פרק א' - מקור וסדר מנהג קבלת שבת

בגמרא שבת [קיט.] איתא רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה', רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה' ע"כ. ופירש"י מתעטף בבגדים נאים ואמר בואי כלה הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות. והביאו הרי"ף והרא"ש להלכה.

מבואר בגמ' דכבר מזמן האמוראים היה מנהג ישראל לקבל את שבת המלכה כמי שמקבל פני מלך, כלומר דצורת כבוד השבת שידמה בנפשו את השבת לאורח גדול וחשוב מאוד הבא אליו וכמו שאמר ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה הרי שדימו השבת למלך הבא אלינו וכמובן כאשר מלך בא לעיר צורת הכיבוד הוא לצאת לקראתו ולכן יש ענין וחשיבות לצאת לקראת שבת המלכה.[1]

ברמב"ם [פ"ל ה"ב משבת] כתב "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש ומיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך" מבואר ברמ' דהכבוד היתר גדול הוא שרבים וגדולים יוצאים להקבלת שבת, ומפני זה נהגו מאות בשנים להתאסף בציבור ולומר מזמורים ושבחים לכבוד השבת והוא יקרא דשבתא כשמתאספים ציבור גדול והוא קיום של כבוד שבת ממש והמזלזל בזה ואינו משתתף הרי הוא מראה בעצמו שאינו חש לכבוד השבת והוא כמלך שיוצאים לקראתו והוא אינו יוצא ע"כ יש על כל אחד ואחד להזדרז לבוא בזמן הראוי להקביל פני השבת ויזכה למבואר שם בגמ' לנחלה בלי מצרים [ע"פ חוט שני].

מבואר בגמ' שהיה איזה עסק סביב זה שמקבלים השבת, וכן הביא בה"ג ובר"ן [שבת פ"ב ד"ה ומדאמרינן] שיש מושג קבלת שבת, אך לא מבואר שהיה מנהגם לומר איזה מזמורים מסוימים אלא שהיו מכריזים ואומרים 'בואי כלה'.

והנה הקדמון הראשון שמצאתי שעוסק בסדר קבלת שבת מה אומרים הוא ר' משה בן מכיר [רבי משה ב"ר יהודה אבן מכיר חי בצפת בשנות השי"ן (1540 ואילך)] בספרו סדר היום [סדר קבלת שבת והדלקת הנר ותפלת ערבית] וז"ל:


מד' נראה שהיה סדר לנוסח קבלת שבת כמו אצלינו רק שהפיוט 'לכה דודי' היה שונה ממה שיש לנו ועי' מה שנעמוד ע"ז בהמשך בעז"ה, אולם מתוך הדמיון של כמה מליצות המשותפות לשני השירים בעלי שם אחד ולכן יש להסיק שלכה דודי המובא בסדר היום שימש דוגמא ללכה דודי המושר אצלינו.

וכמו"כ בסידור היעב"ץ כתב וז"ל:


מדברי היעב"ץ למדנו שתפילת קבלת שבת המתחילה בלכו נרננה נוסדה ע"י ר' משה קורדובירו, וכי האריז"ל אמנם השמיט את חמשת המזומורים הראשונים ופתח במזמור לדוד.

קודם לתקופה זו לא הוזכר בשום מקום תפילת קבלת שבת, ואפי' השו"ע אינו מזכיר כלל תפילת קבל"ש, רק כתב בסי' רסא' ס"ד שלדידן קבל"ש מתחיל מאמירת מזמור שיר ליום השבת, והרמ"א בכלל כתב בהגה ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור בכניסת שבת לכן עניית ברכו הוי קבלת שבת עי"ש[2], אמנם המג"א הביא ד' הרמ"א וכ' "ועתה נוהגין לומר מזמור שיר" ולמרות זאת כותב המג"א אין מקבלין שבת אלא באמירת ברכו, [עי' מג"א רסא' ס"ק יג'], ועי' פמ"ג ולבושי שרד על המג"א הנ"ל שכ' שהמנהג עכשיו שמקבלים שבת באמירת מזמור שיר ליום השבת. וע"ע מה שנכתוב בביאור מזמור זה.

העולה מכל הנ"ל נראה שכל הענינים שאנו נוהגין היום בקבלת שבת באמירת מזמורים ולכה דודי התחדש ממנהגי צפת שבאו לארץ אחר גירוש ספרד.

ומצאנו מי שלא אימץ את המנהגים הנ"ל בקבלת שבת בכל ענין אמירת המזמורים ותפילת קבלת שבת וכל אחד למדה באופן שונה, כך נראה מהגאון במעשה רב [סעי' קטז'] כתב:


וכן בתורת חיים [סופר סי' רסא' יז'] כתב וכפי הנראה מהספרים תקנו בדורות האחרונים לומר לכו נרננה וכו' יען כי מקדימים מאד להתפלל מנחה והעם היו שוהים לבוא תקנו מזמורים הנ"ל ושלא להתפלל מעריב כל כך מבעוד יום אבל עיקר קבלת שבת תלוי במעריב וכו' עי"ש, מד' נראה שהיה כזה מנהג אבל לא קבלו אותו קבל עם ועדה.

אמנם מצאנו מי שהעיד כיצד התקבל המנהג בקהילת פרנקפורט, בספר יוסף אומץ [סי' תקפח'] כותב וז"ל:

"סדר קבלת שבת שנוהגין בו פה מחדשים מקרוב באו הוא מנהג יפה וטוב, ומי שיאריך לו הזמן לקבלו בקהל בנעימות שיר, הלא יוכל להקדים עצמו לזמן קטן ללכת לבית הכנסת ולומר המזמורים והשיר בבית הכנסת ביחיד"

מבואר מד' שקבל"ש לא היתה נאמרת בציבור אף שלדבריו זה מנהג טוב ויפה, ומוסיף שם בסי' הבא אחריו וז"ל:

"שאין מנהגי לומר חרוז ראשון דלכה דודי לקראת כלה ולא חרוז לקראת שבת לכו ונלכה מפני שאין אנו נוהגין לצאת ממקום למקום בכדי ללכת לקראת שבת כמו שהמנהג בא"י לצאת לפחות לחצר ביה"כ וכמו שהאריך בזה בסדר היום[3]"

מבואר שלמרות שגדולי אשכנז שמרו בדקדקנות שלא להכניס מנהגים חדשים ובפרט אלו אשר יסודם בתורת הקבלה בכל זאת אנו מוצאים שתקופה קצרה לאחר יסוד המנהג, קבלו ע"ע קהילות שמרניות מנינים מיוחדים לקבל"ש ופותחים בלכו נרננה, [ועי' בספר מנהגי מהרי"צ הלוי פ"ז עמ' צח' שהאריך במקורות של מנהג זה], ובקהילות הספרדים ועדות מזרח [וכן החכם צבי כעדות בנו היעב"ץ] אימצו את המנהג של האריז"ל לפתוח במזמור לדוד, יש שכתבו שהמנהג שהחזן בלכה דודי עומד על הבימה ולא על העמוד של החזן הוא להורות שאי"ז מעיקרי התפילה שתקנו אנשי כנה"ג[4] [עי' נהג כצאן יוסף, וע"ע בספר צלותא דאברהם ח"ד עמ' טז'].

ונסיים בדבריו של היסוד ושורש העבודה [שער השמיני פ"ב] על תפילת קבלת שבת וז"ל:

"לעת ערב, לעת צאת ידי חובת תפלת מנחה, ויהי בעלות המנחה, שבת בעי הכנה להכין האדם עצמו לקראת שבת מלכתא, לומר המזמורים של קבלת שבת בשמחה עצומה עד מאוד, ובודאי באלו המזמורים, התיבה קולטתן ההתלהבות בלב האדם אל עושהו בשמחה עצומה מאוד, כשיוציא אותם מפיו ויקרא בכל כחו ובהתלהבות גדול, וכן מבואר בזה"ק, שצריך האדם לעבוד ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה, בכל כחו דווקא, וכבר בא זכרונו לטובה לשונו הקדוש בפסוקי דזמרה ועיי"ש, וכללו של דבר, מידי דבעי כונה, אל כל המקום אשר יבוא דבורו באהבת אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד, יקבל במחשבתו על עצמו מסירת נפש, להראות את יופי אמיתת אהבתו לו ית"ש ויתעלה, כגון בתיבות: "הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו", גם במזמור ב' בתיבות: "הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו", ובמזמור ג' בתיבות: "וראו כל העמים כבודו" וביחוד בפסוק: "שמחו צדיקים בה' כו', ובמזמור ד' בפסוק: "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו וכיוצא בהם מה מאוד נעלה בהם מסירת נפש ודי בהערה זו הקצרה".

---

[1] בספר תורת המנחה [ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי היה מחכמי ספרד בסוף המאה הראשונה לאלף השישי, מתלמידי הרשב"א, דרשה לא'] כתב וז"ל: "וצריך להקביל את השבת בשמחה ובטוב לבב, כר' חייא [ב"ק לב:] דהוה מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי לביש מאני מעלי ואומר בואי כלה בואי כלה. ולמה נקראת כלה ונקראת מלכתא, נקראת כלה על שם ויכל אלקים ביום השביעי, שבה נכללו מעשה בראשית. ונקראת מלכתא על שם מלכותך מלכות כל עולמים, שבה ירגיע הגוף בעולם הזה, ותנוח הנפש לעולם הבא".
[2] ישנו מקור קדום לאמירת מזמור שיר ליום השבת קודם מעריב בתשובות פאר הדור המיוחס לרמב"ם [סי' קטז'] נשאל הרמב"ם "ותורינו אדונינו... אשר היה מנהגם מימות עולם ומשנים קדמניות לומר בליל שבת אחר שיאמרו מזמור שיר ליום השבת אומרים ויכולו, ונמצאו שם ת"ח ואמרו כי אין ראוי לומר ויכולו אם ישנו הקהל ממנהגם אם לאו? והשיב: ישארו במנהגם ולא יבטלו מנהג אבותיהם אך בזאת שיאמרו אותו אחר העמידה קודם גמר ערבית ע"כ. משמע מד' שאמרו מזמור שיר ליוה"ש לפני תפילת מעריב ומשמע שהיה זה מנהג קדום, אמנם מד' הרמ"א הנ"ל מבואר שלא נודע מנהג זה בתפוצות אשכנז.
[3] במנהגי וורמיזא לר"י שמש סי' כט' כתב בהגה מבעל החוות יאיר "אין מקבלין שבת במזמורים ופיוט לכה דודי כנהוג בכל אשכנז ופולין" ועי"ש בהע' 2 שבאותם דורות נכנס לתוך קהילות אשכנז המנהג של קבלת שבת שייסדו האר"י ותלמידיו עי"ש, וע"ע בספרו של נכדו של היוסף אומץ בעל הנוהג כצאן יוסף עמ' קנו' שכ' על מנהג פ"פ שרק יחידי סגולה הקימו חברא קדישא לומר קבל"ש בביה"כ הישן ואילו בביה"כ המרכזי אין מקבלים שבת כלל.
[4] עוד טעם למנהג זה עי' בליקוטי מהרי"ח שכתב הטעם משום מש"כ האריז"ל דיעמוד על הר גבוה ע"ש, ואפשר שמטעם זה המנהג באיזה מקומות שהחזן עולה על הבימה לקבל שבת שהוא מקום גבוה,