(מאמר זה כתבתי בעקבות הערה שקיבלתי בפורום נכבד זה, ולכך הארכתי בדבר.)
בגמ' סהנדרין (צ"ז:) איתא:
"מאי ויפח לקץ ולא יכזב, א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו.
שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, ת"ל (ישעיהו ל, יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם.
וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר שנאמר (ישעיהו ל, יח) אשרי כל חוכי לו"
וביאר רש"י שם וז"ל: "ויפח לקץ - תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו':".
מבואר בדברי הגמ', שאל לו לאדם לעסוק בחישוב קץ הגאולה, וטעם הדבר הוא, שאם יחשב ויראה שנתכזבה תוחלתו יבוא לידי כפירה רח"ל בביאת משיח.
ואמנם, שרבים הטועים וחושבים שבגמ' כאן מבואר שכשם שאין לעסוק בחישוב הקץ, כך אין לעסוק בתהליכי הגאולה, ומה שיקרה קודם ביאת משיח, אך ודאי שלא כך הם הדברים, כי בגמ' זו אין היזכור לכך.
וביותר, שאדרבא מסוגיית הגמ' מוכח להפיך, שהרי חזי' שחז"ל הקדושים האריכו עד מאוד בתיאורים אודות ההולך לקרות קודם ביאת משיח, ואף קבעוה בגמ', וא"כ מוכח שראו צורך גדול בידיעת הדברים הללו.
ואמנם שהרמב"ם ז"ל (הלכות מלכים פי"ב ה"ב) כתב וז"ל:
"וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו".
וחזי' בדבריו שאל לו לאדם לעסוק אף בתהליכי הגאולה, ולא רק בתאריכי הגאולה.
אך רבנו סעדיה גאון חיבר ספר בזה העניין בשם "התחיה והפדות", ואף הרמב"ן חיבר את "ספר הגאולה" בזה העניין, וביותר מפרשי ספר דניאל שכולם עסקו בזה, ומהם אף שחישבו את עת הגאולה, כמובא שם ברש"י וברמב"ן.
ואף גדולי הדורות עסקו במה שיקרה קודם הגאולה, וכגו' רבנו הגר"א שכתב על כך רבות (יעויין ב"אבן שלמה"), ועד הדורות האחרונים ראינו מגדולי הדורות שנהגו כך, וכגו' הח"ח הקד' ובעיקבותיו אף תלמידו הגדול רבי אלחנן ווסרמן הי"ד.
אך מן הראוי להבין מה הטעם לעסוק או שלא לעסוק בדברים הללו.
והנראה בזה, שכדברי הגמ' על מחשבי הקיצין, שאין ראוי לנהוג כך, הוא מטעם שיכול לבוא מתוך כך לכפירה בביאת משיח.
ולכו' אף בנידו"ד כך הם הדברים, כי יתכן שבעצם עיסוק האדם בתהליכי הגאולה, ידמה בנפשו שהנה הוא רואה את אותם תהליכים מתקיימים, ועל ידי זה יפסיק לצפות לישועה, כי הוא מדמה בנפשו שהנה הגאולה כבר התחילה, וכו' וכו', ומתוך כך יפסיק לצפות.
אמנם, שזה עצמו הוא גם הטעם שכן לעסוק בעניינים אלו, כיון שע"י שיודע האדם את ההתרחשויות העתידות להיות בעקבתא דמשיחא, הרי שזה עצמו יגרום לו לתוספת חיזוק להחזיק באמונת אומן, ולצפות לגאולה המובטחת, ולא להסתפק באי אלו גאולות מדומות.
וביותר, שהרבה אינם יודעים כלל למה לצפות, אינם מבחינים בין "יום הדין הגדול" ליום הדין שיש לכל אדם אחר פטירתו, אינם מבחינים בין עולם הנשמות לעולם הבא, אינם מבחינים בין יום הגמול לגיהנם.
ואף אינם יודעים למה לצפות, יש המצפים שעם ישראל יגורו במדינה משלהם, עם שפה משלהם, עם צבא חזק וללא הפרעות מהשכנים, ומסתפקים בכך...
יש יותר מאמינים, ומצפים ליום בו יפסקו המלחמות וכיתתו חרבותם לעיתים וכו' וגר זאב עם כבש, ומסתפקים בכך.
ישנם המחכים ליום בו יוכלו לשבת במנוחה ולמר לעבדיהם שיחזיקו בכנפות ציציותיהם מה לעשות, ישנם לבתים מפוארים העשויים מכדכוד, וישנם שרק מחכים ליום בו המוות לא ירדוף אחריהם...
ואמנם שכל אולו הדברים באמת יקרו בביאת משיח, אך האם לכך אנו צריכים להשים מגמתינו? האם כל העמידה לדין על "ציפית לישועה" הוא על הצפייה ליום שבו יהיה לנו טוב? וכי מי איננו מעוניין בחיים נוחים עם עבדים, עשירות, בתים מפוארים, ללא מלחות ועם אין ספור עבדים? האם כ"כ קשה לצפות לכך?
ואם כנים הדברים, עלינו לעמול ולדעת, איזה מייעודי הגאולה הוא חלק מהמחוייב לצפות לו, ואיזה הוא רק חלק מהתהליך, איזה הוא רק עוד שלב של גלות, ואיזה הוא כבר התחלת הגאולה.
ואחד מן הדוגמאות לכך, הגאון מוילנא מביא על פי הזוהר (ביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש דף כ"ז ע"ב), שבעקבתא דמשיחא, נשמות הערב רב יתפסו את השלטון, ויהיו ראשי העם, שנאמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש", והם יתנהגו בחוצפא רבה, וינסו להשפיע מההשקפות האפיקורסיות שלהם על בני ישראל המאמינים.
וזה לשון הגר"א (אבן שלמה פרק י"א ו'): "הערב רב... הם פורקי עול מלכות שמים, והם דבוקים מאוד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם והם העשירים הגאוותנים... והם גורמים כל ביטול תורה ואריכת הגלות... הם הרודפים אחר התאוה... הם ראשי ישראל בגלות וגוזלים לעניי ישראל... ומתרפים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה, ומזלזלין בתלמידי חכמים... וזה מרומז בכתוב (בראשית ל"ג ב') 'וישם את השפחות וילדיהן ראשונה' - הם הערב רב שהם ראשי העם, 'ואת לאה וילדיה אחרונים' - הם העמי הארצות הטובים הכפופים תחת הערב רב, 'ואת רחל ואת יוסף אחרונים' - הם התלמידי חכמים שהם שפלים מכולם והם נקראים על שם רחל שהיא עקרת הבית... והם [תלמידי חכמים] מבוזין בגלותא בתראה ונרדפין מן הערב רב וכמ"ש (סוטה מ"ט ע"ב) וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו". על דרך זה כותב הר"י מיגאש (שו"ת סימן מ'): "דור שבן דוד בא יהא בו שנאה יתירה מן הרשעים בתלמידי חכמים".
וברור הדבר, שמי שרק פותח עינים מבין ורואה איך מתקיימים דברי הגר"א, ואין לו ספק בין "עקבתא דמשיחא" ל"אתחלתא דגאולה"...
העולה מכל הנ"ל, שישנו הבדל רב בין חישוב "תהליכי הגאולה" שזה ראוי ונכון לכה"פ בדורינו אנו, ל"תאריכי הגאולה" שזה אין נכון לעסוק בכך.
בגמ' סהנדרין (צ"ז:) איתא:
"מאי ויפח לקץ ולא יכזב, א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא, אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו.
שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה, ת"ל (ישעיהו ל, יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם.
וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב, מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכין לקבל שכר שנאמר (ישעיהו ל, יח) אשרי כל חוכי לו"
וביאר רש"י שם וז"ל: "ויפח לקץ - תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו':".
מבואר בדברי הגמ', שאל לו לאדם לעסוק בחישוב קץ הגאולה, וטעם הדבר הוא, שאם יחשב ויראה שנתכזבה תוחלתו יבוא לידי כפירה רח"ל בביאת משיח.
ואמנם, שרבים הטועים וחושבים שבגמ' כאן מבואר שכשם שאין לעסוק בחישוב הקץ, כך אין לעסוק בתהליכי הגאולה, ומה שיקרה קודם ביאת משיח, אך ודאי שלא כך הם הדברים, כי בגמ' זו אין היזכור לכך.
וביותר, שאדרבא מסוגיית הגמ' מוכח להפיך, שהרי חזי' שחז"ל הקדושים האריכו עד מאוד בתיאורים אודות ההולך לקרות קודם ביאת משיח, ואף קבעוה בגמ', וא"כ מוכח שראו צורך גדול בידיעת הדברים הללו.
ואמנם שהרמב"ם ז"ל (הלכות מלכים פי"ב ה"ב) כתב וז"ל:
"וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו".
וחזי' בדבריו שאל לו לאדם לעסוק אף בתהליכי הגאולה, ולא רק בתאריכי הגאולה.
אך רבנו סעדיה גאון חיבר ספר בזה העניין בשם "התחיה והפדות", ואף הרמב"ן חיבר את "ספר הגאולה" בזה העניין, וביותר מפרשי ספר דניאל שכולם עסקו בזה, ומהם אף שחישבו את עת הגאולה, כמובא שם ברש"י וברמב"ן.
ואף גדולי הדורות עסקו במה שיקרה קודם הגאולה, וכגו' רבנו הגר"א שכתב על כך רבות (יעויין ב"אבן שלמה"), ועד הדורות האחרונים ראינו מגדולי הדורות שנהגו כך, וכגו' הח"ח הקד' ובעיקבותיו אף תלמידו הגדול רבי אלחנן ווסרמן הי"ד.
אך מן הראוי להבין מה הטעם לעסוק או שלא לעסוק בדברים הללו.
והנראה בזה, שכדברי הגמ' על מחשבי הקיצין, שאין ראוי לנהוג כך, הוא מטעם שיכול לבוא מתוך כך לכפירה בביאת משיח.
ולכו' אף בנידו"ד כך הם הדברים, כי יתכן שבעצם עיסוק האדם בתהליכי הגאולה, ידמה בנפשו שהנה הוא רואה את אותם תהליכים מתקיימים, ועל ידי זה יפסיק לצפות לישועה, כי הוא מדמה בנפשו שהנה הגאולה כבר התחילה, וכו' וכו', ומתוך כך יפסיק לצפות.
אמנם, שזה עצמו הוא גם הטעם שכן לעסוק בעניינים אלו, כיון שע"י שיודע האדם את ההתרחשויות העתידות להיות בעקבתא דמשיחא, הרי שזה עצמו יגרום לו לתוספת חיזוק להחזיק באמונת אומן, ולצפות לגאולה המובטחת, ולא להסתפק באי אלו גאולות מדומות.
וביותר, שהרבה אינם יודעים כלל למה לצפות, אינם מבחינים בין "יום הדין הגדול" ליום הדין שיש לכל אדם אחר פטירתו, אינם מבחינים בין עולם הנשמות לעולם הבא, אינם מבחינים בין יום הגמול לגיהנם.
ואף אינם יודעים למה לצפות, יש המצפים שעם ישראל יגורו במדינה משלהם, עם שפה משלהם, עם צבא חזק וללא הפרעות מהשכנים, ומסתפקים בכך...
יש יותר מאמינים, ומצפים ליום בו יפסקו המלחמות וכיתתו חרבותם לעיתים וכו' וגר זאב עם כבש, ומסתפקים בכך.
ישנם המחכים ליום בו יוכלו לשבת במנוחה ולמר לעבדיהם שיחזיקו בכנפות ציציותיהם מה לעשות, ישנם לבתים מפוארים העשויים מכדכוד, וישנם שרק מחכים ליום בו המוות לא ירדוף אחריהם...
ואמנם שכל אולו הדברים באמת יקרו בביאת משיח, אך האם לכך אנו צריכים להשים מגמתינו? האם כל העמידה לדין על "ציפית לישועה" הוא על הצפייה ליום שבו יהיה לנו טוב? וכי מי איננו מעוניין בחיים נוחים עם עבדים, עשירות, בתים מפוארים, ללא מלחות ועם אין ספור עבדים? האם כ"כ קשה לצפות לכך?
ואם כנים הדברים, עלינו לעמול ולדעת, איזה מייעודי הגאולה הוא חלק מהמחוייב לצפות לו, ואיזה הוא רק חלק מהתהליך, איזה הוא רק עוד שלב של גלות, ואיזה הוא כבר התחלת הגאולה.
ואחד מן הדוגמאות לכך, הגאון מוילנא מביא על פי הזוהר (ביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש דף כ"ז ע"ב), שבעקבתא דמשיחא, נשמות הערב רב יתפסו את השלטון, ויהיו ראשי העם, שנאמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש", והם יתנהגו בחוצפא רבה, וינסו להשפיע מההשקפות האפיקורסיות שלהם על בני ישראל המאמינים.
וזה לשון הגר"א (אבן שלמה פרק י"א ו'): "הערב רב... הם פורקי עול מלכות שמים, והם דבוקים מאוד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם והם העשירים הגאוותנים... והם גורמים כל ביטול תורה ואריכת הגלות... הם הרודפים אחר התאוה... הם ראשי ישראל בגלות וגוזלים לעניי ישראל... ומתרפים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה, ומזלזלין בתלמידי חכמים... וזה מרומז בכתוב (בראשית ל"ג ב') 'וישם את השפחות וילדיהן ראשונה' - הם הערב רב שהם ראשי העם, 'ואת לאה וילדיה אחרונים' - הם העמי הארצות הטובים הכפופים תחת הערב רב, 'ואת רחל ואת יוסף אחרונים' - הם התלמידי חכמים שהם שפלים מכולם והם נקראים על שם רחל שהיא עקרת הבית... והם [תלמידי חכמים] מבוזין בגלותא בתראה ונרדפין מן הערב רב וכמ"ש (סוטה מ"ט ע"ב) וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו". על דרך זה כותב הר"י מיגאש (שו"ת סימן מ'): "דור שבן דוד בא יהא בו שנאה יתירה מן הרשעים בתלמידי חכמים".
וברור הדבר, שמי שרק פותח עינים מבין ורואה איך מתקיימים דברי הגר"א, ואין לו ספק בין "עקבתא דמשיחא" ל"אתחלתא דגאולה"...
העולה מכל הנ"ל, שישנו הבדל רב בין חישוב "תהליכי הגאולה" שזה ראוי ונכון לכה"פ בדורינו אנו, ל"תאריכי הגאולה" שזה אין נכון לעסוק בכך.
