חיבור התרגום
איתא בגמ' מגילה דף ט. וזה לשון הגמרא:הגמרא מביאה את סיפור חיבור תרגום התורה ליוונית.
תלמי המלך הביא שבעים ושניים מזקני ישראל, וציווה על כל אחד בנפרד לתרגם את חמישה חומשי התורה ליוונית. ונעשה נס, וכולם שינו את אותם שינויים שהיו עלולים לעורר 'בעיות', למרות שלא היו בקשר אחד עם השני.
הגמרא אינה מתייחסת לתרגום כדבר חיובי, אבל מכיוון שכבר תורגמה בעל כרחם של ישראל, התירו לתרגם את התורה ליוונית, וכך אומרת הגמרא שם:
מלשון הברייתא משמע שאין זה דבר רצוי כלל, אך מכיוון שכבר נעשה מעשה התירו.
ביטוי נוסף לאי שביעות רצונם של חכמי ישראל מתרגום התורה ניתן לראות במה שכתוב במגילת תענית שתקנו תענית עקב חיבור התרגום, וז"ל:
וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תק"פ, וז"ל:
דברי השולחן ערוך מבוססים על מגילת תענית בתרא, ושם מובא שעקב חיבור התרגום חשך העולם למשך ג' ימים.
ואף בסליחות של עשרה בטבת יש קטע מיוחד על אירוע זה, שבו מבכים על הגזירה לתרגם את התורה ליוונית, וזה לשון הפייטן:
ובמסכת סופרים (פרק א' הלכות ז'-ח') מובא שהיה עוד תרגום קודם לתרגום שבעים ושניים הזקנים, וז"ל:
היינו שבתחילה הכריח תלמי המלך את חמישה זקנים לתרגם התורה ליוונית, והתנא מעיד שאותו היום היה קשה לישראל כיום שחטאו בעגל.
ואחר כך היה המעשה עם שבעים ושניים הזקנים שמובא בגמרא ששינו י"ג שינויים בתרגום.
התרגום כיום
כיום אין את כתבי היד המקוריים של כותבי תרגום השבעים, אך עותקים רבים שלו שרדו עד היום. גם תרגום התנ"ך לאנגלית מבוסס על תרגום השבעים.
אמנם בעוד שבגמרא משמע שהזקנים תרגמו רק את חמשה חומשי התורה, התרגום שמכונה 'תרגום השבעים' שמצוי בידינו הוא על כל התנ"ך. ולכן משערים שאת ספרי הנביאים והכתובים תרגמו מתרגמים נוצרים ולא הזקנים.
בנוסח התרגום שמצוי בידינו, מופיעים רק ארבעה שינויים משלוש עשרה השינויים שהגמרא מציינת שהזקנים עשו. יש שרצו להוכיח מכך שאין זה תרגום השבעים שעליו מסופר בגמרא, אלא תרגום אחר.
אמנם יש שמשערים, שמתרגמים אחרים בתקופות מאוחרות יותר השוו את התרגום לנוסח המקורי ותיקנו את השינויים שביצעו הזקנים (ראה: הרב שי עילם, בית יער הלבנון, בהערות למסכת מגילה דף ט ע"א).
אבל מאידך, התרגום מלא בשינויים אחרים שמנוסח התורה שמקובל בידינו, וההבדלים רבים מספור. וזו גם סיבה לפקפק אם זהו אכן תרגום שבעים ושניים הזקנים שמוזכר בגמרא. אבל דבר זה אפשר לתלות בכך שאין בידינו את כתב היד המקורי של התרגום אלא רק העתקים, ויתכן שבמהלך הדורות – המעתיקים שלא ייחסו חשיבות רבה לדיוק ושמירת הנוסח המקורי הכניסו בו שיבושים ושינויים כאוות נפשם.
כך או כך, בוודאי שאין לסמוך על התרגום כעל מקור מהימן לנוסח התורה, ואין לנו אלא הנוסח המקובל והמסור לנו מדור לדור.
לסיכום:
בגמרא מובא סיפור על שבעים ושניים זקנים שהוכרחו בצו המלך לתרגם את התורה ליוונית.
יש בידינו נוסח של תרגום שמיוחס לשבעים ושניים הזקנים, אבל מקורו מפוקפק, ואף אם מקורו מהם – כבר שדו בו נרגא ושיבשו אותו עד בלי הכר, ולכן בספרות התורנית לא מתייחסים לתרגום זה כלל.
- מאמר קודם בסדרה 'תרגומי התנ"ך': חלק ג' - עקילס הגר ותרגומו
