מאמר זה יסודתו בהתכתבות בין חכמי הפורום אודות חייו הנאדרים בקודש של האמורא הקדוש רב הונא.
דומה שלא ימלט מכל צורב צעיר דמותו של אמורא קדוש זה, בהיותו מוזכר פעמים רבות בתלמוד בבלי. ולכן יצאתי להתחקות במעט אחר דמותו התמירה והקדושה של האי אמורא. וזה החלי בעזר צור גואלי.
רב הונא חי בדור השני לאמוראים בבבל, מי היה אביו אנו לא יודעים. בירושלמי כלאים (פ"ט ה"ג) מביא שהיה קרובו של רבי חייא, ובתולדות תנאים ואמוראים משער שהיה מצאצאי רב הונא ריש גלותא. ואכן רב שרירא גאון כותב באיגרתו שדעתו של רב הונא הייתה נשמעת בין היתר מפני שהיה ממשפחת ריש גלותא.
שם אשתו היה 'חובה', והם לא זכו להיבנות ביחד.
הגמ' בנזיר (נז:) מסבירה את הסיבה לכך.
פעם אחת נחלקו רב הונא וחברו רב אדא בר אהבה בענין הקפת הראש לקטנים ע"י אשה. תוך כדי דיבור, אמר רב הונא לרב אדא בר אהבה שאשתו 'חובה' מגלחת את הקטנים, בתגובה השיב רב אדא בר אהבה, "תקברינהו חובה לכולהו בני', ואכן כך היה "כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא". ע"כ. בבבא קמא (פ.) מובא מעשה זה בין רב אדא בר אהבה לרב הונא בנוסחא אחרת. ע"ש.
בסוף סוטה (מט.) אנו מוצאים מעשה עם בנו "רבה".
רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא , שקלה כרכה בסודריה. אתא רבה בריה, א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני! טהרה יש בך. יהבה ניהליה, אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה. א"ל, בני שמחת את לבי והקהייתה את שיני. ע"כ.
אינני יודע האם רבה היה בנו מהאשה הראשונה או מהשנייה. בתולדות תנו"א משער שאשתו הראשונה היא שילדה לו בנים ובנות ואת רבה בנו, אבל אשתו השנייה 'חובה' היא התקללה מרב אדא בר אהבה.
כאמור, בנים הרבה היו לו לרב הונא, בגמ' מגילה (כז:) כתוב, שיום אחד רב הונא נאלץ להופיע לפני רב בחגור עשב, כי הוא משכן את בגדיו עבור יין לקידוש, רב שהתרגש מאד מהמעשה בירך אותו, יהא רעווא דתיטום בשיראי, הברכה התקיימה בליל כולולות בנו רבה, רב הונא היה איש גוץ, וכנראה נרדם באמצע השמחה או אחריה, בניו וכלותיו פשטו את מעילי המשי ושמו עליו בלא מתכוון, וכך התקיימה ברכת רב. ע"כ. מהאמור נלמד שהיו לו הרבה בנים ובנות, עד שכיסוהו כולו במעילי משי.
אבל לא ידענו מי הם בניו, התיעוד היחיד שהשתמר לנו זה מבנו "רבה" שהסב לו המון כבוד ושמחה. הגמ'בסנהדרין (ה.) מגלה לנו שנסמך מאביו. ואף לעיל ראינו שאביו אמר לו "טהרה יש בך".
בנוסף, בשבועות (ל:) ישנו סיפור מרתק על רב נחמן שחלק כבוד רב לאשתו של רב הונא בבואה לפניו לדין תורה וחיפש רב נחמן כל מיני טצדקי לקום לכבודה.
דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר היכי נעביד, אי איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דינא, לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר, א"ל לשמעיה, צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום. ע"כ. רש"י מציין שם שמעשה זה התרחש לאחר מות רב הונא.
רב הונא הגיע לגבורות כפי המובא במועד קטן (כח.)
רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי רבנן, תנא להו זוגא דמהדייב, לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה. ע"כ.
הגמ' שם מציינת את חוכמתו הרבה של רב הונא ואת ענוותנותו של בנו.
ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי. חוכמתיה דרב הונא, ועותריה דרב חסדא ויהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.
רב הונא היה מגדולי תלמידיו של רב ואף היה בר סמכא גדול לשמועותיו כפי המובא ביבמות (פג:): אמרי בי רב מנו, רב הונא.
אחרי פטירת רב הלכו רוב התלמידים ללמוד אצל שמואל בנהרדעא, אך ישיבתו של רב לא נסגרה ובראשה עמדו רב הונא ורב המנונא. מפני כבודו של שמואל לא התמנו באופו רשמי ראשי ישיבה אלא רק ראשי החכמים, ובאופן כללי רב הונא וחברו רב המנונא הם היו נקראים 'אמרי בי רב' כדלעיל. המינוי הרשמי הגיע כשלוש שנים לאחר פטירת שמואל שאז רב הונא נתמנה לראש ישיבת סורא.
בסוף כתובות (קו.) מתארת הגמ' את דרשתו של רב הונא.
רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי. (היה צריך שלוש עשרה מתורגמנים להעביר את דבריו לציבור) כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא, ונפצי גלימייהו (שניערו גלימותיהם) הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.
אי"ה המשך במאמר הבא.
מקורות: תולדות תנאים ואמוראים היימן. בערכו של רב הונא. מבוא התלמוד הוצאת ארטסקרול.
דומה שלא ימלט מכל צורב צעיר דמותו של אמורא קדוש זה, בהיותו מוזכר פעמים רבות בתלמוד בבלי. ולכן יצאתי להתחקות במעט אחר דמותו התמירה והקדושה של האי אמורא. וזה החלי בעזר צור גואלי.
רב הונא חי בדור השני לאמוראים בבבל, מי היה אביו אנו לא יודעים. בירושלמי כלאים (פ"ט ה"ג) מביא שהיה קרובו של רבי חייא, ובתולדות תנאים ואמוראים משער שהיה מצאצאי רב הונא ריש גלותא. ואכן רב שרירא גאון כותב באיגרתו שדעתו של רב הונא הייתה נשמעת בין היתר מפני שהיה ממשפחת ריש גלותא.
שם אשתו היה 'חובה', והם לא זכו להיבנות ביחד.
הגמ' בנזיר (נז:) מסבירה את הסיבה לכך.
פעם אחת נחלקו רב הונא וחברו רב אדא בר אהבה בענין הקפת הראש לקטנים ע"י אשה. תוך כדי דיבור, אמר רב הונא לרב אדא בר אהבה שאשתו 'חובה' מגלחת את הקטנים, בתגובה השיב רב אדא בר אהבה, "תקברינהו חובה לכולהו בני', ואכן כך היה "כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא". ע"כ. בבבא קמא (פ.) מובא מעשה זה בין רב אדא בר אהבה לרב הונא בנוסחא אחרת. ע"ש.
בסוף סוטה (מט.) אנו מוצאים מעשה עם בנו "רבה".
רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא , שקלה כרכה בסודריה. אתא רבה בריה, א"ל מורחינא ריחא דחינוניתא, א"ל בני! טהרה יש בך. יהבה ניהליה, אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה. א"ל, בני שמחת את לבי והקהייתה את שיני. ע"כ.
אינני יודע האם רבה היה בנו מהאשה הראשונה או מהשנייה. בתולדות תנו"א משער שאשתו הראשונה היא שילדה לו בנים ובנות ואת רבה בנו, אבל אשתו השנייה 'חובה' היא התקללה מרב אדא בר אהבה.
כאמור, בנים הרבה היו לו לרב הונא, בגמ' מגילה (כז:) כתוב, שיום אחד רב הונא נאלץ להופיע לפני רב בחגור עשב, כי הוא משכן את בגדיו עבור יין לקידוש, רב שהתרגש מאד מהמעשה בירך אותו, יהא רעווא דתיטום בשיראי, הברכה התקיימה בליל כולולות בנו רבה, רב הונא היה איש גוץ, וכנראה נרדם באמצע השמחה או אחריה, בניו וכלותיו פשטו את מעילי המשי ושמו עליו בלא מתכוון, וכך התקיימה ברכת רב. ע"כ. מהאמור נלמד שהיו לו הרבה בנים ובנות, עד שכיסוהו כולו במעילי משי.
אבל לא ידענו מי הם בניו, התיעוד היחיד שהשתמר לנו זה מבנו "רבה" שהסב לו המון כבוד ושמחה. הגמ'בסנהדרין (ה.) מגלה לנו שנסמך מאביו. ואף לעיל ראינו שאביו אמר לו "טהרה יש בך".
בנוסף, בשבועות (ל:) ישנו סיפור מרתק על רב נחמן שחלק כבוד רב לאשתו של רב הונא בבואה לפניו לדין תורה וחיפש רב נחמן כל מיני טצדקי לקום לכבודה.
דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר היכי נעביד, אי איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דינא, לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר, א"ל לשמעיה, צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום. ע"כ. רש"י מציין שם שמעשה זה התרחש לאחר מות רב הונא.
רב הונא הגיע לגבורות כפי המובא במועד קטן (כח.)
רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי רבנן, תנא להו זוגא דמהדייב, לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה. ע"כ.
הגמ' שם מציינת את חוכמתו הרבה של רב הונא ואת ענוותנותו של בנו.
ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי. חוכמתיה דרב הונא, ועותריה דרב חסדא ויהבו לי. ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.
רב הונא היה מגדולי תלמידיו של רב ואף היה בר סמכא גדול לשמועותיו כפי המובא ביבמות (פג:): אמרי בי רב מנו, רב הונא.
אחרי פטירת רב הלכו רוב התלמידים ללמוד אצל שמואל בנהרדעא, אך ישיבתו של רב לא נסגרה ובראשה עמדו רב הונא ורב המנונא. מפני כבודו של שמואל לא התמנו באופו רשמי ראשי ישיבה אלא רק ראשי החכמים, ובאופן כללי רב הונא וחברו רב המנונא הם היו נקראים 'אמרי בי רב' כדלעיל. המינוי הרשמי הגיע כשלוש שנים לאחר פטירת שמואל שאז רב הונא נתמנה לראש ישיבת סורא.
בסוף כתובות (קו.) מתארת הגמ' את דרשתו של רב הונא.
רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי. (היה צריך שלוש עשרה מתורגמנים להעביר את דבריו לציבור) כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא, ונפצי גלימייהו (שניערו גלימותיהם) הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.
אי"ה המשך במאמר הבא.
מקורות: תולדות תנאים ואמוראים היימן. בערכו של רב הונא. מבוא התלמוד הוצאת ארטסקרול.
