מאי חנוכה- בימים ההם בזמן הזה.

הרמב"ם כותב בהלכות חנוכה שמצות חנוכה היא מצוה חביבה עד מאוד. ונשאלת השאלה: מהי החביבות הגדולה שאנו מוצאים בחנוכה? שנית, יש לשאול- מהי הייחודיות של חנוכה? ועוד, יש להקשות, שהרי נס החנוכה הוא נס בגודל תנכ"י. צבא יוון שהיא המעצמה הגדולה בעולם כובשת בסערה את כל הארצות חוץ מפרס אבל הם בהחלט גדולים ומאיימים, עם צבא מפותח: תפארת הטכניקה הצבאית, כוחות חי"ר המונים לוחמים עזי נפש. בנוסף, יש גם צבא פילים- הגרסה הישנה של הטנקים. ואז באים קבוצה קטנה של חמישה חשמונאים ומביסה את כל המכונה הענקית הזו. אח"כ באים החשמונאים המנצחים, עולים לביהמ"ק ורוצים לכונן מחדש את העבודה הקדושה של בית המקדש, אך אבוי! הם לא מוצאים שמן. ואז, לאחר מסע חיפושים קדחתניים הם מוצאים פך שמן זית זך טהור חתום בחותמו של כהן גדול והם מדליקים בו את המנורה. כמובן שצוותי כהנים נשלחים למסיק זיתים חדש כי השמן יספיק רק ליום אחד, אך נעשה נס וזה מספיק לח' ימים. עד כאן הכול טוב, אבל למה אין שום אזכור למלחמה הגדולה והנפלאה שבטח נלמדה היטב בביסל"ח? מדוע כל האזכורים הם על פך השמן הקטנטן?

סקירה היסטורית קצרה על המאורעות:

הימים הם ימי בית שני. מצב הכהונה בכי רע, השחיתות פושה, הכהונה הגדולה נמכרת בכסף, כפי שכתוב שמרתא בת בייתוס העלתה תרקבא דדינרי לקיסר כדי שמקורבה יהושע בן גמלא יתמנה לכהן גדול. המוסד הקדוש של הכהונה הגדולה שהיה הקשר בין עם ישראל להקב"ה, הכהן הגדול שהיה איש שעילת קדושה חופפת עליו והעם היו מסביבים אותו כחומה. כל זה נהפך למוסד של כסף שעבר כמעט לגמרי לשליטת הרומאים. אח"כ בא אנטיוכוס והוא, תאב הבצע, משתלט על בית המקדש. עבודת הקורבנות נעצרת ובמקום זאת מנילאוס- יהודי מתייוון, תופס את אוצרות בית המקדש ושולחם לאנטיוכוס כמנחת חנפנות לאדונו.

אנטיוכוס רואה בבית המקדש סמל של התנגדות, ההילה הרוחנית והקדושה שאופפת את המרכז הזה היא לצנינים בעיניו הוא רוצה להפוך אותו למקדש הלניסטי. אנטיוכוס שולח את שר צבאו הנהנתן ניקנור לעשות שמות ביושבי ירושלים, והנ"ל עושה זאת בהנאה רבה, הוא מענה רוצח עוללים ויונקים בני תשחורת וישישים הוא מטיל מורא בלבבות והעיקר את משרדו הראשי הוא ממקם בבית המקדש ההרוס. על פי עצתו של עוד מתייוון נאלח הוא מנתץ את כל השמנים חוץ מפך אחד קטן מוטמן. אנטיוכוס רואה את מרד החשמונאים הוא רותח מזעם הוא עולה למלחמה על ירושלים החשמונאים מנצחים אותו הוא מת ביסורים קשים וכל השאר היסטוריה.

המדרש רבה על הפסוק "וחושך על פני תהום" מדגיש "זה מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל שאמרו כתבו לכם על קרן השור וכו" שימו לב! המדרש לא מעניין אותו מאומה על המלחמה על מעשי הרצח והאונס הנוראים, המדרש מדגיש פרט רוחני כתיבה סמלית של מילים כפרניות על קרן השור, והשאלה הנשאלת למה דבר שלכאורה הוא סימבולי, כפרני ככל שיהיה אבל סימבולי למה זה החושך.

שמעתי הסבר מאחד מאדמו"רי דורנו שליט"א, אך לפני זה אקדים את דברי הרש"ר הירש שמבאר היטב את שורש הסכסוך בין יון לעם ישראל. בשביל להבין זאת צריך ללכת לסיפור קדום יותר המובא בפר' נח בספר בראשית, הפרשה מספרת על מאורע מביך שקורה לנח איש האדמה הוא נטע כרם וישת ויתגל, חם בנו האמצעי רואה זאת והוא מספר את זה לשני אחיו יפת ושם, שהם ישר ממהרים לכסות את ערות אביהם, ויקץ נח מיינו והוא מבין את אשר עשה לו בנו והוא מקלל אותו, ובמילים היסטוריות הוא חוזה את המלחמה הרוחנית המדממת בין זרעו של יפת לזרעו של שם. "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם וגו'". בום!

במילים ההיסטוריות האלה מגלה נח לבאי העולם שיפת ובניו הם התגלמות היופי, הן היופי הטמון בבריאה והן היופי החיצוני הטמון בגוף האדם. יפת ובניו הם יהיו הפינה היפה והרחבה של העולם הם יהיו משכנעים ולמה? כי הם נראים יפה! ושם המסכן יהיה לו כשל הסברתי מובנה ותווית לבנאטית מוזרה, אבל יפת הוא אבי הסטיילינג המודרני גבר מחוטב ונאה שקווצותיו סדורות לו טלטלים. ובנוסף הוא שולט ביבשת ענקית ויפה של הכל כלול שנקראת אירופה. יש לו את האתרים הכי יפים בעולם מזג אויר לכל דורש ומרחבי עד שלא תשבע העין מלראות.

אבל אדם עובד אלוקים הוא מחפש משמעות, הוא לא מחפש רק יופי אלא הרחבת הדעת, לא יופי חיצוני אלא שלוות הנפש פנימית, כדי שהוא יוכל לעבוד את קונו, סביב זה נע כל ציר חייו עבודת ה'. וזה כל מגמתו כל ימי חייו רבש"ע אייכה??? ולכן כעובד אלוקים כשרואה את כל השכיות חמדה האלה הוא לא מתרגש מהיופי החיצוני כי הוא עוסק בעולם פנימי. והשאלה הנשאלת היא מי הוא זה שיכול לספק לו עולם תוכן פנימי של קרבת ה' ואהבת ה' או במילים אחרות השראת השכינה, על זאת משיב נח "וישכון באהלי שם". חד משמעית, אם אתה מחפש את האמת את ההשראת שכינה זה נמצא אצל שם.

מי זה אותו יפת, מבדיקה קצרה בתורה לא טעיתם, בנו של יפת זה נכון ממש "יון". ועכשיו בא נראה מה יון רצתה מה היא ביקשה. היונים היו אנשים מתורבתים עם חכמה נפלאה ששיבחוה חכמי ישראל. באתונה שכנה אוניברסיטה של חכמים גדולים ופילוסופים יוונים בעלי שם מהדרגה העולמית הראשונה, הון אנושי רב של מדע וחכמה. שהחליטו לתרגם למעשה את חכמתם להשפעה מעשית, אבל כנגדם עומדת החכמה האלוקית הקדומה ביותר בעולם, התורה הקדושה על כל רבדיה וגווניה, שהיא בהחלט הייתה האופיום היחיד להמונים, לא היה אז לא נצרות ובוודאי שלא איסלאם שהם הגיעו מאוחר יותר. ובשביל להשפיע בצורה חזקה בהכרח יהיה להרוס את ההשפעה הקודמת, בקיצור מלמה בתורה מלחמה בבורא עולם.

והנה בנוסח על הניסים אנו רואים הפכים מעניינים "טמאים ביד טהורים" "רשעים ביד צדיקים" "רבים ביד מעטים" אופס "וזדים ביד עוסקי תורתך" היי זה לא קשור, זדים הם אנשים שלא מקיימים מצוות אלא חורשים רעות כל היום מהנכון היה לומר ביד עוסקי מצוותיך.

וכאן נחשפת התכנית הזדונית, היוונים הבינו שזה לא ילך בכח, ולכן הם ניסו להראות עצמם שהם הומניים, אז הם לימדו תורה באוניברסיטה, אבל עם פרשנות המקרא שלהם, הם סיפרו על הפולקלור השבתי, כמה נחמד לשבת לאכול חריימי, גפילטע פיש עם חלות ויז'ניץ ואח"כ להתרווח על הספה. לשוחח, לפצח גרעינים, ולדבר נוסטלגיה, למחרת לקום בבוקר להתפלל מהר וללכת לים כשמזג האויר הוא נח. להנות מהאיחוד המשפחתי ליהנות מההווי. הם לימדו על הכל על ואהבת לרעך כמוך ולעולם יהא אדם. ואח"כ הם כבר חשפו את פרצופם האמיתי אין ה' בר מינן! כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל ה' ישמרנו.

השבת והמועדים והברית מילה, הם שורש השורשים בקשר בין יהודי לבורא עולם, ואת השורשים האלה הם רצו לנתק. להגיד שהתורה לא מחייבת, שהיא רק מסמך אתי רצוי אבל לא מחייב רחמנא לשיזבן. השבת שהיא העדות הגדולה לחידוש העולם ע"י בורא עולם, והעדות המרגשת שנשמעת לה כבר אלפי שנים ע"י יהודים בכל קצוות תבל, ויכולו השמים והארץ וכו' שה' הוא המחדש והמהווה של העולם, אין לנו לדעת מה יהיה בעוד יום או מאה שנה, אבל את זה ודאי יגידו ,ואת אותם זמירות ישירו. והמועדים שהם הרווח להתבונן ולהתקשר לה' ע"י לימוד התורה ושמחה של מצווה ושמחה של אהבת ה', כפי שאמרו חז"ל לא ניתנו המועדות אלא לעסוק בהם בתורה. כל זה הם הפכו למין פולקלור טמא בטעם של ביצה מקולקלת, תפילות ללא חמימות. הם האדירו את העליונות הפיזית, פתחו בתי ספורט וגימנסיות לחקר האנטומיה וגוף האדם, והם הסבירו שברית מילה זה מעשה מביך שנעשה ללא שיקול דעת של הילד ולכן דינו של הטקס להתבטל. ע"י הגדרות שונות ומשונות הם עיקרו לגמרי את כל התוכן האמיתי של שלשת היסודות האלה שהם הקשר האיתן בין יהודי לבוראו. ע"י טביעת מונחים מתוחמים וקרירים לטקסים הפגאניים הדתיים את התורה הם הפכו לדת ואת השבת לסופ"ש ועוד כהנה וכהנה טקס הבר מצווה טקס הברית מילה. צורת הדיבור שידרה קרירות מכל פינה. בלי חום בלי קשר בלי עוצמה בלי הכוויה הרוחנית והעונג הפנימי.

ולכן רבותי המלחמה הייתה על הרוח ולא על הגוף, על כבוד ה', על קרן התורה בישראל וקרן ישראל בעמים. את הקרן הזו הם רצו לחלל, את השמן הטהור שזה החכמה הם טינפו בכל מיני דעות כוזבות ומגעילות במשאות שווא ומדוחים ב"מ. והם חיללו את כל הקדוש והיקר לנו את רוחנו את נשמתנו, את הביישנות הטבעית שנטועה בכל יהודי את הצניעות הפנימית ואת הזוגיות היחודית והקדושה שבין איש לאשתו וביניהם לקב"ה. וזו מלחמה הרבה יותר קשה מהמן שרק רצה לכלות את הגוף ולא את הנשמה, פה זה היה מלחמה ממוקדת בנשמה היהודית הטהורה שהיא משתוקקת לאבינו שבשמיים, זה לא היה מלחמה על מצווה כזו או אחרת, זה היה האם תהיה יהודי עובד ה' או שתהיה יהודי מקיים מצוות אבל קר ככפור באנטרקטיקה, כי התורה היא גברת זקנה שצריך לתת לה למות בכבוד עפרא לפומייהו כי זה משהו תאורטי ולא מחייב.

הזדים הרשעים האלה נתנו ביד עוסקי תורתך ביד לומדי התורה אוחזי הספר. שמימותיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה. ושיעקב אבינו ירד למצרים דבר ראשון שלח את יהודה לראות אם יש ישיבה. ותלמיד שגלה מגלין רבו עמו כי לא שביק ליה קוסטא דחיותא. אין חיים ללא התורה, אין קיום לעם ישראל ללא התורה, אין דבקות ואין קשר לבורא עולם בלי התורה. כפי שאמר רב סעדיה גאון אין אומתנו אומה אלא בתורתה. ואת זה היוונים הרשעים רצו לנתק את הקשר לבורא עולם את הדבקות בנצח הנצחי בהשראת השכינה בישראל.

וזה הסיבה שבבואנו לזכור את חנוכה אין אנו עושים שם לחשמונאים ולמלחמותיהם כי כפי שאמר שלמה המלך "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' הישועה" ישתבח שמו לעד לו כח עם גבורה, כי מהו האדם? היום פה מחר בקבר. ואין לו ולגבורתו כלום, ולכן אין מה להנציח ניצחון מלחמתי כזה או אחר, אלא עיקר העיקרים הוא שימור התורה והמשכת הגחלת וההבטחה שניתנה למשה רבנו ע"ה "כי לא תשכח מפי זרעו". וזה מה שהחזיק את עם ישראל בכל הגלויות, וזה מה שמחזיק אותנו גם עכשיו. וכפי שהמליצו על חנוכה שזה אותיות חנו כה, פי' חנו בכה אמר ה'. שהם מצאו את הפך שמן חתום בחותמו של כהן גדול, שזה תורה בטהרתה בלי שום נגיעה זכה וברה תמה כנתינתה.

ובימים ההם בזמן הזה, שזכינו בדורנו לנסים עצומים שלא ראינו מאז יציאת מצרים, שקמו לכלותינו כמה חמאסים וחיזבאלונים, ואנו ממש מתי מספר. ובל לנו להיתפס לניצחון כזה או אחר או עליונות אווירית, אלא שומה עלינו לזכור מאמר אדונינו דוד "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני". אלא הקב"ה הנה לא ינום ולא יישן, הוא בורא רפואות בעל מלחמות. וזוהי מידת יון לנכס לעצמנו ניצחון כזה או אחר, להסיח דעת ח"ו מבורא עולם. ולכן צריך מאד להתחזק בדבר הזה שלא ליפול לקליפת יון, להאדיר את הגוף ואת הטנקים כי הכל הבל הבלים רוח עברה ותישאם. והמציאות מוכיחה שבסוריה תוך כמה ימים השתלטו ג'ולאני וחבריו ה' יצילנו מהם ומהמונם על כל ערי דמשק שהם גדולים פי כמה וכמה מכל שטח המדינה של ישראל, וזאת ע"י כמה מאות לוחמים מול אלפים אלפים שנסו על נפשם, ויהי חיתת אלוקים עליהם וה' נתן להם הניצחון. כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. וה' יעזרנו ויחיש לגאלנו גאולת עולמים ויטע בלבנו אהבתו ויראתו ויהיו כל מעשנו לשם שמיים. אכי"ר.