בספר פסקי תשובה (סימן ק"מ) רצה לחדש דבשולח מנות לאדם חשוב, יצא האדם חשוב במצות שילוח מנות, כיון דנותן האדם חשוב למשלח המנות הנאה ע"י שמקבל המנות ממנו, וכדאיתא בפ"ק דקידושין דבאדם חשוב כשנותן לו שווה פרוטה הו"ל כאילו קיבל ממנו שו"פ, ומהני לקנות בקידושין, ואף דבמצות משלוח מנות בעי הנאה דאכילה ושתיה דוקא, מ"מ כיון דבא ע"י אכילה ושתיה שפיר דמי עיי"ש [1].
וכבר העירו עליו דאין הנידון דומה לראיה דגבי משלוח מנות לא בעינן הנאת מנות אלא מנות ממש, וכיון דלא שלח לו מנות ממש אלא נתן לו הנאה של אדם חשוב שבאה מהמנות לא יצא ידי משלוח מנות. ועוד יש להעיר דהנאה של אדם חשוב גבי משלוח מנות לא חשוב שתי הנאות של שני דברים ששלח אלא הנאה כוללת שקיבל ממנו, וגבי מצות משלוח מנות בעינן שיקבל ממנו שתי הנאות נפרדות של שתי מנות וליכא. וכך כבר הקשה בספר משמרת חיים ונשאר בצ"ע.
וכדי לבאר דבריו יש להקדים מה שיש לחקור למ"ד שס"ל דדין משלוח מנות איש לרעהו [2] הוא בכדי להרבות שלום וריעות ועיקר התקנה בשביל כך היתה, האם סברא זו היא הטעם וסיבת התקנה דמשלוח מנות, אך החפצא של החיוב הוא לשלוח מנות וזהו עצם החיוב לשלוח מנות דוקא ביום זה, והסיבה לתקנה זו ולחיוב זה הוא בכדי להרבות שלום וריעות להיפך ממה שאמר הצר וכו'. או דלמא להרבות שלום וריעות ביום הפורים הוא החפצא של החיוב ועצם החיוב והתקנה ביום זה הוא להרבות שלום וריעות, ומה שאמרו ז"ל לשלוח מנות איש לרעהו הוא היכי תימצי לקיום חיוב זה [3]
והנה בגמ' מגילה ז: איתא דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. וכתב שם רש"י וז"ל מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו ע"כ. ובבית יוסף סימן תרצה כתב להקשות לביאור רש"י וז"ל וקשה לי על דבריו דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו. וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי אתא לאשמוענין ע"כ.
ובאמת הר"ן (ג: ד"ה גמ' מתני') הרמב"ם (פ"ב הט"ו) והטור (סימן תרצה) פירשו שלא כדברי רש"י, אלא דבפורים שעמדו בו עכשיו בשנה זו היו מחליפין סעודתם זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים משלוח מנות ועשו כן לפי שלא היתה ידם משגת כדי שיוכל לשלוח מנות לרעהו ולהשאיר גם לעצמו כראוי ועל כן היו צריכין להחליף סעודתן.
ובדעת רש"י כתב הב"ח על אתר לפרש וזת"ד: ואם החליף סעודתו בשל חבירו יצא. בפרק קמא דמגילה אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי וכו', אבל רש"י ז"ל כתב וזה לשונו מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו עכ"ל ומשמע שרוצה לומר שלא היו שולחין זה לזה ופשיטא שאין שנה שניה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח מנות משנה שעברה אלא כך הוא הפירוש דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות והוא הדין בשנה שניה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן אלא האמת אומר שהיו מחליפין בשנה שניה ועיקרו לא אתא אלא לאשמועינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם כן נראה לי דעת רש"י ומקובל לע"ד משאר פירושים שנאמרו בו עכת"ד.
ומבואר דהב"ח למד בדעת רש"י דבא להשמיענו חידוש גדול, דכיון דעיקר הטעם של משלוח מנות הוא בכדי להשכין שלום וריעות ממילא אם ע"י שאוכלין יחדיו הם ששין ושמחין ונהיה שלום וריעות ביניהם ממילא קיימו את עיקר החיוב של משלוח מנות, דכל מה שאמרו לשלוח מנות איש לרעהו הוא רק היכי תימצי לקיים את עיקר התקנה, שעיקרה להרבות שלום וריעות.
ומעתה נמצא דלביאור של הב"ח בדעת רש"י, הראשונים שחלקו עליו בביאור מחלפי סעודתייהו ס"ל דכל שלא שלחו משלוח מנות ממש איש לרעהו לא יד"ח כלל, כיון דהחפצא של התקנה היתה לשלוח מנות איש לרעהו בדוקא, אלא שסיבת התקנה בכדי להרבות שלום וריעות להיפך ממה שאמר הצד ישנו עם אחד מפורד וכו' [זהו לפי סברת הב"ח שכתב דעיקר הטעם הוא לעשות שלום וכו'] וממילא כל שלא שלחו מנות ממש איש לרעהו לא יצאו יד"ח במצות משלוח מנות, ולא סגי בשלום וריעות שעושים ע"י סעודתם שבת אחים גם יחד.
והשתא לשיטת הב"ח בדעת רש"י דס"ל דעיקר התקנה היתה בכדי להרבות שלום וריעות, והיא היתה עצם התקנה להרבות שלום ביום זה, ומה שאמרו לשלוח מנות איש לרעהו הוא היכי תימצי לקיים חיוב זה ע"י משלוח מנות, וע"כ כתב דסגי במה שסועדים יחידו דמרבים בזה שלום וריעות, מובן שפיר מה שרצה לחדש בפסקי תשובה, דס"ל דהטעם של משלוח מנות הוא להרבות שלום וריעות, ועוד ס"ל כמו שלמד הב"ח בדעת רש"י דמשלוח מנות הוא רק היכי תימצי לקיום התקנה של ריבוי שלום ביום הפורים, וע"כ כמו שבאם סועדים יחדיו יצאו יד"ח ופטורים ממשלוח מנות ממש, דכבר גרמו לריבוי שלום וריעות וקיימו את עיקר התקנה, אף באם קיבל אדם חשוב המנות מן השולח, ונתן לו בזה הנאה וקירב לבבו אליו שפיר יד"ח כיון שריבה את השלום והאחוה ביניהם.
וכבר העירו עליו דאין הנידון דומה לראיה דגבי משלוח מנות לא בעינן הנאת מנות אלא מנות ממש, וכיון דלא שלח לו מנות ממש אלא נתן לו הנאה של אדם חשוב שבאה מהמנות לא יצא ידי משלוח מנות. ועוד יש להעיר דהנאה של אדם חשוב גבי משלוח מנות לא חשוב שתי הנאות של שני דברים ששלח אלא הנאה כוללת שקיבל ממנו, וגבי מצות משלוח מנות בעינן שיקבל ממנו שתי הנאות נפרדות של שתי מנות וליכא. וכך כבר הקשה בספר משמרת חיים ונשאר בצ"ע.
וכדי לבאר דבריו יש להקדים מה שיש לחקור למ"ד שס"ל דדין משלוח מנות איש לרעהו [2] הוא בכדי להרבות שלום וריעות ועיקר התקנה בשביל כך היתה, האם סברא זו היא הטעם וסיבת התקנה דמשלוח מנות, אך החפצא של החיוב הוא לשלוח מנות וזהו עצם החיוב לשלוח מנות דוקא ביום זה, והסיבה לתקנה זו ולחיוב זה הוא בכדי להרבות שלום וריעות להיפך ממה שאמר הצר וכו'. או דלמא להרבות שלום וריעות ביום הפורים הוא החפצא של החיוב ועצם החיוב והתקנה ביום זה הוא להרבות שלום וריעות, ומה שאמרו ז"ל לשלוח מנות איש לרעהו הוא היכי תימצי לקיום חיוב זה [3]
והנה בגמ' מגילה ז: איתא דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. וכתב שם רש"י וז"ל מחלפי סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו ע"כ. ובבית יוסף סימן תרצה כתב להקשות לביאור רש"י וז"ל וקשה לי על דבריו דאם כן לא היו מקיימים משלוח מנות איש לרעהו. וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי אתא לאשמוענין ע"כ.
ובאמת הר"ן (ג: ד"ה גמ' מתני') הרמב"ם (פ"ב הט"ו) והטור (סימן תרצה) פירשו שלא כדברי רש"י, אלא דבפורים שעמדו בו עכשיו בשנה זו היו מחליפין סעודתם זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים משלוח מנות ועשו כן לפי שלא היתה ידם משגת כדי שיוכל לשלוח מנות לרעהו ולהשאיר גם לעצמו כראוי ועל כן היו צריכין להחליף סעודתן.
ובדעת רש"י כתב הב"ח על אתר לפרש וזת"ד: ואם החליף סעודתו בשל חבירו יצא. בפרק קמא דמגילה אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי וכו', אבל רש"י ז"ל כתב וזה לשונו מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו עכ"ל ומשמע שרוצה לומר שלא היו שולחין זה לזה ופשיטא שאין שנה שניה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח מנות משנה שעברה אלא כך הוא הפירוש דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות והוא הדין בשנה שניה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן אלא האמת אומר שהיו מחליפין בשנה שניה ועיקרו לא אתא אלא לאשמועינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם כן נראה לי דעת רש"י ומקובל לע"ד משאר פירושים שנאמרו בו עכת"ד.
ומבואר דהב"ח למד בדעת רש"י דבא להשמיענו חידוש גדול, דכיון דעיקר הטעם של משלוח מנות הוא בכדי להשכין שלום וריעות ממילא אם ע"י שאוכלין יחדיו הם ששין ושמחין ונהיה שלום וריעות ביניהם ממילא קיימו את עיקר החיוב של משלוח מנות, דכל מה שאמרו לשלוח מנות איש לרעהו הוא רק היכי תימצי לקיים את עיקר התקנה, שעיקרה להרבות שלום וריעות.
ומעתה נמצא דלביאור של הב"ח בדעת רש"י, הראשונים שחלקו עליו בביאור מחלפי סעודתייהו ס"ל דכל שלא שלחו משלוח מנות ממש איש לרעהו לא יד"ח כלל, כיון דהחפצא של התקנה היתה לשלוח מנות איש לרעהו בדוקא, אלא שסיבת התקנה בכדי להרבות שלום וריעות להיפך ממה שאמר הצד ישנו עם אחד מפורד וכו' [זהו לפי סברת הב"ח שכתב דעיקר הטעם הוא לעשות שלום וכו'] וממילא כל שלא שלחו מנות ממש איש לרעהו לא יצאו יד"ח במצות משלוח מנות, ולא סגי בשלום וריעות שעושים ע"י סעודתם שבת אחים גם יחד.
והשתא לשיטת הב"ח בדעת רש"י דס"ל דעיקר התקנה היתה בכדי להרבות שלום וריעות, והיא היתה עצם התקנה להרבות שלום ביום זה, ומה שאמרו לשלוח מנות איש לרעהו הוא היכי תימצי לקיים חיוב זה ע"י משלוח מנות, וע"כ כתב דסגי במה שסועדים יחידו דמרבים בזה שלום וריעות, מובן שפיר מה שרצה לחדש בפסקי תשובה, דס"ל דהטעם של משלוח מנות הוא להרבות שלום וריעות, ועוד ס"ל כמו שלמד הב"ח בדעת רש"י דמשלוח מנות הוא רק היכי תימצי לקיום התקנה של ריבוי שלום ביום הפורים, וע"כ כמו שבאם סועדים יחדיו יצאו יד"ח ופטורים ממשלוח מנות ממש, דכבר גרמו לריבוי שלום וריעות וקיימו את עיקר התקנה, אף באם קיבל אדם חשוב המנות מן השולח, ונתן לו בזה הנאה וקירב לבבו אליו שפיר יד"ח כיון שריבה את השלום והאחוה ביניהם.
[1] והנה בפסקי תשובה הנ"ל כתב לפי דבריו, שיוצא ידי חובה במשלוח מנות גזול מנכרי אף דלא מקרי לכם, ואף דלא קנה את גוף הדבר ונמצא דלא הוי רק הנאה בעלמא, מ"מ כיון דע"י מידי דאכילה בא לו, וסו"ס קא מתהני מיניה, יד"ח. עיין שם.
[2] בטעם מצות משלוח מנות פירש בתרומת הדשן סימן קיא דשולח מנות כדי שיהא לכל אחד בשפע לקיים סעודת פורים כדינא. אמנם בספר מנות הלוי פ"ט פסוק טז, יז כתב דטעם המצוה להרבות אהבה ואחוה להראות שאנו אגודה אחת.
[3] ובחקירה זו אפשר לתלות פלוגתת רש"י והריטב"א בגמ' מגילה ז. בהא דשדר רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא אטמא דעגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימנו בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. וכתב שם רש"י (ד"ה ה"ג) וז"ל ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות דהא תרי מנות איכא. הדר שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא ע"כ. וראה שם בריטב"א שחלק על מש"כ רש"י, ולפי גרסתו המעשה היה ששלח לו ר"י שתי פעמים, באחת אמר לו קיימת מתנות לאביונים ובשנית אמר לו קיימת בנו ומשלח מנות ומבואר, דצריך שיהיה המשלוח מנות לפי ערך השולח. ואפשר לכאו' לתלות פלוגתת רש"י והריטב"א בחקירה הנ"ל ואכמ"ל.
