במאמר זה נסקור את המנהגים שהונהגו בתפוצות בית ישראל בימי השובבי"ם.

מנהג א' - תענית:

מנהג זה נחלק לשתי דרכים:

א. להתענות בכל שנה מעוברת, בכל יום חמישי מפרשיות שובבי"ם ת"ת.

מנהג זה הובא בלקט יושר (ונזכר במאמר הקודם בסדרה), וז"ל:

"וזכורני שהמנהג באושטרייך בשנת העבור מתענין ח' תעניות, ומתחילים פרשת שמות ביום ה', ואח"כ בכל יום ה' עד פרשת תצוה, וסימן לאלו התעניות – שובבי"ם ת"ת, שהם ר"ת מן הסדר: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה. ובכל שנת העיבור הרב והקהל מקבלים עליהם אלו התעניות בחצר בית הכנסת בשבת ויחי, ומתנה אם בא יו"ט ביום ה' שיתענו ביום ב' קודם יום ה', ומלמד שיש לו ו' שעות אין צריך להתענות, והרבה תנאים כאלו. וזכורני שהוא [בעל תרוה"ד] מתענה ביומי דשובבי"ם ת"ת אע"ג שיכול ליתן ד' פשוטים לצדקה" וכו'.

וכך גם מובא במהלכות ומנהגי מהר"ש (אות תמ"ד), וזה לשונו:

"שאלתי למ"ר שלום, מפני מה מתענין כשהשנה מעוברת, ואמר לי לפי שהשנה ארוכה יותר משנים אחרות, ויש זמן מופלג מתעניות שלאחר החודש שמתענים בה"ב לתעניות שני וחמישי ושני שלאחר הפסח, מבשנים אחרות, ולכך מתענים".

וכן כתבו גם המטה משה, הלבוש, והמגן אברהם - עיין לשונם הזהב במאמר הקודם.

ב. להתענות בכל שנה מ' ימים רצופים בימי השובבי"ם.

מנהג זה הוא מהאר"י, כפי שמובא בשער רוח הקודש תיקון כ"ג, וזה לשונו:

"ענין השובבי"ם הנודעים. ר"ל: שיש מנהג קדום בכל ישראל, להתענות מ' יום רצופים, שיש מן היום הראשון של פרשת שמות, עד פרשת תרומה, וקצת מן תצווה. ונתנו סימן בהם, שובו בנים שובבים, ר"ת: שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים. והנה עיקר התענית בהם במ' ימים אלו, לא נתקנו אלא על עון הקרי. וימים אלו מסוגלים להתענות בהם על הקרי, יותר מכל ימות השנה, וטעם הדבר יתבאר לך ממה שביארנו בענין גלות מצרים, בחומר ובלבנים מה ענינו, ושם נתבאר, כי אותם שנשתעבדו בגלות מצרים, היו אותם הניצוצות של הנשמות שיצאו מאדם הראשון, באותם ק"ל שנה שפירש מן אשתו, והיה מוליד שדין ורוחין על ידי טיפות קרי. וכלאלו נתקנו בגלות מצרים ההוא, ולכן בזמן הפרשיות אלו, יש בהם סגולה לקבל תשובת האדם, המתענה בהם על עון הקרי. ולכן הם מתחילים מן פרשת שמות, מפני שאז בפרשה ההיא, היה התחלת השעבוד, ומסתיימים בפרשת משפטים, לטעם שנתבאר שם גם כן, בענין סמיכות כי תקנה עבד עברי אל מתן תורה, כי אז נגמרו אותם הניצוצות להיתקן בענין כי תקנה עבד עברי וע"ש.

גם דע, כי עיקר אלו התעניות נתקנו בימים אלו, לכפר על עון שכבת זרע לבטלה, שעליהם כתיב שוחטי הילדים וגו'. ומה שצריך לכוין בתעניות הנז'" וכו' עיי"ש.


מנהג ב' - לא לכעוס:

היסוד ושורש העבודה מביא בשם האר"י שיש להיזהר בימים אלו לא לכעוס בשום אופן, וזה לשונו:

"גם הזהיר האריז״ל באזהרה גדולה, שיזהר האדם מאד מהקפדה ויתרחק מן הכעס אפילו לדבר מצוה".

מנהג ג' - להיזהר בכוונת ברכת הנהנין:

מנהג זה הוזכר ביסוד ושורש העבודה ובכתבי הסבא מקלם - בשם האר"י ז"ל.

מנהג ד' - להיזהר בלשון הרע:

מנהג זה הוזכר בפרי מגדים סימן תרפ"ה, וז"ל:

"טעם שובבי"ם, עיין בשל"ה ולבוש. ומתחילין מפרשת שמות, כי גלות מצרים אנו משלימין עתה, כמבואר בספרים. ובספר המגיד שלי כתבתי, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, בבעל הטורים "שמות בני ישראל הבאים", ראשי תיבות שביה. וכתבתי, "ואלה" נוטריקון ואבק לשון הרע, כי על מכירת יוסף באו למצרים, אבק במאיר נתיב אבק דק ואבק התאמצות, שאחד מתאמץ להפיל חבירו, ואבק כו'. בני ישראל "את" יעקב, ישראל מדריגה חשובה, הנפש. יעקב מדרגה שפלה, הגוף, כי הגוף מלבוש ובית לנפש. תפארת אדם לשבת בית ועל דרך לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי,שחלק הדומם ראוי לגרר אחר חלק החי, לא הנפש אחר הגוף, כסוסי פרעה שהסוסים נמשכו בעל כרחם לים אחר העגלות. ולשון הרע חמור מכל, להיות עקרו בנפש, לנפש חיה, לרוח ממללא. בני ישראל הבאים מצרימה בשביה, מפני ש"את" יעקב, נעשה הנפש טפל לגוף יעקב, לפיכך "איש וביתו" באו, כי בגלות מצרים שניהן בגלות, הנפש והגוף במ"ט שערי טומאה, עד שמיהר ה' הקץ וגאלם, ה' יגאלנו במהרה בימינו אמן".


מנהג ה' - להרבות באמירת תהילים:

מנהג זה הוזכר בספר אוהב ישראל, והוסיף ש"ואלה שמות בני ישראל הבאים" סופי תיבות תהילים.

מנהג ו' - להרבות בלימוד התורה:

כן כתב בספר יסוד ושורש העבודה, וזה לשונו:

"והעיקר עם התענית התמדת הלימוד יומם ולילה. ויזהר מאד ומאד משיחת חולין. וכבר הזכרתי בשם האריז״ל, מי ששומר את עצמו בשתיקה ארבעים יום רצופים, בודאי ישיג רוח הקודש בלי ספק, עכ"ל".

וכן כתב בהקדמת האגלי טל - שעיקר תיקון פגם הברית הוא בלימוד בעיון, וזה לשונו:

"ועל-פי זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה, כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה, וביותר בלימוד התורה בעיון, על-פי מה ששמעתי מאדומו"ר זצ"ל בפירוש דברי הזוה"ק, שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה, משום דתשובה היא מלב, כדכתיב (ישעיהו ו י): "ולבבו יבין ושב ורפא לו", ופגם שבזרע הוא במוח, והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בספר זרע קודש. ועל-כן, עיון הלכה, שהוא במוח, וכל שכן מי שמחדש חידושים, הרי התיקון גם-כן במוח.

ובזוה"ק: "דבגלותא בתראה אתקיים בהו (שמות א יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה" - זו קושיה, "בחומר" - דא קל וחומר, "ובלבנים" - דא ליבון הלכה, "ובכל עבודה בשדה" - דא ברייתא, "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך" - דא תיקו". הרי, דכמו שהיה התיקון במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית, כמו כן נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה, והטעם כנ"ל מפני שהתיקון הוא במוח".

מנהג ז' - להתחזק בדיני טהרת הבית:

נהגו בכל תפוצות ישראל שבימים אלו לומדים ומשננים את דיני טהרת הבית ומקהילים קהילות ושיעורים.
מאמר קודם בסדרה 'ימי השובבי"ם': ימי השובבי"ם חלק א' - מקור המנהג