'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום' (תהילים קמז, יט-כ)
מטרת המאמר לבאר מעט את השייכות בין התורה הקדושה לאומות העולם, ההבדל בין חיצונית התורה לפנימיותה, ומעלת התורה שבעל פה כעיקר מטרת התורה שבכתב, ורוממות ישראל בחיבורם לתורה, לעומקה ולשורשה הנעלם מעיני כל חי.
דברי חז"ל על האיסור ללמד גוי תורה [לבד מז' מצוות]
מטרת המאמר לבאר מעט את השייכות בין התורה הקדושה לאומות העולם, ההבדל בין חיצונית התורה לפנימיותה, ומעלת התורה שבעל פה כעיקר מטרת התורה שבכתב, ורוממות ישראל בחיבורם לתורה, לעומקה ולשורשה הנעלם מעיני כל חי.
דברי חז"ל על האיסור ללמד גוי תורה [לבד מז' מצוות]
אמרו חז"ל (חגיגה יג.) 'אמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים שנאמר (תהילים קמז, כ) 'לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום'. ובדבריו מבואר כי יש איסור ללמד לבני נח את תורת ה', הנלמד מן הכתוב 'ומשפטים בל ידעום'.
והנה כבר הקשו התוס' שם (ד"ה אין מוסרין) "היה קשה להר''ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) 'עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה' והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול" [ועיי"ש שתי' דמיירי שיש גוי אחר החפץ ללמדו].
והנה בדברי הגמ' בסנהדרין שם מבואר כי בשבע מצוות בני נח ישנו חיוב ומצוה שיעסקו הגוים בתורה וכמו שאמרו חכמינו שם "היה ר''מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו".
מבואר כי דווקא במצוות השייכות לישראל מנועים הגוים מלעסוק, אך בתורה דידהו, בשבעת המצוות שנתחייבו בהם, הם מצווים וחייבים לעסוק.
ויותר מזה כתבו התוס' (בחגיגה הנ"ל) כי בשבע מצוות דידהו לא בלבד שחייבים העכו"ם ללמוד אלא אף מצוה על ישראל ללמדם, וז"ל "וכי תימא בז' מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש''ס התם והא מצוה איכא למוסרם להם ונפקא לן מהאי קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה) כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'".
והנה כבר הקשו התוס' שם (ד"ה אין מוסרין) "היה קשה להר''ר אלחנן תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) 'עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה' והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול" [ועיי"ש שתי' דמיירי שיש גוי אחר החפץ ללמדו].
והנה בדברי הגמ' בסנהדרין שם מבואר כי בשבע מצוות בני נח ישנו חיוב ומצוה שיעסקו הגוים בתורה וכמו שאמרו חכמינו שם "היה ר''מ אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו".
מבואר כי דווקא במצוות השייכות לישראל מנועים הגוים מלעסוק, אך בתורה דידהו, בשבעת המצוות שנתחייבו בהם, הם מצווים וחייבים לעסוק.
ויותר מזה כתבו התוס' (בחגיגה הנ"ל) כי בשבע מצוות דידהו לא בלבד שחייבים העכו"ם ללמוד אלא אף מצוה על ישראל ללמדם, וז"ל "וכי תימא בז' מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש''ס התם והא מצוה איכא למוסרם להם ונפקא לן מהאי קרא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה) כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'".
הקב"ה צוה לכתוב את התורה על האבנים בשביל אומות העולם
והנה יש לתמוה דבכמה מקומות משמע כי חפץ ה' כי ידעו הנכרים את התורה כולה, ועל כן צוה ה' את ישראל (דברים כז, ב-ג) "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך", וחז"ל סיפרו לנו כי באו אומות העולם והעתיקו את דברי התורה לעצמם וכלשונם (סוטה לה:) "היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב''ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה [העתיקוה] ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להן ללמוד ולא למדו".
ומבואר כי חפץ ה' שידעו הגויים את התורה כולה, ומדוע אמר דוד (תהילים קמז, יט-כ) 'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום', והרי כן ידעו האומות את התורה, ואף אם נשכחה, הרי אין זה נכון לומר כי 'לא עשה ה' כן לכל גוי', דהא ציוה ה' שיכתבו דברי תורה ויבואו אל בני הניכר יושבי תבל.
וביותר תמוה, כיצד זה ציוונו חז"ל מכח מקרא זה כי 'אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם' (חגיגה יג.) כאשר זה הוא חפץ ה', ומדוע אסרו על הגוי ללומדה ואמרו 'עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה' ולמדו כן מדברי הכתוב 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' (סנהדרין נט.), והרי כן הוא חפץ ה'?
ומבואר כי חפץ ה' שידעו הגויים את התורה כולה, ומדוע אמר דוד (תהילים קמז, יט-כ) 'מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום', והרי כן ידעו האומות את התורה, ואף אם נשכחה, הרי אין זה נכון לומר כי 'לא עשה ה' כן לכל גוי', דהא ציוה ה' שיכתבו דברי תורה ויבואו אל בני הניכר יושבי תבל.
וביותר תמוה, כיצד זה ציוונו חז"ל מכח מקרא זה כי 'אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם' (חגיגה יג.) כאשר זה הוא חפץ ה', ומדוע אסרו על הגוי ללומדה ואמרו 'עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה' ולמדו כן מדברי הכתוב 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' (סנהדרין נט.), והרי כן הוא חפץ ה'?
ישוב א' – האיסור ללמדם הוא רק אחרי שלא למדו מהאבנים
והנה ידעתי גם ידעתי כי יש ליישב דאין הכא נמי, בתחילה רצה ה' כי תהיה התורה נחלת כל הגוים, וכמו אשר סבב על פתחי האומות קודם מתן תורה כמאמר חכמים (ע"ז ב:) "א''ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב''ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה", אבל אחר שנכתבה התורה והלכו אומות העולם והעתיקוה אך לא היטביו מעשיהם, בעת הזאת נישל ה' את העמים מהסתפח בנחלתו, ונצטוו ישראל לאחר מכן שלא ללמדם, וכלשון חכמים (סוטה לה:) 'ועל דבר זה נתחתם דינם לבאר שחת' (וראה שם היטב בתוס' ד"ה ועל).
אמנם טענה זו נשללת מדברי הגמרא בסנהדרין (נט.) הלומדת את האיסור של גוי לעסוק בתורה ממקרא שנכתב בתורה עצמה קודם העמדת האבנים בארץ ישראל, (דברים לג, ד) 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' ומבואר כי כבר בעת נתינת התורה נקראה היא 'מורשה' לישראל בלבד, ולא היה לעכו"ם כל חלק בה, ואם כן שבה התמיהה וגם ניצבה, על מה ציוה ה' לכתוב את התורה לבני אומות העולם?
ובאמת כי התשובה לשאלה זו נעוצה בדקדוק לשון חז"ל, וכאשר נתבונן היטב בלשונם נראה כי היטיבו בלשונם הזהב לברר לבאר ענין זה.
אמנם טענה זו נשללת מדברי הגמרא בסנהדרין (נט.) הלומדת את האיסור של גוי לעסוק בתורה ממקרא שנכתב בתורה עצמה קודם העמדת האבנים בארץ ישראל, (דברים לג, ד) 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' ומבואר כי כבר בעת נתינת התורה נקראה היא 'מורשה' לישראל בלבד, ולא היה לעכו"ם כל חלק בה, ואם כן שבה התמיהה וגם ניצבה, על מה ציוה ה' לכתוב את התורה לבני אומות העולם?
ובאמת כי התשובה לשאלה זו נעוצה בדקדוק לשון חז"ל, וכאשר נתבונן היטב בלשונם נראה כי היטיבו בלשונם הזהב לברר לבאר ענין זה.
האיסור על או"ה ללמוד הוא דווקא את טעמי המצוות ועומק התורה
הנה חז"ל בדבריהם לא אמרו כי גוי 'הקורא' בתורה חייב מיתה, אלא דווקא העוסק בתורה חייב מיתה, ועסק הוא הלימוד וההתבוננות הפנימית, להבין עומקם של דברים ולדרוש טעמי המקרא, לחדש ולברר את דבר ה' עד תומו, ו'לא אסר אלא דווקא למסור לו דברי תורה עם טעמן ונמוקן וסודותיה' (לשון שו"ת באר שבע באר מים חיים סי' יד), אך קריאת פשוטו של מקרא לא נאסר על גויי הארצות [שורשי הדברים הוזכרו גם בדברי המהרש"א (חגיגה יג.) ובנצי"ב (מרומי שדה שם), וראה גם ביאור הגר"א על שה"ש (א, ג)].
ועל מנת לבוא לבאר הדברים עד תומם נקדים הקדמות קצרות, להעמיד יסודי התורה, להבדיל בין ז' מצוות של בני נח לתרי"ג מצוותיהם של ישראל, לדבר מעט מענין התורה שבכתב והתורה שבעל פה, ולפני ה' הגומר עלי, אחלה, כי יזכני להתחיל ולסיים הענין.
ההבדל המהותי בין חיובי ישראל לשבע מצוות בני נח
ההבדל המהותי בין חיובי ישראל לשבע מצוות בני נח
חיוב בני נח שונה במהותו מחיובם של ישראל בתרי"ג מצוות, וההבדל אינו רק מצד כמות המצוות אלא בעיקר מצד האיכות, מצד מהות ומטרת המצוות המוטלות על ישראל לעומת בני נח אשר מטרת ציוויהם שונה לחלוטין.
מטרת שבע מצוות בני נח הם ליצור סדר וקיבוץ מדיני ראוי, חוקים שלא יהיה איש את רעהו חיים בולע כמו חיובם לדון דינים ביניהם, והאיסור על הגזילה הרציחה והניאוף, וכמה כללי מוסר בסיסיים כמו לא לכפור בטובת בוראם ולעבוד אלוהים אחרים, לא לקללו, ולא לקנות אכזריות בלבם על ידי אכילת אבר מן החי.
אין במצוות אלו התחברות פנימית לשפע האלוקי, ואין בחיוביהם התקשרות והתחברות לנותן התורה, אלא עיקרה ענין ארצי וגשמי, טובה מוחשית וענינית, כללי חיים נאותים ועליהם לקיימם שלא להחריב העולם, ולהכיר במחויבותם לבוראם.
אך המצוות שנצטוו בהם ישראל אינם כן, רחוקים הם במהותם ממטרת מצוות הגויים, ואף שבע מצוות אלו כאשר הם נעשים ומקוימים אצל ישראל ענינם שונה לגמרי, ועיקר מטרתם היא החיבור אל נותן התורה וחול השפע האלוקי באומתנו והדבקו בו (לשון הר"ן בדרשותיו דרוש יא עיי"ש בארוכה), והם מחברים את ישראל אל שורש הצדק, אל האמת כשלעצמה כפי שהיא נעוצה בשורש הבריאה - בתורה אשר בה הסתכל הקב"ה וברא עלמא, בתורה אשר נבראה קודם שנברא העולם והיתה כלי אומנותו של הקב"ה אשר הביט בתורה וברא את העולם (ב"ר פ' א), אמת עצמית אשר איננה משתנה כפי שינויי בני האדם, אלא היא עומדת עוד מאז שיסד ה' ארץ, עד שיהיה ה' אחד ושמו אחד באחרית הימים.
מטרת שבע מצוות בני נח הם ליצור סדר וקיבוץ מדיני ראוי, חוקים שלא יהיה איש את רעהו חיים בולע כמו חיובם לדון דינים ביניהם, והאיסור על הגזילה הרציחה והניאוף, וכמה כללי מוסר בסיסיים כמו לא לכפור בטובת בוראם ולעבוד אלוהים אחרים, לא לקללו, ולא לקנות אכזריות בלבם על ידי אכילת אבר מן החי.
אין במצוות אלו התחברות פנימית לשפע האלוקי, ואין בחיוביהם התקשרות והתחברות לנותן התורה, אלא עיקרה ענין ארצי וגשמי, טובה מוחשית וענינית, כללי חיים נאותים ועליהם לקיימם שלא להחריב העולם, ולהכיר במחויבותם לבוראם.
אך המצוות שנצטוו בהם ישראל אינם כן, רחוקים הם במהותם ממטרת מצוות הגויים, ואף שבע מצוות אלו כאשר הם נעשים ומקוימים אצל ישראל ענינם שונה לגמרי, ועיקר מטרתם היא החיבור אל נותן התורה וחול השפע האלוקי באומתנו והדבקו בו (לשון הר"ן בדרשותיו דרוש יא עיי"ש בארוכה), והם מחברים את ישראל אל שורש הצדק, אל האמת כשלעצמה כפי שהיא נעוצה בשורש הבריאה - בתורה אשר בה הסתכל הקב"ה וברא עלמא, בתורה אשר נבראה קודם שנברא העולם והיתה כלי אומנותו של הקב"ה אשר הביט בתורה וברא את העולם (ב"ר פ' א), אמת עצמית אשר איננה משתנה כפי שינויי בני האדם, אלא היא עומדת עוד מאז שיסד ה' ארץ, עד שיהיה ה' אחד ושמו אחד באחרית הימים.
פשטות התושב"כ לעומת פנימיותה המתגלה ע"י התושב"פ
והנה בתורה שבכתב, דרך התורה במקומות רבים לכתוב דבריה כדינים אנושיים, וטעמי התורה הגלויים בה הם דברים המתקבלים לשכל אנוש ובהשקפה ראשונה נראים כעיקר התורה, אך התורה שבעל פה היא כללי התורה כפי שנמסרו למשה מסיני, אשר בה פנימיות התורה רמוזה, והיא החבל המסייע לנו להבין כי בתורה שבכתב עצמה רמוזים כל עמקי התורה, ושורשי הבריאה נעוצים בתוכה.
אמנם אין ספק כי בלימוד התורה שבעל פה בחיצוניותה לא ישיגו בני האדם עמקי סודותיה, אך בנויה היא על אותה מערכת, וכבר אמרו חכמים 'אם אין בני ישראל נביאים בני נביאים המה', והדבקות בתורה שבעל פה היא המחברת את כלל ישראל לתורה עצמה, לאמת כפי שהיא עומדת ביסודי הבריאה, וההליכה אחר חכמינו גורמת כי יהיה האדם אוחז בעץ החיים, ודבק בהנהגות אשר שורשם בתורה כפי אשר חפץ ה' שנהיה דבקים בה.
ועל כן לימוד המקרא בלא לימוד התורה שבעל פה, יביא את האדם לידי תפיסה חיצונית על התורה, תפיסה מוחשית הרואה בדיני התורה דרכי הנהגת המדינה כללי חיים וחוקים אנושיים, ומרחיקה אותו משורשה האמיתי, מהשכל העליון הטמון בה, מהיותה עצם המציאות ובסיס העולם.
אמנם אין ספק כי בלימוד התורה שבעל פה בחיצוניותה לא ישיגו בני האדם עמקי סודותיה, אך בנויה היא על אותה מערכת, וכבר אמרו חכמים 'אם אין בני ישראל נביאים בני נביאים המה', והדבקות בתורה שבעל פה היא המחברת את כלל ישראל לתורה עצמה, לאמת כפי שהיא עומדת ביסודי הבריאה, וההליכה אחר חכמינו גורמת כי יהיה האדם אוחז בעץ החיים, ודבק בהנהגות אשר שורשם בתורה כפי אשר חפץ ה' שנהיה דבקים בה.
ועל כן לימוד המקרא בלא לימוד התורה שבעל פה, יביא את האדם לידי תפיסה חיצונית על התורה, תפיסה מוחשית הרואה בדיני התורה דרכי הנהגת המדינה כללי חיים וחוקים אנושיים, ומרחיקה אותו משורשה האמיתי, מהשכל העליון הטמון בה, מהיותה עצם המציאות ובסיס העולם.
התורה שבכתב בפשטותה שייכת גם לגויים
נמצא כי התורה יש בה רובד חיצוני המתאים אף לגויים השייכים לחיצוניות, אך רובדה הפנימי הנגלה לעינים רק על ידי התורה שבעל פה אינו מושג אלא לישראל אשר קיבלו את התורה שבעל פה בסיני, והם שייכים לרובד הפנימי הטמון בתורה.
וכבר כתב הגר"א (בפירושו לשיר השירים א, ג) "ולכן מתורה שבכתב נהנין ממנה האומות מעט, בבחינת ריח. אבל מתורה שבעל פה, שהוא בבחינת טעם, כנ"ל, אינם יכולים להינות לגמרי כי אינה משורשם".
וכבר כתב הגר"א (בפירושו לשיר השירים א, ג) "ולכן מתורה שבכתב נהנין ממנה האומות מעט, בבחינת ריח. אבל מתורה שבעל פה, שהוא בבחינת טעם, כנ"ל, אינם יכולים להינות לגמרי כי אינה משורשם".
התושבע"פ מובנת היטב רק למי שנשמתו חצובה תחת כיסא הכבוד
ובזה נשכיל להבין דברי חז"ל (גיטין ס:) 'א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנא' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'. כי רק התורה שבע"פ נושאת בתוכה את פנימיות התורה, ורק על ידה באים אנו אל תכליתה האמיתית של תורת משה, ראויה להיות ברית פנימית בין נותן התורה לבין ישראל, לחברם ולקשם בקשר אמיץ הנעוץ בשורש הקיום והמציאות. וממילא נמצינו למדים על מעלת 'המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים' (לשון חז"ל בשמ"ר פ' מז).
ועל כן את התורה שבעל פה הנעוצה מעל הטבע, לא יוכל גוי להבין כראוי כל עוד אין נשמתו חצובה תחת כסא הכבוד, ועל כן כל שלא נתגייר ולא מל, יהיה מנותק מפנימיותה של תורה, וכאשר אמר עקילס הגר לדודו (שמ"ר פ' ל) 'הקטן שבהם יודע היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני, כמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד, ותורתן אמת. אמר לו, לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס, אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל'.
כי אף אם ידקדק בה, ויצליח לעמוד על חשבונותיה [כפי שעשו שני שלוחי רומי (ב"ק לח.) שקראו ושנו ושלשו את התורה, ולמדו מקרא משנה וגמרא (כדאיתא בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג) למרות שבעיקרון אסור להם (ראה בתוס' בב"ק שם] היינו כי יוכל להשיג את דיני התורה שבעל פה לפי תפיסתם המוחשית, כי ודאי יש בתורה צדק גם לפי בסתכלות גויית שהרי פנימיות העולם והשכל העליון אינו סותר את העולם, אלא שאין נראה בו ממבט ראשון, אך להבין ולהשכיל ולהתחבר אל שורשיה האמיתיים לא יוכל הגוי, ועל זה אמר עקילס לדודו כי כדי להשיג מעשה בראשית 'מה נברא ביום הראשון ומה נברא ביום השני' לא יוכל 'אם אינו מל'.
ועל כן את התורה שבעל פה הנעוצה מעל הטבע, לא יוכל גוי להבין כראוי כל עוד אין נשמתו חצובה תחת כסא הכבוד, ועל כן כל שלא נתגייר ולא מל, יהיה מנותק מפנימיותה של תורה, וכאשר אמר עקילס הגר לדודו (שמ"ר פ' ל) 'הקטן שבהם יודע היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני, כמה יש משנברא העולם, ועל מה העולם עומד, ותורתן אמת. אמר לו, לך ולמד תורתן ואל תמול. אמר לו עקילס, אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל, שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל'.
כי אף אם ידקדק בה, ויצליח לעמוד על חשבונותיה [כפי שעשו שני שלוחי רומי (ב"ק לח.) שקראו ושנו ושלשו את התורה, ולמדו מקרא משנה וגמרא (כדאיתא בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג) למרות שבעיקרון אסור להם (ראה בתוס' בב"ק שם] היינו כי יוכל להשיג את דיני התורה שבעל פה לפי תפיסתם המוחשית, כי ודאי יש בתורה צדק גם לפי בסתכלות גויית שהרי פנימיות העולם והשכל העליון אינו סותר את העולם, אלא שאין נראה בו ממבט ראשון, אך להבין ולהשכיל ולהתחבר אל שורשיה האמיתיים לא יוכל הגוי, ועל זה אמר עקילס לדודו כי כדי להשיג מעשה בראשית 'מה נברא ביום הראשון ומה נברא ביום השני' לא יוכל 'אם אינו מל'.
מותר לגוים ללמוד תורה שבכתב אך לא שבע"פ
והנה אחר שידענו כי התורה שבעל פה אינה משורשם של האומות, ואף אם יבינו את דיניה החיצוניים מכל מקום אינה שייכת להם, יתבארו לנו היטב דברי התורה ודברי חז"ל, כי באמת חפץ ה' שתהיה התורה שבכתב שייכת מעט גם לגויי הארצות, ויש להם חלק מסוים בה [וכדברי הגר"א (שה"ש א, ג) 'ובתורה שבכתב וכו' נכללין בזה גם שאר האומות'], על כן ציוה ה' שיכתבו את התורה בשבעים לשון (סוטה לה:).
אך בתורה שבעל פה, לעסוק בתורה ולהעמיק בפנימיותה, אשר דבר זה אינו משורשם, אלא 'מורשה' הוא ל'קהלת יעקב' בלבד, לזה לא הותר לגויי הארצות כי חלק ישראל הוא ונחלת יעקב. לבד משבע מצוות בני נח, אשר ענינם ישוב העולם ותיקונו השייך גם לגויי הארצות, ובזה יכולים לעסוק, להעמיק לידע דיניהם [אמנם סודות הענינים אף בשבע מצוות אינו שייך להם, ראה מהרש"א בחגיגה הנ"ל], אך לא בתרי"ג מצוות אשר ניתנו לישראל.
ועל כן 'עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה' (סנהדרין נט.) - מדין גזל. ו'אין מוסרים דברי תורה לעובדי כוכבים' (חגיגה יג.), כי מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, הקב"ה מגיד את דבריו - זו התורה שבכתב (ראה אדרת אליו דברים ה, כה) ליעקב, ולא רק את התורה שבכתב הודיעם אלא גם את חוקיו ומשפטיו - התורה שבעל פה, מודיע לישראל, ומלמד את תלמידי החכמים את חוקיו על ידי הבנת משפטי התורה שבעל פה. לא עשה כן לכל גוי כיון שמשפטים - התורה שבעל פה, בל ידעום, אף כי יודעים הם את 'דבריו', מכל מקום את ה'משפטים' - את הגיון התורה המסור לעמלים בה וטרודים לדעת סודה, אין הגויים משיגים ויודעים.
אך בתורה שבעל פה, לעסוק בתורה ולהעמיק בפנימיותה, אשר דבר זה אינו משורשם, אלא 'מורשה' הוא ל'קהלת יעקב' בלבד, לזה לא הותר לגויי הארצות כי חלק ישראל הוא ונחלת יעקב. לבד משבע מצוות בני נח, אשר ענינם ישוב העולם ותיקונו השייך גם לגויי הארצות, ובזה יכולים לעסוק, להעמיק לידע דיניהם [אמנם סודות הענינים אף בשבע מצוות אינו שייך להם, ראה מהרש"א בחגיגה הנ"ל], אך לא בתרי"ג מצוות אשר ניתנו לישראל.
ועל כן 'עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה' (סנהדרין נט.) - מדין גזל. ו'אין מוסרים דברי תורה לעובדי כוכבים' (חגיגה יג.), כי מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, הקב"ה מגיד את דבריו - זו התורה שבכתב (ראה אדרת אליו דברים ה, כה) ליעקב, ולא רק את התורה שבכתב הודיעם אלא גם את חוקיו ומשפטיו - התורה שבעל פה, מודיע לישראל, ומלמד את תלמידי החכמים את חוקיו על ידי הבנת משפטי התורה שבעל פה. לא עשה כן לכל גוי כיון שמשפטים - התורה שבעל פה, בל ידעום, אף כי יודעים הם את 'דבריו', מכל מקום את ה'משפטים' - את הגיון התורה המסור לעמלים בה וטרודים לדעת סודה, אין הגויים משיגים ויודעים.
