איתא בגמרא (בבא בתרא דף ח ע"ב), וז"ל הגמרא:
היינו שמבואר בגמרא שמותר לאנשי העיר לקחת כסף שניתן לקופה ולתת אותו לתמחוי, וכן להיפך, וכן לשנות את שימוש הכסף לכל מה שירצו.
ור"ת שם מבאר, שלכל מה שירצו כולל גם דברי הרשות – כגון נר לבית הכנסת או שומרים לעיר. וז"ל ר"ת (בתוס' שם ד"ה ולשנותה):
ר"ת מביא את הגמרא בערכין דף ו' ע"ב, וז"ל הגמרא שם:
ושם בעמוד א', מובא בגמרא בזה"ל:
והנה משתי הברייתות האלו מוכח לכאורה, שאסור לשנות כלל את הייעוד של הצדקה – אלא רק לדבר מצווה. אבל ר"ת דוחה, שכאן כיוון שאנשי העיר משנים את הייעוד של הצדקה – מותר לשנות אף לדבר הרשות. וכך נהג ר"ת למעשה.
וכך פסק גם הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ט' הלכה ז') וז"ל:
וכן הוא דעת הרא"ש (בבא בתרא פרק א' סימן כ"ט), וז"ל:
ועיין שם שמפלפל עוד בדבר זה, ומיישב את שיטת רבינו תם לאשורה.
וגם המהרי"ק ס"ל כדעה זו, שמותר לשנות את כספי הצדקה אף לדבר הרשות – אם הוא על דעת בני העיר.
מאידך הר"י מיגאש נחלק על ר"ת, וס"ל שאין לשנות את מטרת כספי הצדקה אלא רק לצרכי העניים. וז"ל הר"י מיגאש (בבא בתרא דף ח:):
היינו שהר"י מיגאש סובר שאף לדבר מצווה אסור לשנות את כספי הצדקה – אלא אם כן זה לצורך עניים. אבל לדבר הרשות בוודאי שאסור לשנות.
וכן סוברים גם הרא"ם והיד רמ"ה.
ועל ראיית הר"י מיגאש מהמשנה בשקלים, מתרץ הרא"ש שם, וז"ל:
דעה שלישית מצאנו בתוס' בערכין דף ו:, וז"ל:
היינו שס"ל שמותר לשנות לכל דבר מצווה – אפילו אינו צורך עניים, אבל לדבר הרשות אסור.
ולהלכה נפסק בשולחן ערוך כר"ת. אמנם הרמ"א מוסיף שאם התנה הנותן בפירוש למה הוא נותן את הצדקה – אז אסור לשנות.
לסיכום:
דעת ר"ת ודעימיה שמותר לשנות כספי צדקה לכל צורכי הציבור.
דעת הר"י מיגאש ודעימיה שאסור לשנות את כספי הצדקה אלא אך ורק לדבר שהוא לצורך העניים.
ודעת תוס' בערכין שמותר לשנות כספי צדקה אך ורק לצורך מצוה.
ולהלכה נפסק כר"ת.
היינו שמבואר בגמרא שמותר לאנשי העיר לקחת כסף שניתן לקופה ולתת אותו לתמחוי, וכן להיפך, וכן לשנות את שימוש הכסף לכל מה שירצו.
ור"ת שם מבאר, שלכל מה שירצו כולל גם דברי הרשות – כגון נר לבית הכנסת או שומרים לעיר. וז"ל ר"ת (בתוס' שם ד"ה ולשנותה):
ר"ת מביא את הגמרא בערכין דף ו' ע"ב, וז"ל הגמרא שם:
ושם בעמוד א', מובא בגמרא בזה"ל:
והנה משתי הברייתות האלו מוכח לכאורה, שאסור לשנות כלל את הייעוד של הצדקה – אלא רק לדבר מצווה. אבל ר"ת דוחה, שכאן כיוון שאנשי העיר משנים את הייעוד של הצדקה – מותר לשנות אף לדבר הרשות. וכך נהג ר"ת למעשה.
וכך פסק גם הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ט' הלכה ז') וז"ל:
וכן הוא דעת הרא"ש (בבא בתרא פרק א' סימן כ"ט), וז"ל:
ועיין שם שמפלפל עוד בדבר זה, ומיישב את שיטת רבינו תם לאשורה.
וגם המהרי"ק ס"ל כדעה זו, שמותר לשנות את כספי הצדקה אף לדבר הרשות – אם הוא על דעת בני העיר.
מאידך הר"י מיגאש נחלק על ר"ת, וס"ל שאין לשנות את מטרת כספי הצדקה אלא רק לצרכי העניים. וז"ל הר"י מיגאש (בבא בתרא דף ח:):
היינו שהר"י מיגאש סובר שאף לדבר מצווה אסור לשנות את כספי הצדקה – אלא אם כן זה לצורך עניים. אבל לדבר הרשות בוודאי שאסור לשנות.
וכן סוברים גם הרא"ם והיד רמ"ה.
ועל ראיית הר"י מיגאש מהמשנה בשקלים, מתרץ הרא"ש שם, וז"ל:
דעה שלישית מצאנו בתוס' בערכין דף ו:, וז"ל:
היינו שס"ל שמותר לשנות לכל דבר מצווה – אפילו אינו צורך עניים, אבל לדבר הרשות אסור.
ולהלכה נפסק בשולחן ערוך כר"ת. אמנם הרמ"א מוסיף שאם התנה הנותן בפירוש למה הוא נותן את הצדקה – אז אסור לשנות.
לסיכום:
דעת ר"ת ודעימיה שמותר לשנות כספי צדקה לכל צורכי הציבור.
דעת הר"י מיגאש ודעימיה שאסור לשנות את כספי הצדקה אלא אך ורק לדבר שהוא לצורך העניים.
ודעת תוס' בערכין שמותר לשנות כספי צדקה אך ורק לצורך מצוה.
ולהלכה נפסק כר"ת.
