הקדמה לחיוב ממון המזיק

א) איתא במשנה - ארבעה אבות נזיקין וכ'ו לא ראי זה כראי זה וחזינן מינה דאזלינן בתר מעשה ההזק ולא בתר התוצאה דהיא הפשטות

והוא מוכרח משום דאי ניזיל בתר התוצאה מהו דמחלקינן לא ראי זה כראי זה ס''ס תוצאה אחת איכא להו[1]

וענין זה דאזלינן בתר המעשים ולא בתר התוצאות סברת חכמים הוא,

והוא פשוט דאין ללמוד מהא דהתורה כתבה גם חיובי שור הבער ומבעה ולא כתבה רק שור דמהא חזינן דחזרה לגלות לן דאזלינן בתר המעשים^[2] די''ל דהתורה חזרה בשביל הפטורים

וביותר ביאור דהנה כבר נתבאר לקמן דענין חיוב פרשת ניזיקין שונה מחיוב תשלומי גזילה והוא משום דבגזילה בעין התביעה היא על חפצא בעין שיתקיים אליו (משום בעלותו על ערך החפצא) משא''כ בנזיקין שכל התביעה היא על זה שפעם היה לו בעלות שעל ידי ההזק נמנעה האי בעלות להא בעינן לחידוש התורה שיהיה שייך לתבוע זאת \

ולפי''ז היה לומר דמאחר שהתורה כבר חידשה בשור דחייבים על דבר שאינו בעין שוב מה אכפ''ל האיך נעשה ההזק ,ולפי''ז י''ל דהא דהתורה חזרה גם גבי שור וגם גבי הבער ומבעה חזרה בשביל לגלות לן דאזלינן בתר המעשים אך יש לדחות דהתורה חזרה בשביל הפטורים ובאמת דלא אזילנן בתר המעשים

וא''כ הא דקי''ל דאזלינן בתר המעשים ע''כ שסברת חכמים הוא

ב) ובגמרא לקמן ב-ב איתא מה שלן שכן איכא הנאה להזיקה, מה לרגל שכן הזיקה מצוי וכו' וחזינן מינה דגם דאזלינן בתר מעשה ההזק מ''מ לא אזלינן בתר צורת הנזק, דאי אזלינן בתר צורת הנזק היה למימר מה לשן שכן אוכלת בשיניה תאמר ברגל שכן מזיקה בררגליה וע''כ דאזלינו בתר הסיבה שיהא שיעיבודים לניזק על המזיק שלא יהא מזיק בעולם

וכיון דלשן איכא הנאה להזיקה וזו דרכה שוב איכא לניזק תביעה על המזיק, וכן ברגל שהזיקה מצוי היא סיבה ואף שאין הוא תכונה מ''מ כיון שטבעה לילך ולהזיק היא סיבה שיהא לניזק שיעבודים על המזיק.

והא דבעינן שיהיו לניזק זכויות על המזיק שלא יזיקנו, י''ל דאלה''כ גם אי היה על המזיק חיוב מ''מ לא היה יכול הניזק לתובעו ומשו''ה בעינן לשם מזיק שעי''כ יוכל הניזק לתבוע המזיק (ועיין לקמן בגדרי הזכויות שיש לניזק באריכות

--והנה בגמרא מבואר דלרב דס''ל מבעה זה אדם היה ס''ד ששור המזיק יהא חייב ולא אדם ויתמה דס''ס לכל היותר מה שיש בממון המזיק הוא מה שהיה אילו הוא בעצמו היה עושה זאת^[3] ,

וע''כ י''ל כנתבאר לעיל הוא דבכל דיני נזקין איכא תרתי א- שם מזיק והוא ע''פ תכונתו של המזיק ודנים במשנה כמה שם מזיק יש לכל אחד ב-חיוב השמירה (ועיין לקמן מהיכן נובע החיוב שמירה בנזיקין)

[ומ''מ לאחר דידעינן שיש לו שם מזיק איכא נידון נוסף על מה חייב האחראי משום שייכותו לעשות בשור כרצונו, והיינו דשייך שיהא שם מזיק לממון ומ''מ שם החיוב של הבעלים יהא שונה, וכגון בעבד ואמה ששם המזיק שלהם הוא שם מזיק של אדם ומ''מ דין האחריות שלו הוא מחמת שהם ממונו המזיק-שור]

ג) ועדיין צריך לבאר מה יש בשם מזיק שבו נתלה החיוב של ממון המזיק, [כעין הדברים עיין בנחפה בכסף] והנה זהו ודאי דכל החיוב של המזיק לשלם לניזק בכל התורה הוא מתחיל עם זכות של ניזק בממונו שיהא לו אותו, וממילא דיכול למנוע את המזיק דס''ס יש לו זכותיים בממון שהוא יקויים וזה התביעה של גזילה שהחפצא הבעין יקויים אליו (וערך הממון לא נפקע ממנו ע''י קנין הגזילה של הגוזל ומשו''ה יכול לתבוע את הגזלן)

אמנם בנזיקין תביעת הניזק הוא לאו משום דיש לו ממון שאמור להתקיים אליו, דהרי הממון נתכלה והמזיק רק מנע את ממונו שיתקיים אליו,

ואף דאית למזיק איסור בדיני שמיים מ''מ אין יכול הניזק לתובעו מחמת שעבר עבירה ומצד חוש''מ אינו יכול לתבוע דבר משום דכל התביעה היא חפצא בעין שיתקיים אליו

וע''כ דנתחדש בפרשת נזיקין שהממון שהיה לו אף שנתכלה במציאות מ''מ בדינים כביכול קיים הוא ויכול לתבוע תשלומין

ד) ועוד יש לברר דהנה חיוב התשלומין הוא לא מחמת שנכנס לרשותו של הניזק ומזיקו שם דהרי ברה''ר גם חייב (בקרן) הגם שאז אינו נכנס לגבולו של השני וא''כ נחשב לעושה בתוך שלו [4] ומאיזה כח יוכל הניזק למנוע המזיק (גם אי עובר עבירה מ''מ לא קשור לזכויות הניזק)

וע''כ די''ל דגדר זכויות הניזק על המזיק הוא שלא יהא המזיק קיים בעולם ויכול לכפותו משום דהוא סותר לבעלותו כל זמן שקיים המזיק בעולם

ושני הגדרים א-שחלק מקיומו-בעלותו של הניזק הוא שלא יהיה המזיק ב- שנתחדש בתורה שהחפץ שאינו בעין כאילו קיים ומחייב קיומו לניזק ואפשרות הקיום היא ע''י תשלום לכאורה משלימים זא''ז דהחלק השני הוא המחייב לתשלומין והחלק הראשון הוא ההצדקה שאותה זכות קנין קיימת בכלל

ודין חיוב התשלומין של גזילה שאינה בעין גמרינן מחיוב נזיקין (ומ''מ איסור גמרינן מאיסור לא תגזול)

ומעתה מה שהוקשה לעיל האיך יהא שייך דאדם יהא חייב על נזקי ממונו ומ''מ הוא עצמו יהא פטור י''ל דהנידון היה דכיון דשם מזיקין שונה יש לכל אחד א''כ באדם היה לומר דאין נתבע ממנו עצם קיומו שלא יהא כמזיק לגבי הניזק וכל מה שהזיק (ומ''מ יהא לו חיוב שמירה כבגרמא שענין האיסור הוא על המעשה הזק)[5] ,

ה) והנה נתבאר שיש לניזק שיעבודים על הבעלים שלא יהא קיים המזיק ובלא זה אינו יכול לתובעו והוא קשה מהא דמצינו דקרן מועדת חייבת ברה''ר ואף דלכאורה לא היה שיעבודים לפני דיכול המזיק למימר לניזק וכי רוצה אתה שיחזיקנה אני בזנבה

ויל''ד דהנה כתב הרא''ש בסימן א' דבקרן מועדת יש ליתן טעם ובביאורו עיין לקמן במה שביארנו באריכות דכיון דלאו טבע השור ליגח גם כשמועד הוא שוב אין יכול המזיק לומר לניזק וכי רצית שיחזיק אני בזנבה, (ומ''מ בקרן תמה י''ל דנתחדש בתורה שחייב הגם שלא היה לפני כן שיעבודים שלא יהא מזיק ועיין לקמן) ויל''ד מלשון הרא''ש

ומ''מ מצינו עוד סוג שיעבודים שיש לניזק על המזיק והוא שיעבודים לשלם והוא ודאי נובע מחיב תשלומין של התורה, והבן!

ו) ובגדר זכויות הניזק לכאורה י''ל דיש לו זכות על הבעלים שלא יקויים ההזק^[6] ויש לו תביעה על כל איבר המזיק מן הבהמה שלא תתקים בתור הזק ולאו תביעה כללותית על השור שלא יזיק, והוא פשוט, וזכויות אלו שורשם מסברא ויכול לכפותו משום שסותר הוא לבעלותו

ומ''מ עיין לקמן דהובא הא דאיתא בחידושי הגרד''ל דנסתפק אי גם ברה''ר איכא האי זכויות והוא צ''ב דהרי שורש הזכויות שלא יהא מזיק נובעות מסברא וברה''ר ליכא סברא שיוכל למנוע ויל''ד

ומ''מ עיין לקמן דהובא דברי הרא''ש דיש ליתן טעם להא דקרן מועדת חייבת ברה''ר ובביאורו נתבאר דכיון שקרן שונה מכל האבות בשור משום שאין טבעה להזיק וגם לאחר שנתרגלה א''כ י''ל דכל הא דאמרינן ''וכי יאחזנה בזנבה'' אירי לגבי החיובים שטבעם להזיק אך בקרן שאין טבעה להזיק שוב י''ל דאין יכול למימר וכי אמור אני להחזיקה בזנבה, ואולי הא גופא נסתפק הגרד''ל,

ויתמה דאטו נעלם ממנו דברי הרא''ש, ויל''ד

ובעצם הדברים שדין חיוב התשלומין של גזילה אינה בעין דגמרינן הא מחיוב נזיקין עיין במה שכתבנו כאן--ההבדל בין חיוב תשלומי גזילה לבין חיוב תשלומי נזיקין ומסתעף למצות פריעת בע''ח

---

[1] והיינו דבפשטות היה לומר דאין הענין האיך היה המעשה אלא דגדרו הוא דכל שהזיק חבירו על ידו ממונו חייב הוא, וזהו שנתחדש במשנה דאזלינן בתר המעשים ושוב אמרינן לא ראי זה כראי זה

[2] והיינו דאי היה כתוב רק שור היה למימר דהתורה חידשה דחייבים על חסרון הניזק דהוא הפשטות ולא שייך לחלק לא ראי זה דס''ס המעשה הוא רק הכשר לתוצאה ומזה דהתורה חזרה על המזיקים י''ל דחזרה בשביל לגלות לן דאזלינן בתר המעשים אך הוא אינו די''ל דהתורה חזרה בשביל הפטורים וכדנתבאר
[3] ובעצם המו''מ שם צ''ב מה הנידון ללמוד שור מאדם והרי אדם הא דחייב הוא משום דהוא הזיק אמנם לחייב על שור בעינן לחידשו שיהא חייב על מעשה שורו דמה''ת שיהא אחראי על מעשי שורו ואטו אדם יהא חייב על נזקי בניו הקטנים
[4] היינו שאין הנושא הוא אי נכנס בתוך שלו או חבירו ולעולם יכול למנעו שלא יהא מזיק

[5] ומ''מ למסקנא דמרבינן מפצע תחת פצע לחייב על אונס כרצון רמת השיעבודים של הניזק על המזיק יותר גבוהה ממונו המזיק

[6] ואין הכונה דאית ליה תביעה על המעשה אלא דאית ליה זכויות שלא יקוים