בס"ד
יש מעשה ידוע, מוכר, אבל משעשע, ואספר אותו, ומי שלא מכיר כדאי לשמור את הסיפור לעת מצוא, אולי איזה שבע ברכות שמכריחים אותך לדבר, אז כדאי לשים כמה סיפורים בארסנל, תמיד טוב שיהיה איזה צידה לדרך, וורט גלובלי וסיפור טוב.
אז נצא לדרך, היו פעם באיזה פנימיה שני בחורים בחדר, והיה זה לילה חורפי במיוחד, ובלי לתאר איך חיי ההיגיינה ברוב החדרים בישיבות, כדי לשמור על כבוד המאמר, אבל יש שם עניינים הטעונים שיפור בזה, והמבין יבין...
והנה שני הבחורים הנ"ל ישנים להם בחדר, והעלטה היתה סמיכה ביותר, חשוך לגמרי, וראובן מהמיטה למעלה ללא התרעה מוקדמת קופץ מהמיטה והולך לצד השני ופתוח את החלון וחוזר להתכרבל בפוך החמים...
אחרי שתי דקות מתעורר שמעון, וקם בלאט, וסוגר את החלון...
"אתה לא נורמאלי, אין כאן טיפת אויר" רוטן ראובן בקול...
"איזה אויר??? קר כאן יותר מסיביר, אין מצב שהחלון פתוח אפילו מילימטר!!!" אור שמעון בהחלטיות...
"אתה לא בנאדם אי אפשר לנשום כאן!!!" מחזיר לו ראובן, ושמעון עונה לו שעוד שניה הוא הולך לחדר מיון, או טיפול נמרץ, וראובן עונה לו שזה מחמת סכנת החנק שיש בחדר...
הויכוח ממשיך, הטונים עולים, ומדי פעם ראובן קם לפתוח, ושמעון קם לסגור, ונראה היה שהם יבלו לילה שלם בויכוח הזה.
ואז החליט ראובן לעשות מעשה, ולאחר ששניהם חזרו להתכרבל בשמיכות, חיכה ראובן שתי דקות, ואז, בתנופה, זרק על החלון בעוצמה את המדף עץ שהיה מונח שם, וקול זכוכית מתנפצת נשמעה בחדר...
"אתה לא נורמאלי!!! ברר... איזה קור, הצילו אני מתעלף!!!" צועק לו שמעון בחושך, וראובן אומר בהנאה "אהה... איזה אויר ירושלמי צח... עכשיו אפשר לנשום כאן"...
שמעון התלונן כל הלילה שהקור חזק מאוד, וראובן לא הפסיק לשמוח על האויר הנעים שיש בחדר, ואגב אורחא הטיף מוסר לשמעון כמה זה מסוכן לישון בחדר בלי איוורור, ושתמיד צריך להשאיר חלון פתוח...
אחרי זמן מה נרדמו השניים, וכשקמו בבוקר, והחדר הואר על ידי השמש החיוורת של החורף, גילו השניים שמה ששבר ראובן היה המראה הגדולה שהיתה בחדר...
החלון נשאר סגור ונעול...
המסר הברור מהסיפור הוא שאנחנו חיים ומרגישים לפי הדמיונות שלנו, ולאו דווקא לפי המציאות...
למה נזכרתי בסיפור הזה? בשבת קודש התפללתי באיזה מניין ובדיוק מעל ראשי היה מזגן על חום, אחד מהאויבים הגדולים ביותר של חובבי החמצן, וכיוון שהמקום היה מלא מאוד, והמזג אויר בחוץ היה די חם, הפך המזגן למעיק מאוד...
ממש הרגשתי כאבי ראש, קצת קשה לנשום, ומדי פעם יצאתי להפסקת אויר קלה, עד שבשלב מסויים היה נדמה לי שהמזגן סוף סוף נכבה, ונשמתי לרווחה, תרתי משמע...
אבל למרבה הפלא, אחרי עשרים דקות של הקלה, אני מרגיש שוב חום חשוד, אני מרים את הראש ורואה למרבה הפלא שהמזגן עדיין דולק, ורק היה נדמה לי שהוא נכבה מקודם, ושוב, החום חזר להעיק, עד שאחרי כמה דקות בשעה טובה נכבה המזגן המעיק סופית, ואויר אמיתי התחיל להיכנס פנימה...
מיד נזכרתי בסיפור הנ"ל, אבל כיוון שאדם קרוב הוא אצל עצמו, כמובן שלא נעים לשייך את עצמך לסקטור של ראובן ושמעון הנ"ל, ניסיתי לחשוב איך להצדיק את עצמי.
ואז חשבתי שיתכן ששמעון וראובן לא טעו במאה אחוז, ולכן גם אני לא ממש טעיתי, ואסביר.
בכל מצב בעולם אין דבר שהוא אבסלוטי, מוחלט לחלוטין, יש תמיד צדדים לכאן ולכאן.
אפילו בספרי הפוסקים כתוב בכמה מקומות שרוב הסברות אינם מוכרחות לחלוטין, וכמעט תמיד יש צד שני, אבל אדם צריך לבדוק עם עצמו מה נראה לו הסברא הישרה והנכונה, וללכת עם זה.
אבל בדרך כלל יש צד שני.
אם אתה מתלונן על הראש כולל שמעיר לך על האיחור, למה הוא לא שם לב ל... ולמה הוא ככה וככה, אבל כשאתה תהיה ראש כולל פתאום תגלה מה זה ההרגשה להגיע לכולל ולראות שבעשר וחצי הסדר די ריק, וחצי ממי שנמצא לומד שמו"ת בהשלמה משבת, או אומר את הסגולה של פרשת המן, ואתה הראש כולל בקושי הצלחת להגיע לסדר היום כי אתה עדיין עייף מה - "ג'ט לג" שלך מטיסת השנורר בחו"ל, ועדיין מרגיש את הבזיונות הרבים שעברת שם, ובשביל מי? בשביל שיהיה לך לשלם בזמן את המילגות, והנה הסדר ריק, לאברכים לא אכפת, ועוד האברך שהערת לו בעדינות מעיז להיפגע...
אז אני לא מחליט כאן, רק מעורר שיש ב' צדדים בכל מצב.
כתבתי בעבר סדרת מאמרים על הצד שני של בעל קורא/דרשן/בעל שמחה/ רב'ה בחיידר, ועוד ועוד...
אבל לא רק לזה, גם מצב דינאמי, משתנה, יש לו כמה צדדים.
האם קר עכשיו? תלוי את מי אתה שואל, אם זה תייר מקונגו הלוהטת, הוא בקושי שורד את הכפור שיש עכשיו בארץ, הוא רגיל לחמישים פלוס, ובשבילו 15 מעלות זה שיא הקור.
אבל אם יבוא אליך איזה ייבגני, שהיה בעברו שומר על איזה בית כלא בסיביר, הוא יסתובב כאן עם חולצה קצרה, ורוטן על החום הגבוה...
15 צלזיוס??? אוי, אי אפשר לנשום!!!
אז מי צודק? שניהם צודקים, תלוי מי נשאל ומאיזה זוית הוא רואה את התמונה.
אבל אם נעמיק יותר, יש כאן תוספת עומק, אני עכשיו נמצא בבית כנסת, ויש מזגן על חום, באמת יש באויר אינזימים פחות נעימים של חנק שבאים מהמזגן, האם זה קשה? תלוי את מי נשאל.
אם זה מתפלל רגיל, יתכן שבאמת יהיה לו קשה.
אבל אם זה מתפלל שיש בר מצוה לבנו, ובפרט בר מצוה ראשונה, הוא לא שם לב לזה, הוא מרוכז במתח הרב סביב העליה לתורה (מסתמא יותר מהבן...) והאם יבואו מספיק אנשים לקידוש והאם יהיה מספיק קוגל או שישאר יותר מדי...
אז אם המזגן יהיה על מאתיים ויהיה כבשן האש גם הוא ישים לב, אבל במצב בינוני אפשר בהחלט להבין שחלק ירגישו וחלק לא ירגישו...
ולכן אפשר להבין אותי, שכשחשבתי שהמזגן נכבה היה לי פחות קשה כי היה זה מצב בינוני, שאפשר להרגיש ככה ואפשר ככה...
אם אחד יהיה באולם גדול, ומישהו יאמר לו שיש זבוב טורדני שמזמזם ומטריד, האם זה יפריע לו? תלוי מאוד, אם הוא באמצע סוגיא מעניינת, והוא מרוכז בזה
עד כאן לדון את עצמי לכף זכות, אבל מה למעשה???
לדעתי יש כאן מסר אדיר, יש לנו הרבה מצבים משתנים בחיים, והרבה מהם לא מצבים נעימים.
הילד לא תמיד מתסדר עם הרב'ה, הילדה לא מצליחה לבצע את המשימות האין סופיות שיש בבית ספר, המשגיח מתקשר על תקן דו – יומי, שהבחור עושה קצת בעיות...
השידוך שוב ירד, צריך להשיג סכום כסף...
החיים מלאים מהמורות, וגם הרבה שמחות, אבל יש מצבים של התמודדות.
האם זה קשה? האם המצב יהיה כזה שידכדך אותנו עד עפר?
זה כבר תלוי בנו!!!
תלוי איך נסתכל על זה!!!
כי לכל קושי סטנדרטי יש שני צדדים, אמנם המשגיח מתקשר ללא הרף, אבל ב"ה הבן בישיבה טובה, רק שיש לו יצר שובבות, וזה יעבור בזמן הקרוב או הרחוק, ולא צריך לעשות מזה עסק, והכל טוב ב"ה.
ואפשר להתחיל לעשות טלפונים לכל העולם, להילחץ, מה יהיה בשידוכים שלו??? אולי יבררו אצל המשגיח של הישיבה קטנה והוא יספר שהוא היה מאחר לתפילה, ואוי וואי, ובטח המצב שלו נויירא ואוייום, והשם ירחם, וצריך לשים את השם שלו הוואצפ הקולי המשפחתי שיתפללו להצלחתו ברוחניות...
אז למעשה, כל קושי בחיים זה נתון מוחלט מהקב"ה, ואיך הוא ישתפר זה רק על ידי תפילות וישועת השם, אבל איך לקבל את המצב? זה כבר תלוי רק בנו!!!
שמעתי שאומרים בשם אדם גדול את זה, שמה יקרה לאדם לא בידיו, אבל איך הוא יקבל את זה זה כן בידיו.
אז אולי ניקח נשימה עמוקה, נתחיל ללכת לסדנת הפחתת האנחות, ולא צריך כל רגע לעצור ולומר "אוי... השם ירחם" או "אוי... השם יעזור" ...
ונסיים בדבר שהוא ממש על גבול החוצפה, וזה להתלונן על הטבות הקב"ה...
"תדע לך אני לא ישן כבר כמה ימים, אין לי לא יום ולא לילה" אומר לוי ליהודה...
מה קרה? שואל אותו בבהלה יהודה, "האם לקשר אותך לקופת העיר??"
"לא... ממש לא, פשוט הבן שלי בישיבת עטרת המצויינים, ועכשיו הוא מסיים שיעור ג', ואני רציתי לשלוח אותו לפונוביז' כמו כמו האחים שלו, אבל אני מקבל טלפונים גם מהנהלת כנסת ישראל שחברון רוצים אותו, וגם תפרח לוחצת, זה פשוט לא נעים הסיטואציה, אני פשוט מובך מכל הסיפור" מסיים לוי באנחה קורעת לב, מול לוי שבקושי הצליח להכניס את הבן שלו לאיזה מסגרת כלשהיא...
התלונות על השמחות זה בכלל השם ירחם, אבל זה כבר כתבנו בארוכה במאמר אחר, מי שרוצה לקבלו ישלח מייל למערכת.
שנזכה לחיות את הקב"ה ומתוך שמחה, וללא קשיים כלל, ומה שכבר נגזר עלינו, שיהיה בחסד וברחמים, ושגם יהיה לנו את הכלים לקבל הכל באהבה ובשמחה.
בשורות טובות לכולם!!!
המזגן שלא עבד – או שכן עבד
יש מעשה ידוע, מוכר, אבל משעשע, ואספר אותו, ומי שלא מכיר כדאי לשמור את הסיפור לעת מצוא, אולי איזה שבע ברכות שמכריחים אותך לדבר, אז כדאי לשים כמה סיפורים בארסנל, תמיד טוב שיהיה איזה צידה לדרך, וורט גלובלי וסיפור טוב.
אז נצא לדרך, היו פעם באיזה פנימיה שני בחורים בחדר, והיה זה לילה חורפי במיוחד, ובלי לתאר איך חיי ההיגיינה ברוב החדרים בישיבות, כדי לשמור על כבוד המאמר, אבל יש שם עניינים הטעונים שיפור בזה, והמבין יבין...
והנה שני הבחורים הנ"ל ישנים להם בחדר, והעלטה היתה סמיכה ביותר, חשוך לגמרי, וראובן מהמיטה למעלה ללא התרעה מוקדמת קופץ מהמיטה והולך לצד השני ופתוח את החלון וחוזר להתכרבל בפוך החמים...
אחרי שתי דקות מתעורר שמעון, וקם בלאט, וסוגר את החלון...
"אתה לא נורמאלי, אין כאן טיפת אויר" רוטן ראובן בקול...
"איזה אויר??? קר כאן יותר מסיביר, אין מצב שהחלון פתוח אפילו מילימטר!!!" אור שמעון בהחלטיות...
"אתה לא בנאדם אי אפשר לנשום כאן!!!" מחזיר לו ראובן, ושמעון עונה לו שעוד שניה הוא הולך לחדר מיון, או טיפול נמרץ, וראובן עונה לו שזה מחמת סכנת החנק שיש בחדר...
הויכוח ממשיך, הטונים עולים, ומדי פעם ראובן קם לפתוח, ושמעון קם לסגור, ונראה היה שהם יבלו לילה שלם בויכוח הזה.
ואז החליט ראובן לעשות מעשה, ולאחר ששניהם חזרו להתכרבל בשמיכות, חיכה ראובן שתי דקות, ואז, בתנופה, זרק על החלון בעוצמה את המדף עץ שהיה מונח שם, וקול זכוכית מתנפצת נשמעה בחדר...
"אתה לא נורמאלי!!! ברר... איזה קור, הצילו אני מתעלף!!!" צועק לו שמעון בחושך, וראובן אומר בהנאה "אהה... איזה אויר ירושלמי צח... עכשיו אפשר לנשום כאן"...
שמעון התלונן כל הלילה שהקור חזק מאוד, וראובן לא הפסיק לשמוח על האויר הנעים שיש בחדר, ואגב אורחא הטיף מוסר לשמעון כמה זה מסוכן לישון בחדר בלי איוורור, ושתמיד צריך להשאיר חלון פתוח...
אחרי זמן מה נרדמו השניים, וכשקמו בבוקר, והחדר הואר על ידי השמש החיוורת של החורף, גילו השניים שמה ששבר ראובן היה המראה הגדולה שהיתה בחדר...
החלון נשאר סגור ונעול...
המסר הברור מהסיפור הוא שאנחנו חיים ומרגישים לפי הדמיונות שלנו, ולאו דווקא לפי המציאות...
למה נזכרתי בסיפור הזה? בשבת קודש התפללתי באיזה מניין ובדיוק מעל ראשי היה מזגן על חום, אחד מהאויבים הגדולים ביותר של חובבי החמצן, וכיוון שהמקום היה מלא מאוד, והמזג אויר בחוץ היה די חם, הפך המזגן למעיק מאוד...
ממש הרגשתי כאבי ראש, קצת קשה לנשום, ומדי פעם יצאתי להפסקת אויר קלה, עד שבשלב מסויים היה נדמה לי שהמזגן סוף סוף נכבה, ונשמתי לרווחה, תרתי משמע...
אבל למרבה הפלא, אחרי עשרים דקות של הקלה, אני מרגיש שוב חום חשוד, אני מרים את הראש ורואה למרבה הפלא שהמזגן עדיין דולק, ורק היה נדמה לי שהוא נכבה מקודם, ושוב, החום חזר להעיק, עד שאחרי כמה דקות בשעה טובה נכבה המזגן המעיק סופית, ואויר אמיתי התחיל להיכנס פנימה...
מיד נזכרתי בסיפור הנ"ל, אבל כיוון שאדם קרוב הוא אצל עצמו, כמובן שלא נעים לשייך את עצמך לסקטור של ראובן ושמעון הנ"ל, ניסיתי לחשוב איך להצדיק את עצמי.
ואז חשבתי שיתכן ששמעון וראובן לא טעו במאה אחוז, ולכן גם אני לא ממש טעיתי, ואסביר.
בכל מצב בעולם אין דבר שהוא אבסלוטי, מוחלט לחלוטין, יש תמיד צדדים לכאן ולכאן.
אפילו בספרי הפוסקים כתוב בכמה מקומות שרוב הסברות אינם מוכרחות לחלוטין, וכמעט תמיד יש צד שני, אבל אדם צריך לבדוק עם עצמו מה נראה לו הסברא הישרה והנכונה, וללכת עם זה.
אבל בדרך כלל יש צד שני.
אם אתה מתלונן על הראש כולל שמעיר לך על האיחור, למה הוא לא שם לב ל... ולמה הוא ככה וככה, אבל כשאתה תהיה ראש כולל פתאום תגלה מה זה ההרגשה להגיע לכולל ולראות שבעשר וחצי הסדר די ריק, וחצי ממי שנמצא לומד שמו"ת בהשלמה משבת, או אומר את הסגולה של פרשת המן, ואתה הראש כולל בקושי הצלחת להגיע לסדר היום כי אתה עדיין עייף מה - "ג'ט לג" שלך מטיסת השנורר בחו"ל, ועדיין מרגיש את הבזיונות הרבים שעברת שם, ובשביל מי? בשביל שיהיה לך לשלם בזמן את המילגות, והנה הסדר ריק, לאברכים לא אכפת, ועוד האברך שהערת לו בעדינות מעיז להיפגע...
אז אני לא מחליט כאן, רק מעורר שיש ב' צדדים בכל מצב.
כתבתי בעבר סדרת מאמרים על הצד שני של בעל קורא/דרשן/בעל שמחה/ רב'ה בחיידר, ועוד ועוד...
אבל לא רק לזה, גם מצב דינאמי, משתנה, יש לו כמה צדדים.
האם קר עכשיו? תלוי את מי אתה שואל, אם זה תייר מקונגו הלוהטת, הוא בקושי שורד את הכפור שיש עכשיו בארץ, הוא רגיל לחמישים פלוס, ובשבילו 15 מעלות זה שיא הקור.
אבל אם יבוא אליך איזה ייבגני, שהיה בעברו שומר על איזה בית כלא בסיביר, הוא יסתובב כאן עם חולצה קצרה, ורוטן על החום הגבוה...
15 צלזיוס??? אוי, אי אפשר לנשום!!!
אז מי צודק? שניהם צודקים, תלוי מי נשאל ומאיזה זוית הוא רואה את התמונה.
אבל אם נעמיק יותר, יש כאן תוספת עומק, אני עכשיו נמצא בבית כנסת, ויש מזגן על חום, באמת יש באויר אינזימים פחות נעימים של חנק שבאים מהמזגן, האם זה קשה? תלוי את מי נשאל.
אם זה מתפלל רגיל, יתכן שבאמת יהיה לו קשה.
אבל אם זה מתפלל שיש בר מצוה לבנו, ובפרט בר מצוה ראשונה, הוא לא שם לב לזה, הוא מרוכז במתח הרב סביב העליה לתורה (מסתמא יותר מהבן...) והאם יבואו מספיק אנשים לקידוש והאם יהיה מספיק קוגל או שישאר יותר מדי...
אז אם המזגן יהיה על מאתיים ויהיה כבשן האש גם הוא ישים לב, אבל במצב בינוני אפשר בהחלט להבין שחלק ירגישו וחלק לא ירגישו...
ולכן אפשר להבין אותי, שכשחשבתי שהמזגן נכבה היה לי פחות קשה כי היה זה מצב בינוני, שאפשר להרגיש ככה ואפשר ככה...
אם אחד יהיה באולם גדול, ומישהו יאמר לו שיש זבוב טורדני שמזמזם ומטריד, האם זה יפריע לו? תלוי מאוד, אם הוא באמצע סוגיא מעניינת, והוא מרוכז בזה
עד כאן לדון את עצמי לכף זכות, אבל מה למעשה???
לדעתי יש כאן מסר אדיר, יש לנו הרבה מצבים משתנים בחיים, והרבה מהם לא מצבים נעימים.
הילד לא תמיד מתסדר עם הרב'ה, הילדה לא מצליחה לבצע את המשימות האין סופיות שיש בבית ספר, המשגיח מתקשר על תקן דו – יומי, שהבחור עושה קצת בעיות...
השידוך שוב ירד, צריך להשיג סכום כסף...
החיים מלאים מהמורות, וגם הרבה שמחות, אבל יש מצבים של התמודדות.
האם זה קשה? האם המצב יהיה כזה שידכדך אותנו עד עפר?
זה כבר תלוי בנו!!!
תלוי איך נסתכל על זה!!!
כי לכל קושי סטנדרטי יש שני צדדים, אמנם המשגיח מתקשר ללא הרף, אבל ב"ה הבן בישיבה טובה, רק שיש לו יצר שובבות, וזה יעבור בזמן הקרוב או הרחוק, ולא צריך לעשות מזה עסק, והכל טוב ב"ה.
ואפשר להתחיל לעשות טלפונים לכל העולם, להילחץ, מה יהיה בשידוכים שלו??? אולי יבררו אצל המשגיח של הישיבה קטנה והוא יספר שהוא היה מאחר לתפילה, ואוי וואי, ובטח המצב שלו נויירא ואוייום, והשם ירחם, וצריך לשים את השם שלו הוואצפ הקולי המשפחתי שיתפללו להצלחתו ברוחניות...
אז למעשה, כל קושי בחיים זה נתון מוחלט מהקב"ה, ואיך הוא ישתפר זה רק על ידי תפילות וישועת השם, אבל איך לקבל את המצב? זה כבר תלוי רק בנו!!!
שמעתי שאומרים בשם אדם גדול את זה, שמה יקרה לאדם לא בידיו, אבל איך הוא יקבל את זה זה כן בידיו.
אז אולי ניקח נשימה עמוקה, נתחיל ללכת לסדנת הפחתת האנחות, ולא צריך כל רגע לעצור ולומר "אוי... השם ירחם" או "אוי... השם יעזור" ...
ונסיים בדבר שהוא ממש על גבול החוצפה, וזה להתלונן על הטבות הקב"ה...
"תדע לך אני לא ישן כבר כמה ימים, אין לי לא יום ולא לילה" אומר לוי ליהודה...
מה קרה? שואל אותו בבהלה יהודה, "האם לקשר אותך לקופת העיר??"
"לא... ממש לא, פשוט הבן שלי בישיבת עטרת המצויינים, ועכשיו הוא מסיים שיעור ג', ואני רציתי לשלוח אותו לפונוביז' כמו כמו האחים שלו, אבל אני מקבל טלפונים גם מהנהלת כנסת ישראל שחברון רוצים אותו, וגם תפרח לוחצת, זה פשוט לא נעים הסיטואציה, אני פשוט מובך מכל הסיפור" מסיים לוי באנחה קורעת לב, מול לוי שבקושי הצליח להכניס את הבן שלו לאיזה מסגרת כלשהיא...
התלונות על השמחות זה בכלל השם ירחם, אבל זה כבר כתבנו בארוכה במאמר אחר, מי שרוצה לקבלו ישלח מייל למערכת.
שנזכה לחיות את הקב"ה ומתוך שמחה, וללא קשיים כלל, ומה שכבר נגזר עלינו, שיהיה בחסד וברחמים, ושגם יהיה לנו את הכלים לקבל הכל באהבה ובשמחה.
בשורות טובות לכולם!!!
