שתי חלקים בעבירות שבין אדם לחבירו
ידועים דברי האחרונים שהיות והעובר בינו לבין חברו עובר גם בינו לבין המקום וצריך לעשות תשובה גם לפני המקום. כך כתב הרב מהר"ש גארמיזאן והביאו הפר"ח (סימן תרו) דבעבירות שבינו לחבירו איכא נמי חלק גבוה. וכן כתב במנ"ח סוף מצוה שסד "כי שתים רעות עושה אם חוטא לחבירו, דעושה לחבירו וגם המרה פי אלקיו ית', על כן צריך לתשובה כאן", וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות תשובה ה"א שהחובל בחבירו אע"פ ששילם אין מתכפר לו עד שיתוודה וישוב. ועיין ח"ח לה"ר כלל ד, יב שכתב "וכשייתפייס וימחל לו, לא נשאר עליו כי אם העוון דבין אדם למקום". ומבואר בדבריו שבכל עבירה שבין אדם לחבירו יש עבירה גם בן אדם למקום.
כשלא ריצה את חבירו האם עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות לו
ומעתה יש לדון באדם שעבר על מצווה בין אדם לחבירו כגון שגזלו או הונהו בדברים מה דינו כאשר לא השיב את הגזילה ולא פייס וריצה את חברו האם זה מעכב את תשובתו בינו לבין המקום, דהיינו שהתשובה על אותם לאוין לא תתקבל לפני המקום אלא אם השיב פייס וריצה את חברו. ומסתבר דכיון דאכתי רביע עליה חיוב כלפי חבירו לכן לא פקע החיוב לפני המקום. וטעם הדבר שאין החטא מחולק לשתים שבינו לחברו ענין אחד ובינו לבין המקום ענין אחר אלא דבר אחד הוא כי הלאו נמשך מחמת שהזיק לחברו וצריך להקדים ולרצות ואחר כך לעשות תשובה ובלאו הכי דמי לטובל ושרץ בידו.
אמנם זה אינו פשוט כל כך, ונחלקו בזה האחרונים, ודעת היעב"ץ בתשובה (הובאה בשו"ת שתי הלחם סימן לא) וכן ספר מאור עינים (הובא בספר תוספת יום הכיפורים שם סוד"ה דרש ראב"ע) שכל שלא ריצה את חבירו אף עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות לו. והיינו אם יש בידו עבירה שבין אדם לחבירו ולא שב עליה הרי זה מעכב את כל התשובה כולה ותהא עומדת לפני המקום עד שישוב ממנה. וכן הובא בברכי יוסף (סימן תרו אות א') בשם יש מי שכתב וז"ל: דין א. עד שיפייסנו וכו'. יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר, ואסמכיה אמתיניתין. ואני אומר לא ניחא ליה למארייהו בהכי ע"כ.
אמנם דעת הפר"ח שם והברכ"י שם שאמנם באותה עבירה לא מתכפר אבל בשאר עבירות שבין אדם למקום מתכפר וז"ל הברכ"י שם: ומיהו כתב הרב מהר"ש גארמיזאן והביאו הרב בפר"ח דבעבירות שבינו לחבירו איכא נמי חלק גבוה, וכל שלא פייס את חבירו גם חלק גבוה אשר בה לא נתכפר עכ"ל.
וכך נקט המנחת חינוך מצוה שס"ד וז"ל: ונראה דכל זמן שלא ריצה את חבירו אף חלק שמים לא נמחל לו, דלא מהני כלל תשובה כל זמן שיש בידו החטא שחטא לחבירו, רק לאחר שנתפייס מחבירו צריך תשובה לחלק השמים ע"כ.
מהלך שלישי מחודש עפ"י המהר"ל
ולענ"ד יש מקום לומר בזה שיטה שלישית, שלעולם גם החלק גבוה (חלק שמים בלשון המנ"ח) בבין אדם לחבירו מתכפר. ובהקדם הגמ' יומא פה: תנן עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבינו לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל עד כאן.
והנה כבר עמדו האחרונים מפני מה נקבע אמרתו של ר"ע עם ראב"ע (עיין בתוי"ט שם ותוספות יום כפורים שם).
והמהר"ל (סוף דרוש לשבת תשובה) כתב וז"ל:
ויש לשאול למה אין יום הכפורים מכפר על עבירות שבינו לחבירו. ואי משום שהיה לו לפייסו, העבירות שבין אדם למקום נמי יעשה תשובה ויפייס המקום. ועוד לפעמים שהולך אותו שחטא נגדו למדינת הים ולא ידע אנה הוא או שהוא חולה ואינו יכול ללכת אחריו. אבל רבי עקיבא פירש דבר זה מה שאין יום הכפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום. ולכך אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים, כלומר שמה שישראל מיטהרים ביום הכפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות בו יתעלה כדכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם, ועל זה אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים כי אין מעלה יותר מזה. והוסיף לומר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שבשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל, כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא מסלק החטא מן הדבקים בו. ולכך ביום הכפורים מפני ענויי נפש והסתלקות הגופניות מישראל ואז יש לישראל דבקות בו יתעלה ודבר זה הוא מסלק החטא מישראל. ולכך קאמר מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי המקוה מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם, כי המקוה לא שייך בו טומאה לכך כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה. וכך הקב"ה מטהר ישראל כי הם דבקים בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה והפרד כלל, והוא יתעלה מסולק מן החטא ולכך ישראל טהורים על ידי הקב"ה בעצמו. ולכך דוקא עבירות שבינו למקום שנתרחק מן השם יתעלה, השם יתעלה מכפר על ידי שישראל דבקים בו. אבל החטא מצד חברו לא מצד השם יתעלה אין יום הכפורים מכפר, ועל זה אמר אשריכם ישראל על הדביקות הגמור הזה מבלי חציצה כלל עד שנעשים טהורים מאתו עכת"ד.
מבואר בדברי המהר"ל שר"ע לא בא לדרוש דברי אגדה בעלמא, אלא לבאר הטעם שיום הכפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו. ומתוכן דבריו עולה, שמצוות בין אדם למקום מכפר ביו"כ מפני ענויי נפש והסתלקות הגופניות מישראל, לכן יש לישראל דביקות בקב"ה, ובו יתעלה לא שייך אצלו החטא וממילא מסלק החטא מן הדבקים בו כמו המקוה כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה. וכל זה לא שייך בבין אדם לחבירו.
ולפי זה י"ל לדעת ר"ע לעולם אף החלק שבין אדם למקום במצוות שבין אדם לחבירו מתכפר, כי אם לא הרי לא חשיב מקווה ישראל ה' מה מקוה מטהר וכו', שהרי סו"ס לא נסתלקה החציצה כלפי העברות שבין אדם לחבירו. (בחלק שבין אדם למקום), ואלו לדעת ראב"ע לא נמחל לו עכ"פ בחלק הגבוה שבבין אדם לחבירו.
אמנם ייתכן לומר להיפך ממש שר"ע ס"ל שאם לא ריצה לחברו אף כל העבירות שבין אדם למקום לא נמחלו לו דדריש שסיום הפסוק לפני ה' תטהרו מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, אבל כשלא ריצה לחברו וסו"ס נשאר עוונו בידו גם מצד בן אדם למקום הרי נמצא חוצץ בינו ובין המקום (וכפי שהוסבר במהר"ל שטהרתו תלויה בכך שליתא חציצה בינו ובין הקב"ה לאחר ששב, אבל כל ונשאר בידו עבירה בנ"א לחבירו ממילא אינו מטהר בכך) אמנם בפשטות משמע שר"ע אתי להקל טפי ולא להחמיר.
מהלך רביעי
וראיתי בספר תוספת יום הכיפורים (שם סוד"ה דרש ראב"ע) כתב וז"ל: וראיתי בספר מאור עינים (דף קכד ע"ב) דפירש דראב"ע סבירא ליה דמי שיש לו עבירות שבין אדם לחברו אין הקדוש ברוך הוא מכפר לו אפי' על עבירות שבינו למקום ור"ע חולק עליו וס"ל דאפילו על עבירות שבין אדם לחברו הקדוש ברוך הוא מכפר אף על גב שלא ריצה את חברו ואין דבריו מחוורין אצלי ודוק עכ"ל.
וכדברי ספר מאור עינים כתב בספר עיון יעקב (הביאו החיד"א בספר מראית עין ר"ה יז) לפרש בדעת ר"ע שפליג על ראב"ע ולעולם ס"ל שאף מצוות בן אדם לחברו מכפר. וזו שיטה רביעית. אמנם קשה מאוד לקבל מסברא שכל שלא פייסו ימחל לו. וכמו שהעיר בתוס' יו"כ וכן העיר עליו שם החיד"א.
וכן יש להעיר לשיטות הנ"ל שלדעת ראב"ע כל שלא שב מעבירות בנ"א לחברו אין מתכפר לו אפילו עבירות שבנ"א למקום מלישנא דמתני' שהיה לראב"ע להוסיף "ואם לא פייסו מעכב אף העבירות בינו לבין המקום אפילו ביוה"כ", כי הוא חידוש גדול, ומדאמר עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, משמע מכל מקום.
ב"ה במאמר הבא נדון:
באופן שלא יכול לפייס את חבירו האם מעכב
כשלא בא לבקש סליחתו
כשמחל בלי שבא לבקש ממנו מחילה
מחילה במזיק בגרמא
ידועים דברי האחרונים שהיות והעובר בינו לבין חברו עובר גם בינו לבין המקום וצריך לעשות תשובה גם לפני המקום. כך כתב הרב מהר"ש גארמיזאן והביאו הפר"ח (סימן תרו) דבעבירות שבינו לחבירו איכא נמי חלק גבוה. וכן כתב במנ"ח סוף מצוה שסד "כי שתים רעות עושה אם חוטא לחבירו, דעושה לחבירו וגם המרה פי אלקיו ית', על כן צריך לתשובה כאן", וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות תשובה ה"א שהחובל בחבירו אע"פ ששילם אין מתכפר לו עד שיתוודה וישוב. ועיין ח"ח לה"ר כלל ד, יב שכתב "וכשייתפייס וימחל לו, לא נשאר עליו כי אם העוון דבין אדם למקום". ומבואר בדבריו שבכל עבירה שבין אדם לחבירו יש עבירה גם בן אדם למקום.
כשלא ריצה את חבירו האם עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות לו
ומעתה יש לדון באדם שעבר על מצווה בין אדם לחבירו כגון שגזלו או הונהו בדברים מה דינו כאשר לא השיב את הגזילה ולא פייס וריצה את חברו האם זה מעכב את תשובתו בינו לבין המקום, דהיינו שהתשובה על אותם לאוין לא תתקבל לפני המקום אלא אם השיב פייס וריצה את חברו. ומסתבר דכיון דאכתי רביע עליה חיוב כלפי חבירו לכן לא פקע החיוב לפני המקום. וטעם הדבר שאין החטא מחולק לשתים שבינו לחברו ענין אחד ובינו לבין המקום ענין אחר אלא דבר אחד הוא כי הלאו נמשך מחמת שהזיק לחברו וצריך להקדים ולרצות ואחר כך לעשות תשובה ובלאו הכי דמי לטובל ושרץ בידו.
אמנם זה אינו פשוט כל כך, ונחלקו בזה האחרונים, ודעת היעב"ץ בתשובה (הובאה בשו"ת שתי הלחם סימן לא) וכן ספר מאור עינים (הובא בספר תוספת יום הכיפורים שם סוד"ה דרש ראב"ע) שכל שלא ריצה את חבירו אף עבירות שבין אדם למקום אינן נמחלות לו. והיינו אם יש בידו עבירה שבין אדם לחבירו ולא שב עליה הרי זה מעכב את כל התשובה כולה ותהא עומדת לפני המקום עד שישוב ממנה. וכן הובא בברכי יוסף (סימן תרו אות א') בשם יש מי שכתב וז"ל: דין א. עד שיפייסנו וכו'. יש מי שכתב דאם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר, ואסמכיה אמתיניתין. ואני אומר לא ניחא ליה למארייהו בהכי ע"כ.
אמנם דעת הפר"ח שם והברכ"י שם שאמנם באותה עבירה לא מתכפר אבל בשאר עבירות שבין אדם למקום מתכפר וז"ל הברכ"י שם: ומיהו כתב הרב מהר"ש גארמיזאן והביאו הרב בפר"ח דבעבירות שבינו לחבירו איכא נמי חלק גבוה, וכל שלא פייס את חבירו גם חלק גבוה אשר בה לא נתכפר עכ"ל.
וכך נקט המנחת חינוך מצוה שס"ד וז"ל: ונראה דכל זמן שלא ריצה את חבירו אף חלק שמים לא נמחל לו, דלא מהני כלל תשובה כל זמן שיש בידו החטא שחטא לחבירו, רק לאחר שנתפייס מחבירו צריך תשובה לחלק השמים ע"כ.
מהלך שלישי מחודש עפ"י המהר"ל
ולענ"ד יש מקום לומר בזה שיטה שלישית, שלעולם גם החלק גבוה (חלק שמים בלשון המנ"ח) בבין אדם לחבירו מתכפר. ובהקדם הגמ' יומא פה: תנן עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבינו לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל עד כאן.
והנה כבר עמדו האחרונים מפני מה נקבע אמרתו של ר"ע עם ראב"ע (עיין בתוי"ט שם ותוספות יום כפורים שם).
והמהר"ל (סוף דרוש לשבת תשובה) כתב וז"ל:
ויש לשאול למה אין יום הכפורים מכפר על עבירות שבינו לחבירו. ואי משום שהיה לו לפייסו, העבירות שבין אדם למקום נמי יעשה תשובה ויפייס המקום. ועוד לפעמים שהולך אותו שחטא נגדו למדינת הים ולא ידע אנה הוא או שהוא חולה ואינו יכול ללכת אחריו. אבל רבי עקיבא פירש דבר זה מה שאין יום הכפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום. ולכך אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים, כלומר שמה שישראל מיטהרים ביום הכפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות בו יתעלה כדכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלהיכם, ועל זה אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים כי אין מעלה יותר מזה. והוסיף לומר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שבשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל, כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא מסלק החטא מן הדבקים בו. ולכך ביום הכפורים מפני ענויי נפש והסתלקות הגופניות מישראל ואז יש לישראל דבקות בו יתעלה ודבר זה הוא מסלק החטא מישראל. ולכך קאמר מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי המקוה מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם, כי המקוה לא שייך בו טומאה לכך כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה. וכך הקב"ה מטהר ישראל כי הם דבקים בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה והפרד כלל, והוא יתעלה מסולק מן החטא ולכך ישראל טהורים על ידי הקב"ה בעצמו. ולכך דוקא עבירות שבינו למקום שנתרחק מן השם יתעלה, השם יתעלה מכפר על ידי שישראל דבקים בו. אבל החטא מצד חברו לא מצד השם יתעלה אין יום הכפורים מכפר, ועל זה אמר אשריכם ישראל על הדביקות הגמור הזה מבלי חציצה כלל עד שנעשים טהורים מאתו עכת"ד.
מבואר בדברי המהר"ל שר"ע לא בא לדרוש דברי אגדה בעלמא, אלא לבאר הטעם שיום הכפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו. ומתוכן דבריו עולה, שמצוות בין אדם למקום מכפר ביו"כ מפני ענויי נפש והסתלקות הגופניות מישראל, לכן יש לישראל דביקות בקב"ה, ובו יתעלה לא שייך אצלו החטא וממילא מסלק החטא מן הדבקים בו כמו המקוה כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה. וכל זה לא שייך בבין אדם לחבירו.
ולפי זה י"ל לדעת ר"ע לעולם אף החלק שבין אדם למקום במצוות שבין אדם לחבירו מתכפר, כי אם לא הרי לא חשיב מקווה ישראל ה' מה מקוה מטהר וכו', שהרי סו"ס לא נסתלקה החציצה כלפי העברות שבין אדם לחבירו. (בחלק שבין אדם למקום), ואלו לדעת ראב"ע לא נמחל לו עכ"פ בחלק הגבוה שבבין אדם לחבירו.
אמנם ייתכן לומר להיפך ממש שר"ע ס"ל שאם לא ריצה לחברו אף כל העבירות שבין אדם למקום לא נמחלו לו דדריש שסיום הפסוק לפני ה' תטהרו מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, אבל כשלא ריצה לחברו וסו"ס נשאר עוונו בידו גם מצד בן אדם למקום הרי נמצא חוצץ בינו ובין המקום (וכפי שהוסבר במהר"ל שטהרתו תלויה בכך שליתא חציצה בינו ובין הקב"ה לאחר ששב, אבל כל ונשאר בידו עבירה בנ"א לחבירו ממילא אינו מטהר בכך) אמנם בפשטות משמע שר"ע אתי להקל טפי ולא להחמיר.
מהלך רביעי
וראיתי בספר תוספת יום הכיפורים (שם סוד"ה דרש ראב"ע) כתב וז"ל: וראיתי בספר מאור עינים (דף קכד ע"ב) דפירש דראב"ע סבירא ליה דמי שיש לו עבירות שבין אדם לחברו אין הקדוש ברוך הוא מכפר לו אפי' על עבירות שבינו למקום ור"ע חולק עליו וס"ל דאפילו על עבירות שבין אדם לחברו הקדוש ברוך הוא מכפר אף על גב שלא ריצה את חברו ואין דבריו מחוורין אצלי ודוק עכ"ל.
וכדברי ספר מאור עינים כתב בספר עיון יעקב (הביאו החיד"א בספר מראית עין ר"ה יז) לפרש בדעת ר"ע שפליג על ראב"ע ולעולם ס"ל שאף מצוות בן אדם לחברו מכפר. וזו שיטה רביעית. אמנם קשה מאוד לקבל מסברא שכל שלא פייסו ימחל לו. וכמו שהעיר בתוס' יו"כ וכן העיר עליו שם החיד"א.
וכן יש להעיר לשיטות הנ"ל שלדעת ראב"ע כל שלא שב מעבירות בנ"א לחברו אין מתכפר לו אפילו עבירות שבנ"א למקום מלישנא דמתני' שהיה לראב"ע להוסיף "ואם לא פייסו מעכב אף העבירות בינו לבין המקום אפילו ביוה"כ", כי הוא חידוש גדול, ומדאמר עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, משמע מכל מקום.
ב"ה במאמר הבא נדון:
באופן שלא יכול לפייס את חבירו האם מעכב
כשלא בא לבקש סליחתו
כשמחל בלי שבא לבקש ממנו מחילה
מחילה במזיק בגרמא
- המאמר הבא בסדרה 'בין אדם לחבירו מעכב תשובה - בקשת מחילה וסליחה מחברו': באופן שאין בידו לפייס את חבירו האם מעכב - דיני סליחה
