שאין מחנכים המנורה אלא בין הערבים, וע"ש חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק חנוכה.
ויל"ע בשורש מחלוקת כל הטעמים הנ"ל.
א.
חנו בכ"ה - כ"ה מחז"ו (סי' רל"ט), ובפרדס (רמ"ג), ובארחות חיים (חנוכה א'), ובכל בו (הל' חנוכה סי' מ"ד), ובשבלי הלקט (קפ"ט), טור (או"ח תר"ע), ובר"ן על הרי"ף (שבת כא: בד"ה עשאום, ט: מדה"ר), כ"ה באבודרהם (סדר תפילות חנוכה). ובחי' מהרצ"א כתב, שלפי"ז יש לפרש שזו שאלת הגמרא: "מאי חנוכה", היינו מהו המשמעות של תיבת 'חנוכה', ולזה תירצו 'דת"ר בכה' בכסלו וכו'', והיינו דעל כן נקרא חנוכה דחנו בכ"ה. והיו שהקשו על ביאור זה (עיי' מהרש"א שבת כא:), דמכיון שאין דיני יו"ט ואיסור מלאכה בחנוכה, ולא נקבע ליו"ט אלא להלל ולהודאה, מה לשון חניה שייך בו. והן אמת דיעוי' בב"ח (סי' תר"ע) דכתב להביא סמך לדברי המהרי"ל, שאין לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים, וגם ביום הראשון והשני. ובעיון יעקב על העין יעקב כתב, דאחר שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה לאור הנרות שפיר יש לקרותו חנוכה מלשון חנייה. וע"ע בפתח עינים במש"כ להק' ע"ד [ומו"ר הגר"א שיפמן כ' להק' בזה, דא"כ מדוע כל יו"ט שחונים בו ממלאכה לא נקרא חניה, וצ"ע].
ב.
חנוכה מלשון חן, דביום זה מצאו חנינה מהקב"ה, כ"כ במחזור ויטרי (רלט'), וע"ע ביסוד ושורש העבודה (שי"ב פ"א) במש"כ בזה.
ג.
באור זרוע (חנוכה שכ"א) כתב, שנקרא כן על שם שחנכו את המזבח שנסתר באותו זמן וחזרו ובנאוהו בו ביום, וכ"כ בחי' רבינו פרחיה. ונקראת חנוכה על שם שחנכו המזבח בקרבנות תודה ונדבה למקום בכ"ה על תשועתם, והיא מלשון: 'זאת חנוכת המזבח'. ובמרדכי הארוך (הובא בדרכ"מ ר"ס תר"ע) נתקשה, דבכמה דוכתי במדרש מבואר שקבעו לחנוכה כיו"ט בשל חינוך המקדש, ובברייתא בגמ' מבואר שקבעוהו משום נס פך השמן. ותירץ, דמשום חנוכת במזבח נקבעו הימים הללו למשתה ושמחה, אבל להלל ולהודות נקבעו משום הנס. וכ"כ במהרש"א (בח"א בד"ה מאי) עפ"י מה שמצינו (ע"ז נב:) שבלשכה המזרחית צפונית גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו היוונים, הרי שהוצרכו לעשות מזבח חדש. ובתוי"ט (מגילה ג', ו') העיד, שמצא כתוב בספר מכבי, שכבשו החשמונאים ליוונים מצאו את המזבח משוקץ, וסתרו אותו ובנאוהו מחדש, וחנכו אותו בכ"ה כסלו, ושנה לדבריו במלבושי יו"ט (על הלבוש סי' תר"ע, ד'), וכ"כ שם באליהו זוטא ורבה (אות א'). ובכנה"ג (סי' תרפ"ד בהגה' הטור) העיר, שמאחר שנצחון החשמונאים על היוונים היה בכ"ה כסלו, דוחק לומר שבאותו היום ממש הספיקו לבנות ולחנוך את המזבח. וע"ע בדברי החיד"א בס' 'דברים אחדים' (דרוש ל"ב).
ד.
בשבלי הלקט (קע"ד) כתב, שימים אלו נקראים 'חנוכה' על שם שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טימאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו חשמונאים טיהרו את הכל ועשו חנוכה בתחילת חינוכם לעבודה כמו שעשו משה ועזרא. ולכאו' כן נראה במגילת תענית (סופ"ט) שדימו חנוכה זו לחנוכת המשכן וחנוכת בית ראשון. וע"ע פסיקתא רבתי (פ"ב). ובאבי הנחל (סוף דרוש י"ב) ג"כ הלך בדרך זו, וביאר עפי"ד הרמב"ן במלחמות (ע"ז שם) שכל כלי השרת התחללו ע"י הפריצים, וממילא הוצרכו לעשות את כל כלי השרת חדשים. ובאו"ז (שם) ובשב"ל (קפ"ט) הביאו מהמדרש שבכסלו נסתיימה חנוכת המשכן ולא הוקם בו, ושילם לו הקב"ה בחנוכת בני חשמונאי, ומבואר שנעשה בו חינוך המקדש מחדש. ובשו"ת כנף רננה (ח"א סי' ע"ז) העיר, שהרי מקדש שחרב אין קדושתו בטלה, ולמה הוצרכו לעשות חינוך חדש וע"ע בדבריו (שם סי' ע"ח-ע"ט).
ה.
בפר"ח (או"ח תר"ע, א') כתב: חנו מן המלחמה, והיינו שאז הפסיקה המלחמה. וכן היו שכתבו לפרש (פתח עינים, חי' חת"ס, וכן ביארו הלבוש (סי' תר"ע ס"א), ובראש יוסף (בד"ה יומי), ובברכ"י (שם אות ד'), וע"ע), שאין כוונת הר"ן לשביתה ממלאכה, אלא לחניית המחנה, שכן היא משמעות לשון חנייה, וכוונת הר"ן לומר שחנו ממלחמה באותו יום.
ו.
הב"ח (תר"ע סק"ד) כתב, שחנו מעשיית מלאכה, והיינו שקיבלו עליהם לאסור עשיית מלאכה בימים אלו (ועיי' בביאור א' במש"כ להעיר בזה).
ז.
האבודרהם (חנוכה) כתב, שזה ר"ת ח' נרות והלכה כב"ה שמוסיף והולך.
ח.
בספר הרוקח (הל' חנוכה סי' רל"ט) סמך ענין חנוכה על המקרא: 'זאת חנוכת המזבח', בגימטריא: 'זאת יהיה בימי חשמונים'; 'זאת חנוכת המזבח' בגימטריא: 'אזי שמונת ימי המזבח'; 'ביום המשח אותו מאת', גימטריא 'חנוכה ביום עשרים וחמשה בכסליו', ועיי"ש עוד רמזים רבים בעניני חנוכה.
ט.
ובמור וקציעה (סי' תר"ע) כתב טעם חדש, שנקרא כן ע"ש חינוך ההיכל שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא, ככתוב בנבואתו (חגי ב', י"ח), שבעשרים וארבעה לתשיעי שהוא כסלו הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה ובהדלקה מבערב, שאין מחנכים המנורה אלא בין הערבים, וע"ש חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק חנוכה.
ויל"ע בשורש מחלוקת כל הטעמים הנ"ל.
