רבו המנהגים (המרתקים...) בסדר של ליל הסדר, ובס"ד ברצוני לפרוש את היריעה, והתחיל במנהגי יהדות תימן.
לבני תימן אין "קערת פסח" אלא הכול פרוס על השולחן. בהיקף השולחן מונחים הירקות בשכבות: בתחילה צנון עם עלים ועליו פטרוזיליה ובשכבה העליונה חסה. בחלק הפנימי של השולחן מונחות המצות מכוסות במטפחת נאה, ליד מושב ראש המשפחה.
כמו כן, מונחים במרכז השולחן קעריות חרוסת (דוּכֵּה), במרקם מדולל (ביין או בחומץ), (מצרכים להכנת הדוכה (כך בתימן כינו את החרוסת): חצי כוס יין מתוק, כף קמח מצה, חצי כפית זנגויל – עדיף טחון, חצי כפית כוסברה קצוצה, חצי כפית קינמון, חצי כוס שקדים טחונים, כף שומשום גדושה, כף גדולה של חוויג' קפה.) צלי בשר (זכר לקרבן פסח) ובשר מבושל (זכר לקרבן חגיגה) וביצים מבושלות.
כל השולחן מכוסה במפה יפה מיוחדת לפסח ותוך כדי הסדר מסירים ומכסים את השולחן במפה, בקטעים מסוימים שמעוררים את הילדים לשאול. מברכים על ארבע הכוסות ויש להדיחם בכל פעם במים. נוהגים למזוג את היין, אפילו בשיעור כלשהוא. שיעור כזית למנהג תימן הקדום כרבע ביצה (כשיטת הרשב"א) ויש שנטו לחומרא לשיעור שנע בין רבע לשליש ביצה ועומד על כ-15 גרם.
סימני הסדר בנוסח תימן:
קדש:
פותחים את הקידוש בפיוט "תרומה הבדילנו" כאשר השולחן מכוסה.
ונטול:
נוטלים ידיים בברכה.
כרפס טבול:
מסירים את המפה ומטבלים את הירק בחרוסת ואוכלים לא פחות מכזית.
מכסים את השולחן ורוחצים את הכוסות ומוזגים כוס שני.
מגיד:
פותחים בהגדה: בבהילו, ואומרים "מא כ'בר" ע"י הקטן לאחר מה נשתנה.
מסירים את המפה לפני "רבן גמליאל אומר".
חותמים בברכת "גּוֹאֵל ישראל" (ע"פ המהרי"ץ)
שותים כוס שני עם ברכה
רחצה:
נוטלים ידיים בברכה ונוהגים שאחד הילדים או הנערים נוטל ידי המבוגרים וזוכה לברכתם. המבוגר אומר לו: "יעבדוך עמים", והנער משיב: "וישתחוו לך לאומים".
יחץ ומוציא מצה:
בוצע מצה אחת לשתים: מחצית לאפיקומן ומצה וחצי לברכה, מברכים ומטבלים בחרוסת ואוכלים כזית.
מרור:
לשיטת הרמב"ם אוכלים בהסבה.
כורך:
כורכים כזית מרור וכזית מצה, מטבלים בחרוסת ומיסבים.
שולחן עורך:
אוכלים ושותים כל מה שרוצים.
צפון:
אוכלים כזית מהאפיקומן בהסבה. סוף זמן אכילתו לרמב"ם עד עלות השחר, אמנם מהרי"ץ כתב כדעת השולחן ערוך, שיש ליזהר לאכול ה'אפיקומן' לפני חצות.
ברך:
בסיום אכילת ה'אפיקומן' רוחצים ידיהם ב'מים אחרונים', ומברכים ברכת המזון.
נוהגים שאחד הילדים או הנערים נוטל ידי המבוגרים וזוכה לברכתם. המבוגר אומר לו: "תרום ידך על צריך", והנער משיב: "וכל אויביך יכרתו".
ממלאים ביין מזוג את הכוס המודח והנקי ומברכים עליו ברכת המזון.
אחר שמסיים 'ברוך האל המושיע' מברך 'בורא פרי הגפן', ועונים אמן, ומיסבים על צד שמאל ושותים כוס שלישי.
אין אוכלים או שותים יין בין כוס שלישי לרביעי.
הלל וברכת השיר (כוס רביעי [וחמישי]):
אחר השתייה שוטפים ומנקים את כוסות המסובים, ואין משתמשים בשארית היין מהכוס הקודם.
ממלאים ביין מזוג את הכוס המודח והנקי, ומשלימים עליו את ההלל.
כמו בחלקו הראשון, אף כאן עורך הסדר או אחד המסובים קורא פסקה פסקה, וכולם עונים אחריו 'הללויה'.
(הנוהגים להדר בשתיית כוס חמישי שהוא כנגד לשון חמישית של גאולה - 'והבאתי' - ממשיכים לסדר כוס חמישי.)
בסיום ההלל אומרים 'הלל הגדול'. הקורא אומר את תחילת הפסוק, והמסובים עונים לעומתו: 'כי לעולם חסדו'. בסיומו אומרים 'נשמת כל חי', 'ישתבח' ו'יהללוך', ומברך 'בורא פרי הגפן' ועונים אמן, ושותים הכוס בהסיבת שמאל ומברכים אחריו ברכה אחרונה.
סדר כוס חמישי [לנוהגים]:
בסיום ההלל הרגיל, (מדלג על 'הלל הגדול' ו) אומר אחריו 'נשמת כל חי' ו'ישתבח' (בלא חתימה), ומברך 'בורא פרי הגפן' ועונים אמן, ושותים כוס רביעית בהסיבת שמאל.
ואחר כך ממלאים יין מזוג בכוס נקי ומודח, ואומרים עליו 'הלל הגדול', וחותמים אותו בברכת 'יהללוך'. ומברך 'בורא פרי הגפן', ושותים כוס חמישי בהסיבת שמאל.
בסוף כל הכוסות מברך ברכה אחרונה 'על הגפן ועל פרי הגפן', ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים.
מנהג תימן לומר בלילה זה ברכת המפיל וקרית שמע כשאר לילות.
נוסח מה כ'בר:
המקור בערבית-
מא כ'בר הד'א אללילה מן גמיע אללילי
כ'רג'ו ג'דודנא ואביינא מן מצר בית אלעבודיא
מה כאנו יפעלו?
כאנו יכלטו אלתבן פי אללבן
ואללבן פי אלתבן למאן?
לפרעה אלרשע אלגמור
אלדי ראסו סאע אלצמעור
ופמּו סע מנאק אלתנּור
ואורד אללה על אלמצריון:
אלדם ואלצ'פאדע ואלקמל ואלקֻמּל
ואלוחוש ואלפנה ואלגרב ואלברד
ואלג'ראד ואלצ'לאם ומות אלאבכר
חתא עג'וז בג'וז עליהא אלף לענה תג'וז
כאן מעהא מעבוד מן עג'נה
דכל אלכלב ואכלו וצרכ'ת תלך אללילה
וכאן צרוך' עצ'ים פי בלד מצר לקיים מה שנאמר: "כי אין בית אשר אין שם מת"
ואכ'רג'הם אללה ביד שדידה וד'רע ממדודה
ואחכם עצ'ימה ואיאת וברהין
על ידי משה רבנו עליו השלום
והדא אלגואב
תרגום לעברית:
מה עניין הלילה הזה מכל הלילות?
יצאו סבינו ואבותינו ממצרים, בית העבדים
מה היו עושים [שם[
היו מערבבים תבן בלבנים
ולבנים בתבן, עבור מי?
עבור פרעה הרשע הגמור
אשר ראשו דומה למפלצת
ופיו [גדול] כפי התנור
והוריד ה' על המצרים:
הדם והצפרדעים והכנים והפרעושים
והערוב והדבר והשחין והברד
והארבה והחשך ומות הבכורות
ואפילו זקנה מקומטת עליה יחולו אלף קללות
היה לה אליל מבצק
נכנס הכלב ואכלו וצעקה כל הלילה
והיתה צעקה גדולה בארץ מצרים לקיים מה שנאמר: "כי אין בית אשר אין שם מת".
והוציאם ה' ביד חזקה בזרוע נטויה
ובשפטים גדולים ואותות ומופתים
על ידי משה רבנו עליו השלום
וזאת התשובה (לשאלות מה נשתנה)
לבני תימן אין "קערת פסח" אלא הכול פרוס על השולחן. בהיקף השולחן מונחים הירקות בשכבות: בתחילה צנון עם עלים ועליו פטרוזיליה ובשכבה העליונה חסה. בחלק הפנימי של השולחן מונחות המצות מכוסות במטפחת נאה, ליד מושב ראש המשפחה.
כמו כן, מונחים במרכז השולחן קעריות חרוסת (דוּכֵּה), במרקם מדולל (ביין או בחומץ), (מצרכים להכנת הדוכה (כך בתימן כינו את החרוסת): חצי כוס יין מתוק, כף קמח מצה, חצי כפית זנגויל – עדיף טחון, חצי כפית כוסברה קצוצה, חצי כפית קינמון, חצי כוס שקדים טחונים, כף שומשום גדושה, כף גדולה של חוויג' קפה.) צלי בשר (זכר לקרבן פסח) ובשר מבושל (זכר לקרבן חגיגה) וביצים מבושלות.
כל השולחן מכוסה במפה יפה מיוחדת לפסח ותוך כדי הסדר מסירים ומכסים את השולחן במפה, בקטעים מסוימים שמעוררים את הילדים לשאול. מברכים על ארבע הכוסות ויש להדיחם בכל פעם במים. נוהגים למזוג את היין, אפילו בשיעור כלשהוא. שיעור כזית למנהג תימן הקדום כרבע ביצה (כשיטת הרשב"א) ויש שנטו לחומרא לשיעור שנע בין רבע לשליש ביצה ועומד על כ-15 גרם.
סימני הסדר בנוסח תימן:
קדש:
פותחים את הקידוש בפיוט "תרומה הבדילנו" כאשר השולחן מכוסה.
ונטול:
נוטלים ידיים בברכה.
כרפס טבול:
מסירים את המפה ומטבלים את הירק בחרוסת ואוכלים לא פחות מכזית.
מכסים את השולחן ורוחצים את הכוסות ומוזגים כוס שני.
מגיד:
פותחים בהגדה: בבהילו, ואומרים "מא כ'בר" ע"י הקטן לאחר מה נשתנה.
מסירים את המפה לפני "רבן גמליאל אומר".
חותמים בברכת "גּוֹאֵל ישראל" (ע"פ המהרי"ץ)
שותים כוס שני עם ברכה
רחצה:
נוטלים ידיים בברכה ונוהגים שאחד הילדים או הנערים נוטל ידי המבוגרים וזוכה לברכתם. המבוגר אומר לו: "יעבדוך עמים", והנער משיב: "וישתחוו לך לאומים".
יחץ ומוציא מצה:
בוצע מצה אחת לשתים: מחצית לאפיקומן ומצה וחצי לברכה, מברכים ומטבלים בחרוסת ואוכלים כזית.
מרור:
לשיטת הרמב"ם אוכלים בהסבה.
כורך:
כורכים כזית מרור וכזית מצה, מטבלים בחרוסת ומיסבים.
שולחן עורך:
אוכלים ושותים כל מה שרוצים.
צפון:
אוכלים כזית מהאפיקומן בהסבה. סוף זמן אכילתו לרמב"ם עד עלות השחר, אמנם מהרי"ץ כתב כדעת השולחן ערוך, שיש ליזהר לאכול ה'אפיקומן' לפני חצות.
ברך:
בסיום אכילת ה'אפיקומן' רוחצים ידיהם ב'מים אחרונים', ומברכים ברכת המזון.
נוהגים שאחד הילדים או הנערים נוטל ידי המבוגרים וזוכה לברכתם. המבוגר אומר לו: "תרום ידך על צריך", והנער משיב: "וכל אויביך יכרתו".
ממלאים ביין מזוג את הכוס המודח והנקי ומברכים עליו ברכת המזון.
אחר שמסיים 'ברוך האל המושיע' מברך 'בורא פרי הגפן', ועונים אמן, ומיסבים על צד שמאל ושותים כוס שלישי.
אין אוכלים או שותים יין בין כוס שלישי לרביעי.
הלל וברכת השיר (כוס רביעי [וחמישי]):
אחר השתייה שוטפים ומנקים את כוסות המסובים, ואין משתמשים בשארית היין מהכוס הקודם.
ממלאים ביין מזוג את הכוס המודח והנקי, ומשלימים עליו את ההלל.
כמו בחלקו הראשון, אף כאן עורך הסדר או אחד המסובים קורא פסקה פסקה, וכולם עונים אחריו 'הללויה'.
(הנוהגים להדר בשתיית כוס חמישי שהוא כנגד לשון חמישית של גאולה - 'והבאתי' - ממשיכים לסדר כוס חמישי.)
בסיום ההלל אומרים 'הלל הגדול'. הקורא אומר את תחילת הפסוק, והמסובים עונים לעומתו: 'כי לעולם חסדו'. בסיומו אומרים 'נשמת כל חי', 'ישתבח' ו'יהללוך', ומברך 'בורא פרי הגפן' ועונים אמן, ושותים הכוס בהסיבת שמאל ומברכים אחריו ברכה אחרונה.
סדר כוס חמישי [לנוהגים]:
בסיום ההלל הרגיל, (מדלג על 'הלל הגדול' ו) אומר אחריו 'נשמת כל חי' ו'ישתבח' (בלא חתימה), ומברך 'בורא פרי הגפן' ועונים אמן, ושותים כוס רביעית בהסיבת שמאל.
ואחר כך ממלאים יין מזוג בכוס נקי ומודח, ואומרים עליו 'הלל הגדול', וחותמים אותו בברכת 'יהללוך'. ומברך 'בורא פרי הגפן', ושותים כוס חמישי בהסיבת שמאל.
בסוף כל הכוסות מברך ברכה אחרונה 'על הגפן ועל פרי הגפן', ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים.
מנהג תימן לומר בלילה זה ברכת המפיל וקרית שמע כשאר לילות.
נוסח מה כ'בר:
המקור בערבית-
מא כ'בר הד'א אללילה מן גמיע אללילי
כ'רג'ו ג'דודנא ואביינא מן מצר בית אלעבודיא
מה כאנו יפעלו?
כאנו יכלטו אלתבן פי אללבן
ואללבן פי אלתבן למאן?
לפרעה אלרשע אלגמור
אלדי ראסו סאע אלצמעור
ופמּו סע מנאק אלתנּור
ואורד אללה על אלמצריון:
אלדם ואלצ'פאדע ואלקמל ואלקֻמּל
ואלוחוש ואלפנה ואלגרב ואלברד
ואלג'ראד ואלצ'לאם ומות אלאבכר
חתא עג'וז בג'וז עליהא אלף לענה תג'וז
כאן מעהא מעבוד מן עג'נה
דכל אלכלב ואכלו וצרכ'ת תלך אללילה
וכאן צרוך' עצ'ים פי בלד מצר לקיים מה שנאמר: "כי אין בית אשר אין שם מת"
ואכ'רג'הם אללה ביד שדידה וד'רע ממדודה
ואחכם עצ'ימה ואיאת וברהין
על ידי משה רבנו עליו השלום
והדא אלגואב
תרגום לעברית:
מה עניין הלילה הזה מכל הלילות?
יצאו סבינו ואבותינו ממצרים, בית העבדים
מה היו עושים [שם[
היו מערבבים תבן בלבנים
ולבנים בתבן, עבור מי?
עבור פרעה הרשע הגמור
אשר ראשו דומה למפלצת
ופיו [גדול] כפי התנור
והוריד ה' על המצרים:
הדם והצפרדעים והכנים והפרעושים
והערוב והדבר והשחין והברד
והארבה והחשך ומות הבכורות
ואפילו זקנה מקומטת עליה יחולו אלף קללות
היה לה אליל מבצק
נכנס הכלב ואכלו וצעקה כל הלילה
והיתה צעקה גדולה בארץ מצרים לקיים מה שנאמר: "כי אין בית אשר אין שם מת".
והוציאם ה' ביד חזקה בזרוע נטויה
ובשפטים גדולים ואותות ומופתים
על ידי משה רבנו עליו השלום
וזאת התשובה (לשאלות מה נשתנה)
