דור הארנקים

בסייעתא דשמיא.

ליל שישי, קבר רבי יונתן בן עוזיאל.

מתי כבר ניגאל, טאטע אני רוצה משיח, הזעקות חתכו את דממת היער של עמוקה בין רחשי צעדי הפרות צעק רוני את כל נשמתו אבא אני מחכה לך מתי תחזור אלינו, השכינה איי איי איי בגלות כמה זה כואב לי.

רוני היה יהודי פשוט חיצונית אולם הכאב ניכר שזהו כאב אמיתי, לא כאב על קשיים בפרנסה לא כאב על בריאות, שלום בית, חינוך הילדים כו', היה זה מחזה של אמת פנימית זועקת.

ניגשתי אליו ושאלתי אותו באמת אכפת לך על זה שהשכינה בגלות, בטח זה מאד אכפת לי ענה לי רוני, מה כואב לך בזה? רוני התבלבל לרגע מה האברך רוצה ממנו, מה אתה לא מבין??? עניתי לו, לא אני לא מבין.

מה לא כואב לך החורבן? צער השכינה? הכאב של אבא בשמים על הבנים שרחוקים משולחן אביהם?

תוך כדי נסיתי להיזכר בתשעה באב האם הצלחתי לדמוע על החורבן, ונזכרתי שכן ירדו לי דמעות כאשר קראתי את הקינות על הזוועות שעם ישראל עבר בגלות, ואמנם היה לי קשה להתרגש אולם לאחר מאמץ מרובה "הצלחתי" לסחוט דמעה והרגשתי מחובר לצער החורבן.

חשבתי לעצמי האם זה מה שאבא בשמים רוצה? שאני אהיה עצוב? שאני אוציא דמעה בכוח ולכוון על החורבן?

הביט עלי רוני ואמר תגיד לי- מה נראה לך שחסר לי כיום שאני מחכה לו?

איזה בעיות המשיח יפתור לי בחיים לשיטת שמואל חוץ משיעבוד גלויות?

מה תמיד טפטפו לנו שחסר לנו במשיח? האם בשביל שייפסקו הצרות צריך משיח? האם בשביל שיהיה לי איך להחזיר את המשכנתא אני צריך את המשיח?

הרי זה זלזול בכל המהות של הדבר הקדוש שנקרא משיח וגאולתם של ישראל.

זה כמו מלך שהחזיר את בנו יחידו לאחר 50 שנות גלות והדבר הראשון שהילד עשה זה לקחת מאבא את האשראי הפתוח ולקנות מכל הבא ליד, לא לומר שלום לאבא, לא לשאול אותו מה הוא חפץ שיעשה כדי לכבדו.

הדבר היחיד שמעניין אותו בגאולה זה שהוא יוכל לעשות לגשמיות שלו בצורה קלילה וזורמת.

אז מה כן חסר לנו?

כתוב שבשמחת בית השואבה הזקנים היו בוכים וכששאלו אותם למה, הם ענו כי מי שלא היה בשמחת בית השואבה של בית ראשון לא יבין מה זו שמחה.

ואם אז הם לא יכלו להבין בהשגות של בית המקדש איך אנו הקטנים נוכל להבין במה שהיה שם וממילא להבין מה חסר לנו.

התשובה הנכונה לזה היא שבאמת אין אפשרות לדעת ולחוות את מה שהיה כדי שנדע מה חסר לנו כיום.

אולם בכל אופן ישנה אפשרות להבין מקצת ממה היה פעם ומה חסר לנו היום.

ננסה לדמיין לעצמינו יושבים ולומדים תורה למשך שמונה שעות רצוף אמנם מסתבר שכמעט אין בנמצא אדם שעשה כזאת אולם אם לאחר ג' שעות של לימוד רצוף ההרגשה היא עילאית כ"ש ח' שעות שההרגשה היא מדהימה ועילאית, וכבר דיבר על זה מרן החזו"א בשבח הלומד שעות ברציפות.

מה אנו חשים לאחר איזה עשיית חסד שעשינו עם יהודי, מה מרגיש מתנדב הצלה לאחר שהציל יהודי ממוות בטוח.

איך מרגיש כל יהודי לאחר שהצליח לעמוד בניסיון קשה של שמירת הלשון, העיניים וכו'.

תחושת אושר שאין כמותה.

מהי תחושת האושר הזאת???

התשובה לכך היא "קרבת אלוקים"

וזה מה שחסר לנו כיום-התחושת אושר שיש לכל נשמה יהודית לאחר מעשה גדול, אולם היא מוגבלת בזמן, כאשר המשיח יבוא הוא יעזור לנו להיות בתחושת אושר מתמשכת של קרבת אלוקים.

אתה מבין??? אמר לי רוני, נכון אני לא זכיתי להיות כמוך ולגדול בבית חרדי שהכל ברור מאליו, אני עשיתי את כל הדרך מהריחוק הכי גדול שיש מאבא בשמים, ואני יודע מה זה להרגיש רחוק ואחר כך להרגיש קרוב!!!

ואני מבין שיש לי אפשרות להיות הרבה יותר קרוב לאבא שבשמים, וזה כל כך כואב לי שאבא בשמים יודע שאני רוצה להיות יותר קרוב אליו אבל השכינה בגלות, וכביכול אין איך לאבא לעזור לבן שלו להתקרב אליו ברמות הגבוהות שיש בגאולה, וזה מה שאכפת לי ששכינה מתפלשת בעפר חפצה ומשתוקקת בגאולת עם ישראל.