אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר (יומא כו.).
ולכא' ק"ק מבראשית (מו, כח) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה וכ' רש"י, "מדרש אגדה להורות לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה" ע"כ. והכא משמע שמיהודה יצא הוראה? וי"ל (ביהודה) שכלפי הוראות שלפני מ"ת שפיר דמי.
ויש מקום לתרץ ע"פ הגמ' התם גופא, שיש הבדל בין אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לבין הוראה.
ועוד יש לדון שעוד לא ידעו כן באותה שעה לדרוש שדווקא שבט לוי ויששכר, ורק אחרי שהמעשים מרוב השבט היו מתאימים, קיבלו גיבוי לכך.
ואפשר גם דס"ל ליעקב אבינו, שהברכה שיברך ליהודה חלה בפועל על יהודה כבר מעיקרא (וכבר חזרה אליו רוה"ק באותה שעה), ורק בתור צידה לדרך בירכו לפני פטירתו להחיל עליו מכה בפטיש כדי שימשיך עמו. (וע"ש בתוס' שאכן הקשו מברכת יעקב אבינו ליהודה, ונראה בתירוצם שלא בטוח שהתקבלה, ולכן העדיפו להביא מהמציאות יהודה מחוקקי הכתובה בתהלים. שו"ר שהמהרש"א אכן התקשה בדבריהם שאיך יתכן וכו'.
ולכא' יש לדחות שלעולם התקבלה, רק שעדיף להביא מהמפורש, הגם שהוא מתהלים, מאשר מהתורה שעוד לא פורש מה היה בפועל.
ואגב יש לפלפל מזה בנידון הידוע אם התקבלה תפילת דוד המלך בנגעים ואהלות וכו' ויש לחלק שתפילה שאני וע' ס"ח קלא לגבי רוחניות שכששופך נפשו נענה גם כשאין בידו מעשים טובים וראה תוס' ב"מ קו. ומהרש"א קידושין כט:).
ועוי"ל שדיברו ע"פ רוב, ולעולם איכא נמי משאר שבטים. שו"ר שכ"כ בגבורת ארי ביומא שם.
והנה י"ל גם לפי' רש"י תענית ד. הידוע וכו', שיש לדייק בלשון הגמ' הנ"ל, שדווקא צורבא מרבנן לא משכחת דתהוי ליה ס"ד כזו גדולה אלא מהשבטים וכו', אבל לעולם בישישים חכמה והוראה גם משאר שבטים (ומסתמא אחרי ארבעים ע"פ סוטה ורמב"ם פ"ה דת"ת) זקנה יש כאן ממילא גם חכמה יש כאן (ע"ד לשון ברכות לט.).
ועוד אפשר לתרץ פשוט, בדיוק הלשון "לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה" - היינו שידאג לתוצאה, ואה"נ, הכל ע"פ הכללים. וכן משמע בלשון רמב"ם (פ"א מע"ז ה"ג) יעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישכח הלימוד.
[ושלח דווקא ליהודה, מחמת היותו עניו, שזה הכלי קיבול לתורה (כידוע מתענית ז. נדרים נה. עירובין נד. ועוד). והכל הולך אחרי ההתחלה (ע' תוס' ברכות ז. תוס' גיטין ה: גמ' ב"מ פה: אבות ד, יד. ירושל' חגיגה פ"ב. זוהר תזריע נ. שו"ת נו"ב יו"ד צג. רמ"א או"ח סו"ס נג על סידור הש"ץ. שו"ת כת"ס או"ח כה על חנוכת הבית ועוד).
וממילא, אם הוא יפתח בית תלמוד ישפיע רבות וכו' (וע' בתיקוני הזוהר להגר"א תרכ"ז עמו' 9 בליקוט על ריש א"ר נשא קכו: אודות ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבי שאין השכינה שורה אלא על פועל צדק וכתוב בירמיה כב הוי בונה ביתו בלא צדק, ולכן הלכו לשבת במקום שלא נגעה שם יד אדם. ור' שלמה זלמן הרשמן בספר בית אבות דף פ באבני מילואים למטה הביא ששמע ישירות מסביו "מעלות התורה" - בשם אחיו הגר"א שאם בית כנסת יבנה ע"י יהודים לש"ש לא יהיו מצויים שם הרהורים רעים. וראה ס"ח סי' רמט. וע"ע בשו"ת רבי עזריאל הילדסיימר ח"ב עמוד תנא בשם הגר"א על הבה נלבנה לבנים והדר הבה נבנה לנו עיר - הכפול בדור הפלגה - שהכינו עצמם לעבירה וכו', ולכן אח"כ נכפל וירד ה' לראות את העיר והבה נרדה ונבלה שם - לעקור בהכנות חיוביות כנגד הכנותיהם הרעות ע"ש).
ואפשר גם מצד היותו מלך, ויוכל לטפל בכל הענינים מבחינה גשמית. וגם מסתמא יהיה תוקף וכבוד לבית התלמוד בעיני מצרים, כשידעו שמלך התעסק איתו.
ואפשר שלכן גם זכה (בזבחים נד:) שהסנה' תהא בחלקו, בבחי' המתחיל במצוה וכו'.
וכל זה מתנקז לטיבותא ומצטלצל בדברי התוספתא ברכות (ד,טז): מפני מה זכה יהודה למלכות אמרו לו מפני שהודה בתמר. מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע אלעזר בן מתיא חנינא בן חכינאי ושמעון בן עזאי ושמעון התימני והיו עסוקין במה ששנה להן ר"ט. אמר להן ר"ע מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר הוסיפו הן מעצמן אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ אמר להם וכי נותנין שכר על העבירה.
אמרו לו אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהציל את אחיו מן המיתה שנא' ויאמר יהודה מה בצע וכתיב לכו ונמכרנו לישמעאלים אמר להן דיה להצלה שתכפר על המכירה אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני הענוה שנא' ועתה ישב נא עבדך שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנא' פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו שקל עבדו בו אבל שמואל אינו כן אלא נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני בורח מן השררה וישאלו בה' ויאמרו הנה הוא נחבא אל הכלים אמר להם ולא ערב הוא וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות למדנו רבינו אמר להם מפני שקידש שמו של הקב"ה שכשעלו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד קפץ שבטו של יהודה שמו של הקב"ה ועל אותה השעה הוא אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וגו' וכן הוא אומר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו יהודה קדש שמו של הקב"ה על הים ישראל ממשלותיו. ע"כ.
ולפי הטעם האחרון גם יש לבאר בהנ"ל שהוא יפרסם את ההוראות כשורשו להיות מקדש ש"ש, וזה עוד סיבה לבחירתו בפתיחת בית תלמוד].
ולגבי ענוות יהודה המבוארת לעיל, כמדומה שבעיון יעקב ביומא שם, כ' לגבי דוד המלך שזה סיבה שתהא הלכה כמותו בסנה' צג: הגם שאינו מהשבטים הנ"ל, וממילא כ"ש לגבי יהודה בשאלה הנ"ל, שיתורץ בשופי.
ועוד אפשר שמלך שאני אין לו ההגבלות הללו. ועוד יתכן שכיון שהיה מתייעץ עם יעקב אבינו, שפיר דמי. ונראה לומר גם שהכוונה שיעסקו בהוראה, ללא שיורו בפועל לאחריני, גם אם לא בתורת למעשה.
אכן חלק מהתי' האלו, לכא' לא עולה בקנה אחד עם מה שמצינו שהיה אב"ד במעשה תמר, ומשמע שגם לפני כל הנ"ל, היה עדיין בר הכי.
ולכן אפשר שכל מה ששמענו ביומא, זה דווקא כ"א בפנ"ע, אבל כשלומד בצוותא רווחא שמעתא ולעולם יכולים להורות גם הלכה למעשה.
ועוד אפשר ע"פ הרמב"ם הידוע טובא בסוף שמיטה ויובל, בזה"ל: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך. ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. ע"כ. ולפ"ז כל מי שנוהג בכל הנ"ל הוא הוא שבט לוי.
ולכא' ק"ק מבראשית (מו, כח) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה וכ' רש"י, "מדרש אגדה להורות לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה" ע"כ. והכא משמע שמיהודה יצא הוראה? וי"ל (ביהודה) שכלפי הוראות שלפני מ"ת שפיר דמי.
ויש מקום לתרץ ע"פ הגמ' התם גופא, שיש הבדל בין אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לבין הוראה.
ועוד יש לדון שעוד לא ידעו כן באותה שעה לדרוש שדווקא שבט לוי ויששכר, ורק אחרי שהמעשים מרוב השבט היו מתאימים, קיבלו גיבוי לכך.
ואפשר גם דס"ל ליעקב אבינו, שהברכה שיברך ליהודה חלה בפועל על יהודה כבר מעיקרא (וכבר חזרה אליו רוה"ק באותה שעה), ורק בתור צידה לדרך בירכו לפני פטירתו להחיל עליו מכה בפטיש כדי שימשיך עמו. (וע"ש בתוס' שאכן הקשו מברכת יעקב אבינו ליהודה, ונראה בתירוצם שלא בטוח שהתקבלה, ולכן העדיפו להביא מהמציאות יהודה מחוקקי הכתובה בתהלים. שו"ר שהמהרש"א אכן התקשה בדבריהם שאיך יתכן וכו'.
ולכא' יש לדחות שלעולם התקבלה, רק שעדיף להביא מהמפורש, הגם שהוא מתהלים, מאשר מהתורה שעוד לא פורש מה היה בפועל.
ואגב יש לפלפל מזה בנידון הידוע אם התקבלה תפילת דוד המלך בנגעים ואהלות וכו' ויש לחלק שתפילה שאני וע' ס"ח קלא לגבי רוחניות שכששופך נפשו נענה גם כשאין בידו מעשים טובים וראה תוס' ב"מ קו. ומהרש"א קידושין כט:).
ועוי"ל שדיברו ע"פ רוב, ולעולם איכא נמי משאר שבטים. שו"ר שכ"כ בגבורת ארי ביומא שם.
והנה י"ל גם לפי' רש"י תענית ד. הידוע וכו', שיש לדייק בלשון הגמ' הנ"ל, שדווקא צורבא מרבנן לא משכחת דתהוי ליה ס"ד כזו גדולה אלא מהשבטים וכו', אבל לעולם בישישים חכמה והוראה גם משאר שבטים (ומסתמא אחרי ארבעים ע"פ סוטה ורמב"ם פ"ה דת"ת) זקנה יש כאן ממילא גם חכמה יש כאן (ע"ד לשון ברכות לט.).
ועוד אפשר לתרץ פשוט, בדיוק הלשון "לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה" - היינו שידאג לתוצאה, ואה"נ, הכל ע"פ הכללים. וכן משמע בלשון רמב"ם (פ"א מע"ז ה"ג) יעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישכח הלימוד.
[ושלח דווקא ליהודה, מחמת היותו עניו, שזה הכלי קיבול לתורה (כידוע מתענית ז. נדרים נה. עירובין נד. ועוד). והכל הולך אחרי ההתחלה (ע' תוס' ברכות ז. תוס' גיטין ה: גמ' ב"מ פה: אבות ד, יד. ירושל' חגיגה פ"ב. זוהר תזריע נ. שו"ת נו"ב יו"ד צג. רמ"א או"ח סו"ס נג על סידור הש"ץ. שו"ת כת"ס או"ח כה על חנוכת הבית ועוד).
וממילא, אם הוא יפתח בית תלמוד ישפיע רבות וכו' (וע' בתיקוני הזוהר להגר"א תרכ"ז עמו' 9 בליקוט על ריש א"ר נשא קכו: אודות ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבי שאין השכינה שורה אלא על פועל צדק וכתוב בירמיה כב הוי בונה ביתו בלא צדק, ולכן הלכו לשבת במקום שלא נגעה שם יד אדם. ור' שלמה זלמן הרשמן בספר בית אבות דף פ באבני מילואים למטה הביא ששמע ישירות מסביו "מעלות התורה" - בשם אחיו הגר"א שאם בית כנסת יבנה ע"י יהודים לש"ש לא יהיו מצויים שם הרהורים רעים. וראה ס"ח סי' רמט. וע"ע בשו"ת רבי עזריאל הילדסיימר ח"ב עמוד תנא בשם הגר"א על הבה נלבנה לבנים והדר הבה נבנה לנו עיר - הכפול בדור הפלגה - שהכינו עצמם לעבירה וכו', ולכן אח"כ נכפל וירד ה' לראות את העיר והבה נרדה ונבלה שם - לעקור בהכנות חיוביות כנגד הכנותיהם הרעות ע"ש).
ואפשר גם מצד היותו מלך, ויוכל לטפל בכל הענינים מבחינה גשמית. וגם מסתמא יהיה תוקף וכבוד לבית התלמוד בעיני מצרים, כשידעו שמלך התעסק איתו.
ואפשר שלכן גם זכה (בזבחים נד:) שהסנה' תהא בחלקו, בבחי' המתחיל במצוה וכו'.
וכל זה מתנקז לטיבותא ומצטלצל בדברי התוספתא ברכות (ד,טז): מפני מה זכה יהודה למלכות אמרו לו מפני שהודה בתמר. מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע אלעזר בן מתיא חנינא בן חכינאי ושמעון בן עזאי ושמעון התימני והיו עסוקין במה ששנה להן ר"ט. אמר להן ר"ע מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר הוסיפו הן מעצמן אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה הארץ אמר להם וכי נותנין שכר על העבירה.
אמרו לו אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהציל את אחיו מן המיתה שנא' ויאמר יהודה מה בצע וכתיב לכו ונמכרנו לישמעאלים אמר להן דיה להצלה שתכפר על המכירה אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני הענוה שנא' ועתה ישב נא עבדך שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנא' פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו שקל עבדו בו אבל שמואל אינו כן אלא נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני בורח מן השררה וישאלו בה' ויאמרו הנה הוא נחבא אל הכלים אמר להם ולא ערב הוא וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו. אלא מפני מה זכה יהודה למלכות למדנו רבינו אמר להם מפני שקידש שמו של הקב"ה שכשעלו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד קפץ שבטו של יהודה שמו של הקב"ה ועל אותה השעה הוא אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וגו' וכן הוא אומר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו יהודה קדש שמו של הקב"ה על הים ישראל ממשלותיו. ע"כ.
ולפי הטעם האחרון גם יש לבאר בהנ"ל שהוא יפרסם את ההוראות כשורשו להיות מקדש ש"ש, וזה עוד סיבה לבחירתו בפתיחת בית תלמוד].
ולגבי ענוות יהודה המבוארת לעיל, כמדומה שבעיון יעקב ביומא שם, כ' לגבי דוד המלך שזה סיבה שתהא הלכה כמותו בסנה' צג: הגם שאינו מהשבטים הנ"ל, וממילא כ"ש לגבי יהודה בשאלה הנ"ל, שיתורץ בשופי.
ועוד אפשר שמלך שאני אין לו ההגבלות הללו. ועוד יתכן שכיון שהיה מתייעץ עם יעקב אבינו, שפיר דמי. ונראה לומר גם שהכוונה שיעסקו בהוראה, ללא שיורו בפועל לאחריני, גם אם לא בתורת למעשה.
אכן חלק מהתי' האלו, לכא' לא עולה בקנה אחד עם מה שמצינו שהיה אב"ד במעשה תמר, ומשמע שגם לפני כל הנ"ל, היה עדיין בר הכי.
ולכן אפשר שכל מה ששמענו ביומא, זה דווקא כ"א בפנ"ע, אבל כשלומד בצוותא רווחא שמעתא ולעולם יכולים להורות גם הלכה למעשה.
ועוד אפשר ע"פ הרמב"ם הידוע טובא בסוף שמיטה ויובל, בזה"ל: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך. ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. ע"כ. ולפ"ז כל מי שנוהג בכל הנ"ל הוא הוא שבט לוי.
