בענין קיום האבות במצוות שנצטוו בהם לזכרון
יש לעיין הרי ישנם הרבה מצוות שמצווים בהם זכר ליציאת מצרים כמצות סוכה (עי' ויקרא פכ"ג פמ"ג) , ומועדים (עי' בסידור הרוקח, עמ' תרלג ובשבלי הלקט, סי' רפ"ו), תפילין (עי' שמות פי"ג פט"ז), ציצית (עי' במדבר פט"ו פמ"א), ועוד רבים, וא"כ יש לעיין האם האבות היו עושים אותם מאחר שעדיין לא היה עם ישראל קיים, ולא היה יציאת מצרים, ומה שייך לעשותם.
ובאמת ראיתי בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' קמ"ט) דכתב דאברהם אבינו לא קיים כל המצוות שנעשו לאות ולזכר, ומה שכתוב שקיים כל התורה כולה, היינו לאו דווקא, דהא כמו שודאי לא קיים מצות מחיית עמלק, ומחצית השקל שלא היו שייכים אצלו הוא הדין שלא קיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכד', אלא כוונת הגמ' שקיים רוב מצוות התורה, ע"ש.
וצ"ע דהא יצחק אכל פסח כמבואר ברש"י (בראשית פכ"ז פ"ט) בשם הפרקי דר"א, ע"ש. ואף בלוט כתב רש"י (בראשית פי"ט פ"ג) שאכל מצות, ומסתמא למד כן מאברהם שהיה אוכל מצות בפסח, וכן משמע במדרש (בראשית רבה פר' מ"ח י"ב) שאכל אברהם מצות, ע"ש. וע"ע בס' דברי אליהו (חיי שרה) דכתב ע"פ המדרש דאברהם קיים מצות סוכה, ועי' בס' טעמא דקרא (וירא) עה"פ והשענו תחת העץ דפי' נמי דזה היה בסוכה וכדאיתא במדרש (במדרבר רבה פר' י"ד ב') ועוד עי' בדברי אליהו (חיי שרה ד"ה וה') דהביא דפעם אחת בחוה"מ סכות בעת שמחת החג שאל הגר"א מניין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה. ויען ויאמר דאיתא במדרש, וה' ברך את אברהם בכל זו סוכה, בכל ר"ת ב'סוכת תשבו שבעת ימים, כ'ל האזרח בישראל ישבו בסוכת, ל'מען ידעו דורתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל. הרי שאברהם אבינו ישב בסוכה. והנה פסח מצה וסוכה הם זכר ליציאת מצרים, ומבואר שאבות הי מקיימים מצוות אלו אף שלא היה שייך אצלם ענין זכר ליציאת מצות.
ובשו"ת גנזי יוסף להג"ר יוסף שוורץ (הובא בשלל רב פר' תולדות) הביא בתיר' א' דהאבות רק למדו את המצוות וע"י זה נחשב להם כאילו עשו כמו שנאמר גבי קורבנות במנחות (ק"י ע"א) ובמגילה (ל"א ע"ב) דכל העוסק בקורבנות כאילו הקריבן (ועי' בקרית ספר בהקדמה דכ' נמי דמה שכ' גבי קורבנות ה"ה נמי לגבי כל המצוות ולאו דווקא איירי בקורבנות וכ"כ השל"ה (פר' ואתחנן, תורה אור אות י'), שו"ת בית אפרים (הקדמה לאו"ח ד"ה ועפ"ז), ונחל יצחק (ח"ב פתח השער אות ה'), וכבר כתב כן ביפה תואר (בראשית רבה פר' י"א ז') ע"ש. וקצת קשה דודאי אין הלימוד שייך שיהא כקיום ממש כמו שהוכיח התורה תמימה (ויקרא פ"ז פ"א), והכא אמר רב קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה, וצ"ב.
שוב מצאתי שכ"כ הדברי דוד (בראשית פל"ב פ"ה), וז"ל: ויש מקשים היאך אפשר לקיים כל תרי"ג מצות, והלא יש ביניהם מצות הנוהגות לכלל ישראל כגון הקמת מלך ובנין ביהמ"ק. ויש לומר דאמרינן במנחות כל העוסק בתורת קרבנות כאלו הקריב אותם, ה"נ קאמר שעסקתי בתורה של כל המצות והוה כאלו קיימתים, ע"כ.
עוד כתב הגנזי יוסף, וכ"כ התורת משה (בראשית פל"ב פ"ה) דמכיון דהיה אנוס הרי זה כמי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה (כדאמרינן בברכות ו' ע"ב), וכ"כ העץ יוסף (בראשית רבה פר' נ"ט ז') גבי פריה ורביה , וכעין זה כ' החתם סופר (שו"ת יו"ד רי"ט) גבי חסידים הראשונים בקיום מצות נותר והשבת הגזילה.
אכן יעוי' מה שכתב הקובץ הערות (חיד' אגדות סי' ג' אות ב') דבמי שאינו מצווה ועושה לא מקיים מידי באונס, דדווקא כשהוא מצווה ועושה אי נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, משא"כ באינו מצווה ועושה אי נאנס ולא עשאה לא חשוב שעבד כלום. דבקיום מצוות איכא ב' ענינים: א' עשיית ציווי ה', ב' תיקון התקונים הנעשים ע"י המצוות, וכשנאנס ולא עשה, אע"פ שלא עשה את התיקונים בבריאה, מ"מ חשוב שעשה ציווי ה', מאחר שהוא אנוס בעשיית המצוה, אבל כשאינו מצווה ועושה, שאינו עושה את ציווי ה' משום שלא נצטווה בהם, כשמקיים את המצוה מתקן את התיקונים הנעשים ע"י המצוות אף שאינו מצווה ועושה , ולפיכך במי שאינו מצווה ועושה כשהוא נאנס לא חשוב שעשה מידי, שהרי אין לו ציווי ה' ואף התיקונים לא נעשו על ידו, וא"כ לא שייך ענין אונס במי שאינו מצווה ועושה. ולפ"ז הדרה קושיא לדוכתיה איך קיימו האבות כל התורה כולה.
והבית הלוי כתב (פר' בא ד"ה ועל דבריו) וז"ל: גם בהמצוות שאנו יודעים הטעם, וכמו במצה שאמרו בה טעם על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שגאלם, וכן מרור וכו', ופסח וכו', מ"מ בודאי דאין זה עיקר יסודה של המצוה, ולא מטעם זה נתחדשה המצוה, והטעם אינו רק דבשביל זה מוטל עלינו החוב לקיים ולעשות מצוה זו, ולא נהיה כפויי טובה וכו', דהרי התורה קדמה לעולם, וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצוות מצה, וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה, וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור, אע"ג דאז היה קודם גלות מצרים, ועל כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים, רק הוא להיפוך דמזכות מצוות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו וכו', דלא בשביל הטעם נעשה המצוה רק להיפוך דבעבור המצוה בא הטעם ע"ש.
ויעי' בזה בס' שפתי חיים מועדים (ח"ב פרק גלות מצרים וגאולתה מושרשת בעליונים) שכ' באריכות בשם ספר עבודת הקודש להקדמון ר"מ בן גבאי זצ"ל (הובא דבריו בשל"ה מס' פסחים אות קכ"ב ע"ש) דהכוונה בזה דיש ליציאת מצרים הגשמי שורש רוחני כלומר דיש יציאת מצרים רוחנית ע"ש באריכות.
שוב מצאתי עוד דהחתם סופר בדרשות (עמ' רנ"א ע"ב) כתב וז"ל: הנה ע"פ קבלת חז"ל אברהם אבינו אכל מצות, והאכיל למלאכים בפסח עוגות מצות, ולא היה לזכר שעבוד, ולא לגאולה, אך יש טעם נסתר נפלא ממנו, שבאותן שבעה ימים המקודשים נאכל מצות דוקא כמו כהנים במקדש כל השנה, ושיהיו דווקא על זה האופן, וטעמו לא נגלה להדיוטות, ואברהם אבינו ע"ה השיג שורש המצוה וקיימה עד שלא נתנה, ושוב כשנשתעבדו לפרעה במצרים הוציאם הקב"ה בימים קדושים האלו שהם כבר קדושים מעולם, ואכילת מצה הראויה בלאו הכי לטעם הכמוס לאותם הימים, יהיה אגב זכר לגלותנו ולגאולתנו, ע"כ.
ובאמת דבר זה כבר דן האבן עזרא (פי"ג פ"ח) שהביא עה"פ בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וז"ל אמר רבי מרינוס, פי' בעבור זה, היה ראוי להיותו הפוך זה בעבור שעשה ה' לי. והביא רבים כמוהו לדעתו. ולפי דעתי, אין אחד מהם נכון, כי איך נהפוך דברי אלוקים חיים. וטעם הפסוק הפך מחשבתו, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה, רק פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים. והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו וכו' ע"כ הרי לנו שנחלקו כבר בזה כבר רבותינו הראשונים.
וכבר ברש"י מבואר כדברי האבן עזרא דכתב וז"ל: בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו, עשה ה' לי - רמז תשובה לבן רשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל, ע"כ. היינו דהשי"ת הוצאנו ממצרים כדי שנקיים מצות המצה והמרור ומי שאינו מקיים אינו ראוי להגאל.
אמנם המבי"ט בספר בית אלוקים (שער היסודות פל"ז) כתב וז"ל: היו נוהגים בה (כלומר מצות סוכה ואיסור חמץ ואכילת מצה) הראשונים אברהם יצחק ויעקב וזרעם רמז למה שיקרה לזרעם בצאתם ממצרים כי אפי' ערובי תבשילין קיים אברהם אבינו וכמו שדרשו ז"ל וכו' ע"כ.
והלב אריה (חולין צ"א ע"א) כתב דאף שלא קיימו האבות איסור גיד הנשה, מחמת שהאיסור היה רק משום מה שהיה ליעקב כדכתיב (בראשית פל"ב פל"ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, ע"כ. וכיון שלאברהם לא שייך טעם זה לא קיימו, אך על מצוות שנצטווינו לעשותם מחמת יציאת מצרים עשה קיים אברהם, מאחר ששמע על יציאת מצרים בברית בין הבתרים, ע"ש.
ובמה שכתב הבית הלוי דהתורה קדמה לעולם שהוכיח מה הבית הלוי דאין הטעם עיקר, לכאורה אפשר לומר בדעת המבי"ט דסבירא ליה כמש"כ בשיח יצחק (הגש"פ על הפיסקא רשע מהו אומר) דהא דהתורה קדמה לעולם הפירוש כי המצוות הם העיקר, והסיבות נבראו כדי לקיים המצוות, דאיסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר דמכיון דאסור שעטנז נברא הצמר והפשטים, ומכיון דנצטוו על חמץ ומצה ירדו אבותינו למצרים ונגאלו משם, וכד' בכל המצוות ע"ש.
אמנם לפי דברי החתם סופר היה נראה לפרש ענין בעבור זה כפשוטו, דהיינו ראויים לאכול מצות אפילו לוליה יציאת מצרים הגשמית, אלא מכיון דאין אנו משיגים מצוות אלו קודם יציאת מצרים לכך הוציאנו ה' ממצרים כדי שנשיג את המצות מצה.
והנה ישנם ג' מצוות שחלק מהמצוה הוא לעשותם לשם זיכרון, והם תפילין ציצית וסוכה כמבואר בב"ח (או"ח תרכ"ה), דכתב דכיון דבאלו המצוות כתוב למען תזכרו וגו', למען תהיה וגו', למען ידעו וגו', א"כ אם לא כיוון טעם המצוה לא קיים המצוה כתיקונה ע"ש. ובביכורי יעקב כתב דאף בדיעבד לא יצא, ומעתה י"ל דאף לפי מה שכתב הבית הלוי דהאבות קיימו המצוות שלא לשם טעמם, מ"מ אפשר שקיימו לשם טעם העליון שהוא הגאולה הרוחנית שהיתה במצרים.
יש לעיין הרי ישנם הרבה מצוות שמצווים בהם זכר ליציאת מצרים כמצות סוכה (עי' ויקרא פכ"ג פמ"ג) , ומועדים (עי' בסידור הרוקח, עמ' תרלג ובשבלי הלקט, סי' רפ"ו), תפילין (עי' שמות פי"ג פט"ז), ציצית (עי' במדבר פט"ו פמ"א), ועוד רבים, וא"כ יש לעיין האם האבות היו עושים אותם מאחר שעדיין לא היה עם ישראל קיים, ולא היה יציאת מצרים, ומה שייך לעשותם.
ובאמת ראיתי בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' קמ"ט) דכתב דאברהם אבינו לא קיים כל המצוות שנעשו לאות ולזכר, ומה שכתוב שקיים כל התורה כולה, היינו לאו דווקא, דהא כמו שודאי לא קיים מצות מחיית עמלק, ומחצית השקל שלא היו שייכים אצלו הוא הדין שלא קיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכד', אלא כוונת הגמ' שקיים רוב מצוות התורה, ע"ש.
וצ"ע דהא יצחק אכל פסח כמבואר ברש"י (בראשית פכ"ז פ"ט) בשם הפרקי דר"א, ע"ש. ואף בלוט כתב רש"י (בראשית פי"ט פ"ג) שאכל מצות, ומסתמא למד כן מאברהם שהיה אוכל מצות בפסח, וכן משמע במדרש (בראשית רבה פר' מ"ח י"ב) שאכל אברהם מצות, ע"ש. וע"ע בס' דברי אליהו (חיי שרה) דכתב ע"פ המדרש דאברהם קיים מצות סוכה, ועי' בס' טעמא דקרא (וירא) עה"פ והשענו תחת העץ דפי' נמי דזה היה בסוכה וכדאיתא במדרש (במדרבר רבה פר' י"ד ב') ועוד עי' בדברי אליהו (חיי שרה ד"ה וה') דהביא דפעם אחת בחוה"מ סכות בעת שמחת החג שאל הגר"א מניין שקיים אברהם אבינו מצות סוכה. ויען ויאמר דאיתא במדרש, וה' ברך את אברהם בכל זו סוכה, בכל ר"ת ב'סוכת תשבו שבעת ימים, כ'ל האזרח בישראל ישבו בסוכת, ל'מען ידעו דורתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל. הרי שאברהם אבינו ישב בסוכה. והנה פסח מצה וסוכה הם זכר ליציאת מצרים, ומבואר שאבות הי מקיימים מצוות אלו אף שלא היה שייך אצלם ענין זכר ליציאת מצות.
ובשו"ת גנזי יוסף להג"ר יוסף שוורץ (הובא בשלל רב פר' תולדות) הביא בתיר' א' דהאבות רק למדו את המצוות וע"י זה נחשב להם כאילו עשו כמו שנאמר גבי קורבנות במנחות (ק"י ע"א) ובמגילה (ל"א ע"ב) דכל העוסק בקורבנות כאילו הקריבן (ועי' בקרית ספר בהקדמה דכ' נמי דמה שכ' גבי קורבנות ה"ה נמי לגבי כל המצוות ולאו דווקא איירי בקורבנות וכ"כ השל"ה (פר' ואתחנן, תורה אור אות י'), שו"ת בית אפרים (הקדמה לאו"ח ד"ה ועפ"ז), ונחל יצחק (ח"ב פתח השער אות ה'), וכבר כתב כן ביפה תואר (בראשית רבה פר' י"א ז') ע"ש. וקצת קשה דודאי אין הלימוד שייך שיהא כקיום ממש כמו שהוכיח התורה תמימה (ויקרא פ"ז פ"א), והכא אמר רב קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה, וצ"ב.
שוב מצאתי שכ"כ הדברי דוד (בראשית פל"ב פ"ה), וז"ל: ויש מקשים היאך אפשר לקיים כל תרי"ג מצות, והלא יש ביניהם מצות הנוהגות לכלל ישראל כגון הקמת מלך ובנין ביהמ"ק. ויש לומר דאמרינן במנחות כל העוסק בתורת קרבנות כאלו הקריב אותם, ה"נ קאמר שעסקתי בתורה של כל המצות והוה כאלו קיימתים, ע"כ.
עוד כתב הגנזי יוסף, וכ"כ התורת משה (בראשית פל"ב פ"ה) דמכיון דהיה אנוס הרי זה כמי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה (כדאמרינן בברכות ו' ע"ב), וכ"כ העץ יוסף (בראשית רבה פר' נ"ט ז') גבי פריה ורביה , וכעין זה כ' החתם סופר (שו"ת יו"ד רי"ט) גבי חסידים הראשונים בקיום מצות נותר והשבת הגזילה.
אכן יעוי' מה שכתב הקובץ הערות (חיד' אגדות סי' ג' אות ב') דבמי שאינו מצווה ועושה לא מקיים מידי באונס, דדווקא כשהוא מצווה ועושה אי נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, משא"כ באינו מצווה ועושה אי נאנס ולא עשאה לא חשוב שעבד כלום. דבקיום מצוות איכא ב' ענינים: א' עשיית ציווי ה', ב' תיקון התקונים הנעשים ע"י המצוות, וכשנאנס ולא עשה, אע"פ שלא עשה את התיקונים בבריאה, מ"מ חשוב שעשה ציווי ה', מאחר שהוא אנוס בעשיית המצוה, אבל כשאינו מצווה ועושה, שאינו עושה את ציווי ה' משום שלא נצטווה בהם, כשמקיים את המצוה מתקן את התיקונים הנעשים ע"י המצוות אף שאינו מצווה ועושה , ולפיכך במי שאינו מצווה ועושה כשהוא נאנס לא חשוב שעשה מידי, שהרי אין לו ציווי ה' ואף התיקונים לא נעשו על ידו, וא"כ לא שייך ענין אונס במי שאינו מצווה ועושה. ולפ"ז הדרה קושיא לדוכתיה איך קיימו האבות כל התורה כולה.
והבית הלוי כתב (פר' בא ד"ה ועל דבריו) וז"ל: גם בהמצוות שאנו יודעים הטעם, וכמו במצה שאמרו בה טעם על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שגאלם, וכן מרור וכו', ופסח וכו', מ"מ בודאי דאין זה עיקר יסודה של המצוה, ולא מטעם זה נתחדשה המצוה, והטעם אינו רק דבשביל זה מוטל עלינו החוב לקיים ולעשות מצוה זו, ולא נהיה כפויי טובה וכו', דהרי התורה קדמה לעולם, וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצוות מצה, וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה, וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור, אע"ג דאז היה קודם גלות מצרים, ועל כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים, רק הוא להיפוך דמזכות מצוות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו וכו', דלא בשביל הטעם נעשה המצוה רק להיפוך דבעבור המצוה בא הטעם ע"ש.
ויעי' בזה בס' שפתי חיים מועדים (ח"ב פרק גלות מצרים וגאולתה מושרשת בעליונים) שכ' באריכות בשם ספר עבודת הקודש להקדמון ר"מ בן גבאי זצ"ל (הובא דבריו בשל"ה מס' פסחים אות קכ"ב ע"ש) דהכוונה בזה דיש ליציאת מצרים הגשמי שורש רוחני כלומר דיש יציאת מצרים רוחנית ע"ש באריכות.
שוב מצאתי עוד דהחתם סופר בדרשות (עמ' רנ"א ע"ב) כתב וז"ל: הנה ע"פ קבלת חז"ל אברהם אבינו אכל מצות, והאכיל למלאכים בפסח עוגות מצות, ולא היה לזכר שעבוד, ולא לגאולה, אך יש טעם נסתר נפלא ממנו, שבאותן שבעה ימים המקודשים נאכל מצות דוקא כמו כהנים במקדש כל השנה, ושיהיו דווקא על זה האופן, וטעמו לא נגלה להדיוטות, ואברהם אבינו ע"ה השיג שורש המצוה וקיימה עד שלא נתנה, ושוב כשנשתעבדו לפרעה במצרים הוציאם הקב"ה בימים קדושים האלו שהם כבר קדושים מעולם, ואכילת מצה הראויה בלאו הכי לטעם הכמוס לאותם הימים, יהיה אגב זכר לגלותנו ולגאולתנו, ע"כ.
ובאמת דבר זה כבר דן האבן עזרא (פי"ג פ"ח) שהביא עה"פ בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וז"ל אמר רבי מרינוס, פי' בעבור זה, היה ראוי להיותו הפוך זה בעבור שעשה ה' לי. והביא רבים כמוהו לדעתו. ולפי דעתי, אין אחד מהם נכון, כי איך נהפוך דברי אלוקים חיים. וטעם הפסוק הפך מחשבתו, כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה, רק פי' בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים. והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו וכו' ע"כ הרי לנו שנחלקו כבר בזה כבר רבותינו הראשונים.
וכבר ברש"י מבואר כדברי האבן עזרא דכתב וז"ל: בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו, עשה ה' לי - רמז תשובה לבן רשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל, ע"כ. היינו דהשי"ת הוצאנו ממצרים כדי שנקיים מצות המצה והמרור ומי שאינו מקיים אינו ראוי להגאל.
אמנם המבי"ט בספר בית אלוקים (שער היסודות פל"ז) כתב וז"ל: היו נוהגים בה (כלומר מצות סוכה ואיסור חמץ ואכילת מצה) הראשונים אברהם יצחק ויעקב וזרעם רמז למה שיקרה לזרעם בצאתם ממצרים כי אפי' ערובי תבשילין קיים אברהם אבינו וכמו שדרשו ז"ל וכו' ע"כ.
והלב אריה (חולין צ"א ע"א) כתב דאף שלא קיימו האבות איסור גיד הנשה, מחמת שהאיסור היה רק משום מה שהיה ליעקב כדכתיב (בראשית פל"ב פל"ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, ע"כ. וכיון שלאברהם לא שייך טעם זה לא קיימו, אך על מצוות שנצטווינו לעשותם מחמת יציאת מצרים עשה קיים אברהם, מאחר ששמע על יציאת מצרים בברית בין הבתרים, ע"ש.
ובמה שכתב הבית הלוי דהתורה קדמה לעולם שהוכיח מה הבית הלוי דאין הטעם עיקר, לכאורה אפשר לומר בדעת המבי"ט דסבירא ליה כמש"כ בשיח יצחק (הגש"פ על הפיסקא רשע מהו אומר) דהא דהתורה קדמה לעולם הפירוש כי המצוות הם העיקר, והסיבות נבראו כדי לקיים המצוות, דאיסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר דמכיון דאסור שעטנז נברא הצמר והפשטים, ומכיון דנצטוו על חמץ ומצה ירדו אבותינו למצרים ונגאלו משם, וכד' בכל המצוות ע"ש.
אמנם לפי דברי החתם סופר היה נראה לפרש ענין בעבור זה כפשוטו, דהיינו ראויים לאכול מצות אפילו לוליה יציאת מצרים הגשמית, אלא מכיון דאין אנו משיגים מצוות אלו קודם יציאת מצרים לכך הוציאנו ה' ממצרים כדי שנשיג את המצות מצה.
והנה ישנם ג' מצוות שחלק מהמצוה הוא לעשותם לשם זיכרון, והם תפילין ציצית וסוכה כמבואר בב"ח (או"ח תרכ"ה), דכתב דכיון דבאלו המצוות כתוב למען תזכרו וגו', למען תהיה וגו', למען ידעו וגו', א"כ אם לא כיוון טעם המצוה לא קיים המצוה כתיקונה ע"ש. ובביכורי יעקב כתב דאף בדיעבד לא יצא, ומעתה י"ל דאף לפי מה שכתב הבית הלוי דהאבות קיימו המצוות שלא לשם טעמם, מ"מ אפשר שקיימו לשם טעם העליון שהוא הגאולה הרוחנית שהיתה במצרים.
