איתא בגמרא קידושין (דף כט: - דף ל.), וז"ל הגמרא:
בתחילת הסוגיא מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יהודה בשם שמואל לר' יוחנן. רב יהודה אוחז שקודם צריך לשאת אשה, ואחר כך ללמוד תורה. ור' יוחנן סובר שאחר שנשא אשה כבר יש ריחיים על צווארו, ואיך יעסוק בתורה, ולכן קודם ילמד תורה ואחר כך ישא אשה. ומסיקה הגמרא שאין זה מחלוקת – אלא זה תלוי במקום.
ובהמשך הסוגיא מבואר בגמרא שחובה להתחתן עד גיל עשרים, ואם לא עשה כן כל ימיו בהרהור עבירה, והקב"ה אומר עליו 'תיפח עצמותיו'. ור' חסדא מעיד על עצמו שמה שהוא יותר טוב מחבריו הוא בגלל שהתחתן בגיל שש עשרה, ואם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה לא היה יצר הרע שולט בו.
ובסיום הסוגיא מביאה הגמרא ב' שיטות עד מתי מותר להתחתן – עד עשרים ושתיים או עד עשרים וארבעה.
דהיינו שיש כאן ג' שלבים בסוגיא:
וכן בחלק השני – שחייבים עד גיל עשרים, לא מסתדר עם החלק הראשון שאם לימוד תורה קודם אין לזה שיעור בגיל, וכן זה לא מסתדר עם החלק השלישי, שאפשר עד גיל עשרים ושתיים או עד גיל עשרים וארבע.
וכן החלק השלישי לא מסתדר עם החלקים האחרים, וכנ"ל.
ויותר תמוה, דהנה במשנה במסכת אבות נתבאר (בפרק ה' משנה כ"א) ש"בן שמונה עשרה לחופה", וגיל זה לא הוזכר כלל בסוגיין.
אמנם על כך אפשר לומר שאין כוונת המשנה לומר גיל זה לחיוב, אלא אך ורק למעליותא – שגיל זה הוא ראוי להתחתן בו, אבל אם לומד תורה יתכן שזה קודם.
אך ידוע שיש שקיבלו דברי משנה זו כחיוב, וכגון מרן הגרח"ק קנייבסקי שסבר שחיוב להתחתן בגיל שמונה עשרה. ולפי אלו הסוברים כך כן יקשה איך יסתדרו דברי הגמרא עם משנה זו.
ואף אם נאמר שאין כוונת המשנה לחיוב אלא למעליותא, עדיין תמוה מדוע לא הוזכרה משנה זו כלל בסוגיין.
ועוד, דבסוגיין אומר ר' חסדא "האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך". ואם כן יש מעליותא גם בגילים צעירים יותר, ומה החידוש דווקא בגיל שמונה עשרה אם לא לחיוב.
לסיכום התמיהה, מצאנו ג' שיטות בגמרא שאינן מתיישבות זו עם זו, ולא מובאות כמחלוקת. ועוד יש זמן רביעי במשנה.
ואשמח אם אחד מהרבנים כאן יוכל ליישב התמיהות.
בתחילת הסוגיא מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יהודה בשם שמואל לר' יוחנן. רב יהודה אוחז שקודם צריך לשאת אשה, ואחר כך ללמוד תורה. ור' יוחנן סובר שאחר שנשא אשה כבר יש ריחיים על צווארו, ואיך יעסוק בתורה, ולכן קודם ילמד תורה ואחר כך ישא אשה. ומסיקה הגמרא שאין זה מחלוקת – אלא זה תלוי במקום.
ובהמשך הסוגיא מבואר בגמרא שחובה להתחתן עד גיל עשרים, ואם לא עשה כן כל ימיו בהרהור עבירה, והקב"ה אומר עליו 'תיפח עצמותיו'. ור' חסדא מעיד על עצמו שמה שהוא יותר טוב מחבריו הוא בגלל שהתחתן בגיל שש עשרה, ואם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה לא היה יצר הרע שולט בו.
ובסיום הסוגיא מביאה הגמרא ב' שיטות עד מתי מותר להתחתן – עד עשרים ושתיים או עד עשרים וארבעה.
דהיינו שיש כאן ג' שלבים בסוגיא:
- מחלוקת מה קודם למה – לימוד תורה או להתחתן, ללא קשר לגיל וזה משתנה בין מקום למקום.
- חייבים להתחתן עד גיל עשרים, וכמה שיותר מוקדם עדיף.
- מחלוקת אם אפשר לחכות עד גיל עשרים ושתיים או עד עשרים וארבע.
וכן בחלק השני – שחייבים עד גיל עשרים, לא מסתדר עם החלק הראשון שאם לימוד תורה קודם אין לזה שיעור בגיל, וכן זה לא מסתדר עם החלק השלישי, שאפשר עד גיל עשרים ושתיים או עד גיל עשרים וארבע.
וכן החלק השלישי לא מסתדר עם החלקים האחרים, וכנ"ל.
ויותר תמוה, דהנה במשנה במסכת אבות נתבאר (בפרק ה' משנה כ"א) ש"בן שמונה עשרה לחופה", וגיל זה לא הוזכר כלל בסוגיין.
אמנם על כך אפשר לומר שאין כוונת המשנה לומר גיל זה לחיוב, אלא אך ורק למעליותא – שגיל זה הוא ראוי להתחתן בו, אבל אם לומד תורה יתכן שזה קודם.
אך ידוע שיש שקיבלו דברי משנה זו כחיוב, וכגון מרן הגרח"ק קנייבסקי שסבר שחיוב להתחתן בגיל שמונה עשרה. ולפי אלו הסוברים כך כן יקשה איך יסתדרו דברי הגמרא עם משנה זו.
ואף אם נאמר שאין כוונת המשנה לחיוב אלא למעליותא, עדיין תמוה מדוע לא הוזכרה משנה זו כלל בסוגיין.
ועוד, דבסוגיין אומר ר' חסדא "האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך". ואם כן יש מעליותא גם בגילים צעירים יותר, ומה החידוש דווקא בגיל שמונה עשרה אם לא לחיוב.
לסיכום התמיהה, מצאנו ג' שיטות בגמרא שאינן מתיישבות זו עם זו, ולא מובאות כמחלוקת. ועוד יש זמן רביעי במשנה.
ואשמח אם אחד מהרבנים כאן יוכל ליישב התמיהות.
