שמעתי מבואר במהר"ל (לא מצאתי בפנים) ענין כפיית ההר כגיגית.
שמעבר לפשוטן של הדברים הכוונה, שאחר וישראל יצאו ממצרים, ראו קריעת ים סוף, הגיעו למדבר סיני וחנו תחת ההר, יצאו ממ"ט שערי טומאה, וכעת נותרו קדושים טהורים וזכים. באותם הרגעים הנשגבים כשהקולות והברקים נשמעים, וכל הבריאה דוממת, ציפור לא צייץ...